מה אתם הייתם עושים?

[beeswax1]

מה אתם הייתם עושים?

קיבלתי לפני חודש ספר לתרגום. ניו אייג'.
כעת, חשוב לי להבהיר שאני מתרגמת כבר 11 שנים, תרגמתי הרבה ספרים, זאת לא העבודה הראשונה שלי, ואני לא נוהגת להרים ידיים במהירות.
אבל אני מרגישה שאני צריכה מורה נבוכים כדי לתרגם את הספר הזה! הוא יצא בהוצאה עצמית ומשהו בעריכה לקוי. אני נתקלת במשפטים שאני פשוט בוהה בהם ושואלת את עצמי: "מה לעזאזל הוא רצה להגיד?!?!?!" ביום אני מצליחה לתרגם אולי 4 דפים.
אני שוקלת בכובד ראש להתקשר להוצאה ולהגיד להם, למרות שכבר תרגמתי 60 עמודים מתוך 180, שאני לא מסוגלת לתרגם את הספר הזה, אני לא מבינה אותו, לא מבינה מה הבנאדם רצה לומר.
ידוע לי שההוצאה עלולה לא לעבוד איתי יותר ותכלס, אני זקוקה להם יותר מה שהם זקוקים לי.
מה אתם הייתם עושים?

 

[רותי291]

יש אפשרות ליצור קשר עם המחבר?

זה מה שאני עושה - אבל אני מתרגמת לאנגלית אז זה יותר קל ליצור קשר עם המחבר שבדרך כלל גם רוצה להיות מעורב.

 

[beeswax1]

גם אנ מתרגמת לאנגלית.

 

[קוף מקליד]

מה הייתי עושה

הייתי במצבים דומים בעבר (בתחום העריכה ) ובמקרים המוצלחים נהגתי כך:
1) דיברתי בכנות ובגילוי לב עם ההוצאה על כך שדוגמת הטקסט שלפיה תמחרתי את העבודה לא משקפת את הטקסט כולו, וביקשתי העלאת שכר.
2) קבעתי פגישה עם מנהל ההוצאה וישבנו יחד על הטקסט. היו לו כמה הצעות טובות והוא עודד אותי להמשיך.
3) הכי חשוב: דיברתי המון עם הכותבים; לרוב זה מועיל. במיוחד זכורה לי כותבת מתסכלת במיוחד (ספר עיון) שכתבה באופן מאוד חידתי אבל בטלפון היתה בהירה ואף מבריקה. הייתי נוהגת לומר "נפלא! בואי נכתוב בדיוק מה שאמרת לי עכשיו" והיא היתה משיבה "אבל צריך לכתוב את זה בסגנון ספרותי"...

בקיצור, עצתי לך היא לדבר על זה ולראות מה יקרה. אני לא הייתי מוותרת על העבודה אחרי שעשיתי כל כך הרבה, אבל זה באמת עניין של אופי ואולי עדיף לך פשוט לעזוב את זה. אני זוכרת פעם שהתחלתי לעבוד על טקסט והסבל שהיה כרוך בעבודה לא השתווה לסבל שכרוך באובדן הפרנסה. לא התחרטתי.
בהצלחה, ספרי מה החלטת.

 

[יפתח ב]

התחלתי עכשיו בעבודת עריכה שמעוררת קשיים דומים.

הכותבת היא דוקטורנטית מבוגרת, שעיקר עיסוקה ביצירה והוראה בתחום שעליו היא כותבת, אבל בדרך לדוקטורט היא קראה מנת-יתר של דלז ודרידה וז'וליה קריסטבה, והתוצאה היא מאות עמודים שנשמעים בקריאה ראשונה כמו ג'יבריש. הפתרון שלי הוא לשנות גישה: לא לטפל בטקסט עצמו. אלא לעבוד עם הכותבת על שיפור הטקסט. לנתח בשבילה את הסרבולים בטקסט, לתת לה משימות (מחקי כל פסוקית שלישית בפרק ג'), להתכתב איתה אחת לכמה ימים, להציג לה אופציות לתיקון ולשמוע את תגובתה. במקרה הכי גרוע היא תדחה את ההצעות ותבחר ביודעין לדבוק בסגנונה, אבל אני עשיתי את שלי, וחשוב מזה - היא תרגיש שעשיתי את עבודתי.
&nbsp
אולי בתרגום זה שונה.

