מה אתם אומרים
- פותח הנושא למה???
- פורסם בתאריך
ההגיון
ההגיון זו דרך חשיבה... אדם לא חייב לחשוב בצורה הגיונית, ברגע שאתה בוחר לחשוב בצורה הגיונית אתה עושה את מאיזשהי סיבה! והסיבה כמובן כפופה לרגש (דרך חשיבה בלתי נשלטת) אולי דרך ההגיון אתה תלמד איך לא להתחשב ברגשות מסוימים אבל לא ברגש שהביא אותך לחשוב בהגיון! "כאני מתעלם מהרגשות שלי, לדעתי אני יכול להגיע להישגים יותר כבירים בגלל נסיון אישי..." על איזה השיגים אתה מדבר? הרצון לנתח ת'עולם הוא רצון רגשי! הוא לא רצון "הגיוני"... אלכס...
ההגיון זו דרך חשיבה... אדם לא חייב לחשוב בצורה הגיונית, ברגע שאתה בוחר לחשוב בצורה הגיונית אתה עושה את מאיזשהי סיבה! והסיבה כמובן כפופה לרגש (דרך חשיבה בלתי נשלטת) אולי דרך ההגיון אתה תלמד איך לא להתחשב ברגשות מסוימים אבל לא ברגש שהביא אותך לחשוב בהגיון! "כאני מתעלם מהרגשות שלי, לדעתי אני יכול להגיע להישגים יותר כבירים בגלל נסיון אישי..." על איזה השיגים אתה מדבר? הרצון לנתח ת'עולם הוא רצון רגשי! הוא לא רצון "הגיוני"... אלכס...
כן, אתה בנאדם! קורה...
לרגשות יש תפקיד... דוגמא: אהבה-> נועדה כדי לשרת את מטרתו של הטבע= להמשיך את עצמו! כעס-> משרת צורך בטחוני-> אם יבואו לתקוף אותך ואתה תתמלא בעצבים ולא תוכל לשלוט על עצמך ותתחיל להוציא קולות "מפחידים" ולהתפרע יש סיכוי שהתוקף ירתע ממך, כי תראה לו שאתה יותר חזק (לפי הקולות...) וילך! בקיצור, לכל רגש יש מטרה והיא הגיונית! כשאתה מתנגד לרגשות וחושב בצורה "הגיונית" אתה לא מתנהג ב"הגיון"... בכל מקרה, אני טוענת שכל המניעים של אדם הם ריגשיים כי על זה אנחנו בנוים (תינוקות מתים או משתגעים אם הם לא מקבלים אהבה מהאמא, עשו ניסויים בבע"ח והתוצאה חלה גם על בני-אדם) אני לא באה "נגדך", אני רק רוצה להראות לך משהו... ויכול להיות שתגרום לי לחשוב אחרת אבל זה לא יתאפשר בלי שיתוף פעולה בכל מקרה, איך שבא לך... אלכס...
לרגשות יש תפקיד... דוגמא: אהבה-> נועדה כדי לשרת את מטרתו של הטבע= להמשיך את עצמו! כעס-> משרת צורך בטחוני-> אם יבואו לתקוף אותך ואתה תתמלא בעצבים ולא תוכל לשלוט על עצמך ותתחיל להוציא קולות "מפחידים" ולהתפרע יש סיכוי שהתוקף ירתע ממך, כי תראה לו שאתה יותר חזק (לפי הקולות...) וילך! בקיצור, לכל רגש יש מטרה והיא הגיונית! כשאתה מתנגד לרגשות וחושב בצורה "הגיונית" אתה לא מתנהג ב"הגיון"... בכל מקרה, אני טוענת שכל המניעים של אדם הם ריגשיים כי על זה אנחנו בנוים (תינוקות מתים או משתגעים אם הם לא מקבלים אהבה מהאמא, עשו ניסויים בבע"ח והתוצאה חלה גם על בני-אדם) אני לא באה "נגדך", אני רק רוצה להראות לך משהו... ויכול להיות שתגרום לי לחשוב אחרת אבל זה לא יתאפשר בלי שיתוף פעולה בכל מקרה, איך שבא לך... אלכס...
זה לא שאני חציל אוונגרדי, או משהו..
נכון, לרגשות באמת יש תפקיד מאוד (!) חשוב בחיי היום יום של בני האדם. אבל מצד שני, זה בגלל שהם התרגלו אליהם ולא יכולים לחיות בלעדיהם... כעס, לדעתי זה לא דבר נחוץ. אומנם יש לו מטרה הגיונית לגמרי בתפקידי החזק שורד של ימינו, אבל לא רק שהוא מונע ממני לחשוב בצורה רציונלית למשך זמן מה, הוא גם מאוד לא נחוץ כי הוא שלעצמו גורם להרס אב-נורמלי כמעט לאנושות ועולם הזה... כך גם האהבה, שהיא לעצמה גורמת ליריבות בין אנשים <<למרות שעכשיו יש ערכים חברתיים שמונעים מזה כביכול, אבל לא משנה>> כשאני מתנגד לרגשות שלי אני נוהג בהגיון (ואני חושב שהגיון טהור) כי המטרה היחידה שלי היא לחשוב בלי שיפריעו לי גורמים ארורים אחרים. ורגשות הם חלק בלתי נפרד מאיתנו כי זה נובע מהאינסטינקטים שלנו <<מן תוצר מפותח כביכול של האינסטינקטים הטהורים>> וכאשר אני אצא מהאינסטינקטים שלי, זה יהיה טוב <<יצא מהרגשות-יצא מהאינסטינקטים>> ואני אוכל להגיע לרמות חדשות של הגיון, כי שום דבר לא יפריע לי! מוהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא!!! שיהיה...
נכון, לרגשות באמת יש תפקיד מאוד (!) חשוב בחיי היום יום של בני האדם. אבל מצד שני, זה בגלל שהם התרגלו אליהם ולא יכולים לחיות בלעדיהם... כעס, לדעתי זה לא דבר נחוץ. אומנם יש לו מטרה הגיונית לגמרי בתפקידי החזק שורד של ימינו, אבל לא רק שהוא מונע ממני לחשוב בצורה רציונלית למשך זמן מה, הוא גם מאוד לא נחוץ כי הוא שלעצמו גורם להרס אב-נורמלי כמעט לאנושות ועולם הזה... כך גם האהבה, שהיא לעצמה גורמת ליריבות בין אנשים <<למרות שעכשיו יש ערכים חברתיים שמונעים מזה כביכול, אבל לא משנה>> כשאני מתנגד לרגשות שלי אני נוהג בהגיון (ואני חושב שהגיון טהור) כי המטרה היחידה שלי היא לחשוב בלי שיפריעו לי גורמים ארורים אחרים. ורגשות הם חלק בלתי נפרד מאיתנו כי זה נובע מהאינסטינקטים שלנו <<מן תוצר מפותח כביכול של האינסטינקטים הטהורים>> וכאשר אני אצא מהאינסטינקטים שלי, זה יהיה טוב <<יצא מהרגשות-יצא מהאינסטינקטים>> ואני אוכל להגיע לרמות חדשות של הגיון, כי שום דבר לא יפריע לי! מוהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא!!! שיהיה...
