מה אתן הייתן עושות?
- פותח הנושא shiranab7
- פורסם בתאריך
הקסם שבפשטות
New member
shiranab7 היקרה 
היחידה שיכולה לדעת באמת מה קורה בינכן זאת את... כל אחד כאן מציעה ואומרת את שעל ליבה אבל אף אחת מהבנות פה לא חיה או תחייה עם ההשלכות של מה שקורה בינך ובין זוגתך. ההצעות פה הן יפות ונכונות בעיקר קביעת התאריך מראש. אני מציעה לך לפני שאת מסיקה מסקנות לגבי העובדה שבת זוגתך מתנה את הילד בזוגיות שלכן- נראה שלשם את חותרת- תחשבי טוב אם זה נכון. שאלת אותה? אמרת לה שאת לא רוצה להביא ילד והיא עזבה? גם אם עזבה, אין זה אומר שחיה איתך וחלקה איתך חיים משותפים רק כדי להביא ילד. ישנן דרכים אחרות לעשות זאת. הבאת ילד לעולם לא קשורה גם בגיל או במצב כלכלי. זה עניין של בשלות ורצון. כשהרצון הזה ישנו הוא חזק מאוד. צר לי על זוגתך שחיה עם רצון שכזה ונראה שהיא זאת שצריכה כל הזמן לבחור בין הזוגיות ואהבה איתך אל מול הרצון שלה לילד כשאת לא רוצה. היא כל הזמן צריכה לבחור בין שני הדברים היקרים לה ביותר. אני מדברת פה אך ורק מתוך נסיון. עברתי בדיוק את מה שאתן עוברות עכשיו ותתפלאי אבל מהצד שלך. אני בת 34 ובגיל 29 קיבלה האהבה של חיי החלטה כמו שזוגתך קיבלה. אנחנו לא היינו מספיק חזקות והיא הביאה ילד בניגוד לרצוני. עזבתי אותה ומאז ועד היום אין יום שעובר ואני לא שואלת את עצמי למה? למה לא נתתי צ'אנס למה התעקשתי ופחדתי כל כך- החיים עברו אני היום כבר גדולה מאוד, המצב הכלכלי שלי לא השתנה הרבה ואני עוד תקועה שם. אגב, חצי שנה אחרי שילדה הייתי מוכנה לתת את העולם כדי להחזיר את הגלגל לאחור ולהיות איתה, היא כבר חזרה לאקסית שלה ושם זה נגמר.
לכן, ממקום מבין ומוכר אני מציעה לך לקרוא טוב טוב את מה שהבנות הנחמדות רשמו לך פה, ולבדוק למה מכל זה את הכי מתחברת? הזוגיות שלכן באמת תלויה בהבאת ילד לעולם? כל מה שהיא עושה זה ממהרת ומטפסת על עצים גבוהים? היא תיפרד ממך כשתגידי לה שאת לא מביאה איתה ילד? אתן תקרסו אם באמת יהיה ילד? כל אלו ועוד הינן שאלות שרק את תוכלי לדעת ולתת עליהן את התשובה. כשאני התייעצתי עם משפחתי וחברי ואנשים שאפילו לא הכירו אותי ואותה כולם העניקו לי את התשובות שרציתי לקבל ולשמוע וזה חיזק אותי. היום, בדיעבד אני רק מצטערת על זהקה את כל התשובות והעצות שקיבלתי מכולן הייתי היום בתוך זוגיות שעשתה לי רק טוב ועם ילד מקסים בן 5.
אני מקוה שתמצאו פיתרון שיחזק ויעודד את שתיכן וגם אותה. בחיים לא הכל שחור או לבן יש גם אמצע ותחשבי מה את יותר לא רוצה: לאבד אותה או לקפוץ ראש מצוק גבוה?
