אם כבר, אז קבלי-נא גם את פרק 2...
פרק 2: שמונת העקרונות של הרפואה הסינית כדי להבין מצב של חוסר הרמוניה בין יין ויאנג באדם (כלומר מחלה), על מרפא סיני להתבונן בשמונה עקרונות: עליו לדעת אם המצב הוא מצב יין או מצב יאנג, האם הוא חיצוני או פנימי, האם הוא מצב של קור או חום, או מצב של חסר או עודף. זהו הבסיס להחלטה, כיצד לעזור לסובל ממצב חוסר ההרמוניה (מחלה) להגיע למצב של איזון אנרגטי (הבראה). שמונת העקרונות מתחלקים לשתי קבוצות מנוגדות: יין – יאנג פנימי – חיצוני קור – חום חסר – עודף למצב המשתייך לקבוצה אחת, יכולות להתאים גם ההגדרות הנוספות מאותה קבוצה. מצב המוגדר כמצב "יין", יכול להיות מוגדר גם כמצב של קור וחסר, או כמצב פנימי. מצב "יאנג" ניתן להגדיר גם כמצב של חום ועודף, זאת משום ש"יאנג" מאופיין גם על ידי חום. במצבי יין, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי חסר, מצבי קור ומצבים פנימיים. טיפוס יין יהיה חיוור פנים, תנועותיו איטיות ומגושמות, דיבור איטי, רגיש לקור, לשון חיוורת, דופק איטי וללא עצמה. במצבי יאנג, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי עודף, מצבי חום ומצבים חיצוניים. אדם המוגדר כטיפוס יאנג הוא בעל מבנה גוף חזק ובריא, הוא אנרגטי ואינו נתקף במחלות בקלות. כשהוא חולה הוא חולה אקוטי, כלומר "חזק" ולזמן קצר. גוון פניו "בריא" (נוטה לאדום), תנועות גופו מהירות וחדות, הוא אינו רגיש לקור, הלשון שלו אדומה והדופק חזק. מצב חיצוני, מאופיין על ידי מחלות אקוטיות, צמרמורת, תחושת קור וחום לסירוגין, רגישות לתנאי אקלים חיצוניים, כאבים לאורך מסלולי ערוצי האנרגיה, כאבי ראש אקוטיים לשון אדומה ודופק מהיר. כמובן שפציעה, או שבר, אף-הם מצב חיצוני. מצב פנימי, מאופיין על ידי מחלות כרוניות המשפיעות על האברים הפנמיים: סימפטומים פנמיים יכולים להראות כשינויים בצבע השתן, בצבע ובצורת הצואה ובצבע הלשון, וגם שלשולים והקאות, כאבים פנמיים כגון בבטן, בחזה, ומתחת לצלעות. מצב פנימי יכול להיות גם מצב פתאומי וחריף, כלומר אקוטי. דלקת בשלפוחית השתן, לדוגמא, היא בעיה פנימית המופיעה בפתאומיות, אבל היא יכולה להיות גם מצב כרוני, הנמשך לאורך זמן רב. מצבי חסר, מאופיינים על ידי סימפטומים של חסר וחולשה: חוסר אנרגיה וחולשה כללית, תפקוד לא מלא של אבר או אברים פנמיים, תנועות איטיות, נשימה שטחית, קול חלוש, הזעה ספונטנית, לשון חיוורת ודופק חלש ללא עצמה ובקצב איטי. מצבי חסר הם בדרך כלל מצבים כרוניים, הנמשכים זמן רב. מצב אופייני של חסר הוא אדם לאחר אירוע מוחי. הוא שוכב במיטתו ללא כוח, קולו חלש, ויתכן גם חוסר שליטה בשתן. מצבים של עודף, הם מצבים בהם יש יותר מדי ביחס למה שצריך להיות. דוגמאות לסימפטומים של עודף הם כאבים שלא מוקלים על ידי מגע, עיסוי וחימום. כאבים אלו יכולים להיות כאבי ראש, כאבי