תוכיח!
אולי במקרה של כעס זה לא דוגמא כזאת טובה כי אם יתקפו אותך אתה תוכל לדמות כעס... אך בכל זאת, הדרך להתמודד היא אותה דרך! פשוט כשאתה כועס אתה לא מודע למעשיך ושאתה "חושב בהגיון" אבל נאלץ להתמודד עם משהו שאמור לעלות בך כעס אתה "כועס" במודע. הגיון פועל על-פי החוקים אותם הוא משרת. כדי לחשוב בצורה הגיונית לגמרי, אתה צריך לדעת את החוקים! אתה צריך לחקור לעומק כל רגש ורגש, להבין איך הוא יעזור לך ואיך הוא יגביל אותך/ אחרים, אתה צריך להבין את ההגיון של הטבע רק אחרי שתבין אתה תוכל "להגיע לרמות חדשות של הגיון" כי רק אז אתה תיהיה מספיק "מודע" למציאות האמיתית! בנתיים, אתה לא מספיק מודע לרגשות שהם בנתיים הדבר העקרי שמקשה עליך לחשוב בהגיון! ואין לך מושג מתי אתה כפוף אליהם ומתי לא...
אולי במקרה של כעס זה לא דוגמא כזאת טובה כי אם יתקפו אותך אתה תוכל לדמות כעס... אך בכל זאת, הדרך להתמודד היא אותה דרך! פשוט כשאתה כועס אתה לא מודע למעשיך ושאתה "חושב בהגיון" אבל נאלץ להתמודד עם משהו שאמור לעלות בך כעס אתה "כועס" במודע. הגיון פועל על-פי החוקים אותם הוא משרת. כדי לחשוב בצורה הגיונית לגמרי, אתה צריך לדעת את החוקים! אתה צריך לחקור לעומק כל רגש ורגש, להבין איך הוא יעזור לך ואיך הוא יגביל אותך/ אחרים, אתה צריך להבין את ההגיון של הטבע רק אחרי שתבין אתה תוכל "להגיע לרמות חדשות של הגיון" כי רק אז אתה תיהיה מספיק "מודע" למציאות האמיתית! בנתיים, אתה לא מספיק מודע לרגשות שהם בנתיים הדבר העקרי שמקשה עליך לחשוב בהגיון! ואין לך מושג מתי אתה כפוף אליהם ומתי לא...
כעס כמו שכבר ציינת זו רק דרך
התייחסות. היא באה להעיף מעליי את היריב בפחד ואימה, נכון? אני לא חושב שיש פה איזשהו קשר להגיון. ואם נשתמש בהגיון, שהוא מן הסתם לרמוס את אותו אדם בטענות רבות עוצמה <<או להסביר לו פשוט>> אין כעס במודע, כי אין בו צורך. מי אמר שאני לא עושה את זה עכשיו? דווקא לפי דעתי, למרות שזה ישמע כמו התכחשות של אחד מבני האדם הנורמליים, אני מאמין שאני כבר יחסית מודע למציאות שלי. אני לא מנסה להתכחש לה בכל אופן... אני יודע שעכשיו זה בסה"כ תיאוריות מה שאני מציג, וזה לא פועל על החיים שלי בשלמות אלא רק בחלקים, ספק מחשש וספק מחוסר יכולת <<החברה שעבדה אותי חזק, אולי..>>
התייחסות. היא באה להעיף מעליי את היריב בפחד ואימה, נכון? אני לא חושב שיש פה איזשהו קשר להגיון. ואם נשתמש בהגיון, שהוא מן הסתם לרמוס את אותו אדם בטענות רבות עוצמה <<או להסביר לו פשוט>> אין כעס במודע, כי אין בו צורך. מי אמר שאני לא עושה את זה עכשיו? דווקא לפי דעתי, למרות שזה ישמע כמו התכחשות של אחד מבני האדם הנורמליים, אני מאמין שאני כבר יחסית מודע למציאות שלי. אני לא מנסה להתכחש לה בכל אופן... אני יודע שעכשיו זה בסה"כ תיאוריות מה שאני מציג, וזה לא פועל על החיים שלי בשלמות אלא רק בחלקים, ספק מחשש וספק מחוסר יכולת <<החברה שעבדה אותי חזק, אולי..>>
נו באמת...
באה להעיף מעליי את היריב בפחד ואימה, נכון? אני לא חושב שיש פה איזשהו קשר להגיון. בטח שיש קשר! ואתה יודע את זה... הגיוני שתבריח את מי שיכול לפגוע בך לא? הגיוני שתשנסה לשרוד לא? אתה רואה?! אתה לא מבין את המהות של הרגשות. הרגשות תמיד יקפצו, כדי לנטרל אותם אתה צריך להבין למה הם קפצו! ומה המשמעות שלהם... ואתה לא מבין! אלכס...
באה להעיף מעליי את היריב בפחד ואימה, נכון? אני לא חושב שיש פה איזשהו קשר להגיון. בטח שיש קשר! ואתה יודע את זה... הגיוני שתבריח את מי שיכול לפגוע בך לא? הגיוני שתשנסה לשרוד לא? אתה רואה?! אתה לא מבין את המהות של הרגשות. הרגשות תמיד יקפצו, כדי לנטרל אותם אתה צריך להבין למה הם קפצו! ומה המשמעות שלהם... ואתה לא מבין! אלכס...
וחוץ מזה (2)...
