מה אתן הייתן עושות?

shiranab7

New member
מה אתן הייתן עושות?

שלום לכולן, מה שלומכן!?
אז ככה....

אני וזוגתי חיות יחד כבר שנתיים וחצי, שוכרות דירה כמעט שנתיים, אוהבות מאוד...אני בת 26 בקרוב והיא בת 27.
היא מטבעה מאוד דוחפת ולעיתים גם לוחצת על חתונה וילדים הקמת משפחה, מהר מהר, מתחילת הקשר, ואכן התחתנו לפני שנה.
זוגתי מאוד מאוד מאוד רוצה ילד, הקמת משפחה, מאז ומעולם, כבר אחרי 3 חודשי זוגיות היא דיברה על כך,
אני עובדת בעבודה זמנית סטודנטית למדעי ההתנהגות שעובדת במשרה קבועה פעמיים בשבוע בגלל הלימודים ובשאר הזמן מעבירה שיעורים פרטיים וממלצרת בשישי שבת מרוויחה בקושי רב 4000 ש"ח בחודש.
נותרה לי שנה ללימודים, מה שאומר שלא אעבוד בשנה הקרבה במשרה מלאה ככל הנראה ובטח שלא אפתח מקצוע רציני או משכורת רצינית. עומדים לפני שני סמינריונים ושנת לימוד עם כל המשתמע מכך,
זוגתי סטודנטית למשפטים בשנה האחרונה, עובדת בעבודה זמנית גם היא, מרוויחה בין 6500-7000 ש"ח, עובדת על עמלות מכירה בחברה בת 3 שנים, היא מתכננת לעשות סטאז' במשפטים בשנה הבאה.
אני מאוד מאוד חוששת, חוששת שלא נצליח לעמוד כלכלית בהבאת ילד לעולם כרגע,
חוששת כי אני יודעת שאהיה בלחץ, אני כבר כרגע בלחץ ועוד לא התחלנו להזריק, אנחנו ממש שבוע לפני קניית המנות. אני מאוד מתרגשת מהמחשבה שיהיה לנו יחד ילד, ומשפחה, אני אוהבת אותה מאוד מאוד מאוד, ובטוחה שנהיה אמהות נפלאות ושהילד יהיה מאושר מאוד, וגם כמוה מתרגשת, אך לצד זה הייתי רוצה לחיות חיים שלווים ולא לחוצים,לא לרדורי כל שקל ולנסות לבסס קריירה מסוימת, מה שלא אוכל לעשות בשנה הקרובה, נוסף לכך אני והיא כבר מעל שנה מדברות על עניין הילדים ואני עד עכשיו תמיד עיכבתי את זה, מאותן סיבות, בשלות וכלכלה.
אני חוששת להיות אמא לילד ובמקום להינות מההורות שלנו להיות בלחץ כלכלי ובמרדף אחרי החיים, מה גם שלא אוכל כנראה לממש את עצמי, ואולי לא אמצע עבודה שתספק אותי, כי הזמן קצר כרגע.

זוגתי לא מוכנה להתפשר ובכל מחיר אומרת שהיא רוצה ילד כרגע, כלומר להתחיל הזרעות באוקטובר גג.
מה דעתכן? אני לא רוצה לאבד אותה, אבל גם ממש חוששת שזה כמו לקפוץ ראש מצוק גבוה.

תודה
שירן
 
וואלה אני לא יודעת מה להגיד לך...

אני מבינה גם אותה וגם אותך. באמת!
איפה המשפחות שלכן בכל התמונה הזו?
יש אפשרות שיעזרו?
אם עליתי על נקודה רגישה, אז דעי לך ששמעתי כבר על מקרים בהם דווקא כשמגיע הילד-נכד להורים הלא מקבלים וכו' אז הכל מתהפך והמשפחה מקבלת עוזרת ואוהבת.
מקווה שעזרתי...
 

shiranab7

New member
תודה :)

הנקודה הרגישה די עוברת אותנו לאחרונה, היה קשה, כי זה הקשר הראשון הגלוי אצל שתינו,
המשפחה שלי חושבת שזה קצת בעיה ומוקדם כרגע, חוששים לנו כלכלית,
אמא שלה רוצה נכדים, היא הבכורה, ובכלל זוגתי מאוד עצמאית מגיל צעיר אז האמא לא שואלת הרבה שאלות, נותנת חופש
המשפחה ללא ספק תקבל תאהב וכו', הם כבר עכשיו בסוף תהליך הקבלה, מאוד משתפרים,
העניין הוא לא המשפחות,
העניין הוא אנחנו,
אני חוששת שכלכלית יהיה קשה מדיי,
אני רוצה ילדים ורוצה איתה, אבל לא רוצה את כל הלחץ הזה,
לא רוצה להיות עם ילד וללכת למלצר בסופשים.
 
