מה אתם אומרים על זה?

taro

New member
כי לא רצית שאבין

הרי יכולת להסביר ולהרחיב ולענות, אבל העדפת להתחבא מאחורי משפט סתום שלא מתייחס לדבר ממה שאמרתי. אלא אם כן התכוונת להגיד שלך טוב כשלחרדים רע?
 
אז הנה, עם כפית

כל דבר הוא תלוי הקשר. הבנת? ה-ק-ש-ר, יעני Context כשאולג עולה ארצה בגלל המצב הרע ברוסיה, הוא אמיץ (?!) ותורם - *בהקשר הציוני*. כשיוסי יורד מהארץ בגלל המצב הרע - הוא פחדן, ב*הקשר הציוני* כשמרים החרדית יוצאת לעבוד, זה שוביניזם, כי זו "העבודה שלה", ואם היא לא תעשה זאת אף אחד לא יעשה זאת במקומה; וכשגילי יוצאת לעבוד זו פתיחות וקידמה כי אף אחד לא מגביל אותה בכל מיני הגבלות משונות של "ככה היא צריכה לעשות כי היא האישה" ככה זה *בהקשר של חברה חופשית* שש"ס מתנה את ישיבתה בממשלה היא עומדת על עקרונותיה, ברור שזה מה שהיא עושה - אבל העקרונות האלה כשלעצמם הם סחיטה משום שהם לא פועלים לטובת המדינה אלא לטובתם-הם בלבד. בהקשר של *מטרות*, לא של אמצעים! כשחרדים לא אוכלים במקומות לא כשרים זו כפיה - על מה לעזאזל אתה מדבר? לא הצלחתי למצוא שום הקשר בעולם שבו זה יכול להיות נכון. כשיהודים בגולה לא מתנגדים לצורר זו חולשה, וכשציונים לא מפציצים עיר זה איפוק? אני צריך להסביר לך את ההקשר השונה?!
 

taro

New member
אז בקשר להקשר (עם כפית):

אחד הטיעונים החזקים על אולג, הוא שהוא עזב עבודה, לעיתים אף משפחה, ועלה ארצה, לחיות ולהקים בית בישראל. יותר מזה - הציונים הראשונים מעולם לא נקראו פחדנים כשברחו מאירופה; להיפך, הם מהוללים עד היום כגיבורים. כשמרים החרדית עובדת היא עובדת כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילה... מעניין, ובשביל גילי החילונית מישהו יעשה? זו הבחירה של מרים, היא לא חייבת לעבוד אם היא לא רוצה, וזה בוודאי לא נעשה מתוך תחושת עליונות. גם מרצ פועלים לטובתם בלבד; במקרה שלהם, הם באים בשם המדינה. למה בשם מדינה מותר לבוא ובשם קהילה לא? על מה אני מדבר בעניין הכשרות? פשפש בדבריו של אנדרי, וכמובן באתר חופש, שזועמים כל פעם מחדש כשהחרדים מחלקים הכשרים או פוסלים אותם ממסעדות ובתי מלון. כן, תסביר לי את ההקשר השונה. כשקהילה גדולה של יהודים צועדת אל מותה ביודעין ולא מוכנה להתנגד מטעמים אמוניים, ומוכנה למות על קידוש השם, זו פחדנות וחולשה. אבל כשהציונים נמנעים מלהפציץ עיר כדי שלא יהרגו אותם אח"כ, אז הם רחומים וחנונים.
 
טוב, אז אני אסביר

לברוח מארץ כי רע בה, זה תלוי הקשר. אם אתה בורח סתם למקום שנוח לך יותר, אז אתה אנוכי (לא שזה רע בהכרח, אבל...), לעומת זאת אם אתה "בורח" למקום שהוא בעצם עוין כדי להקים מאפס מקלט לך ולאנשים כמוך לכל הדורות לעתיד, אז יש בכך הרבה יותר גבורה. הבחירה של מרים, בוודאי. היא יכולה לבחור שלא לעבוד ואז לילדים שלה לא יהיה מה לאכול, בהנחה שיהיו לה בכלל ילדים כי אף אחד לא ירצה לשדך אותה לבנו, אבל מה אכפת לה? בשביל זה יש חופש בחירה, לא? לסחוט את המדינה לטובת המדינה - אתה לא רואה את הבעייתיות בטיעון כזה? כשרות: החרדים לא סתם "לא אוכלים במקום לא כשר" אלא *אוסרים לאכול במקום לא כשר, כלומר לא שומר שבת וכו´* ככל שהם יכולים. אתה יכול לדמיין ילד חלוש שכל הבריונים מרביצים לו ואחר כך הוא אומר "גיליתי איפוק"?
 