דיברת על זה שכעס ואהבה לא נחוצים ונתת סיבות גם... אז ככה... הסיבות שנתת הן סיבות אישיות!!! לך יש את המניע לצאת נגד הרגש בגלל שהוא מונע ממך לחשוב בצורה ראציונלית (ליבחושון ממש לא אכפת אם אתה חושב בצורה ראציונלית או לא ולכן הוא לא יקבל את הסיבה הזאת כסיבה מספיק טובה לבטל את קיומו של הרגש-> בהנחה שיבחושון יכול...). לך אכפת שהוא הורס את האנושות! (ליבחושון זה לא מפריע, מה אכפת לו שהאנושות והעולם בכלל נהרסים? מה זה משנה לו?! הוא בכל מקרה ימות עוד מעט... בנתיים הכעס רק עוזר לו לצאת ממצבים מסוימים והוא לא רואה את הסיבה הזאת כסיבה מספיק טובה לבטל את הרגש הזה) רק לך יש את המניעים להגיד ש"כעס" זה דבר לא נחוץ וברגע שהמניעים הם רק שלך היה מעורב רגש!!! (מעניין מתי תצליח לצאת מזה...) אלכס...
דיברת על זה שכעס ואהבה לא נחוצים ונתת סיבות גם... אז ככה... הסיבות שנתת הן סיבות אישיות!!! לך יש את המניע לצאת נגד הרגש בגלל שהוא מונע ממך לחשוב בצורה ראציונלית (ליבחושון ממש לא אכפת אם אתה חושב בצורה ראציונלית או לא ולכן הוא לא יקבל את הסיבה הזאת כסיבה מספיק טובה לבטל את קיומו של הרגש-> בהנחה שיבחושון יכול...). לך אכפת שהוא הורס את האנושות! (ליבחושון זה לא מפריע, מה אכפת לו שהאנושות והעולם בכלל נהרסים? מה זה משנה לו?! הוא בכל מקרה ימות עוד מעט... בנתיים הכעס רק עוזר לו לצאת ממצבים מסוימים והוא לא רואה את הסיבה הזאת כסיבה מספיק טובה לבטל את הרגש הזה) רק לך יש את המניעים להגיד ש"כעס" זה דבר לא נחוץ וברגע שהמניעים הם רק שלך היה מעורב רגש!!! (מעניין מתי תצליח לצאת מזה...) אלכס...
איך מעורב בזה רגש?
ליבחושון אין מודעות...אם הייתה לו מודעות, אולי הוא היה מגיע לאותה נקודה עכשיו כמוני בסופו של דבר? כאשר אני מגיע למודעות מסוימת שמראה לי, לא כמו לאנשים אחרים שחיים עם אמונות טפלות ולא נכונות כשל החברה, ומחונכים לעבוד על פי נורמה מסוימת כדי שבסופו של דבר ישתעבדו לה. לי לא אכפת לצאת מהחברה הזאת, וזה נותן לי יתרון חופש מסוים לגבי החשיבה שלי. החופש הזה נותן תעוןזה להגיע למקומות שאנשם רגילים לא היו מגיעים אליהם, ובמקום מסוים אחד ראיתי שהרגשות הפריעו לי לחשוב. מבחינה הגיונית הסקתי שאם הרגשות מפריעים לי לחשוב בצורה מסוימת ומקסימלית, בבגלל שאו שנאי מקבל בלאק אאוט לכמה שניות או שמשהו אחר, אני מסיק (מסקנה נובעת מהגיון) שאני צריך להתעלות מעל לדבר הזה. הגיו טהור ותו לא. (זה לא היה קשה...הדימויים היו נחמדים, למרות שהייתי יותר מתחבר לדמות כמו חתול-יורי הרודן האכזר)
ליבחושון אין מודעות...אם הייתה לו מודעות, אולי הוא היה מגיע לאותה נקודה עכשיו כמוני בסופו של דבר? כאשר אני מגיע למודעות מסוימת שמראה לי, לא כמו לאנשים אחרים שחיים עם אמונות טפלות ולא נכונות כשל החברה, ומחונכים לעבוד על פי נורמה מסוימת כדי שבסופו של דבר ישתעבדו לה. לי לא אכפת לצאת מהחברה הזאת, וזה נותן לי יתרון חופש מסוים לגבי החשיבה שלי. החופש הזה נותן תעוןזה להגיע למקומות שאנשם רגילים לא היו מגיעים אליהם, ובמקום מסוים אחד ראיתי שהרגשות הפריעו לי לחשוב. מבחינה הגיונית הסקתי שאם הרגשות מפריעים לי לחשוב בצורה מסוימת ומקסימלית, בבגלל שאו שנאי מקבל בלאק אאוט לכמה שניות או שמשהו אחר, אני מסיק (מסקנה נובעת מהגיון) שאני צריך להתעלות מעל לדבר הזה. הגיו טהור ותו לא. (זה לא היה קשה...הדימויים היו נחמדים, למרות שהייתי יותר מתחבר לדמות כמו חתול-יורי הרודן האכזר)
אכזבת...
מה הקשר למודעות של יבחושון?!?!?! יבחושון הוא דימוי לשאר האנשים בעולם... הכוונה היתה להבהיר לך שהמניע שלך (לצאת מתחום המחשבה הריגשית) הוא מניע אישי! כשתצא מתחום המחשבה הריגשית ותחשוב בהגיון אתה תעשה את זה למטרה כל שהיא והמטרה כמובן אישית... (אבל זה לא נכון, כשתצא מתחום המחשבה הרגשית כבר לא יהיה אתה מבחינתך) ושוב, הבלק אאוט הזה משרת צורך מסוים שלך, אתה צריך להיות מודע לאיך הוא פועל ומה הצורך! אז כעס (כמו שכבר אמרתי) היה דוגמא לא ממש טובה, רגש פשוט מדיי, לך תבין את שאר המניעים של כל הרגשות, ואז גם תוכיח שאתה צודק ואז גם תבין את ההשלכות ואז תנסה לחשוב בהגיון, אוקי? בנתיים אתה רוצה לחשוב בהגיון רק כדי לשרת מטרות אישיות שהם כמובן, ריגשיות! אתה רוצה להבין דברים דרך ההגיון כי אתה בטוח שתבין אותם הכי לעומק ככה! למה אתה רוצה להבין אותם לעומק? כדי לדעת דברים על העולם! למה אתה רוצה לדעת דברים על העולם? יכולות להיות מלא סיבות בוא ניקח כמה מהם... * כדי להראות לאנשים שאתה יודע יותר טוב מהם!= וזה יגרום לך *להרגיש* טוב! * כדי לחשוב "וואלה עכשיו אני יודע איך להתמודד עם דברים מבלי להפגע"= אתה לא רוצה להפגע אתה רוצה *להרגיש* עליון/ *להרגיש* טוב עם דברים די, אין לי כוח אני לא אתחיל עם זה עכשיו, בכל מקרה עדין לא נתת לי את הסיבה ל"למה אתה רוצה לחשוב בצורה אובייקטיבית"! זה יעזור לי להבהיר לך מה הם המניעים שלך... חוץ מזה אתה לא יכול לטעון שרגשות הם דבר לא הגיוני הרי הם האנסטיקטים של האדם והאדם משרת ההגיון של הטבע... (בטח שזה לא היה קשה- כרגיל, ענית תשובה מתחמקת) אלכס...