שוב, אני ממש מבינה אותך וגם אותה.

את חושבת קדימה דואגת להכל וכו'.
אצלה השעון ביולוגי כנראה מתקתק וגם לחץ משפחתי...
בעיה רצינית אכן.
אין לי עוד מה להציע פרט לכוחות אנרגיה ותמיכה נפשית...
מצטערת...
 
אני חושבת שאת ב"התלבטות טובה"


כי את בנקודה ממש טובה בחייך...

ואני מבינה את החששות שלך..
איך היא מתכוונת לעשות סטז' ככה?
והלימודים שלך.....
אני חושבת שתמיד יהיה משהו שיעורר חשש או
"שיסביר" למה זה לא זמן טוב...

ומבחינה כלכלית אני רואה את כל חבריי מסביבי..
קשה לכל זוג הורים חדש...
קשה מאוד מכל הבחינות..

אבל אם את מסיימת את הלימודים עוד שנה... והיא עושה סטז'...
אז אולי זה באמת לא הזמן האופטימלי..
השאלה היא האם באמת יש כזה דבר "זמן אופטימלי" או שתמיד יהיה/ו סיבות ל"למה לא"?

אולי הרצון לילד יושב על עוד משהו?

שוב...
אתן בנקודה ממש טובה כך שגם החשש שלך
יכול להיצבע בצבעים חיוביים...

ילד זה צעד גדול...
ולהרגיש בשל להיות הורה- הרבה מאוד לא מרגישים... - והם כבר הורים

אתן אוהבות..
תגידי לה.. שתשמע....
את כל החששות וההתרגשות והפחד...
העניין הוא
האם את רוצה לדחות אבל לא אומרת לה כי את מפחדת לאבד אותה?
או ש
את מאוד רוצה ילד אבל חוששת מ...?

נושא בעייתי

ומשמח כאחד..

שבוע מלא קסם
 

shiranab7

New member
היי קסם

תודה רבה על התגובה ראשית,

אני מאוד אוהבת אותה, ומאוד רוצה לחיות איתה את חיי,
חוששת מאוד מקשיים, כי כבר עברנו כמה קשיים, זוגתי מאוד ממהרת בכל מה שקשור בזוגיות, ולפעמים נראה לי שקצת בחוסר אחריות,
כבר היינו יחד בקשיים כלכליים ועכשיו קצת יותר טוב,
ועדיין מתמודדות עם קצת מינוס, יש חסכונות אבל נראה לי שהם דלים אל מול מה שילד זקוק לו,
מעבר לזה, לא רוצה לבטל את עצמנו, רוצה שהיא תהיה אשת קריירה כי היא תהיה מצויינת בזה אין לי ספק, ואני חוששת שבנקודת זמן הזו זה יתמוסס כשיגיע ילד,
נצטרך לדאוג ולטפל בו...לא ררק נצטרך נרצה!!!!! כמובן.

כן, אני חוששת לאבד אותה, מאוד, כי היא כבר אמרה לי שעם כל הכאב והאהבה היא רוצה לעשות את זה עכשיו ויהי מה.
אני מודאגת בעיקר,
מתקשה לעבור שנת לימודים גם בשנתיים החולפות, כי יש לחצים יומיומיים, אז להוסיף למשוואה תינוק קטן שזקוק להורים איתנים....
לא רוצה לאבד אותה,
אבל גם לא רוצה לאבד את האופציה לבסס את עצמי בשוק העבודה כדי להעניק לילד וגם לזוגתי את כל הטוב שיש....
ואני לא מדברת על משכורת של 10,000 ש"ח...

מאוד רוצה ילד אבל חוששת שזה קצת מוקדם, אנחנו צעירות עוד שנה לא תשנה, ועוד שנה אהיה פנויה לעבוד במשרה מלאה, אהיה פנויה להקמת משפחה,
זה פשוט להביא ילד בלחצים ולא בכיף ובנחת.... אני לא חושבת לחכות 3 שנים, אני רק רוצה ששתינו נסיים לימודים היא תתחיל את הסטאז' ואולי גם תסיים ואני אתקדם בעבודה או אמצע עבודה במשרה מלאה.
 