 

[נסיכתהנילוס]

 

[Y. Welis]

עדיף שהם פשוט יתעתקו הרצאות...

אחד מספרי העיון היותר טובים שקראתי ('יקומים מקבילים' של קאקו) נשמע כמו אסופת הרצאות שנערכו יחד + עריכה חיצונית (בולטת מאוד - הסוגריים אפילו לא הוסרו).
&nbsp
מקדם ה'ספר' מוריד ביחס ישר את מובנות הטקסט.

 

[Eldad S]

 

[beeswax1]

תודה! משהו מוזר קרה אחרי שהוצאתי כאן את תיסכוליי.

פתאום התרגום התחיל רוץ, מה לרוץ... לעוף! הרגשתי כאילו אני נכנסת לראש של המחבר ומבינה בדיוק מה הוא רוצה לומר. כמובן שיש עדיין משפטים שגורמים לי לקמט את מצחי בתהייה, אבל אני מסמנת אותם ושולחת לסופר.
אז תודה על ה"ספה" הוירטואלית.

 

[קוף מקליד]

איזה כיף!

 

[tomerrose]

איזה יופי מעולה!

 

[קוף מקליד]

בדיוק מה שאני עושה

הבעיה בשיטה הזאת היא שבתהליך אני נעשית כל כך מעורבת רגשית ואינטלקטואלית שלפרקים אני שוכחת שזה לא הספר שלי - כבר קרה לי לא פעם שהצעתי לכותבים איזו טענה או שתיים להוסיף לטקסט...

 

[tomerrose]

אני אישית בגלל זה...

בעצם הבנתי עם עצמי שאני אוהבת מאוד לעשות עריכות ליטוש והגהות, אבל לא רוצה לכתוב לכותבים את ספרם מחדש ולהיכנס למעורבות רגשית איתם - זה "מנסה לי את הסבלנות" בצורה כזאת שזה לא נכון לי (קודם כל) וגם לא משתלם לי. - אבל אני פשוט לא רוצה לעשות את זה.
בגלל זה אני מעדיפה תרגום - אני הרבה פעמים יודעת שהיה כדאי לשנות את הטקסט, אבל זה מוריד ממני את העול של להיכנס על זה לדיונים עם הכותב. הכי הרבה אני נותנת הערה ומשאירה את האחריות בידיו.
בגלל זה הזדהיתי עם ה plight (אוי איך זה בעברית?) של Beeswax
בעריכות ליטוש אני עושה מה שאני יכולה עם הטקסט הקיים אבל לא מוכנה לכתוב ספר מחדש.
יש אנשים (בטח חלק מכם) שמעולים בזה ויש להם את הסבלנות - אני אישית מעדיפה לשמור את האנרגיה היצירתית באמת לספרים שאני כותבת/יוצרת בעצמי בשנים האחרונות...
אני חושבת שלהכיר את עצמך ומה עובד בשבילי ומה הקווים האדומים שלי זה ממש חיוני בעבודות האלה כדי לא להישחק ממצבים כאלה...