היחידה שיכולה לדעת באמת מה קורה בינכן זאת את... כל אחד כאן מציעה ואומרת את שעל ליבה אבל אף אחת מהבנות פה לא חיה או תחייה עם ההשלכות של מה שקורה בינך ובין זוגתך. ההצעות פה הן יפות ונכונות בעיקר קביעת התאריך מראש. אני מציעה לך לפני שאת מסיקה מסקנות לגבי העובדה שבת זוגתך מתנה את הילד בזוגיות שלכן- נראה שלשם את חותרת- תחשבי טוב אם זה נכון. שאלת אותה? אמרת לה שאת לא רוצה להביא ילד והיא עזבה? גם אם עזבה, אין זה אומר שחיה איתך וחלקה איתך חיים משותפים רק כדי להביא ילד. ישנן דרכים אחרות לעשות זאת. הבאת ילד לעולם לא קשורה גם בגיל או במצב כלכלי. זה עניין של בשלות ורצון. כשהרצון הזה ישנו הוא חזק מאוד. צר לי על זוגתך שחיה עם רצון שכזה ונראה שהיא זאת שצריכה כל הזמן לבחור בין הזוגיות ואהבה איתך אל מול הרצון שלה לילד כשאת לא רוצה. היא כל הזמן צריכה לבחור בין שני הדברים היקרים לה ביותר. אני מדברת פה אך ורק מתוך נסיון. עברתי בדיוק את מה שאתן עוברות עכשיו ותתפלאי אבל מהצד שלך. אני בת 34 ובגיל 29 קיבלה האהבה של חיי החלטה כמו שזוגתך קיבלה. אנחנו לא היינו מספיק חזקות והיא הביאה ילד בניגוד לרצוני. עזבתי אותה ומאז ועד היום אין יום שעובר ואני לא שואלת את עצמי למה? למה לא נתתי צ'אנס למה התעקשתי ופחדתי כל כך- החיים עברו אני היום כבר גדולה מאוד, המצב הכלכלי שלי לא השתנה הרבה ואני עוד תקועה שם. אגב, חצי שנה אחרי שילדה הייתי מוכנה לתת את העולם כדי להחזיר את הגלגל לאחור ולהיות איתה, היא כבר חזרה לאקסית שלה ושם זה נגמר.
לכן, ממקום מבין ומוכר אני מציעה לך לקרוא טוב טוב את מה שהבנות הנחמדות רשמו לך פה, ולבדוק למה מכל זה את הכי מתחברת? הזוגיות שלכן באמת תלויה בהבאת ילד לעולם? כל מה שהיא עושה זה ממהרת ומטפסת על עצים גבוהים? היא תיפרד ממך כשתגידי לה שאת לא מביאה איתה ילד? אתן תקרסו אם באמת יהיה ילד? כל אלו ועוד הינן שאלות שרק את תוכלי לדעת ולתת עליהן את התשובה. כשאני התייעצתי עם משפחתי וחברי ואנשים שאפילו לא הכירו אותי ואותה כולם העניקו לי את התשובות שרציתי לקבל ולשמוע וזה חיזק אותי. היום, בדיעבד אני רק מצטערת על זהקה את כל התשובות והעצות שקיבלתי מכולן הייתי היום בתוך זוגיות שעשתה לי רק טוב ועם ילד מקסים בן 5.
אני מקוה שתמצאו פיתרון שיחזק ויעודד את שתיכן וגם אותה. בחיים לא הכל שחור או לבן יש גם אמצע ותחשבי מה את יותר לא רוצה: לאבד אותה או לקפוץ ראש מצוק גבוה?
ליעל, אור ובעצם לכולן....
אתן לא מבינות בכלל כמה חיזק אותי השבוע הזה לדעת שאני מדברת עם בנות, נשים שעוברות אולי או עברו חלק מהדברים שאני מתמודדת איתן בתור לסבית.. ואולי לא רק בתור לסבית משום מה תמיד נראה לי שהקשיים שיש אצלי בקשר הם נחלת הקשר שלי בלבד או נחלתן של אוהבות הנשים בעולם.
