מה אתם אומרים

[Lechko]

לא בהכרח קללה

הסכמתי עם זה שהתעלמות והדחקה לא נופלים בהגדרה של רגש, אבל הם יוצרים רגשות משלהם, כמו כל דבר שחושבים עליו. אני בהחלט מסכים שברגע שמבינים את הדרך שבא מתנהל העולם ושהרגש הוא תגובה למשהו שקרה לך, קל להתעלות מעליו, אבל השאלה היא עד כמה יש צורך להתעלות עליו... כלומר, אם אני כועס מאוד, ואני חושב על משמעות החיים, כשהכעס מעיב עלי מהצד... האם זה מזיק בצורה כ"כ רצינית? לדעתי כל עוד שומרים על יסודות הלוגיקה בחשיבה (כדי שבכל זאת יהיה מקור ויהיה קשר ברור) אין שום סיבה להפטר מהרגש, ואין בעיה לחשוב עם יסודות הלוגיקה כל עוד אתה לומד לחשוב כך. לא יודע כמה מכם יסכימו, אבל מצבי רוח שונים גורמים למחשבות שונות, גורמים לצורת חשיבה שונה, וחבל לוותר על צורות החשיבה השונות האלה... בשבילי זה כמו להסתכל על העולם דרך מסנן בצבע אחר בכל פעם, כל עוד אתה נמצא בשליטה מוגבלת על הרגשות שלך ומשתמש בזה כמו שצריך, אפשר להגיע להארות די משמעותיות. אלכס

 

[IamRa]

אכן חבל לוותר עליהם

הרגשות מעשירים את עולמנו. מסכים איתך לחלוטין. אין פה לפי דעתי עניין של צורך של התעלות מעליהם. צורך הוא גם רגש. זה יותר כמו הבנה של מצב עניינים שההתעלמות פשוט נובעת ממנו. הרגשות, כפי שאני נוטה לפרש את מסקנותיו של שפינוזה, מסיחים את דעתך ומונעים ממך מלחוות את העולם כמו שהוא באמת. יש בזה משהו, אולם ויתור על רגשות הוא ויתור על עולמך הפנימי שלדעתי הוא לא פחות אמיתי וחווייתי מזה שבחוץ.

 

[bodha]

ממה שהבנתי שפינוזה לא אמר שצריך

להתנתק מהרגש (זה יותר בכיוון הקנטיאני) הוא אמר שצריך לנתח את הרגש ולהבין מאיפה הנ"ל בא. אני לא זוכר את הניסוח המדיוק אבל שפינוזה גם אמר שזה טוב וכדי להשתמש ברגש בתור כח דוחף אך מסוכן להשתמש בו בתור מורה דרך.