מה אומרים לחברה?

[הברווזה עליזה84]

זה לא ישמע טוב, אבל תלוי איפה הנאמנות שלי

אם הנבגד הוא חבר טוב שלי, שאני מכירה היטב, ברמת החבר נפש- והוא גם משתף אותי פחות או יותר בענייני הזוגיות שלו, כלומר אני מעורבת, חבר באמת באמת טוב, או משפחה ממש ממש קרובה... אז הייתי מספרת.
בל סיטואציה אחרת, של ״חברים״ קלילים כאלה, משפחה מרוחקת (רגשית, לא בהכרח בקשר הדם), ידידים מכרים שכנים ועמיתים לעבודה... לא הייתי מתערבת, בעיקר כי כמו שנטע אמרה- אני לא יודעת כלום על הזוגיות שלהם. ואולי זה בכלל מוסכם על כל הצדדים? וגם אם לא, לא ענייני.

 

[מרים 882]

לא הייתי מתערבת

אלא אם כן הייתי רואה/שומעת על משהו קיצוני

 

[הברווזה עליזה84]

לא מתערבת, אף פעם...

 

[maybesure]

לא מתערבת

אם לא נשאלתי על כך במפורש.
קרה לי לפני כמה שנים שבוסית שלי, שבעלה היה חולה סופני, והיה להם "ידיד" משותף, על ערש דווי הבעל ביקש ממנה שתמצא זוגיות חדשה אבל לא עם הידיד המשותף הזה. הוא לא סמך עליו.
עם מותו הוא הוריש לה ירושה נאה - וההיא נמשכה לחיזוריו של הידיד שידע בדיוק איך להפיל אותה ברשתו.
פעם אחת יצא לי לפגוש את הידיד הזה, בעת שביקר אותה במשרד. ברגע שהיא יצאה להכין לו קפה ידעתי שמשהו בו לא אמין. קשה להצביע מה זה היה. אולי המבטים שלו בי, אולי משהו בשפת הגוף שלו. משהו שידר שקרים.
לאחר מספר שבעות דרכינו נפרדו, היא עזבה את העסק ואני עזבתי את מקום העבודה.
אחרי כמה חודשים פגשתי אותה ומה שהיא סיפרה לי היה מעבר לדמיון:
הבנאדם עקץ אותה בסכומי כסף גבוהים. דרך החיזורים שלו וההבטחות שהבטיח לה הוא השיג ממנה הלוואות, ולאחר כמה שבועות נעלם. אי אפשר היה להשיג אותו בטלפון, היא נאלצה להפעיל בלש ועו"ד.
בזמן שסיפרה לי אמרתי לה שמשהו בו לא נראה לי כבר אז בפגישה ההיא במשרד, אבל לא יכלתי לומר לה כלום
א. מפני שלא היו לי הוכחות לאי האמינות/נאמנות שלו.
ב. מפני שרגשית היא הייתה חסומה מלהאמין לי - האהבה מעוורת.
ג. מפני שאם הייתי אומרת לה שנראה לי שהוא לא ראוי לה - היא בוודאי הייתה חושבת שאני מנסה לחבל לה בקשר.
היא אמרה שהיא מבינה, ואני צודקת ושכל חברותיה להן סיפרה - אמרו לה בדיוק מה שאני ראיתי והרגשתי לגביו אבל לא יכלו להגיד לה לפני ההסתבכות.

יושר - עם כל הכבוד - יכול לעבוד רק כשמבקשים אותו במפורש.

 

[a wild rose]

הדיון הזה מזכיר לי משהו מחיי:

שתי סיטואציות למעשה - אפשר לומר שמשני צדדי המתרס:

מקרה אחד - חברה קרובה שהייתה בקשר שמשהו בו "לא היה ברור לי", ואחרי שהוא נפרד ממנה (או ליתר דיוק - זרק אותה) גיליתי לגמרי במקרה עד כמה הוא באמת ניצל אותה ולמזלה היא נחלצה ממנו לפני שנגרם באמת נזק. אחרי הפרידה כשהיא עוד הייתה בשלב של "מקווה שהוא יתחרט ויחזור אלי", שיתפתי אותה במידע שהיה לי, ובתגובה היא הודיעה שהיא לא מוכנה לדבר איתי יותר. כשחברים משותפים שאלו אותה למה היא לא מדברת איתי היא בהתחלה שיתפה באמת, והפסיקה אחרי הבנאדם הרביעי שאמר לה שהוא לא מאמין לה/לא מבין למה להפסיק לדבר איתי במקום לשמוח שיש לה חברה נאמנה כמוני. הבאים בתור זכו לתגובה "תשאלו את wild rose" (מבחינתה היה יותר קל שלא יאמינו לי, ויניחו שעשיתי לה משהו ממש נורא).

תשאלו אותי אם זה היה שווה את זה? לדעתי לא, עד היום כואב לי שאיבדתי את החברות איתה, למרות שאני יודעת שאם לא הייתי משתפת אותה הייתי מרגישה תחושת בגידה כלפיה. מה שהכי חבל לי זה שנחשפתי למידע מלכתחילה, לפעמים עדיף ככה.

מקרה שני: כמה שנים לאחר מכן, יום בהיר אחד גיליתי שבחור שהייתי מעורבת בקשר איתו ובמקרה אני זו שסיימתי את הקשר, עשה כמה דברים במטרה לעשות לי רע ולגרום לי לנזק, כשחלק מהדברים קרו גם לפני שניתקתי איתו את הקשר, וכשאני אומרת לעשות רע אני מתכוונת לממש רע - אם הייתי מגלה את הדברים האלו בזמן אמת ואפילו באיחור אופנתי סביר, הייתי יכולה לתבוע אותו על חלקם. הרבה דברים התחברו לי כשגיליתי על זה, וגיליתי על הסיפור הזה ממישהי שחשבתי שהייתה חברה שלי, שהתברר שידעה על הכל מייד לאחר שקרה אבל העדיפה שלא לספר לי כשלטענתה הנימוק היה "לא רציתי שתיפגעי", נימוק שגם לא נתפס כאמין וגם לא נראה לי תופס במקרה כזה כי העובדה שלא ידעתי פגעה בי הרבה יותר, וגם לגלות שמישהי שהחשבתי לחברה ידעה בפרטי פרטים והעדיפה להסתיר ממני פגע מאוד. כמובן שמחקתי אותה מחיי, לא רק בגלל שהסתירה את זה ממני, אלא בגלל שאחרי קטע כזה אני לא מרגישה שמסוגלת לסמוך עליה ולהחשיב אותה כחברה. הוסיפה לכך העובדה שהיא לא חשבה בכלל שיש פסול במה שעשתה.