אני בת ולכן, אענה!
מה גם שזה די מצחיק, כי בדיוק אתמול בלילה פתחתי את אריזת הדלוקס של "גשם סגול" - ה-DVD וצפיתי בו שוב.
OK, אז כרגיל, הסרטים של פרינס - שאינם מתעדים הופעות גרידא, כמו SOTT המופתי או Lovesexy המהפנט, הם קשים לעיכול. באופן ספציפי, הכוונה היא לתסריטים עם חורים בגודל של פומלות; שחקנים שהם... טוב, לא שחקנים; ועלילות שאולי היה עדיף לכולנו לחיות את חיינו מבלי להתמודד איתן. אולם מה שבאמת כיף בסרטים של פרינס, זה היכולת לראות את האדם שביסס לעצמו במשך הרבה מאוד שנים פרסונה לא תקשורתית, קנאית לפרטיותה, שמתרחקת מהמדיה כמו מאש חורכת (כל זה, כמובן, עד שהגיעה Mayte, שחשבה שזה רעיון מעולה בשבילו להתראיין אצל אופרה, מלאני בי וכיו"ב) - נחשף. סוף סוף, זה המקום שבו מזדמן למעריצי המוזיקה המופלאה שלו, לצפות בו מתקשר וחווה (גם אם ברמה של משחק בעייתי) חוויות כמו כולנו: אהבה, סקס, כעס, אכזבה וכו'. אם גשם סגול הוא עוד איכשהו נסבל, הרי שקשה לומר את אותו הדבר על UTCM וגרפיטי ברידג'... מכיוון שמיודענו הוא קונטרול פריק מוצהר, הוא הרגיש צורך להפוך גם לבמאי וגם לתסריטאי של הסרטים הללו, והתוצאה מדברת בעד עצמה (אגב, למען הסר ספק ולמי שלא יודע, הרי שגם בתסריט של גשם סגול הוא היה מעורב, ורבים מספרים על תקופה ארוכה, שבמהלכה פרינס היה מסתובב עם מחברת סגולה ומעלה על הכתב רעיונות לסרט). גשם סגול הוא באמת מאמץ חלוצי, נסיוני וחדשני של מוזיקאי-גאון לספק לקהל באשר הוא, טעימה מתקופה מרגשת ומסעירה מאוד באיזור גיאוגרפי שרבים העדיפו להתעלם ממנו: מיניאפוליס. כפי שגם מספרים בחלק השני של ה-DVD, הרי שהסרט אכן מצליח לצייר בפני הצופים את המפה המוזיקלית של אותה העיר באותה התקופה: התחרותיות, האקספרמנטליות וההצצה הנועזת אל מאחורי הקלעים. אני לא חושבת שבאמת אפשר להחיל קריטריונים רגילים של קולנוע על הסרט הזה, משום שהסטנדרטים המקובלים של משחק (מוזיקאים, רחמנא ליצלן) ועריכה (איומה!), אינם ברי תוקף כאן. מה שכן, זו טעימה נאותה מתקופת זוהר מוזיקלית ומעניינת, כמו גם מה שהפך את פרינס לבן בית בכל רחבי העולם.
צ'ופר לתוהים
הסיבה שקוראים לסרט גשם סגול, טמונה בסצינה שנותרה על רצפת חדר העריכה: פרינס ואפולוניה יוצאים לרכב על האופנוע של פרינס (סצינה שאכן קיימת בסרט; לצלילי "take me with u" האהוב), כשלפתע מתחיל לרדת גשם. הם עוצרים באסם קרוב ומוצאים בו מחסה. מבעד לחרכים של קיורת האסם, הגשם והשמיים המעוננים יוצרים אפקט שמעניק לגשם... צבע סגול (קטע קצר מאוד מצוי בטריילר לסרט). המחזה המטאורולוגי הנדיר הזה, משרה על השניים אווירה חרמנית במיוחד, והם מחליטים להרטיט את קירות האסם בזיון חביב (שתמונות ממנו, ניתן לאתר בקליפ של "when doves cry"). ואני בכלל לא אתחיל לדבר על מגוון צילומי הוידיאו שמספרים שהבנזונה הקטן הסריט ולא הוציא אל הפועל... זה עושה לי כואב בלב
.