מה הקשר למודעות של יבחושון?!?!?! יבחושון הוא דימוי לשאר האנשים בעולם... הכוונה היתה להבהיר לך שהמניע שלך (לצאת מתחום המחשבה הריגשית) הוא מניע אישי! כשתצא מתחום המחשבה הריגשית ותחשוב בהגיון אתה תעשה את זה למטרה כל שהיא והמטרה כמובן אישית... (אבל זה לא נכון, כשתצא מתחום המחשבה הרגשית כבר לא יהיה אתה מבחינתך) ושוב, הבלק אאוט הזה משרת צורך מסוים שלך, אתה צריך להיות מודע לאיך הוא פועל ומה הצורך! אז כעס (כמו שכבר אמרתי) היה דוגמא לא ממש טובה, רגש פשוט מדיי, לך תבין את שאר המניעים של כל הרגשות, ואז גם תוכיח שאתה צודק ואז גם תבין את ההשלכות ואז תנסה לחשוב בהגיון, אוקי? בנתיים אתה רוצה לחשוב בהגיון רק כדי לשרת מטרות אישיות שהם כמובן, ריגשיות! אתה רוצה להבין דברים דרך ההגיון כי אתה בטוח שתבין אותם הכי לעומק ככה! למה אתה רוצה להבין אותם לעומק? כדי לדעת דברים על העולם! למה אתה רוצה לדעת דברים על העולם? יכולות להיות מלא סיבות בוא ניקח כמה מהם... * כדי להראות לאנשים שאתה יודע יותר טוב מהם!= וזה יגרום לך *להרגיש* טוב! * כדי לחשוב "וואלה עכשיו אני יודע איך להתמודד עם דברים מבלי להפגע"= אתה לא רוצה להפגע אתה רוצה *להרגיש* עליון/ *להרגיש* טוב עם דברים די, אין לי כוח אני לא אתחיל עם זה עכשיו, בכל מקרה עדין לא נתת לי את הסיבה ל"למה אתה רוצה לחשוב בצורה אובייקטיבית"! זה יעזור לי להבהיר לך מה הם המניעים שלך... חוץ מזה אתה לא יכול לטעון שרגשות הם דבר לא הגיוני הרי הם האנסטיקטים של האדם והאדם משרת ההגיון של הטבע... (בטח שזה לא היה קשה- כרגיל, ענית תשובה מתחמקת) אלכס...
ועוד משהו....
ההגיון האבסולוטי (או לפחות ההגדרה שנתת לו) הוא הגיון הגיוני לחלוטין כשלעצמו. אך אני תוהה האם אדם יכול לקבל אותו כדרך חיים. האם באמת יש בנו מין ההגיון האבסולוטי? כשאתה רוצה לחשוב רק בהגיון אתה מקריב הרבה קורבנות-הרגשות שלך- וזה מה שגורם לך לתחושת הסיפוק! (אומנם זה נשמע אבסורדי, אך הכוונה הייתה שאתה חושב שהקרבת את כל הרגשות שלך אך בעצם הקרבת רק חלש מהם ופינית מקום לרגש יותר עצום) אתה חושב שהגעת להגיון אבל בעצם המטרה היא תחושת הסיפוק! (ולפעמים אתה פשוט לא מודע לזה...) לאנשים יש דרך חשיבה מסוימת המאפיינת רובנו- יש לנו מטרה ואנחנו חותרים להשיגה! ככה מתנהל הכל בחיינו (אנחנו רוצים לשתות ואז שותים, אנחנו רוצים ₪ 1000 ->אנחנו הולכים לעבוד, אנחנו רוצים לאכול-> הולכים למקרר ומכינים אוכל, רוצים להיות מדענים-> לומדים פיזיקה וכו') קודם בא הרצון ואח"כ מנסים למלאות אותו. כשאתה אומר לחשוב בהגיון ז"א גם לא לרצות (כי אז תיהיה כפוף למלאות את הרצונות שלך) ואפשר להגיע לאותה מסקנה כך-> כשבוחנים מעשיו של א דם רואים שבסופו של דבר המניע הבסיסי שלו הוא תמיד אותו מניע->הרצון להרגיש טוב!!! וגם רואים שאדם מוכן לוותר על קצת טוב בשביל לקבל אח"כ הרבה טוב (כמו שאדם מוותר על שעות שינה שלו בשביל לעבוד אבל בסוף החודש מקבל הרבה כסף...). ורק כשאדם לא ירצה להרגיש טוב(!!!) (מה שלא! מתחבר עם תיאוריית הסבל שלך כי הרי אתה תלמד מהסבל וזה יקנה לך ידע על החיים שזה משהו שאתה רוצה ואם תשיג אותו אתה כמובן תרגיש טוב)הוא יכול לחשוב בהגיון כי אז הוא מוותר על המניע הבסיסי שלו שמניע את כל הרצונות, הרגשות ואת כל ה"עצמי" שלו. כי הכל בעצם נועד לשרת את הרגש... בהנחה שאדם באמת מסוגל לוותר על הרצון להרגיש טוב (אף פעם לא נתקלתי בכזה דבר ואני מסרבת להאמין שזה אפשרי), הוא ויתר על המניע הבסיסי ביותר שלו הוא ויתר על כל הרצונות והרגשות ועל כל הדברים שגורמים לו לראות את עצמו כישות מסוימת=> כעת, הוא יכול להשוות עצמו לעץ, הרמת ודאות ששניהם (הוא והעץ) קיימים שווה! וזה בעצם