סנונית סתיו
New member
../images/Emo163.gifטהור ועכור?
מאיר, מעולם לא שמעתי את התאורים טהור ועכור בנוגע ל- YIN ו-YANG. אפשר הסבר
?
מאיר, מעולם לא שמעתי את התאורים טהור ועכור בנוגע ל- YIN ו-YANG. אפשר הסבר
מה אפשר לעשות ?
- פותח הנושא אריקה1
- פורסם בתאריך
רובינהוד100
New member
טהור ועכור, ארוך וקצר
שמש וירח הכל זה סמנטיקה, השמש היא YANG ואילו הירח הוא YIN, אבל בלילה הירח הוא ה YANG ואילו הכוכבים הם YIN. אם תקחי מקל אז הוא לא קצר ולא ארוך הוא רק מקל אבל אם את משווה אותו למקל אחר או לפרמטר אחר אז הוא קצר יותר או ארוך יותר כך גם YIN ו YANG. מקווה שהסברתי את עצמי הפעם כשורה. מאיר
שמש וירח הכל זה סמנטיקה, השמש היא YANG ואילו הירח הוא YIN, אבל בלילה הירח הוא ה YANG ואילו הכוכבים הם YIN. אם תקחי מקל אז הוא לא קצר ולא ארוך הוא רק מקל אבל אם את משווה אותו למקל אחר או לפרמטר אחר אז הוא קצר יותר או ארוך יותר כך גם YIN ו YANG. מקווה שהסברתי את עצמי הפעם כשורה. מאיר
יין-יאנג: קטע מתוך עבודה שהכנתי...
(לא מושלם, וקצת פטפני לטעמי אבל זה מה שנדרש ממני... אולי זה יעזור לך) פרק 1: יין-יאנג כפי שהוסבר במבוא, הפילוסופיה והרפואה הסינית הן הוליסטיות בטבען, ומעדיפות את ההסתכלות על השלם, והבנת הקשרים בין חלקיו השונים, על-פני ההתמקדות בפרטים, אליה רגיל המערבי הממוצע. השלם הוא העולם כולו, ולפני הבנת הסינים, כל פרט מתוכו מייצג את השלם ומהווה שלם בפני עצמו, בו-זמנית. האדם, כ"שלם קטן בתוך שלם גדול", מקיים בתוכו את אותה המחזוריות הקיימת בטבע מסביבו. הפילוסוף הסיני לאו-צה, שחי לפני כ-2500 שנה, כתב ב"דאו טה-צ´יאנג": "כאשר הירח מלא הוא מתחיל להתרוקן. ... כשכוח מגיע למקסימום הוא מתחיל להיחלש, וכאשר הדברים הטבעיים מתמלאים הם מתחילים להתפזר. אחרי הבשלות בא הריקבון ואחרי השמחה בא העצב. שנים אלה הם המצבים, המשתנים תמידית, של האדם." הסינים השתמשו בצמד המונחים "יין-יאנג" כדי לתאר ולהסביר את העולם והתהליכים הקורים בו. "יִין", במשמעותו המילולית, הוא "הצד המוצל של ההר". "יאנג", במשמעותו המילולית, הוא "הצד המואר (באור שמש) של ההר". בצד המוצל חשוך, קר, רטוב, הכל נסתר, מעט הפעילות המתקיימת מבוצעת לאט. בצד המואר מאירה השמש, חם, יבש, הכל גלוי, הפעילות מהירה ואנרגטית (ראה נספח 2). הסמל המקובל לתיאור הצמד יין-יאנג הוא המעגל ובתוכו שתי "טיפות", שחורה ולבנה, הזורמות אחת לתוך השניה (ראה נספח 2). סמל שתי הטיפות אינו מבטא חלוקה מוחלטת אלא זרימה ושינוי: צד ההר המוצל עכשיו, יהיה מואר אחר-כך, והצד המואר עכשיו, יוצל אחר-כך. סמל הטיפות הזורמות מבטא את מערכת היחסים בין היין והיאנג, המורכבת מחמישה תנאים הכרחיים של השוואה וניגוד: א. יצירה הדדית בין היין והיאנג למרות שניתן להבדיל ביניהם (קור וחום למשל), אי אפשר להפריד ביניהם. הם תלויים האחד בשני ומוגדרים האחד על-ידי השני - כל אחד הכרחי לקיום בן זוגו. לא היינו יכולים להשתמש במילה "גבוה" אם לא היתה קימת המילה "נמוך", לא היה "ימין" בלי "שמאל". ב. ניגודים יחסיים בכל מקלחת נמצא ברז למים חמים וברז למים קרים. המים החמים הם יאנג והמים הקרים הם יין, אולם יש לזכור שהגדרות אלו נכונות רק באופן יחסי. המים הקרים מהברז הם יאנג, בהשוואה למי קרח מהמקרר, ומי-הברז החמים הם