מולי123

New member
אני חושבת

אני חושבת שאת צודקת.הריון וגידול ילדה זה הרבה לחצים כספיים ונפשיים (וגם הנאה כמובן.).
סטז' ושנה אחרונה של הלימודים ,הם דברים מלחיצים
ולא הכי מתאימים לכניסה של הוצאות הריון, בודאי אם אין גב כלכלי.לא תמיד ,בפעם הראשונה יש הפרייה וגם זה עניין כלכלי נפשי ומלחיץ..
נכון שיש עניין של גיל ביולוגי,אבל בכל זאת נשים נכנסות להריון גם אחרי הגילים שציינת.
מה שעוד יותר מטריד אותי,זה נשמע שאת חוששת שאם לא תסכימי לילד עכשיו ,אז היא תפרד ממך. ונניח שתסכימי לילד עכשיו ,איך תבוסס מערכת ההחלטות בינכן בעתיד לגביו ובכלל? שאם לא תסכימי תחששי מפרידה?
 

FDFE

New member
את צודקת לחלוטין

אני חושבת שאת צודקת לחלוטין, מעבר לכך שאת ובת זוגתך נמצאות כרגע בנקודות מאוד מכריעות בחייכן , אתן נמצאות במצב של חוסר יציבות.
את צריכה לקחת את בת הזוג לשיחה ולהסביר לה שאם כל הרצון שלה לילדים כאן ועכשיו ולמרות שגם את רוצה ילדים, לכל דבר יש זמן.
ילדים הם לא משהו שעושים בלי לחשוב ומה שיהיה יהיה, אי אפשר להיות אנוכי בכל הקשור לילדים, עם הילדים באה האחריות, וזה אומר שאתן צריכות להקדיש להם זמן , כי ילדים זה לא צעצוע שאפשר לשחק איתו כשרוצים
ולשים בצד כשכבר לא מתאים, ילדים זקוקים ליציבות ולאיזון ולא יכולים לגדול במצב של כאוס.

לכן לדעתי את חייבת לעשות עם זוגתך תאום ציפיות ותאום של איך אתן רואות את חייכן מתנהלים.
ואם כל הצער שבדבר אם היא לחוצה להקים משפחה ואת עוד לא מוכנה לכך אז עדיף להפריד כוחות לפני שיש כבר ילד בתמונה.
 

shiranab7

New member
תודה לכולן אתן מקסימות

אני שמחה לשמוע שאני צודקת כי ממנה אני שומעת כמה אני טועה,
היא ממש לא מסכימה איתי, ויש פרט נוסף, היא גדלה מגיל 12 מחוץ לבית, כיוון שהיה שם קצת בלאגן, לא אפרט אבל נראה לי שזה גורם מכריע שגורם לה לרצות ילדים ומשפחה, ועצוב לי שכרגע אני בתור משפחה לא מספיקה לה.
היא בחורה אינטיליגנטית ואין לי ספק שהיא עוד תהיה משהו מיוחד, עו"ד מוצלחת מאוד או משהו כזה,
אבל אני חוששת שלא יהיה לה זמן אם כרגע נתחיל תהליך של הבאת ילדים,
אני גם באמת לא מוכנה לזה. לא כך ראיתי את סדר החיים שלי,
וקשה לי מאוד אבל יש לי הרגשה קשה שהקשר הזה לא יחזיק מעמד אחרי שאומר לה (שוב ) שאני לא מוכנה,
אני לא ממש יודעת איך להגיד לה את זה, היא כבר מאז שאנחנו 3 חודשים יחד רוצה שנסביא ילדים וזה אומר שאמרתי לה הרבה פעמים עוד לא עוד לא,
ועכשיו שכבר הייתי בעניין אני שוב אומרת לה לא...
מה אתן מציעות איך להגיד את זה בדרך שלא תפגע?
היא מבחינתה כבר הבהירה שהיא עושה את זה איתי או בלעדיי באוקטובר.
 

SUN301

New member
הדרך העדינה לומר..

היא לומר ללא סינון בעדינות ובבקשה להבין ...
להבין את הצד שלך וגם להבין את הצד שלה..
לגרום לה להבין מדוע הלחץ שלה מלחיץ אותך ומדוע היא בעצמה לחוצה ..
שכלל אין סיבה.

כשאדם לא מוכן, זה יבוא לידי ביטוי אח"כ כנראה. לא בטוח. וחבל לעשות החלטות מתוך לחץ ולא מתוך קבלה והשלמה.
 

SUN301

New member
צמתים בחיים...