הדבר היחידי שהוא רואה כקיים בכלל (האי ודאות של הקיום, או את הקיום והכל ברמה הבסיסית ביותר) כי כל השאר נכלל באישיותו המבוטלת. הוא "רק" קיים ולכן אין לו צורך בכלום כי הרי כל הרצונות שלו הם סתם... אך מכיוון שהוא מודע לכל הצרכים שלו הוא מבסס את עצמו, הוא אוכל ושותה ב(כמות הדרושה) ומשתין ויישן וכיו"ב. אך כאן אני נתקלת בבעיה, לפי המדע ולפי הפסיכולוגיה ולפי מה שראו לאורך ההיסטוריה, אדם לא יכול להיות הרבה זמן רק עם עצמו בלי חברתם של אנשים! אם לא הוא ימות/ישתגע... זה למשל משהו לא כל כך "הגיוני" אך מציאותי, לאדם יש צורך בחברה כדי לשרוד! וכנ"ל גם לגבי בטחון, לאדם יש צורך בסיסי להרגיש מוגן אם לא הוא ישתגע ואף ימות... יש איזשהו הגיון ברגשות שנוגד את ההגדרה שלך להגיון אבסולוטי! אדם חייב להתחשב ברגשות שלו! (אתה יכול לקרוא לזה לשרת אותם...) כדי לשרוד! ולשרוד זה צורך, אם אתה מתכחש אליו לא יהיה לך זמן לחשוב בהגיון כי במהרה אתה פשוט, תמות! וזה עוד משהו שמורה על כך שלא משנה מה תעשה אתה יהיו כמה צרכים שתצטרך לשרת (ואתה צריך להיות מודע אליהם, הבעיה היא שזה לא קל להיות מודע אליהם) גם לחיות יש רגשות! (קראתי ספר על קופים ופילים...) מזה איכשהו נובע שרגש קיים כדי לשרת את היצורים בטבע! <עכשיו אני אתן דוגמאות לכעס ולאהבה (דוגמאות והסברים קצת יותר מורחבים)> אהבה-> משרת 2 צרכים (לפחות) א- לאדם לא טוב להיות לבד (כי אז אין היסח דעת אבל זה לפעם אחרת..) והוא צריך מישהו מסביבו, מישהו שיגור איתו וכמובן עדיף שהמישהו הזה יהיה מישהו שהוא מסתדר איתו. הטבע נתן רגש הנקרא "אהבה" כדי למשוך 2 אנשים יחד. ב- כדי לשרת את מטרתו הטבעית של האדם -> להתרבות! אדם לא סתם יבוא (ואני מדברת על התקופה הזאת, לא על האדם הקדמון ולא יעזור לך להגיד שזה שגוי כי בנתיים ככה זה! וגם אם אתה לא רוצה אתה כפוף לחוקים החברתיים האלו כל עוד אתה פה) ויכניס אישה להריון וילך גם כי לא בטוח שהיא תתן לו (וכבר לא אונסים כדי להפרות, התקופה הזאת די עברה...) וגם כי אח"כ יש סיכוי שהוא ירגיש רגשות אשמה (המצפון המזדיין...) מהסיבה הפשוטה שעכשיו יהיה לו ילד והוא נטש אותו, וגם רצון לגדול את הילד שלו. לאם ולילד יש הרבה פחות סיכוים לשרוד לבד מאשר לשרוד כשיש את הגבר. ולכן יש אהבה כדי לדאוג שהגבר ישאר עם האישה וילדיהם... כעס-> משרת צורך חברתי בטחוני-> אדם צריך לחיות בהרגשה שלא מאיימים על חייו ומבלי שמציקים לו יותר מדיי ולכן, אם מתחילים בהליכים שאלו נגד בנאדם הבנאדם מתעצבן, מתעצבן עד מאוד ומגיע למצב של "אאוט" וכך מעלה את הסיכויים לצאת מאותו מצב שהוא נקלע אליו כי הוא מרתיע את התוקפים! ז"א שלמרות שהוא היה במצב "לא מודע" (אאוט) הוא הצליח למנוע את האסון הקיומי ולשרת את הצורך ואת המטרה שלו! ככה שאם חושבים על זה, גם כשאדם נמצא במצב לא מודע הוא נוהג ב"הגיון" זה כבר אומר משהו! לא? טוב אז המסקנה שאדם החי בחברה (והוא חייב, כי אם לא הוא ימות) צריך רגשות, ואף אפשר לומר שרגשות הם דבר הגיוני למדי, ובהקשר הקיומי -בודאי. גם כשאתה חושב בהגיון, הוא לעולם לא יהיה הגיון אבסולוטי (כי אתה לא מודע לכל חוקי הטבע ולאמת האבסולוטית של העולם ולכן אין לך כל דרך ודאית להגיע להגיון האבסולוטי, כדי ללמוד הכל נדרש המווווון זמן, ובכלל במשך מאות ואף אלפי שנים האנושות כולה חוקרת את חוקי הטבע שההגיון האבסולוטי כמובן- כפוף אליהם!) ולכן ההגיון הזה ("ההגיון" שאתה משתמש בו) רק מגביל אותך בעצם! עוד נקודה, בחיים אתה תמיד תצטרך לעשות החלטות, לבחור בין דברים, לבטל דברים, וכשאתה מחליט אתה מפעיל שיקול דעת שבעצם מבוסס על תחושות הרגשות והרצונות שלך! כי אם לא? איך תחליט? אני חושבת שזה יספיק בנתיים...