יין, לעומת מים רותחים מקומקום התה. עלינו לזכור כי כל יין ויאנג יחסיים זה לזה. נמוך יכול להיות יין ביחס לגבוה, ויאנג ביחס לנמוך ממנו. ג. כל יין ויאנג ניתנים לחלוקה פנימית נוספת אותה חלוקה מאפשרת לנו להתבונן ולהבין אינסוף תופעות. בגוף האדם נחשב החלק הקדמי ליין והאחורי ליאנג, אבל בחלק הקדמי החזה נחשב ליאנג, כי הוא נמצא מעל לבטן, הנחשבת ליין. כך שהחזה הוא יאנג בתוך יין, והבטן היא יין בתוך יין. מובן שניתן להמשיך בחלוקה זו עד אינסוף. ד. טרנספורמציה שום דבר בטבע אינו קבוע, פרט לשינוי. היין נע לכוון היאנג, והיאנג נע לכוון היין. זה טבעו של היקום. אפילו על הר, שנראה לנו יציב לחלוטין, פועלים באופן תמידי כוחות הרס ובניה. צמח שנובט הוא יאנג, מתפתח מהר ופורץ אל העולם. עם הזמן הוא מאט את התפתחותו, ולבסוף הופך לגזע חזק ויציב - יין. בשיאו הופך היין ליאנג, ולהפך. ה. שליטה וביקורת בין היין והיאנג "יותר מדי חום" מבטא "מעט מדי קור". עולם התופעות חייב לשמור על איזון תמידי. איזון זה יושג רק תוך שליטה ובקרה מתמדת של היין על היאנג, ולהפך. לדוגמא, במנוע יש מערכת קירור (רדיאטור). אם חסרים מים המנוע יתחמם, ואם הם יקפאו המנוע לא יפעל כלל. האיזון בין השניים מאפשר תפקוד תקין ("בריאות") למנוע. יחסים אלה בין היין והיאנג, מבטאים את היחסים הקיימים בעולם, כפי שניתן לראות בטבלה בנספח 4. חשוב להבין שגם החלוקה הנראית בטבלה, היא חלוקה יחסית ולא אבסולוטית: לדוגמא, מואר הוא יאנג לעומת חשוך שהוא יין – אבל תאורת חדר תהיה יין לעומת האור של צהרי יום קיץ, ואותה תאורת-חדר תהיה יאנג לעומת חשכת הלילה. בגוף האדם, הבטן תהיה יין לעומת הראש, אבל העור שעל הבטן יהיה יאנג – חיצוני – לעומת האיברים שבתוך הבטן, שהם יין – פנימיים. כאמור, איכויות היין והיאנג בגוף, כמו בעולם כולו, תמיד יחסיות זו לזו. באופן תיאורטי, כאשר הגוף נמצא באיזון, היין והיאנג נמצאים במצב שווה, אבל במציאות, "קו השוויון" הדמיוני ביין היין והיאנג נמצא בשינוי מתמיד היות שיחסי הכוחות בין היין והיאנג משתנים ללא הרף. השינוי הזה הוא מטבעו של עולם: בלי גשם בחורף לא יצמחו פרחים באביב, לא ייווצרו פרות בקיץ ולא יופצו זרעים בסתיו, לקראת החורף הבא. גלגל החיים ייעצר. הזרימה המאוזנת, מיין ליאנג ובחזרה, הכרחית כדי לקיים את החיים עלי אדמות. בצורת בחורף תביא לקיץ שחון, ושטפונות בחורף יביאו לסחיפת אדמה ועקירת עצים. כדי שהטבע יהיה "בריא", צריך איזון בזרימה שבין עונות השנה, שלא תהיה אחת "חזקה מדי" או "חלשה מדי" בשביל האחרות. איזון זה אינו מתייחס למצב קבוע! הוא מתייחס לזרימה לאורך זמן, ולתנאים משתנים. באביב מזג-האויר יפה, אבל אם האביב יימשך כל השנה, תהליכי הגדילה האופייניים לו ייצאו מכלל שליטה מצד אחד, ולעולם לא יגיעו לבשלות, מצד שני: כמה זמן יכול אדם להישאר בן 16? באותה מידה, אביב "נצחי" הוא מצב "לא-בריא" לטבע. "בריאות", בראיה הסינית, היא זרימה נכונה של מחזוריות היום והלילה, העונות והנשים, החיים והמוות. חכם זן יפני קדום, שהתבקש לכתוב ברכה לבית חדש, כתב: "סבא מת, אבא מת, בן מת." כאשר התבקש להסביר את הברכה המשונה, אמר: "זו דרכו הנכונה של העולם. האם הייתם מעדיפים שסדר הדברים יהיה הפוך?" סדר הדברים הנכון, האיזון בין יין ליאנג, נקראה ברפואה הסינית: הרמוניה.