אני מתקשה מאוד לעשות את הדברים בהירים, הכל מאוד מסתכל ומבלבל, דיברנו בסוף השבוע, היה משבר מאוד קשה אמרתי לה שאני עוד לא מוכנה שלי זה נראה כרגע פזיז ושאני חוששת שהזמן שבחרנו להביא בו את הילד הוא זמן שיכול קצת לסבך אותנו, שאני רוצה בשבילנו עתיד קצת יותר בטוח וטוב, ששתינו נסיים את הלימודים לפחות. לא ארחיב יותר כי זה סתם יחזור על עצמו, היא ממש נשברה, כי תכננו את זה במשך כמה חודשים...ופתאום הכתי בה עם זה...והיא חשבה שזה לא יקרה. היא לא עזבה....
היא אמרה שהיא נשארת, אחרי יום וחצי סוערים מאוד, של בכי בלתי פוסק מצד שתינו,
ואני חושבת לעצמי, לקחתי ממנה את כל שמחת החיים שהייתה לה וההתרגשות מהמאורע ...
ועכשיו היא מדוכאת מאוד, קצת יותר מרוחקת (טוענת שלא) ובעיקר עצובה,
אנחנו לפני מעבר דירה והיא החליטה שמעכשיו רק אני מחליטה הכל, לאיזו דירה וכמה זה מתאים לשלם וכו' ואני ממש בנאדם שצריך לעשות יחד, לקבל בטחון על כל דבר שהוא עושה, לדעת שהוא נכון...(כנראה גם זו אחת הסיבות שכתבתי לכן כאן)
ועכשיו היא נראה לי "מענישה" אותי,
זוגתי היא מאוד השולטת בקשר, אוהבת לקבל את ההחלטות, ואני בעצמי נראה לי די אהבתי להיות מובלת,
אבל הסופ"ש היה קשה, ולראות אותה כל כך מרוקנת עושה כל יום למבאס, מדיר שינה, ואם יש שני מבחנים לעבור השבוע, (שכבר נכשלתי בהם לצערי לפני שבועיים) אז לא נראה שזה אפשרי...
כבר בחמישי הלכתי וקניתי לה מתנה טבעת אירוסין מחודשת שכבר מזמן דיברנו עליה (אנחנו נשואות), אבל כסף...לא משפר מצברוח במקרים כאלה, וכנראה זו בכלל הייתה טעות לנסות, אני מאוד מתוסכלת מהמצב, מצד אחד בחרתי משהו שאני מאמינה בו, להמתין עם זה עוד קצת, לסיים את הלימודים, ומצד שני הוצאתי ממנה את כל האויר,
כל מה שרציתי הוא שהיא תסיים את התואר, תעשה סטאז' ותבחר מה לעשות משם, היא לא חייבת להיות עו"ד אבל חשוב לסיים את מה שהתחילה, ואני חוששת מאוד שבמקרה שלה, הילד יוציא אותה מהאיזון והיא לא תקדם את עצמה לשום מקום,
היא כמובן טוענת שזה המצאות שלי, ושהיא תצליח מאוד גם בלי זה, חושבת שהריון זה לא ביג דיל, ושהיא תוכל להמשיך לעבוד כבר חודש לאחר הלידה, אני באמת לא מבינה בזה כי מעולם לא ילדתי, אבל נראה לי שזה קצת יותר מסובך...
תודה רבה לכל המגיבות כל כך כיף לדעת שלאנשים אכפת, אני חושבת שהמקום הזה, הפורום הזה הוא מקום מאוד מיוחד, עבורי הוא כזה, גם לפני שכתבתי לכן הייתי מציצה פה לא אחת, מתעניינתת בסיפורים של בנות כאן, לומדת המון,
אתן מקסימות בזה אין לי ספק.
אתן לא מבינות בכלל כמה חיזק אותי השבוע הזה לדעת שאני מדברת עם בנות, נשים שעוברות אולי או עברו חלק מהדברים שאני מתמודדת איתן בתור לסבית.. ואולי לא רק בתור לסבית משום מה תמיד נראה לי שהקשיים שיש אצלי בקשר הם נחלת הקשר שלי בלבד או נחלתן של אוהבות הנשים בעולם.