 

[יפתח ב]

כן, זו צרה. אתמול הבנתי מה דפוק אצלי,

אני מגדיר את תפקידי כעורך לשון ככה: להפוך את הטקסט לבהיר ומובן. ומרגע שמאמצים הגדרה כזאת, אין לדבר סוף. משפט יכול להיות בלתי מובן כי אין התאמה במין ובמספר, או כי המבנה התחבירי מסורבל, או כי הוא ארוך מאוד, או כי הוא מכיל מונחים שלא הונהרו בטקסט, או כי הוא מסתמך על מידע שלא הופיע לפני כן בחיבור, או כי יש בו סתירות לוגיות, או כי הטיעון לא תקף - ומכאן קצרה הדרך לקבלת אחריות על האיכות האקדמית של הטקסט, ולא רק על האיכות הלשונית שלו.

 

[נסיכתהנילוס]

ובגלל זה אני לא מוכנה יותר לעשות עבודות אקדמיות.

כשאני מוצאת סתירות לוגיות או טיעונים לא תקפים, אני מעירה עליהם. אם הטקסט הוא ספר, יבחר הכותב לתקן מה שיבחר - אני את שלי עשיתי וגם הוא עשה את שלו. אם הטקסט הוא דוקטורט, ובכן, על זה בדיוק הבנאדם נבחן ובשביל זה יש לו מנחה. כשאני עורכת דוקטורטים אני מרגישה בד"כ כמו ז*&$ של המערכת האקדמית המרקיבה.

 

[נסיכתהנילוס]

וחוצמזה אנחנו עורכי טקסט, לא עורכי לשון

 

[קוף מקליד]

ובגלל זה אני דווקא אוהבת לערוך טקסטים אקדמיים

אני נהנית מהאתגר והחשיבה, לחשוב על מבנה הטיעונים, תקפות הטיעונים וכמובן גם ליטוש הסגנון וכו'.
דווקא בעבודות גדולות כמו תזה או דוקטורט הכותבים כל כך משוקעים בתוכן שקשה להם לראות אותו בבהירות ולשמור על ריחוק רגשי שדרוש לעריכה ביקורתית. אבל אפילו במאמרים אקדמיים של אקדמאים מנוסים לא מזיקה עוד עין. וכמו שאמרת, המנחים לא תמיד פנויים לזה לאורך העבודה (יש לי כל כך הרבה מה לומר על זה...).
אני אוהבת את הדיאלוג הזה ובגלל זה אני בהחלט לא רק עורכת לשון אלא בהחלט עורכת טקסט

 

[נסיכתהנילוס]

זה פשוט נראה לי הזוי קצת.

כשאני ניסיתי לעשות תזה, לפני קצת פחות מעשרים שנה, אף אחד בסביבתי לא היה מעלה בדעתו למסור את עבודתו לעורך. בטח ובטח שאף אחד מהמנחים בסביבתי לא היה מעלה בדעתו לעודד דבר כזה. אמנם זה היה במדעי הטבע, ואין לי מושג מה היה מקובל באותה עת בצד השני של ירושלים, אבל בכל זאת מזעזע אותי קצת שדוקטורנט תוהה מה הוא בעצם רוצה להגיד בפרק כלשהו. מזעזע אותי גם לגלות באמצע מאסטר קטעים שלמים מועתקים בקופי-פייסט ממאמרים ברשת ואף מויקיפדיה. כל הפרוצדורה הזאת - לכתוב עבודה ק*$ ולשלוח אותה לעריכה שתעטוף אותה בנייר מרשרש ובסרטים צבעוניים - סתומה בעיניי. והכי מדכא אותי שהעבודות האלה מתקבלות בסוף...

 

[Y. Welis]

כתבתי על דבר דומה כאן בזמנו, כשפורסם באחד

האתרים (לפני 6 או 7 שנים) שיש מתרגמים-מסייעים שעוזרים לתרגם ולערוך מאמרים ישראליים, לפירסום בכתבי עת זרים (ללא קרדיט כמובן).
&nbsp
עוד משהו שכנראה שלא היה בעבר.
&nbsp

 

[נסיכתהנילוס]

לתרגם אני מבינה בהחלט.

גם לערוך לשון. אבל לערוך תוכן בטקסטים אקדמיים - לא מבינה את הפואנטה.