(לא מושלם, וקצת פטפני לטעמי אבל זה מה שנדרש ממני... אולי זה יעזור לך) פרק 1: יין-יאנג כפי שהוסבר במבוא, הפילוסופיה והרפואה הסינית הן הוליסטיות בטבען, ומעדיפות את ההסתכלות על השלם, והבנת הקשרים בין חלקיו השונים, על-פני ההתמקדות בפרטים, אליה רגיל המערבי הממוצע. השלם הוא העולם כולו, ולפני הבנת הסינים, כל פרט מתוכו מייצג את השלם ומהווה שלם בפני עצמו, בו-זמנית. האדם, כ"שלם קטן בתוך שלם גדול", מקיים בתוכו את אותה המחזוריות הקיימת בטבע מסביבו. הפילוסוף הסיני לאו-צה, שחי לפני כ-2500 שנה, כתב ב"דאו טה-צ´יאנג": "כאשר הירח מלא הוא מתחיל להתרוקן. ... כשכוח מגיע למקסימום הוא מתחיל להיחלש, וכאשר הדברים הטבעיים מתמלאים הם מתחילים להתפזר. אחרי הבשלות בא הריקבון ואחרי השמחה בא העצב. שנים אלה הם המצבים, המשתנים תמידית, של האדם." הסינים השתמשו בצמד המונחים "יין-יאנג" כדי לתאר ולהסביר את העולם והתהליכים הקורים בו. "יִין", במשמעותו המילולית, הוא "הצד המוצל של ההר". "יאנג", במשמעותו המילולית, הוא "הצד המואר (באור שמש) של ההר". בצד המוצל חשוך, קר, רטוב, הכל נסתר, מעט הפעילות המתקיימת מבוצעת לאט. בצד המואר מאירה השמש, חם, יבש, הכל גלוי, הפעילות מהירה ואנרגטית (ראה נספח 2). הסמל המקובל לתיאור הצמד יין-יאנג הוא המעגל ובתוכו שתי "טיפות", שחורה ולבנה, הזורמות אחת לתוך השניה (ראה נספח 2). סמל שתי הטיפות אינו מבטא חלוקה מוחלטת אלא זרימה ושינוי: צד ההר המוצל עכשיו, יהיה מואר אחר-כך, והצד המואר עכשיו, יוצל אחר-כך. סמל הטיפות הזורמות מבטא את מערכת היחסים בין היין והיאנג, המורכבת מחמישה תנאים הכרחיים של השוואה וניגוד: א. יצירה הדדית בין היין והיאנג למרות שניתן להבדיל ביניהם (קור וחום למשל), אי אפשר להפריד ביניהם. הם תלויים האחד בשני ומוגדרים האחד על-ידי השני - כל אחד הכרחי לקיום בן זוגו. לא היינו יכולים להשתמש במילה "גבוה" אם לא היתה קימת המילה "נמוך", לא היה "ימין" בלי "שמאל". ב. ניגודים יחסיים בכל מקלחת נמצא ברז למים חמים וברז למים קרים. המים החמים הם יאנג והמים הקרים הם יין, אולם יש לזכור שהגדרות אלו נכונות רק באופן יחסי. המים הקרים מהברז הם יאנג, בהשוואה למי קרח מהמקרר, ומי-הברז החמים הם יין, לעומת מים רותחים מקומקום התה. עלינו לזכור כי כל יין ויאנג יחסיים זה לזה. נמוך יכול להיות יין ביחס לגבוה, ויאנג ביחס לנמוך ממנו. ג. כל יין ויאנג ניתנים לחלוקה פנימית נוספת אותה חלוקה מאפשרת לנו להתבונן ולהבין אינסוף תופעות. בגוף האדם נחשב החלק הקדמי ליין והאחורי ליאנג, אבל בחלק הקדמי החזה נחשב ליאנג, כי הוא נמצא מעל לבטן, הנחשבת ליין. כך שהחזה הוא יאנג בתוך יין, והבטן היא יין בתוך יין. מובן שניתן להמשיך בחלוקה זו עד אינסוף. ד. טרנספורמציה שום דבר בטבע אינו קבוע, פרט לשינוי. היין נע לכוון היאנג, והיאנג נע לכוון היין. זה טבעו של היקום. אפילו על הר, שנראה לנו יציב לחלוטין, פועלים באופן תמידי כוחות הרס ובניה. צמח שנובט הוא יאנג, מתפתח מהר ופורץ אל העולם. עם הזמן הוא מאט את התפתחותו, ולבסוף הופך לגזע חזק ויציב - יין. בשיאו הופך היין ליאנג, ולהפך. ה. שליטה וביקורת בין היין והיאנג "יותר מדי חום" מבטא "מעט מדי קור". עולם התופעות חייב לשמור על איזון תמידי. איזון זה יושג רק תוך שליטה ובקרה מתמדת של היין על היאנג, ולהפך. לדוגמא, במנוע יש מערכת קירור (רדיאטור). אם חסרים מים המנוע יתחמם, ואם הם יקפאו המנוע לא יפעל כלל. האיזון בין השניים מאפשר תפקוד תקין ("בריאות") למנוע. יחסים אלה בין היין והיאנג, מבטאים את היחסים הקיימים בעולם, כפי שניתן לראות בטבלה בנספח 4. חשוב להבין שגם החלוקה הנראית בטבלה, היא חלוקה יחסית ולא אבסולוטית: לדוגמא, מואר הוא יאנג לעומת חשוך שהוא יין – אבל תאורת חדר