אני מתקשה מאוד לעשות את הדברים בהירים, הכל מאוד מסתכל ומבלבל, דיברנו בסוף השבוע, היה משבר מאוד קשה אמרתי לה שאני עוד לא מוכנה שלי זה נראה כרגע פזיז ושאני חוששת שהזמן שבחרנו להביא בו את הילד הוא זמן שיכול קצת לסבך אותנו, שאני רוצה בשבילנו עתיד קצת יותר בטוח וטוב, ששתינו נסיים את הלימודים לפחות. לא ארחיב יותר כי זה סתם יחזור על עצמו, היא ממש נשברה, כי תכננו את זה במשך כמה חודשים...ופתאום הכתי בה עם זה...והיא חשבה שזה לא יקרה. היא לא עזבה....
היא אמרה שהיא נשארת, אחרי יום וחצי סוערים מאוד, של בכי בלתי פוסק מצד שתינו,
ואני חושבת לעצמי, לקחתי ממנה את כל שמחת החיים שהייתה לה וההתרגשות מהמאורע ...
ועכשיו היא מדוכאת מאוד, קצת יותר מרוחקת (טוענת שלא) ובעיקר עצובה,
אנחנו לפני מעבר דירה והיא החליטה שמעכשיו רק אני מחליטה הכל, לאיזו דירה וכמה זה מתאים לשלם וכו' ואני ממש בנאדם שצריך לעשות יחד, לקבל בטחון על כל דבר שהוא עושה, לדעת שהוא נכון...(כנראה גם זו אחת הסיבות שכתבתי לכן כאן)
ועכשיו היא נראה לי "מענישה" אותי,
זוגתי היא מאוד השולטת בקשר, אוהבת לקבל את ההחלטות, ואני בעצמי נראה לי די אהבתי להיות מובלת,
אבל הסופ"ש היה קשה, ולראות אותה כל כך מרוקנת עושה כל יום למבאס, מדיר שינה, ואם יש שני מבחנים לעבור השבוע, (שכבר נכשלתי בהם לצערי לפני שבועיים) אז לא נראה שזה אפשרי...
כבר בחמישי הלכתי וקניתי לה מתנה טבעת אירוסין מחודשת שכבר מזמן דיברנו עליה (אנחנו נשואות), אבל כסף...לא משפר מצברוח במקרים כאלה, וכנראה זו בכלל הייתה טעות לנסות, אני מאוד מתוסכלת מהמצב, מצד אחד בחרתי משהו שאני מאמינה בו, להמתין עם זה עוד קצת, לסיים את הלימודים, ומצד שני הוצאתי ממנה את כל האויר,
כל מה שרציתי הוא שהיא תסיים את התואר, תעשה סטאז' ותבחר מה לעשות משם, היא לא חייבת להיות עו"ד אבל חשוב לסיים את מה שהתחילה, ואני חוששת מאוד שבמקרה שלה, הילד יוציא אותה מהאיזון והיא לא תקדם את עצמה לשום מקום,
היא כמובן טוענת שזה המצאות שלי, ושהיא תצליח מאוד גם בלי זה, חושבת שהריון זה לא ביג דיל, ושהיא תוכל להמשיך לעבוד כבר חודש לאחר הלידה, אני באמת לא מבינה בזה כי מעולם לא ילדתי, אבל נראה לי שזה קצת יותר מסובך...
תודה רבה לכל המגיבות כל כך כיף לדעת שלאנשים אכפת, אני חושבת שהמקום הזה, הפורום הזה הוא מקום מאוד מיוחד, עבורי הוא כזה, גם לפני שכתבתי לכן הייתי מציצה פה לא אחת, מתעניינתת בסיפורים של בנות כאן, לומדת המון,
אתן מקסימות בזה אין לי ספק.
היי
נראה שאתן עוברות תקופה קשה מאוד אבל קיבלת החלטה והיא איתך ולכן זאת נחמה גדולה מאוד. כל הכבוד לך על האומץ לקבל החלטה וכל הכבוד לה על ההבנה...