taro

New member
לפי התפיסה הציונית

כל העולם שבחוץ הוא עויין, ומן הסתם מי שעובר לארה"ב ואירופה עושה זאת כדי לבסס לא רק את עצמו, אלא בעיקר בשביל ילדיו לעתיד. גם גילי יכולה לבחור שלא לעבוד, ואז לילדים שלה לא יהיה כסף (משפחה חד הורית, משפחה בה הבעל מובטל, וכו´). לסחוט את המדינה לטובת ציבור מסויים, אתה מתכוון. הציבור של מרצ למשל, לא יאהב את העובדה שכספיו נשלחים למימון התנחלויות. הם אוסרים על חרדים אחרים, הם לא מציבים משמרות חמושות מחוץ לחנויות. ואלו דיני הכשרות שלהם. אני חושב שרבנים מבינים במה נחשב כשר ומה לא יותר ממך. הטענה הציונית הרגילה נגד היהודים בשואה היא צאן לטבח, שהם הלכו בלי מעשה גבורה אחד. לא על זה שהם לא הצליחו להנצל, אלא על שלא נסו לרומם את כבודם האבוד.
 
מה?

בדקת עם כל היורדים למען מי בדיוק הם יורדים? ..ואם לגילי יש אבא צולע והיא נשבעה לאמא שלה לעבוד עד יומה האחרון ובעלה מרקסיסט... אתה מנסה להשתמש בדוגמא קיצונית כדי להוכיח משהו על הכלל?! איזה מין היגיון זה? כל מפלגה מנסה לפעול על פי המצע שלה, משום שבשביל זה הצביעו לה, אבל זה לא מחייב שהמצע שלה יהיה במוצהר לרצות את הבוחרים שלה, כמו במקרה של ש"ס! וזה ההבדל. יש ציבור גדול בישראל שאינו מוכן לאכול אוכל לא-כשר, אבל בכלל לא אכפת לו אם באיזה בית מלון חוגגים חג מולד, או לא בדיוק שומרים שבת, או אלוהים יודע מה. העובדה שהחרדים, המחמירים יותר, רואים בכך סיבה לפסול את הכשרות של אותו מקום, גורמת לציבור הרבה יותר גדול - שבעצם אינו מחמיר כל-כך - להימנע מהמקום גם כן. התוצאה היא השפעה מוגזמת, לא פרופורציונית ולא רצויה. משום-מה אתה חושב, כך נראה לי, שהדרך היחידה להשפיע על בני אדם היא בעזרת כוח פיזי (משמרות חמושות וכו´). הגיע הזמן להרחיב קצת את האופקים. לגבי היהודים בשואה, אל תשנה את הנושא. אי אפשר לדבר על "איפוק" מצד מי שבעמדת נחיתות מוחלטת, ואי אפשר לדבר על "צאן לטבח" מצד מי שהוא בעמדת עליונות ברורה ואינו נמצא בסכנה קיומית.
 

taro

New member
לא,

ואתה? ואת כל העליות הציוניות? אל תתחכם. אם גילי לא תפרנס את עצמה, אף אחד לא ידאג לה. אלא אם כן אתה מדבר על מקרה בו הבעל יפרנס אותה, וזה דווקא אחד הטיעונים של הפמניזם -מדוע האישה לא מפרסנת את עצמה? אז הנה, האישה מפרסת את המשפחה, ובונה חברה מטריכאלית. זה הרבה יותר פמניסטי מחברה פטריאכלית, סלח לי. מרצ לא רוצה לרצות את הבוחרים שלה? האיחוד הלאומי לא רוצה לרצות את הבוחרים שלו? על מה אתה מדבר? הציבור לא חייב להקשיב לזרמים מחמירים יותר אם אינו משתייך אליהם. אם הם מקשיבים, סימן שהם חושבים שיש משהו בדבריהם. היהודים בחרו בעמדה הזו, ובד"כ לא ניסו לעשות מעשי גבורה הירואים. העובדה שיום השואה נקרא בישראל "יום השואה וה*גבורה*", ושספרי היסטוריה נפסלים בגלל שלא הזכירו גבורה יהודית (שהייתה מעטה ומינורית במהלך השואה), מוכיחה שההאשמה הציונית היא לא העובדה שהיהודים מתו, אלא שלא התנגדו, שלא הצילו את כבוד עמם, שלא נקטו פעולה. היית מצפה שירחמו על החלש ויעריכו את אמות המוסר שלו, ולא שיבוזו לו בנימה ניטשאנית. לעומת זאת, כשהציונות נמנעת מהלפציץ ערים, אזי מדובר על גבורה, אזי לציונים יש ערכי מוסר להבדיל מהפלסטינים, הגם שהם עושים זאת לא משיקולי מוסר, אלא משיקולים אינטרסנטים של "כמה פיגועים יבואו אחרי זה".
 