תהיה יין לעומת האור של צהרי יום קיץ, ואותה תאורת-חדר תהיה יאנג לעומת חשכת הלילה. בגוף האדם, הבטן תהיה יין לעומת הראש, אבל העור שעל הבטן יהיה יאנג – חיצוני – לעומת האיברים שבתוך הבטן, שהם יין – פנימיים. כאמור, איכויות היין והיאנג בגוף, כמו בעולם כולו, תמיד יחסיות זו לזו. באופן תיאורטי, כאשר הגוף נמצא באיזון, היין והיאנג נמצאים במצב שווה, אבל במציאות, "קו השוויון" הדמיוני ביין היין והיאנג נמצא בשינוי מתמיד היות שיחסי הכוחות בין היין והיאנג משתנים ללא הרף. השינוי הזה הוא מטבעו של עולם: בלי גשם בחורף לא יצמחו פרחים באביב, לא ייווצרו פרות בקיץ ולא יופצו זרעים בסתיו, לקראת החורף הבא. גלגל החיים ייעצר. הזרימה המאוזנת, מיין ליאנג ובחזרה, הכרחית כדי לקיים את החיים עלי אדמות. בצורת בחורף תביא לקיץ שחון, ושטפונות בחורף יביאו לסחיפת אדמה ועקירת עצים. כדי שהטבע יהיה "בריא", צריך איזון בזרימה שבין עונות השנה, שלא תהיה אחת "חזקה מדי" או "חלשה מדי" בשביל האחרות. איזון זה אינו מתייחס למצב קבוע! הוא מתייחס לזרימה לאורך זמן, ולתנאים משתנים. באביב מזג-האויר יפה, אבל אם האביב יימשך כל השנה, תהליכי הגדילה האופייניים לו ייצאו מכלל שליטה מצד אחד, ולעולם לא יגיעו לבשלות, מצד שני: כמה זמן יכול אדם להישאר בן 16? באותה מידה, אביב "נצחי" הוא מצב "לא-בריא" לטבע. "בריאות", בראיה הסינית, היא זרימה נכונה של מחזוריות היום והלילה, העונות והנשים, החיים והמוות. חכם זן יפני קדום, שהתבקש לכתוב ברכה לבית חדש, כתב: "סבא מת, אבא מת, בן מת." כאשר התבקש להסביר את הברכה המשונה, אמר: "זו דרכו הנכונה של העולם. האם הייתם מעדיפים שסדר הדברים יהיה הפוך?" סדר הדברים הנכון, האיזון בין יין ליאנג, נקראה ברפואה הסינית: הרמוניה.
יעל קליימן
New member
איזה יופי..
ברשותך , עולה לטאג..
ברשותך , עולה לטאג..
אם כבר, אז קבלי-נא גם את פרק 2...
פרק 2: שמונת העקרונות של הרפואה הסינית כדי להבין מצב של חוסר הרמוניה בין יין ויאנג באדם (כלומר מחלה), על מרפא סיני להתבונן בשמונה עקרונות: עליו לדעת אם המצב הוא מצב יין או מצב יאנג, האם הוא חיצוני או פנימי, האם הוא מצב של קור או חום, או מצב של חסר או עודף. זהו הבסיס להחלטה, כיצד לעזור לסובל ממצב חוסר ההרמוניה (מחלה) להגיע למצב של איזון אנרגטי (הבראה). שמונת העקרונות מתחלקים לשתי קבוצות מנוגדות: יין – יאנג פנימי – חיצוני קור – חום חסר – עודף למצב המשתייך לקבוצה אחת, יכולות להתאים גם ההגדרות הנוספות מאותה קבוצה. מצב המוגדר כמצב "יין", יכול להיות מוגדר גם כמצב של קור וחסר, או כמצב פנימי. מצב "יאנג" ניתן להגדיר גם כמצב של חום ועודף, זאת משום ש"יאנג" מאופיין גם על ידי חום. במצבי יין, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי חסר, מצבי קור ומצבים פנימיים. טיפוס יין יהיה חיוור פנים, תנועותיו איטיות ומגושמות, דיבור איטי, רגיש לקור, לשון חיוורת, דופק איטי וללא עצמה. במצבי יאנג, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי עודף, מצבי חום ומצבים חיצוניים. אדם המוגדר כטיפוס יאנג הוא בעל מבנה גוף חזק ובריא, הוא אנרגטי ואינו נתקף במחלות בקלות. כשהוא חולה הוא חולה אקוטי, כלומר "חזק" ולזמן קצר. גוון פניו "בריא" (נוטה לאדום), תנועות גופו מהירות וחדות, הוא אינו רגיש לקור, הלשון שלו אדומה והדופק חזק. מצב חיצוני, מאופיין על ידי מחלות אקוטיות, צמרמורת, תחושת קור וחום לסירוגין, רגישות לתנאי אקלים חיצוניים, כאבים לאורך מסלולי ערוצי האנרגיה, כאבי ראש אקוטיים לשון אדומה ודופק מהיר. כמובן שפציעה, או שבר, אף-הם מצב חיצוני. מצב פנימי, מאופיין על ידי מחלות כרוניות המשפיעות על האברים הפנמיים: סימפטומים פנמיים יכולים להראות כשינויים בצבע השתן, בצבע ובצורת הצואה