מהסוף להתחלה....

[carniha]

מהסוף להתחלה....

כשבעלי הודיע להוריו שהוא הכיר מישהי בוגרת ממנו , אימו<חמתי> זרקה לו שיש לו כבר אימא, והוא לא זקוק לעוד אחת..
כשהגעתי בפעם הראשונה לפגוש אותם, והיא התעלמה ממני בהפגנתיות...ידעתי שלא הולך להיות לי פשוט...
כשנכנסתי להריון .<מתוכנן>תי התחילו "פעולות איבה " מצידה , כל מיני העלבות ורמיזות....
כשכל פעם שאני הסתפרתי וגם היא רצה להסתפר, התחילה תחושה מבשרת אסון לשכון אצלי....
ולמרות הכל נהגתי בה בכבוד ....
כשבני הבכור נולד היא הציעה לקחת אותו אליה.....ולמרות.הדימיון הבולט שלו אלי ולמשפחתי היא החליטה שהוא דומה לה,
ועוד ועוד ועוד ועוד.....המון מקרים הזויים מצידה.....לא אלא אתכם בכלל, רק אספר שהיום אחרי 21 שנים החלטתי לנתק את הקשר איתם סופית....כמובן שהבעל שלי כל השנים נמנע מלנקוט עמדה...מה שהוביל צלי לתסכול עמוק מאוד....והיום היחסים שלנו
ממש גרועים,
בחגים הוא נוסע עם הילדים אליהם, מכיוון שהורי נפטרו שניהם, אין לי כל כך משפחה, ומשפחתו היא המשפחה היחיה שילדי מכירים, ולכן חשוב לי לא לפגוע בהם , למרות יש לי הרבה חששות והסתייגויות בכל פעם שהם נוסעים לביקור כזה...
אישה אחת מעט חולת נפש, הרסה לי את הנישואין....בערך...
זה מה שרציתי לחלוק איתכם, כמובן של סיפרתי הכל,מחשש של הפרת דיסרטיות..

 

[mykal]

כמעט כמעט

הייתי במצבך,
ניתקתי קשר עם משפחתו, וכמעט הפסדתי גם אותו --
"תפסתי" את עצמי מהר, ו'בניתי וטיפחתי את הזוגיות'
הם הלכו אל משפחתו (הוא והילדים) אבל לעולם לא בחג עצמו,
אלא לפני לומר 'חג שמח'
מותר וצריך לבנות תא משפחתי בריא גם אם הוא קטן.
אם אינך מצליחה לבד, לכי ליעוץ, ותקבלי כלים--ותשקמי.
אני היום שמחה מאוד שמהלכים שעשיתי.
מאחלת לך הצלחה.

 

[carniha]

ברור לי שאני חייבת ייעוץ..ואני בהחלט מתכוונת.

אבל לא הבנתי מימך אם חידשת את היחסים עם המשפחה שלו בעקבות כך?

 

[mykal]

לא, ממש לא חידשתי אותם,

היו מספר פעמים שניסו לתוך, אלה היו נסיונות נפל,
שאכזבו עוד יותר. ואח"כ זו כבר לא היתה אופציה.
והמרחק מהם 'ברא' אותי לאושר.

אם תרצי כמה 'טיפים' אתן לך ברצון.
אבל זה לא תחליף ליעוץ סדיר ומתיחס קונקרטי לאנשים שאיתך.

 

[carniha]

אני אשמח

לשמוע מבעלת ניסיון...
תודה

 

[mykal]

עושה קצת ב'שלוף'

1)תפסיקי לדבר נגדה, הן באוזני בעלך, וגם באוזני ילדיך.
2)תסבירי שאת גורמת לה להתרגז ולצאת נגדך, לכן את מתרחקת.
3)אל תמנעי מילדיך ובעלך ללכת אליה.
אבל תגבילי את הזמנים בכאלה שלא פוגעים בך.
בערבי חג או בזמנים שמתאים להיות התא המשפחתי יחד, אל תסכימי לפיצול.
שילכו לפני החג, אחריו. בחג אתם ביחד.
4)זה את צריכה לשבת עם בעלך, ולומר לו--אנחנו משפחה והיא קודמת לכל.
ולא נכון שתשאיר אותי לבד בחג.
5)תבטיחי לו שלא תדברי נגדה ע"י הילדים. וגם איתו את לא מדברת עליה,
אבל אתם זוג ואת מצפה שתשקמו ותחזקו את הזוגיות.
6)אם הוא בא עם מסרים ממנה, או סיפורים עליה, אל תגיבי, אל תעני, אל תציעי,
אל תתחכמי, תשמעי, תהנהני בראש, ותלכי לעיסוקיך.
הרי מה שתגידי ישמע בקורתי/מרושע/אנטי --אז בשביל מה? שקט שוה זהב.

בינתיים זה , במהלך הזמן אוסיף.
אם נראה לך ויש לך שאלות בבקשה.