היי שירן,

מדהים איך לאורך כל ציר החיים, אנחנו נתקלים בשיעורים גדולים של התמודדות, קבלת החלטות, בחירות והתחושות הפנימיות האישיות.
כל רגע הוא בחירה ... ומאחורי כל בחירה יושבת לה בנחת הסיבה.
מתוך המילים שלך, כמו קסם בפשטות, תהיתי אם זהו העניין הכלכלי שקצת מטשטש את הרצון או הבשלות, הפחד ממשהו ..
אני חושבת שעצם התהייה שלך היא באמת מבורכת.
זוהי נק' חשובה בקשר, ביחד,בשיתופיות, בהבנה, בקבלה, באי לחץ..
ואולי לשאול- מדוע דווקא עכשיו? מדוע לא להמתין עוד רגע בכדי ששתיכן תהיו אחרי ה"למידה" (לימודים) ויאפשרו לכן טיפה מרחב נשימה?
ונכון, תמיד יהיה משהו שיעצור, יחסום, יעלה תהייה או שאלה..
אבל כוח הרצון, כוח הבשלות והרצון ליצור משהו משותף- בד"כ יוצר משהו משותף :) ואולי צריך עוד זמן .. קצת לגלות סבלנות, ללמוד את עוצמת היחד שלכן ביחד, לדעת מתי מתאים להקשיב לצורך של האחרת ולא רק לצורך הפנימי שלי בלבד, לא לפחד לאבד בגלל שזה יהיה אולטימטום כי בתוך אהבה - אין מקום לאולטימטום כשעושים דברים במשותף.

תהיי קשובה פנימה ואותה בקשה גם ממנה.
פנימה ואחת לשניה.

בהצלחה
 
"ליצור משהו משותף... "


זו מהות הכל לא?

כתבת כל כך יפה
מאוד
נהנתי לקרוא את מילותייך

סופ"ש מלא קסם
 

כלעוד

New member
שרשור מרגש ומדהים והכותבת הראשית

כה מתוקה. מה אגיד לך - דילמה כי שתיכן צודקות. הבנתי שהיא זו שתלד. בכל אופן אינך יכולה לעמוד בדרכה, אפילו אם את יותר צודקת. כפי שהיא הבהירה היא תעשה זאת בכל מקרה. נותר רק לחכות ולראות איך תשפיע ההחלטה שלה על הזוגיות שלכן לטווח הארוך ולהבהיר לה ולעצמך את מידת המעורבות שאת מסוגלת לה כרגע, שתדע מראש. לעומת איך זה יהיה לדעתך הנוכחית אם היא תסכים לחכות קצת.
 

sharon0002

New member
מבינה אותך אבל גם לא ממש...