ובצבע הלשון, וגם שלשולים והקאות, כאבים פנמיים כגון בבטן, בחזה, ומתחת לצלעות. מצב פנימי יכול להיות גם מצב פתאומי וחריף, כלומר אקוטי. דלקת בשלפוחית השתן, לדוגמא, היא בעיה פנימית המופיעה בפתאומיות, אבל היא יכולה להיות גם מצב כרוני, הנמשך לאורך זמן רב. מצבי חסר, מאופיינים על ידי סימפטומים של חסר וחולשה: חוסר אנרגיה וחולשה כללית, תפקוד לא מלא של אבר או אברים פנמיים, תנועות איטיות, נשימה שטחית, קול חלוש, הזעה ספונטנית, לשון חיוורת ודופק חלש ללא עצמה ובקצב איטי. מצבי חסר הם בדרך כלל מצבים כרוניים, הנמשכים זמן רב. מצב אופייני של חסר הוא אדם לאחר אירוע מוחי. הוא שוכב במיטתו ללא כוח, קולו חלש, ויתכן גם חוסר שליטה בשתן. מצבים של עודף, הם מצבים בהם יש יותר מדי ביחס למה שצריך להיות. דוגמאות לסימפטומים של עודף הם כאבים שלא מוקלים על ידי מגע, עיסוי וחימום. כאבים אלו יכולים להיות כאבי ראש, כאבי בטן, כאבי גב וכו´. סימפטומים נוספים של מצב עודף הם חום גבוה, הפרשות ליחה, ועצירות. מצבים אקוטיים מוגדרים בדרך כלל כמצבי עודף. מצב קור, מאופיין על ידי סימפטומים "קרים": רגישות לקור חיצוני, שתן בהיר מאד, החולה ישן בתנוחה מכורבלת, פנים חיוורים, גפיים קרות, הפרשות וגינליות ללא ריח, הלשון חיוורת ומכוסה בשכבה לבנה, תנועות הגוף איטיות וקצב הדופק איטי. מצב של קור יכול להיות חיצוני או פנימי: קור פנימי, לדוגמא, הוא כאב בטן המופיע לאחר אכילה ושתייה של מזון קר ומזון לא מבושל. קור חיצוני הוא, לדוגמא, כאבי ברכיים המופעים בחורף, בתנאי קור. במצבי חום, יהיו סימפטומים של חום: פנים אדומות, עיניים אדומות, צבע השתן יהיה צהוב, דם בשתן, נטייה להתפרצויות זעם, פצעים מוגלתיים על גבי העור (אקנה), הפרשות וגינליות עם ריח חריף, דופק מהיר ולשון אדומה, מכוסה שכבה צהובה. מצב של חום יכל להיות חיצוני או פנימי. חום חיצוני הוא כאשר הסימפטומים הם "חיצוניים", כמו לדוגמא כווייה. חום פנימי, לעומת-זאת, יכול להופיע כתוצאה מדלקת פנימית. פנים אדומות, עיניים אדומות ונטייה להתפרצויות זעם ללא שליטה, הם מצב חום. גם פצעי בגרות (אקנה) על גבי העור מוגדרים כמצב של "חום בדם" שהוא, למעשה, מצב פנימי. שמונת העקרונות שתוארו עד כאן הם המנחים את המרפא הסיני כדי להבין את מצבו של החולה, לפי הבנת היחסים בין יין ויאנג. התמונה המתקבלת מהתאמת "סיפור המקרה" של החולה לשמונת העקרונות, מראה למרפא כיצד לטפל בו: אדם שעבד בשמש ובחום – יאנג – צריך לשתות מים ולשבת בצל – יין – כדי להחזיר את האיזון לגופו. לעומתו, אדם שהסתובב בחוץ בסופת שלגים, צריך לאכול אוכל חם ולהתחמם ליד מדורה, לאותה המטרה בדיוק: איזון בין היין והיאנג. במצבים יותר מסובכים, "פנימיים", וכאלה הנמשכים זמן רב, דרושה הבנה יותר מעמיקה בתפקודם של האיברים השונים (דבר שאין לו מקום בעבודה קצרה זו). העיקרון הבסיסי עדין זהה: לתת לאדם "עוד ממה שחסר לו". אם חסר יאנג – הטיפול יהיה לחזק אותו, ואם חסר יין – הטיפול יהיה לתמוך ביין. "בריאות", לפי הרפואה הסינית, היא היכולת לשמור על האיזון הזה במצבים משתנים, וכך מטרת הטיפול תהיה, מצד אחד, להביא את החולה למצב בו יוכל לשמור על האיזון הזה בעצמו, ללא עזרה חיצונית – ושידע להכיר את גבולות יכולתו הטבעית, כדי להימנע מסכנה: אין אדם יכול לאכול בלי סוף (יין), או לעבוד בלי לנוח (יאנג), ולשמור על בריאותו – איזונו – לאורך זמן. כך העיקרון ה"קוסמי", המבטא את האיזון והשינוי ביקום כולו, בא לעזרת המרפא והחולה, כדי להבין את אי-האיזון, כלומר המחלה, ולמצוא דרך להחזיר את האיזון, כלומר – בריאות. איך עושים זאת, כלומר שיטות הטיפול הנהוגות ברפואה הסינית – דיקור, עיסוי, צמחי-מרפא, תזונה, התעמלות וייעוץ – זהו נושא בפני עצמו, שבעבודה הקצרה הזו פשוט אין לו מקום.