אי אפשר לומר שלא ניסיתי

אבל נוכחתי שוב שאי אפשר לדבר איתך בהיגיון. תודה בכל אופן על ההתייחסות.
 
ולשאר הקוראים, בעניין עבודה נשית

נוצר כאן בלבול בקשר למי מפרנס ולזוגיות. באופן כללי, בהתעלם מנושא הזוגיות, ברור שצריך לתת לכל אדם אפשרות לפרנס את עצמו, ואם מונעים את זה ממנו על סמך מינו, או לחילופין מכריחים אותו על סמך מינו יש כאן אפליה מינית. כששני אנשים בוחרים לחיות בזוגיות, מותר להם להחליט כי רק אחד מהם יפרנס את שניהם. אם הוא/היא יכולה/ה ורוצה אז למה לא? ומרגע שיש מי שמפרנס/ת, בידי השני/ה החופש לבחור אם לעבוד או לא, וזה בזכות ההסכמה ביניהם. איפה הבעיה? כשזה שעובד אומר לאשתו: "לך אסור לעבוד" או כשזה שלא עובד, מבחירה, אומר לאשתו "את חייבת לעבוד" ומסתמך באומרו זאת על כל מיני ציוויים מטופשים כמו "אישה צריכה להישאר בבית" או "אישה צריכה לפרנס את בעלה הלומד" - זו אפליה מינית. וחברה מטריארכלית היא חברה שבה האישה שולטת, אבל כמובן השליטה היא לא תמיד בידי מי שמפרנס (הוכחה: איזה מוצר מייצרים ואת מי מפרנסים בכך חברי הכנסת?
).
 
כנראה שהבלבול הוא אצלך ...

אף אחד כאן לא מבולבל (עד כמה שקראתי והבנתי) רק לאחר שתעשה סקר מקיף ומעמיק במגזר החרדי, תבוא לכאן ותציג את תוצאות הסקר, ואנחנו נשפוט. עד אז, אינך יכול לדעת מה הם השיקולים וההחלטות של אותם זוגות חרדים, מי יעבוד? כמה? ולמה? יתכן ואתה צודק לגבי אחוז מסויים, ולגבי השאר ישנם שיקולים אחרים, אולי מצבם הכלכלי מאפשר להם לא לעבוד? אך בכל זאת יש מי מהם, היא או הוא, שרוצה בכל זאת לצאת לעבוד. אפשר להמשיך כך לדון בכל האפשריות, אך להחליט החלטה גורפת עבור ציבור שלא נתן לך את הסכמתו לדבר בשמו זה קצת יומרני.
 
לא החלטתי החלטה גורפת בשביל

אף ציבור. תקרא שוב את ההודעה שלי ותראה. מי שמצבו הכלכלי מאפשר לו לא לעבוד, אז בכבוד, שילמד תורה, שילמד אוריגאמי, שיעשה מה שהוא רוצה - הוא ואשתו גם כן. אבל לא עליהם מדברים.
 