ההגיון האבסולוטי (או לפחות ההגדרה שנתת לו) הוא הגיון הגיוני לחלוטין כשלעצמו. אך אני תוהה האם אדם יכול לקבל אותו כדרך חיים. האם באמת יש בנו מין ההגיון האבסולוטי? כשאתה רוצה לחשוב רק בהגיון אתה מקריב הרבה קורבנות-הרגשות שלך- וזה מה שגורם לך לתחושת הסיפוק! (אומנם זה נשמע אבסורדי, אך הכוונה הייתה שאתה חושב שהקרבת את כל הרגשות שלך אך בעצם הקרבת רק חלש מהם ופינית מקום לרגש יותר עצום) אתה חושב שהגעת להגיון אבל בעצם המטרה היא תחושת הסיפוק! (ולפעמים אתה פשוט לא מודע לזה...) לאנשים יש דרך חשיבה מסוימת המאפיינת רובנו- יש לנו מטרה ואנחנו חותרים להשיגה! ככה מתנהל הכל בחיינו (אנחנו רוצים לשתות ואז שותים, אנחנו רוצים ₪ 1000 ->אנחנו הולכים לעבוד, אנחנו רוצים לאכול-> הולכים למקרר ומכינים אוכל, רוצים להיות מדענים-> לומדים פיזיקה וכו') קודם בא הרצון ואח"כ מנסים למלאות אותו. כשאתה אומר לחשוב בהגיון ז"א גם לא לרצות (כי אז תיהיה כפוף למלאות את הרצונות שלך) ואפשר להגיע לאותה מסקנה כך-> כשבוחנים מעשיו של א דם רואים שבסופו של דבר המניע הבסיסי שלו הוא תמיד אותו מניע->הרצון להרגיש טוב!!! וגם רואים שאדם מוכן לוותר על קצת טוב בשביל לקבל אח"כ הרבה טוב (כמו שאדם מוותר על שעות שינה שלו בשביל לעבוד אבל בסוף החודש מקבל הרבה כסף...). ורק כשאדם לא ירצה להרגיש טוב(!!!) (מה שלא! מתחבר עם תיאוריית הסבל שלך כי הרי אתה תלמד מהסבל וזה יקנה לך ידע על החיים שזה משהו שאתה רוצה ואם תשיג אותו אתה כמובן תרגיש טוב)הוא יכול לחשוב בהגיון כי אז הוא מוותר על המניע הבסיסי שלו שמניע את כל הרצונות, הרגשות ואת כל ה"עצמי" שלו. כי הכל בעצם נועד לשרת את הרגש... בהנחה שאדם באמת מסוגל לוותר על הרצון להרגיש טוב (אף פעם לא נתקלתי בכזה דבר ואני מסרבת להאמין שזה אפשרי), הוא ויתר על המניע הבסיסי ביותר שלו הוא ויתר על כל הרצונות והרגשות ועל כל הדברים שגורמים לו לראות את עצמו כישות מסוימת=> כעת, הוא יכול להשוות עצמו לעץ, הרמת ודאות ששניהם (הוא והעץ) קיימים שווה! וזה בעצם הדבר היחידי שהוא רואה כקיים בכלל (האי ודאות של הקיום, או את הקיום והכל ברמה הבסיסית ביותר) כי כל השאר נכלל באישיותו המבוטלת. הוא "רק" קיים ולכן אין לו צורך בכלום כי הרי כל הרצונות שלו הם סתם... אך מכיוון שהוא מודע לכל הצרכים שלו הוא מבסס את עצמו, הוא אוכל ושותה ב(כמות הדרושה) ומשתין ויישן וכיו"ב. אך כאן אני נתקלת בבעיה, לפי המדע ולפי הפסיכולוגיה ולפי מה שראו לאורך ההיסטוריה, אדם לא יכול להיות הרבה זמן רק עם עצמו בלי חברתם של אנשים! אם לא הוא ימות/ישתגע... זה למשל משהו לא כל כך "הגיוני" אך מציאותי, לאדם יש צורך בחברה כדי לשרוד! וכנ"ל גם לגבי בטחון, לאדם יש צורך בסיסי להרגיש מוגן אם לא הוא ישתגע ואף ימות... יש איזשהו הגיון ברגשות שנוגד את ההגדרה שלך להגיון אבסולוטי! אדם חייב להתחשב ברגשות שלו! (אתה יכול לקרוא לזה לשרת אותם...) כדי לשרוד! ולשרוד זה צורך, אם אתה מתכחש אליו לא יהיה לך זמן לחשוב בהגיון כי במהרה אתה פשוט, תמות! וזה עוד משהו שמורה על כך שלא משנה מה תעשה אתה יהיו כמה צרכים שתצטרך לשרת (ואתה צריך להיות מודע אליהם, הבעיה היא שזה לא קל להיות מודע אליהם) גם לחיות יש רגשות! (קראתי ספר על קופים ופילים...) מזה איכשהו נובע שרגש קיים כדי לשרת את היצורים בטבע! <עכשיו אני אתן דוגמאות לכעס ולאהבה (דוגמאות והסברים קצת יותר מורחבים)> אהבה-> משרת 2 צרכים (לפחות) א- לאדם לא טוב להיות לבד (כי אז אין היסח דעת אבל זה לפעם אחרת..) והוא צריך מישהו מסביבו, מישהו שיגור איתו וכמובן עדיף שהמישהו הזה יהיה מישהו שהוא מסתדר איתו. הטבע נתן רגש הנקרא "אהבה" כדי למשוך 2 אנשים יחד. ב- כדי לשרת את מטרתו הטבעית של האדם -> להתרבות! אדם לא סתם יבוא (ואני מדברת על התקופה הזאת, לא על האדם הקדמון ולא יעזור לך להגיד שזה שגוי כי בנתיים ככה זה! וגם אם אתה לא רוצה אתה כפוף לחוקים החברתיים האלו כל עוד אתה פה) ויכניס אישה להריון וילך גם כי לא בטוח שהיא תתן לו (וכבר לא אונסים כדי להפרות, התקופה הזאת די עברה...) וגם כי אח"כ יש סיכוי שהוא ירגיש רגשות אשמה (המצפון המזדיין...) מהסיבה הפשוטה שעכשיו יהיה לו ילד והוא נטש אותו, וגם רצון לגדול את הילד שלו. לאם ולילד יש הרבה פחות סיכוים לשרוד לבד מאשר לשרוד כשיש את הגבר. ולכן יש אהבה כדי לדאוג שהגבר ישאר עם האישה וילדיהם... כעס-> משרת צורך חברתי בטחוני-> אדם צריך לחיות בהרגשה שלא מאיימים על חייו ומבלי שמציקים לו יותר מדיי ולכן, אם מתחילים בהליכים שאלו נגד בנאדם הבנאדם מתעצבן, מתעצבן עד מאוד ומגיע למצב של "אאוט" וכך מעלה את הסיכויים לצאת מאותו מצב שהוא נקלע אליו כי הוא מרתיע את התוקפים! ז"א שלמרות שהוא היה במצב "לא מודע" (אאוט) הוא הצליח למנוע את האסון הקיומי ולשרת את הצורך ואת המטרה שלו! ככה שאם חושבים על זה, גם כשאדם נמצא במצב לא מודע הוא נוהג ב"הגיון" זה כבר אומר משהו! לא? טוב אז המסקנה שאדם החי בחברה (והוא חייב, כי אם לא הוא ימות) צריך רגשות, ואף אפשר לומר שרגשות הם דבר הגיוני למדי, ובהקשר הקיומי -בודאי. גם כשאתה חושב בהגיון, הוא לעולם לא יהיה הגיון אבסולוטי (כי אתה לא מודע לכל חוקי הטבע ולאמת האבסולוטית של העולם ולכן אין לך כל דרך ודאית להגיע להגיון האבסולוטי, כדי ללמוד הכל נדרש המווווון זמן, ובכלל במשך מאות ואף אלפי שנים האנושות כולה חוקרת את חוקי הטבע שההגיון האבסולוטי כמובן- כפוף אליהם!) ולכן ההגיון הזה ("ההגיון" שאתה משתמש בו) רק מגביל אותך בעצם! עוד נקודה, בחיים אתה תמיד תצטרך לעשות החלטות, לבחור בין דברים, לבטל דברים, וכשאתה מחליט אתה מפעיל שיקול דעת שבעצם מבוסס על תחושות הרגשות והרצונות שלך! כי אם לא? איך תחליט? אני חושבת שזה יספיק בנתיים...