פרק 2: שמונת העקרונות של הרפואה הסינית כדי להבין מצב של חוסר הרמוניה בין יין ויאנג באדם (כלומר מחלה), על מרפא סיני להתבונן בשמונה עקרונות: עליו לדעת אם המצב הוא מצב יין או מצב יאנג, האם הוא חיצוני או פנימי, האם הוא מצב של קור או חום, או מצב של חסר או עודף. זהו הבסיס להחלטה, כיצד לעזור לסובל ממצב חוסר ההרמוניה (מחלה) להגיע למצב של איזון אנרגטי (הבראה). שמונת העקרונות מתחלקים לשתי קבוצות מנוגדות: יין – יאנג פנימי – חיצוני קור – חום חסר – עודף למצב המשתייך לקבוצה אחת, יכולות להתאים גם ההגדרות הנוספות מאותה קבוצה. מצב המוגדר כמצב "יין", יכול להיות מוגדר גם כמצב של קור וחסר, או כמצב פנימי. מצב "יאנג" ניתן להגדיר גם כמצב של חום ועודף, זאת משום ש"יאנג" מאופיין גם על ידי חום. במצבי יין, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי חסר, מצבי קור ומצבים פנימיים. טיפוס יין יהיה חיוור פנים, תנועותיו איטיות ומגושמות, דיבור איטי, רגיש לקור, לשון חיוורת, דופק איטי וללא עצמה. במצבי יאנג, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי עודף, מצבי חום ומצבים חיצוניים. אדם המוגדר כטיפוס יאנג הוא בעל מבנה גוף חזק ובריא, הוא אנרגטי ואינו נתקף במחלות בקלות. כשהוא חולה הוא חולה אקוטי, כלומר "חזק" ולזמן קצר. גוון פניו "בריא" (נוטה לאדום), תנועות גופו מהירות וחדות, הוא אינו רגיש לקור, הלשון שלו אדומה והדופק חזק. מצב חיצוני, מאופיין על ידי מחלות אקוטיות, צמרמורת, תחושת קור וחום לסירוגין, רגישות לתנאי אקלים חיצוניים, כאבים לאורך מסלולי ערוצי האנרגיה, כאבי ראש אקוטיים לשון אדומה ודופק מהיר. כמובן שפציעה, או שבר, אף-הם מצב חיצוני. מצב פנימי, מאופיין על ידי מחלות כרוניות המשפיעות על האברים הפנמיים: סימפטומים פנמיים יכולים להראות כשינויים בצבע השתן, בצבע ובצורת הצואה ובצבע הלשון, וגם שלשולים והקאות, כאבים פנמיים כגון בבטן, בחזה, ומתחת לצלעות. מצב פנימי יכול להיות גם מצב פתאומי וחריף, כלומר אקוטי. דלקת בשלפוחית השתן, לדוגמא, היא בעיה פנימית המופיעה בפתאומיות, אבל היא יכולה להיות גם מצב כרוני, הנמשך לאורך זמן רב. מצבי חסר, מאופיינים על ידי סימפטומים של חסר וחולשה: חוסר אנרגיה וחולשה כללית, תפקוד לא מלא של אבר או אברים פנמיים, תנועות איטיות, נשימה שטחית, קול חלוש, הזעה ספונטנית, לשון חיוורת ודופק חלש ללא עצמה ובקצב איטי. מצבי חסר הם בדרך כלל מצבים כרוניים, הנמשכים זמן רב. מצב אופייני של חסר הוא אדם לאחר אירוע מוחי. הוא שוכב במיטתו ללא כוח, קולו חלש, ויתכן גם חוסר שליטה בשתן. מצבים של עודף, הם מצבים בהם יש יותר מדי ביחס למה שצריך להיות. דוגמאות לסימפטומים של עודף הם כאבים שלא מוקלים על ידי מגע, עיסוי וחימום. כאבים אלו יכולים להיות כאבי ראש, כאבי בטן, כאבי גב וכו´. סימפטומים נוספים של מצב עודף הם חום גבוה, הפרשות ליחה, ועצירות. מצבים אקוטיים מוגדרים בדרך כלל כמצבי עודף. מצב קור, מאופיין על ידי סימפטומים "קרים": רגישות לקור חיצוני, שתן בהיר מאד, החולה ישן בתנוחה מכורבלת, פנים חיוורים, גפיים קרות, הפרשות וגינליות ללא ריח, הלשון חיוורת ומכוסה בשכבה לבנה, תנועות הגוף איטיות וקצב הדופק איטי. מצב של קור יכול להיות חיצוני או פנימי: קור פנימי, לדוגמא, הוא כאב בטן המופיע לאחר אכילה ושתייה של מזון קר ומזון לא מבושל. קור חיצוני הוא, לדוגמא, כאבי ברכיים המופעים בחורף, בתנאי קור. במצבי חום, יהיו סימפטומים של חום: פנים אדומות, עיניים אדומות, צבע השתן יהיה צהוב, דם בשתן, נטייה להתפרצויות זעם, פצעים מוגלתיים על גבי העור (אקנה), הפרשות וגינליות עם ריח חריף, דופק מהיר ולשון אדומה, מכוסה שכבה צהובה. מצב של חום יכל להיות חיצוני או פנימי. חום חיצוני הוא כאשר הסימפטומים הם "חיצוניים", כמו לדוגמא כווייה. חום פנימי, לעומת-זאת, יכול להופיע כתוצאה מדלקת פנימית. פנים אדומות, עיניים אדומות ונטייה להתפרצויות זעם ללא שליטה, הם מצב חום. גם פצעי בגרות (אקנה) על גבי העור מוגדרים כמצב של "חום בדם" שהוא, למעשה, מצב פנימי. שמונת העקרונות שתוארו עד כאן הם המנחים את המרפא הסיני כדי להבין את מצבו של החולה, לפי הבנת היחסים בין יין