פרנסה וזוגיות בציבור החרדי

כמו שנעים מאוד אמר- קודם תעשה סקר. למעשה, העובדות בשטח הציבור החרדי (או לפחות ברובו) הן, שהזוג מחליט. הזוג מחליט אם הבעל ילמד והאישה תפרנס (האישה בעצמה רוצה, בבתים רבים, שהבעל ילמד, ולכן היא המפרנסת), או שהבעל ילמד והאישה תהיה בבית (לפעמים היא מעדיפה כך. אישה עובדת, נוטלת על עצמה משרה נוספת על המשרה המלאה בבית, ומספיק קשה גם בלי זה. ולא משנה כמה הבעל עוזר-ואחוז גבוה של גברים חרדים עוזר, בצד הלימוד- האחריות עליה), או ששניהם יעבדו- עפ"י רוב, משכורת אחת לא מספיקה, אלא אם כן, חיים בצמצום, או מתעלמים מהאוברדראפט הטופח בבנק. וזו עוד נקודה שרווחת יותר בציבור החרדי- לחיות בצמצום. ותאמינו, ילדים מבתים כאלה (וגם הוריהם), יכולים להיות הכי מאושרים= איזהו עשיר, השמח בחלקו. יש לא מעט בתים, שאחד מבני הזוג נותן לשני להחליט. אין בכך רע, כל עוד יש הסכמה. ואצל רוב רובם של הזוגות- יש! "אשה צריכה להיות בבית" ו"אשה צריכה לפרנס את בעלה הלומד", הן בעיקר סיסמאות. למעשה, בחיים, זה ממש לא ככה, ובטח שלא קובע. אחוז מזערי מאוד של גברים (ויהיו אלה גברים שתלטניים בלבד), יאמרו לנשותיהן משפטים כאלה. רק אל תשכח לפרסם את תוצאות הסקר...
 

גוססי

New member
הגבר החרדי לא צריך לומר לאשתו דבר

הנורמות כבר קיימות ומקובעות במסמרות פלדה. "תפקיד" האשה הוא לטפל בילדים, לדאוג למשק הבית ולעבוד במידת האפשר. "תפקיד" הגבר הוא ללמוד בישיבה. מי שמתחנך על חלוקת תפקידים זו מינקותו לא מתחיל לנהל משא ומתן על כך עם בן/בת זוגו 18 שנה מאוחר יותר.
 

taro

New member
ואם זה לא מפריע לאף אחד מהם,

ואין פה ניצול למטרות רווח של אף אחד מהם, ואין כפיה על אף אחד מהם, ואין פה שום עביר המוסרית... מה הבעיה?
 

גוססי

New member
בודאי שיש כפיה

ברגע שהחברה מתווה לפרטים המרכיבים אותה דרך ממנה קשה מאד לסטות ימינה ושמאלה, זו כפיה. אם האשה החרדית חייבת - בשם האידיאל והמנהג - לפרנס את בעלה, היא אינה חפשיה לעשות דברים אחרים. גם הגבר, אם הנורמה מאלצת אותו לבלות את ימיו בישיבה, סובל מכפיה דומה, אולם מצבו טוב יותר מהאשה - הוא לא חייב לעמוד בשום קריטריון או להציג השגים כלשהם.
 

taro

New member
כל נורמה אם כך היא כפיה

גם הנורמות החילוניות שלך הם כפיה לא פחות אם כך. מה ההבדל? מדוע כשמקבלים את הנורמות שלך מדובר בנאורות, וכשמקבלים נורמות דתיות מדובר בכפייה חשוכה?
 

גוססי

New member
לא בהכרח

נורמה הופכת לכפיה רק אם החברה נוקטת בסנקציות ממשיות כלפי מי שחורג ממנה. לדוגמה, אם אשה חילונית תחליט שהיא רוצה להיות נהגת משאית (וזו שאיפה לא נורמטיבית) יתכן שהיא תתקל בהרמת גבה או בגיחוכים מזלזלים פה ושם, בעוד שבחברה החרדית דבר כזה בכלל לא יעלה על הדעת.
 

taro

New member
לא יעלה על הדעת...

ומעב רלזה שזה לא יעלה על הדעת... כן, מה אז? יותר מזה - אתה מכיר את כל המשפחות החרדיות? כי למיטב ידיעתי, יש כמה בהן דווקא הבעל יוצא לעבוד, או שותף בנטל, ולא קורא כלום! וחוץ מזה, שאם האישה לא מאמינה שהיא צריכה לעבוד, הרי היא לא מאמינה שהבעל ילך לגהנום, הרי היא לא דתיה והיא חוזרת בשאלה. וחוזרים בשאלה לא מתקבלים על הדעת, כמו חוזרים בתשובה כאן. מנסיון.
 

גוססי

New member
זהו, שזה לא יעלה על הדעת

מה שמוכיח שאצל החרדים הכפיה על הפרט - גם מתוקף ההלכה וגם מתוקף הנורמה החברתית - גדולה לעין שיעור מאשר בחברה החילונית. QED.
 

taro

New member
מאיפה הגעת לזה?

נטישת העולם החרדי לא תעלה על הדעת ונטישת העולם החילוני לא תעלה על הדעת. אני חושב שזה שוויון.
 
למעלה