את הכל אני יכול לסתור במעט משפטים
*ואם לימדו אותנו שאנחנו חייבים להשתמש ברגשות, רק בגלל שאנחנו חיים בחברה? זה בעצם סותר את כל העניין של לחיות ללא רגשות. לפי תיאוריה שפיתחתי מ"אני חושב משמע אני קיים" נאחנו גם לא חייבים בכלל לאכול! אולי רק לימדו אותנו. *הרגשות הן ההגיון של החברה, לא של הפרט... *אי אפשר לדעת אם באמת האינטרסים קשורים איכשהו לרגשות, או למשהו שהוא אפילו יותר גבוה מהחשיבה <<אינטואיציה, זוכרת?>> איך שאני תופס את זה- אם ההגיון האבסולטי, הוא משהו שנועד כדי להגיע למשהו אחר שהוא אפילו יותר גבוה <<אמת אבסולטית>> אני משער שיהיה את הרצון להגיע לשם עדיין. אבל היופי שבעניין, שיוכח שאין קשר בין רגשות לרצונות, כי הרגשות יעלמו. *יש הבדל בין ההגיון של החבה, לבין ההגיון של החברה+הגיון שפילוסופים המציאו.זה יוצר את המפון שיוצר את האי-אונס בימינו. *אהבה, ההפרשה, עוברת אחרי שנה וחצי מקסימום. אז משום מה לא נראה לי שהגבר אמור להשאר עם האישה. מה שיש אחרי זה רק רגש שיתוף ואחווה.
*ואם לימדו אותנו שאנחנו חייבים להשתמש ברגשות, רק בגלל שאנחנו חיים בחברה? זה בעצם סותר את כל העניין של לחיות ללא רגשות. לפי תיאוריה שפיתחתי מ"אני חושב משמע אני קיים" נאחנו גם לא חייבים בכלל לאכול! אולי רק לימדו אותנו. *הרגשות הן ההגיון של החברה, לא של הפרט... *אי אפשר לדעת אם באמת האינטרסים קשורים איכשהו לרגשות, או למשהו שהוא אפילו יותר גבוה מהחשיבה <<אינטואיציה, זוכרת?>> איך שאני תופס את זה- אם ההגיון האבסולטי, הוא משהו שנועד כדי להגיע למשהו אחר שהוא אפילו יותר גבוה <<אמת אבסולטית>> אני משער שיהיה את הרצון להגיע לשם עדיין. אבל היופי שבעניין, שיוכח שאין קשר בין רגשות לרצונות, כי הרגשות יעלמו. *יש הבדל בין ההגיון של החבה, לבין ההגיון של החברה+הגיון שפילוסופים המציאו.זה יוצר את המפון שיוצר את האי-אונס בימינו. *אהבה, ההפרשה, עוברת אחרי שנה וחצי מקסימום. אז משום מה לא נראה לי שהגבר אמור להשאר עם האישה. מה שיש אחרי זה רק רגש שיתוף ואחווה.
ואני חשבתי שיבחושון זה יבחוש-תינוק
זה מוזר לדבר על זה ככה, כי בדיוק איך שאת הצגת את זה-עכשיו יש לי אינטרס אומנם להגיע למטרה כלשהי, אבל מה יקרה שאני אגיע למטרה, שבה אין לי אינטרסים? האם אותו אינטרס עדיין נחשב לאינטרס, כי הרי הוא חותר למקום ללא אינטרסים....זה ההסבר הכי טוב שאני יכול להביא... מה?!?!? דבר ראשון, מה בין העובדה שאני לומד על הגשות שלי ואיך הן פועלות <<שזו הדרך להשיג הגיון אבסולטי, לפי מה שאת אומרת>> לבין זה שאני עכשיו רוצה להגיע להגיון אבסולטי?! המודעות לרגשות? אני לא מוצא קשר...המניע שלי, הוא כמו שאמרתי לגבי האינטרסים, אם הוא רגשי, אז זה חותר למשהו שהוא ללא רגשות יותר. אז זה עדיין רגשי? לא אמורה להיות לרגש הזה, מודעות מסוימת לכך שהוא עומד להיות מחוסל, ועל פי כך הרגש יפעל אחרת בגלל איזה רצון על חושי שלו לשרוד <או רצון שלי להשאיר אותו?> אז האם זה באמת רצון רגשי? הסיבות שנתת, במקרה שאני אקבל הגיון אבסולטי, הן לא ענייניות בכלל. את יודעת שלא יהיה לי אינטרס להרגיש עליו או להרגיש טוב... זה עוד עניין שמעולה בדבר. לא יהיה לי רצון להוכיח את עצמי לאחרים. אני לא אבזבז זמן על דברים שלא חשובים אבל מפאת הגאווה שאני נכנסתי אליהם. אני לא אחשוב במובנים של הרס <<אם תיאורית הרגשות=אינסטינקטים שלי נכונה, ואם איחנסטינקטים קימים>> דווקא כן נתתי הגדרה לדבר! למה את משיכה לבחור להתעלם מכך? לחשוב בצורה אבסולוטית, בהגיון מלא, בלי להתחשב ובלי שגורמים אחרים כמו רגשות יפריעו לי. ההגיון המוחלט, לתוצאה המוחלטת. למה? כנראה כי אני מאמין שעכשיו, הרגשות הן חלק שגורם לי להיות כבול לחברה הזאת, וכל עוד אני כבול למשהו, אני לא יכול להגיע לאמת אבסולטית, בגלל שאני כנראה לא אאמין לה, או משהו כזה, כי האמת שהחברה הכניסה לי מושתתת בי, וכל עוד יש לי רגשות ורצון להיות ליד חברה, אני לא אזוז מהאמת הזאת... אוקיי...אינסטינקטים משרתים את ההגיון של הטבע, הרגשות את ההגיון של החברה! מצאתי! יוריקה! כאשר אני חושב שאני כבול לאמת של החברה, והאמת של החברה היא תלויה גם ברגשות שיש לי, שאומרים לי שאני צריך להיות חלק ממנה, ואני פשוט מפחד לא להיות חלק ממנה <<במובן מסוים...את לא תביני
>> כאשר אני אשתחרר מהמגבלות של האמת שהכניסו לי למוח, האמת שכובלת אותי בינתיים ואולי גורמת לי לא לראות את האמת האבסולטית בגלל השטיפת מוח שעשו לי, יהיה לי את היכולת להבחין ולראות באמת האבסולטית. אני לא אהיה תלוי בחברה, ואני לא אהיה תלוי באמת שלה, ומכך אני לא אהיה תלוי ברגשות, שהם ההגיון של החברה ונועדו בשביל החברה בלבד, ולא בשביל הפרט! כאשר אני לא אהיה תלוי בכך, אני לא אצטרך לחשוב בהגבלות שהחברה הכניסה לי, ולא רק שאני אעז לחשוב למרחקים אחרים, אני גם אוכל לחשוב לא בתבנית-לא כמו שהחברה לימדה אותי. "מתחמקת"-לא אני לא.