ויאנג. התמונה המתקבלת מהתאמת "סיפור המקרה" של החולה לשמונת העקרונות, מראה למרפא כיצד לטפל בו: אדם שעבד בשמש ובחום – יאנג – צריך לשתות מים ולשבת בצל – יין – כדי להחזיר את האיזון לגופו. לעומתו, אדם שהסתובב בחוץ בסופת שלגים, צריך לאכול אוכל חם ולהתחמם ליד מדורה, לאותה המטרה בדיוק: איזון בין היין והיאנג. במצבים יותר מסובכים, "פנימיים", וכאלה הנמשכים זמן רב, דרושה הבנה יותר מעמיקה בתפקודם של האיברים השונים (דבר שאין לו מקום בעבודה קצרה זו). העיקרון הבסיסי עדין זהה: לתת לאדם "עוד ממה שחסר לו". אם חסר יאנג – הטיפול יהיה לחזק אותו, ואם חסר יין – הטיפול יהיה לתמוך ביין. "בריאות", לפי הרפואה הסינית, היא היכולת לשמור על האיזון הזה במצבים משתנים, וכך מטרת הטיפול תהיה, מצד אחד, להביא את החולה למצב בו יוכל לשמור על האיזון הזה בעצמו, ללא עזרה חיצונית – ושידע להכיר את גבולות יכולתו הטבעית, כדי להימנע מסכנה: אין אדם יכול לאכול בלי סוף (יין), או לעבוד בלי לנוח (יאנג), ולשמור על בריאותו – איזונו – לאורך זמן. כך העיקרון ה"קוסמי", המבטא את האיזון והשינוי ביקום כולו, בא לעזרת המרפא והחולה, כדי להבין את אי-האיזון, כלומר המחלה, ולמצוא דרך להחזיר את האיזון, כלומר – בריאות. איך עושים זאת, כלומר שיטות הטיפול הנהוגות ברפואה הסינית – דיקור, עיסוי, צמחי-מרפא, תזונה, התעמלות וייעוץ – זהו נושא בפני עצמו, שבעבודה הקצרה הזו פשוט אין לו מקום.
וגם את הסיכום...
פרק 3: סיום הרפואה הסינית, הבנויה על הפילוסופיה הסינית, רואה באדם שלם קטן בתוך שלם גדול – העולם כולו. המתרחש בעולם – חילופי היום והלילה, העונות והשנים – משפיע על האדם, והאדם בתורו משפיע על העולם – צד ומלקט, חורש וזורע, קוצר ואוסף, כורת ונוטע עצים, בונה בתים וכבישים, מוליד ילדים, מזדקן ומת. האדם, שהוא חלק מהעולם, כפוף לאותם חוקים המתארים את המחזוריות הקיימת בכל דבר. לכן, כשם שנהיגה בטוחה בכביש מצריכה הבנה של הכללים הנהוגים בכביש, כך בריאות האדם תלויה בהבנת הכללים הנהוגים בעולם. נהיגה בניגוד לחוקי-התנועה תביא לתאונה – גדולה או קטנה, תלוי במצב. נהיגה ב"שבילי החיים", בניגוד לכללי היין והיאנג, תביא ל"תאונה בריאותית" – אי-נוחות, מחלה או מוות. ב"ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב", הנחשב ל"תנך של הרפואה הסינית", מסופר על "בני האלמוות הקדמונים", שחיו לפי כללי היין והיאנג, ולכן יכלו לאכול כל מזון, ללבוש כל בגד, לגור בכל מעון ולחיות בכל אקלים, בלי שבריאותם תיפגע. לעומתם, האנשים היום (כך לדברי הספר, שנכתב לפני כ-2300 שנה!) אינם מכירים את הכללים ואינם חיים לפיהם: הם אוכלים יותר מדי (יין) ופעילים (יאנג) מעט מדי, מבלים במסיבות (יאנג) בלילה (שהוא יין) ולכן ישנים (יין) ביום (שהוא יאנג), מקיימים יחסי-מין כשהם שיכורים – ואחר-כך מתלוננים שהם לא מרגישים טוב... המבין את הרעיון המרכזי העומד מאחורי עקרון שלמות הניגודים, היין-יאנג, יבין מתוכו איך עליו לחיות כדי לשמור על בריאותו: לעבוד ביום ולישון בלילה, לאכול מספיק ולא יותר מדי, לשמור את כוחו ולא לבזבז אותו. הספר נותן גם הוראות מפורטות יותר, המתייחסות לחילופי העונות והשינוי הרצוי בהתנהגות האדם. הספר גם מסביר מה ייקרה למי שלא ישמור על הכללים, ואיזה נזקים ייגרמו לבריאותו. כאדם מערבי, שמעתי על היין והיאנג ולא הבנתי אותם, עד שטופלתי ברפואה סינית כדי לפתור בעיות שרופאים מערביים לא הצליחו לטפל בהן. כאבים ברגליים ובגב, בעיות נשימה ואלרגיות, עייפות והחלמה איטית ממחלות ופציעות – ברפואה המערבית טופלה כל בעיה על-ידי רופא אחר, ולא היה קשר בין הרופאים השונים: האורטופד לא התעניין בהצטננות הקבועה שלי, והמומחה לאף-אוזן-גרון לא רצה לדעת מה מצב העיכול שלי. רק כשהגעתי לטיפול אצל מרפאים סיניים, שהסתכלו על מכלול החיים שלי, התחלתי סוף-סוף להבריא. נסיוני האישי הראה לי, שגם אם קשה להבין את הרעיונות העומדים מאחורי הרפואה הסינית, אין היא "ממבו-ג´מבו" כישופי כלשהו, אלא מודל שלם המציאות, המוסבר על-ידי כללים ברורים ומנוסחים-היטב, המתבסס על נסיון מעשי של אלפי שנים. בעבודה זו ניסיתי, על קצה המזלג, להסביר את המודל הזה: היין והיאנג. אני מקוה שהצלחתי.