תנסי להבין אותה ולתת לה את הזמן לו היא זקוקה. מהדברים שאת כותבת כאן נראה שהיא מתנהגת בחוסר אכפתיות וכאילו מאיימת עלייך- לפי מה שאת כותבת- בכך שאת תקבלי מעכשיו החלטות ולא היא-" מענישה אותך". זה באמת כך? או שזה מה שאת מרגישה? אולי היא פשוט מדוכאת מאוד וקשה לה עכשיו? כתבת גם שתכננתן את ההריון לפני, למה בעצם חזרת בך? כמה זמן לפני תכננתן את ההריון? קחי לך זמן ותני גם לה זמן.. היא עצובה וזה ברור ומובן היא צועדת איתך בדרך שלך. תקבלי את זה באהבה ובהערכה זה לא דבר של מה בכך.
את נשמעת באמת בחורה מקסימה ולעניין. תני את הזמן לזוגתך לעקל את הבשורה שלך אליה, אני לא יודעת אם את מבינה כמה זה קשה. אמרתי לך גם אני הייתי בצד שלך לפני שנים.. את הרווח, היא לא עוזבת. קשה לי להאמין שהיא גם בחרה להקשיב לך וגם מענישה אותך.. היא פשוט מאוד עצובה. תנסי לעשות איתה משהו נחמדבית קפה, סרט או הופעה ותני לזמן לעבור. את צריכה להיות חזקה בשבילה. החיים יכולים להיות יפים גם אם לא תמיד מסכימים, זאת זוגיות, אני לא מכירה ותקנו אותי, זוגיות שהיא מושלמת או חצי מושלמת שהכל בה הולך חלק או חצי חלק.. זוגיות זה לכל החיים ולכן הכל לוקח זמן ואיטי וכמה שיותר איטי, יותר מחזיק לאורך זמן.
מקווה שעוזרת לך, אפילו אם בקצת
שולחת חיבוק חיזוק לזוגתך ולך
נראה שאתן עוברות תקופה קשה מאוד אבל קיבלת החלטה והיא איתך ולכן זאת נחמה גדולה מאוד. כל הכבוד לך על האומץ לקבל החלטה וכל הכבוד לה על ההבנה...
תנסי להבין אותה ולתת לה את הזמן לו היא זקוקה. מהדברים שאת כותבת כאן נראה שהיא מתנהגת בחוסר אכפתיות וכאילו מאיימת עלייך- לפי מה שאת כותבת- בכך שאת תקבלי מעכשיו החלטות ולא היא-" מענישה אותך". זה באמת כך? או שזה מה שאת מרגישה? אולי היא פשוט מדוכאת מאוד וקשה לה עכשיו? כתבת גם שתכננתן את ההריון לפני, למה בעצם חזרת בך? כמה זמן לפני תכננתן את ההריון? קחי לך זמן ותני גם לה זמן.. היא עצובה וזה ברור ומובן היא צועדת איתך בדרך שלך. תקבלי את זה באהבה ובהערכה זה לא דבר של מה בכך.
את נשמעת באמת בחורה מקסימה ולעניין. תני את הזמן לזוגתך לעקל את הבשורה שלך אליה, אני לא יודעת אם את מבינה כמה זה קשה. אמרתי לך גם אני הייתי בצד שלך לפני שנים.. את הרווח, היא לא עוזבת. קשה לי להאמין שהיא גם בחרה להקשיב לך וגם מענישה אותך.. היא פשוט מאוד עצובה. תנסי לעשות איתה משהו נחמדבית קפה, סרט או הופעה ותני לזמן לעבור. את צריכה להיות חזקה בשבילה. החיים יכולים להיות יפים גם אם לא תמיד מסכימים, זאת זוגיות, אני לא מכירה ותקנו אותי, זוגיות שהיא מושלמת או חצי מושלמת שהכל בה הולך חלק או חצי חלק.. זוגיות זה לכל החיים ולכן הכל לוקח זמן ואיטי וכמה שיותר איטי, יותר מחזיק לאורך זמן.
מקווה שעוזרת לך, אפילו אם בקצת
שולחת חיבוק חיזוק לזוגתך ולך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.