בטן, כאבי גב וכו´. סימפטומים נוספים של מצב עודף הם חום גבוה, הפרשות ליחה, ועצירות. מצבים אקוטיים מוגדרים בדרך כלל כמצבי עודף. מצב קור, מאופיין על ידי סימפטומים "קרים": רגישות לקור חיצוני, שתן בהיר מאד, החולה ישן בתנוחה מכורבלת, פנים חיוורים, גפיים קרות, הפרשות וגינליות ללא ריח, הלשון חיוורת ומכוסה בשכבה לבנה, תנועות הגוף איטיות וקצב הדופק איטי. מצב של קור יכול להיות חיצוני או פנימי: קור פנימי, לדוגמא, הוא כאב בטן המופיע לאחר אכילה ושתייה של מזון קר ומזון לא מבושל. קור חיצוני הוא, לדוגמא, כאבי ברכיים המופעים בחורף, בתנאי קור. במצבי חום, יהיו סימפטומים של חום: פנים אדומות, עיניים אדומות, צבע השתן יהיה צהוב, דם בשתן, נטייה להתפרצויות זעם, פצעים מוגלתיים על גבי העור (אקנה), הפרשות וגינליות עם ריח חריף, דופק מהיר ולשון אדומה, מכוסה שכבה צהובה. מצב של חום יכל להיות חיצוני או פנימי. חום חיצוני הוא כאשר הסימפטומים הם "חיצוניים", כמו לדוגמא כווייה. חום פנימי, לעומת-זאת, יכול להופיע כתוצאה מדלקת פנימית. פנים אדומות, עיניים אדומות ונטייה להתפרצויות זעם ללא שליטה, הם מצב חום. גם פצעי בגרות (אקנה) על גבי העור מוגדרים כמצב של "חום בדם" שהוא, למעשה, מצב פנימי. שמונת העקרונות שתוארו עד כאן הם המנחים את המרפא הסיני כדי להבין את מצבו של החולה, לפי הבנת היחסים בין יין ויאנג. התמונה המתקבלת מהתאמת "סיפור המקרה" של החולה לשמונת העקרונות, מראה למרפא כיצד לטפל בו: אדם שעבד בשמש ובחום – יאנג – צריך לשתות מים ולשבת בצל – יין – כדי להחזיר את האיזון לגופו. לעומתו, אדם שהסתובב בחוץ בסופת שלגים, צריך לאכול אוכל חם ולהתחמם ליד מדורה, לאותה המטרה בדיוק: איזון בין היין והיאנג. במצבים יותר מסובכים, "פנימיים", וכאלה הנמשכים זמן רב, דרושה הבנה יותר מעמיקה בתפקודם של האיברים השונים (דבר שאין לו מקום בעבודה קצרה זו). העיקרון הבסיסי עדין זהה: לתת לאדם "עוד ממה שחסר לו". אם חסר יאנג – הטיפול יהיה לחזק אותו, ואם חסר יין – הטיפול יהיה לתמוך ביין. "בריאות", לפי הרפואה הסינית, היא היכולת לשמור על האיזון הזה במצבים משתנים, וכך מטרת הטיפול תהיה, מצד אחד, להביא את החולה למצב בו יוכל לשמור על האיזון הזה בעצמו, ללא עזרה חיצונית – ושידע להכיר את גבולות יכולתו הטבעית, כדי להימנע מסכנה: אין אדם יכול לאכול בלי סוף (יין), או לעבוד בלי לנוח (יאנג), ולשמור על בריאותו – איזונו – לאורך זמן. כך העיקרון ה"קוסמי", המבטא את האיזון והשינוי ביקום כולו, בא לעזרת המרפא והחולה, כדי להבין את אי-האיזון, כלומר המחלה, ולמצוא דרך להחזיר את האיזון, כלומר – בריאות. איך עושים זאת, כלומר שיטות הטיפול הנהוגות ברפואה הסינית – דיקור, עיסוי, צמחי-מרפא, תזונה, התעמלות וייעוץ – זהו נושא בפני עצמו, שבעבודה הקצרה הזו פשוט אין לו מקום.