קראתי את השרשור המקסים באמת.. הרבה רגישות ופחד נשמע מדברייך. קצת קשה להחליט מי מבינכן צודקת והאם בכלל יש אחת כזאת.. חסרים מעט פרטים
האם זהו זמן שבו זוגתך החליטה בוקר אחד שהיא מעונייינת שתביאו ילדים? בדרך כלל אצל זוגות חד מיניים ובעיקר לסביות, הדברים מתוכננים מראש ולאורך זמן. כפי שציינת לגבי "המירוץ" שבו זוגתך נמצאת, זה לא רע, כנראה שמבחינתה היא אוהבת אותך ובך היא רואה את החצי השני שלה מעתה ועד עולם. קחי את זה בחשבון ותעריכי זאת.. מעט מאוד אנשים בעיקר בקהילה זוכים לאהבה אמיתי ולאורך זמן. לגבי הפחד שלך, הוא מובן מאוד.. אף פעם אתה לא מוכן לשלבים הבאים בחייך... בעיקר לא שלב כה רגיש ורציני שבו אקח אחרי, על הילד שלך.. אם היא סתם התעוררה בוקר אחד והחליטה שהיא מעוניינת להזריק בעוד חודשיים שימי לה תמרור עצור ותאמרי לה שזה לא הזמן ושאת אוהבת אותה ורוצה לחיות איתה ולהביא איתה ילידים לעולם, אולם יש זמן לכל דבר. עליכן לקבוע תאריך מסויים שבוא תרצו להביא ילד (אני מטפלת בהמון זוגות חד מיניים, לא מוסמכת) ולהתכונן ולדבר על התאריך הזה לפחות 10-12 חודשים מראש.. זה זמן טוב לעקל את הדברים להבין אותם ולא לפחוד מהם.
ציינת כאן שזוגתך מעמידה את הבאת הילדים כתנאי הכרחי לקשר בינכן... קשה לי להאמין. ואם כן, כנראה שהיא לא באמת מעוניינת בקשר איתך. בדרך כלל כשצד אחד מאוד רוצה זה מעיד על אהבה מאוד גדולה ולא ההפך. לכן ברגע שתאמרי לה שזה מוקדם לך ומפתיע אותך מאוד היא תרד מהעץ עליו טיפסה. לא משנה כמה זמן תבקשי ממנה לחכות היא תחכה. אבל תהיה הוגנת גם כלפיה. ולא בגלל השעון הביולוגי כפי שציינו כאן (הוא מתחיל לתקתק בגיל 32), הסיבה היא שאם גם את אוהבת אותה תהיה שם בישבילה בדיוק כמו שהיא בשבילך.
גם אצל זוגות סטריטיים השאלות האלו עולות כל הזמן, האם אני מוכן? האם יש לי מספיק כסף לילד? אבל הן אף פעם לא המכריעות. מתחתנים, מביאים ילדים וממשיכים את החיים.. זה לא בהכרח אומר שמשנים אותם לרעה.
את נשמעת לי בחורה מקסימה וקשה לי לחרוץ פה את גורלה של זוגתך ולקבוע לגביה דברים או להחליט איזה בן אדם היא או לא וזה בעיקר כי היא לא מיוצגת פה באמת.. לכן אני מאמינה שכמו שלך יש דברים להגיד, יש כאן עוד צד בסיפור שהוא חלק מהחיים שלך, וחלק חשוב ועלייך לזכור זאת. אולי תיעצי לה לכתוב פה את התגובה שלה למה שאת אומרת? לפעמים זה עוזר.. בכל מקרה שיהיה לכן המון בהצלחה. אם הסתדרתן עד עכשיו אני מאמינה שתסתדרו נהדר גם מעכשיו ושוב, חשוב מאוד לקבוע תאריכים שיתנו זמן מראש לך לעקל את עובדת הקמת המשפחה וגם לה... כשקמים בוקר אחד ומחליטים להביא ילד זה קצת מעיד על חוסר בגרות
בהצלחה חמודות
 

מהמאדים

New member
חושבת ש

לא קראתי את כל התגובות ויתכן שחלק מהדברים כבר נכתבו, אבל יש לי שאלה אליך: החשש שלך לאבד אותה הוא רק בגלל ענין הילד?
אם האהבה ביניכן אמיתית ועמוקה, לא נשמע סביר שתזמון הבאתו של ילד לעולם (הרי אין וכוח ביניכן על עצם הבאת הילד, רק על התזמון, נכון?) ינפץ ויהרוס אותה.
לכן שאלתי. כי אם יש באמת חשש מבוסס מצידך לכך שתעזוב אותך בשל כך, הרי שכנראה יש סיבות עמוקות יותר לחשש. וענין הילד הוא רק סינדרום.

החששות שלך מוצדקים, ובאותה נשימה אני יכולה גם להבין את הצורך שלה לא להמתין יותר.
על פניו נראה הגיוני ורצוי להמתין עוד שנה עד ששתיכן תסיימנה לפחות את הלימודים ותוכלנה להתפנות יותר לחיים עצמם. ילד בתוך כל זה עלול לפגוע בעתיד המקצועי והכלכלי של שתיכן.
אבל מעבר לכך, אני חושבת שלא נכון להביא ילד כשלא שני ההורים (או אמהות אם תרצי) מוכנים נפשית. מה גם שאת התהליכים ההורמונאליים שמעצימים את הענין תעבור רק זוגתך ולא את. חושבת ששווה לנהל שיחה מעמיקה עם זוגתך על מקומך בזוגיות ובחייה. החלטה על ילד צריכה להיות של שתיכן. גם אם היא זו שתהרה את הילד.
 
למה למהר?

אני בת 27 וזוגתי בת 33 ושתינו עובדות בעבודה יציבה...רוצות ילד/ים אבל לא ממהרות. אין לאן....

שתינו החלטנו לחכות שנה וחצי-שנתיים עד שנתחיל את התהליך, מה שעזר להחלטה זה העובדה שאני אלד.

במקרה שלך, שתיכן צעירות...לא מביאים ילדים לעולם ללא האפשרות לגדל אותם (זה הקו מחשבה שלי). יש כל כך הרבה הוצאות על ילד, אין לכן לאן למהר...עדיף לכן לחכות לתקוםה בה תהיו יותר מוכנות, בעיקר מוכנות מבחינה כלכלית
 
למעלה