זה מוזר לדבר על זה ככה, כי בדיוק איך שאת הצגת את זה-עכשיו יש לי אינטרס אומנם להגיע למטרה כלשהי, אבל מה יקרה שאני אגיע למטרה, שבה אין לי אינטרסים? האם אותו אינטרס עדיין נחשב לאינטרס, כי הרי הוא חותר למקום ללא אינטרסים....זה ההסבר הכי טוב שאני יכול להביא... מה?!?!? דבר ראשון, מה בין העובדה שאני לומד על הגשות שלי ואיך הן פועלות <<שזו הדרך להשיג הגיון אבסולטי, לפי מה שאת אומרת>> לבין זה שאני עכשיו רוצה להגיע להגיון אבסולטי?! המודעות לרגשות? אני לא מוצא קשר...המניע שלי, הוא כמו שאמרתי לגבי האינטרסים, אם הוא רגשי, אז זה חותר למשהו שהוא ללא רגשות יותר. אז זה עדיין רגשי? לא אמורה להיות לרגש הזה, מודעות מסוימת לכך שהוא עומד להיות מחוסל, ועל פי כך הרגש יפעל אחרת בגלל איזה רצון על חושי שלו לשרוד <או רצון שלי להשאיר אותו?> אז האם זה באמת רצון רגשי? הסיבות שנתת, במקרה שאני אקבל הגיון אבסולטי, הן לא ענייניות בכלל. את יודעת שלא יהיה לי אינטרס להרגיש עליו או להרגיש טוב... זה עוד עניין שמעולה בדבר. לא יהיה לי רצון להוכיח את עצמי לאחרים. אני לא אבזבז זמן על דברים שלא חשובים אבל מפאת הגאווה שאני נכנסתי אליהם. אני לא אחשוב במובנים של הרס <<אם תיאורית הרגשות=אינסטינקטים שלי נכונה, ואם איחנסטינקטים קימים>> דווקא כן נתתי הגדרה לדבר! למה את משיכה לבחור להתעלם מכך? לחשוב בצורה אבסולוטית, בהגיון מלא, בלי להתחשב ובלי שגורמים אחרים כמו רגשות יפריעו לי. ההגיון המוחלט, לתוצאה המוחלטת. למה? כנראה כי אני מאמין שעכשיו, הרגשות הן חלק שגורם לי להיות כבול לחברה הזאת, וכל עוד אני כבול למשהו, אני לא יכול להגיע לאמת אבסולטית, בגלל שאני כנראה לא אאמין לה, או משהו כזה, כי האמת שהחברה הכניסה לי מושתתת בי, וכל עוד יש לי רגשות ורצון להיות ליד חברה, אני לא אזוז מהאמת הזאת... אוקיי...אינסטינקטים משרתים את ההגיון של הטבע, הרגשות את ההגיון של החברה! מצאתי! יוריקה! כאשר אני חושב שאני כבול לאמת של החברה, והאמת של החברה היא תלויה גם ברגשות שיש לי, שאומרים לי שאני צריך להיות חלק ממנה, ואני פשוט מפחד לא להיות חלק ממנה <<במובן מסוים...את לא תביני
>> כאשר אני אשתחרר מהמגבלות של האמת שהכניסו לי למוח, האמת שכובלת אותי בינתיים ואולי גורמת לי לא לראות את האמת האבסולטית בגלל השטיפת מוח שעשו לי, יהיה לי את היכולת להבחין ולראות באמת האבסולטית. אני לא אהיה תלוי בחברה, ואני לא אהיה תלוי באמת שלה, ומכך אני לא אהיה תלוי ברגשות, שהם ההגיון של החברה ונועדו בשביל החברה בלבד, ולא בשביל הפרט! כאשר אני לא אהיה תלוי בכך, אני לא אצטרך לחשוב בהגבלות שהחברה הכניסה לי, ולא רק שאני אעז לחשוב למרחקים אחרים, אני גם אוכל לחשוב לא בתבנית-לא כמו שהחברה לימדה אותי. "מתחמקת"-לא אני לא.התעלמות והדחקה
התעלמות מרגשות אינה סוג של רגש ואף אינה כרוכה ברגש אחר. איני מדבר פה גם על הדחקה. הדחקה זו התעלמות מאולצת, בעוד שלפי דעתי אין צורך לאלץ אותה ברגע שאתה מבין את הדברים הבאים. כל הקטע בלהתעלם מהרגשות שלך, זה להבין שהרגשות הללו הם תגובה לסדר אירועים שהוא הכרח. צריך לקבל את העולם כפי שהוא מאחר שאין דרך שהוא היה יכול להיות משהו שונה. כשתעשה את זה, תוכל להתעלם מהרגשות שהם לא יותר מאשליה שהיית יכול אולי לבחור אחרת, לטובה או לרעה. לרגשות אלו אין שום משמעות אמיתי, ומי שמבין את זה יכול להתעלות מעליהם. ושוב, אני מדבר מטעם שפינוזה. אגב, גם שפינוזה לא האמין שאפשר להתעלם לחלוטין מהרגשות. מה לעשות, זאת קללת האדם.
התעלמות מרגשות אינה סוג של רגש ואף אינה כרוכה ברגש אחר. איני מדבר פה גם על הדחקה. הדחקה זו התעלמות מאולצת, בעוד שלפי דעתי אין צורך לאלץ אותה ברגע שאתה מבין את הדברים הבאים. כל הקטע בלהתעלם מהרגשות שלך, זה להבין שהרגשות הללו הם תגובה לסדר אירועים שהוא הכרח. צריך לקבל את העולם כפי שהוא מאחר שאין דרך שהוא היה יכול להיות משהו שונה. כשתעשה את זה, תוכל להתעלם מהרגשות שהם לא יותר מאשליה שהיית יכול אולי לבחור אחרת, לטובה או לרעה. לרגשות אלו אין שום משמעות אמיתי, ומי שמבין את זה יכול להתעלות מעליהם. ושוב, אני מדבר מטעם שפינוזה. אגב, גם שפינוזה לא האמין שאפשר להתעלם לחלוטין מהרגשות. מה לעשות, זאת קללת האדם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.