פרק 3: סיום הרפואה הסינית, הבנויה על הפילוסופיה הסינית, רואה באדם שלם קטן בתוך שלם גדול – העולם כולו. המתרחש בעולם – חילופי היום והלילה, העונות והשנים – משפיע על האדם, והאדם בתורו משפיע על העולם – צד ומלקט, חורש וזורע, קוצר ואוסף, כורת ונוטע עצים, בונה בתים וכבישים, מוליד ילדים, מזדקן ומת. האדם, שהוא חלק מהעולם, כפוף לאותם חוקים המתארים את המחזוריות הקיימת בכל דבר. לכן, כשם שנהיגה בטוחה בכביש מצריכה הבנה של הכללים הנהוגים בכביש, כך בריאות האדם תלויה בהבנת הכללים הנהוגים בעולם. נהיגה בניגוד לחוקי-התנועה תביא לתאונה – גדולה או קטנה, תלוי במצב. נהיגה ב"שבילי החיים", בניגוד לכללי היין והיאנג, תביא ל"תאונה בריאותית" – אי-נוחות, מחלה או מוות. ב"ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב", הנחשב ל"תנך של הרפואה הסינית", מסופר על "בני האלמוות הקדמונים", שחיו לפי כללי היין והיאנג, ולכן יכלו לאכול כל מזון, ללבוש כל בגד, לגור בכל מעון ולחיות בכל אקלים, בלי שבריאותם תיפגע. לעומתם, האנשים היום (כך לדברי הספר, שנכתב לפני כ-2300 שנה!) אינם מכירים את הכללים ואינם חיים לפיהם: הם אוכלים יותר מדי (יין) ופעילים (יאנג) מעט מדי, מבלים במסיבות (יאנג) בלילה (שהוא יין) ולכן ישנים (יין) ביום (שהוא יאנג), מקיימים יחסי-מין כשהם שיכורים – ואחר-כך מתלוננים שהם לא מרגישים טוב... המבין את הרעיון המרכזי העומד מאחורי עקרון שלמות הניגודים, היין-יאנג, יבין מתוכו איך עליו לחיות כדי לשמור על בריאותו: לעבוד ביום ולישון בלילה, לאכול מספיק ולא יותר מדי, לשמור את כוחו ולא לבזבז אותו. הספר נותן גם הוראות מפורטות יותר, המתייחסות לחילופי העונות והשינוי הרצוי בהתנהגות האדם. הספר גם מסביר מה ייקרה למי שלא ישמור על הכללים, ואיזה נזקים ייגרמו לבריאותו. כאדם מערבי, שמעתי על היין והיאנג ולא הבנתי אותם, עד שטופלתי ברפואה סינית כדי לפתור בעיות שרופאים מערביים לא הצליחו לטפל בהן. כאבים ברגליים ובגב, בעיות נשימה ואלרגיות, עייפות והחלמה איטית ממחלות ופציעות – ברפואה המערבית טופלה כל בעיה על-ידי רופא אחר, ולא היה קשר בין הרופאים השונים: האורטופד לא התעניין בהצטננות הקבועה שלי, והמומחה לאף-אוזן-גרון לא רצה לדעת מה מצב העיכול שלי. רק כשהגעתי לטיפול אצל מרפאים סיניים, שהסתכלו על מכלול החיים שלי, התחלתי סוף-סוף להבריא. נסיוני האישי הראה לי, שגם אם קשה להבין את הרעיונות העומדים מאחורי הרפואה הסינית, אין היא "ממבו-ג´מבו" כישופי כלשהו, אלא מודל שלם המציאות, המוסבר על-ידי כללים ברורים ומנוסחים-היטב, המתבסס על נסיון מעשי של אלפי שנים. בעבודה זו ניסיתי, על קצה המזלג, להסביר את המודל הזה: היין והיאנג. אני מקוה שהצלחתי.
יעל קליימן
New member
../images/Emo3.gif
פצעונים מצביעים לרב על חסר בויטמין C , חולשה במערכת החיסון וחום באיבר עליו ממוקמים הפצעונים . לטיפול אקוטי ממולץ למרוח דבש חרובים על הפצעים או כמה טיפות של רסקיו וכן להגדיל את צריכת הויטמין C אם יש צורך אפילו ע"י כדורים . מעבר לכך , אם תצייני את מיקומם המדוייק , אוכל לנסות ולאבחן את האיבר החלש ולתת תוזנה וכיוון טיפולי להמשך.. הרבה בריאות יעל
פצעונים מצביעים לרב על חסר בויטמין C , חולשה במערכת החיסון וחום באיבר עליו ממוקמים הפצעונים . לטיפול אקוטי ממולץ למרוח דבש חרובים על הפצעים או כמה טיפות של רסקיו וכן להגדיל את צריכת הויטמין C אם יש צורך אפילו ע"י כדורים . מעבר לכך , אם תצייני את מיקומם המדוייק , אוכל לנסות ולאבחן את האיבר החלש ולתת תוזנה וכיוון טיפולי להמשך.. הרבה בריאות יעל
יעל קליימן
New member
תעלי אותו בפורום..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.