אובדן האמון במוסדות השלטון הוא
חלק מהתגובה להידרדרות איכות השירות אותו הם מספקים. זה נכון בעולם כולו, ואצלנו, מדינה מיוחדת שהיא הכלאה מוזרה בין קהילה גליציאנרית טיפוסית לספרטה, המצב חמור בהרבה. הטרגי הוא, שזה פחות או יותר המצב בעם ישראל מאז שאול המלך ועד היום: בלגן יהודי טיפוסי, שמקורו כנראה בקשי ערפו של העם היהודי ועוד כמה תכונות לא סימפטיות. על רקע האכזבה מהשלטון בעולם כולו משגשגים ארגונים חוץ-ממשלתיים, ועידות אזרחים וכו´, כשהשיח הפוליטי הוא אזרחי בעיקרו, בעוד שאצלנו הראש משתוחח בתקווה שהעתיד יביא לשינוי במנהיגות. אם ההווה הוא מפתח לעתיד, ברור שאין כל תוחלת לתקווה הזו. הבעייה היא שהפוליטיקה המקומית, בניגוד לעבר, מרחיקה ממנה את טובי האנשים. לכן לא נותר אלא שכל אחד מהמתאוננים ישאל את עצמו אם הוא מוכן להיכנס למטבח הפוליטי ולתרום מחזונו. המחיר לכך ידוע מראש.
חלק מהתגובה להידרדרות איכות השירות אותו הם מספקים. זה נכון בעולם כולו, ואצלנו, מדינה מיוחדת שהיא הכלאה מוזרה בין קהילה גליציאנרית טיפוסית לספרטה, המצב חמור בהרבה. הטרגי הוא, שזה פחות או יותר המצב בעם ישראל מאז שאול המלך ועד היום: בלגן יהודי טיפוסי, שמקורו כנראה בקשי ערפו של העם היהודי ועוד כמה תכונות לא סימפטיות. על רקע האכזבה מהשלטון בעולם כולו משגשגים ארגונים חוץ-ממשלתיים, ועידות אזרחים וכו´, כשהשיח הפוליטי הוא אזרחי בעיקרו, בעוד שאצלנו הראש משתוחח בתקווה שהעתיד יביא לשינוי במנהיגות. אם ההווה הוא מפתח לעתיד, ברור שאין כל תוחלת לתקווה הזו. הבעייה היא שהפוליטיקה המקומית, בניגוד לעבר, מרחיקה ממנה את טובי האנשים. לכן לא נותר אלא שכל אחד מהמתאוננים ישאל את עצמו אם הוא מוכן להיכנס למטבח הפוליטי ולתרום מחזונו. המחיר לכך ידוע מראש.