 

[carniha]

זה בערך מה

שאני עושה....
לא מדברת עליה ולא מזכירה אותה...
מגיבה בכלליות מנומסת...
רק הקטע של החגים קצת מעיק.
כי היא מצלצלת כל הזמן ומזמינה אותו ואת הילדים...
אז מצד אחד זה לא דבר רע שהוא הולך לבקר את הוריו
אבל מצד שני הוא לוקח איתו את הילדים ואני נשארת לבד...

 

[mykal]

לא בכעס ולא במריבה,

ובלי להתיחס לאי ההזמנה,
רק לומר לו, אני מבקשת שאת החג נעשה כאן בבית.
לא מתאים לי להיות לבד.
ואם יאמר תבואי לשם, עונים בשיא הנחת--הם משפחה לעצמם, ואנחנו משפחה לעצמינו.
ואני רוצה אתכם איתי. בלי 'לצאת מהכלים' בלי דרמות,
אלא בקביעת עובדה ברורה ולסגור ענין.

 

[carniha]

מאמצת בחום...

המון תודה על הטיפים

 

[restart2]

יופי של טיפים

 

[restart2]

תוצאה רצויה

היי

מדברייך עולה כי ב21 שנות נישואים האישיו של החמות עומד
בקונפליקט בינך ובעלך.
ההחלטה שלך על ניתוק גורמת לקושי לך לבעלך ולילדים.

ההמנעות שלך הייתה אפשרית אם לא היה כרוך בכך עצב וסבל.
התוצאה הרצויה- אני מניחה - היא לחגוג את החגים יחדיו.
השאלה אם את מוכנה לצור שינוי במחשבה ובגישה?
הכוונה היא להניח לפרדיגמה- שהחמות חייבת "לקבל" אותך כדי שתהיי נוכחת במפגשים המשפחתיים?

חשבי על מקום העבודה שלך, על המכרים,שכנים לא את כולם מחבבים אוהבים ויש כאלה שאף
פחות מסמפטים.. השאלה האם אין אפשרות לקיים קשרי עבודה ,שכנות עם כאלה שאנחנו פחות מסמפטים
בלשון המעטה?

ברוב מערכות יחסים יש דנמיקה ושינוי, מהמקום שהגעת אפשרי לשפר?
יתכן שהיא חוששת ממך? שהיא לא מכירה אותך באמת?
ואולי גם את כך..

חשבי מה הדרך לצקת שינוי השנה?

שנה טובה ובהצלחה
אירית

 

[carniha]

התגובה הזו שלי

של ניתוק הקשר לאחר 20 שנים נובעת מהעובדה
שלאחר 20 שניםי, של עמידה מול התערבויות/עלבונות/וכו', של חמותי,
כשכל הזמן עמדתי לבד כי בעלי סירב להתערב...סוף סוף אזרתי
אומץ לעמוד מולה....ולהתנתק מהם...לא ניתקתי לא את הילדים ולא את בעלי
מהם,אלא רק אותי, ואני די שמחה במצב הזה...

 

[restart2]

שלחתי לך מסר

 

[carniha]

קיבלתי...

תודה....גם עניתי לך:.

 

[mykal]

אוי, אוי,

כמה התשובה שלך קשה לי, את אפילו לא מתארת לעצמך?
ואסביר למה, וכמובן אשמח לתשובה.
אני יצאתי מהפרדיגמה הרבה פעמים, בכל מקרה כל פעם היתה מיותרת.
כי לטנגו צריך שנים,
ולא מספיק שאני אשתנה ואצא מהפרדיגמה.
הצד השני 'כלוא' בשנאה, 'כלוא' ברוע של עצמו,
הסית את כל המשפחה המורחבת, והוא אנטי.--אזי מה שקרה שאני יצאתי--
הכי מפגרת ומטומטמת (סליחה על ההתבטאות) מול אנשים שוחרי ריב ומדון.
וכשאת מטלה עלי את האחריות יוצא שגם את האשמה--
ואני ממש 'נחנקת' מזה, כי אני הייתי הכי נחמדה שאפשר, הכי 'גזעית' שאפשר,
הכי 'טובה' שאפשר, ואני יהודיה, בנצרות, נותנים לחי שניה, קיבלתי כ"כ הרבה מכות,
דייייייי. ואינני אשמה בכלום.

 

[carniha]

הכי חשוב

שאנחנו החמותות לעתיד <אני לפחות>נפיק לקחים וננהג אחרת בכלות שלנו...

 

[mykal]

אני כבר שם,

ומזלי שיש לי כלות מדהימות.
אני אוהבת אותן בלי גבול, הן חכמות, יפות מנומסות.
כיף לי איתן.

 

[carniha]

איזה יופי...

כיף לשמוע.....

שתהיה לכם שנה נהדרת

 

[restart2]

חופש בחירה- התנתקות..

היי מייקל
ראשית שנה טובה מאושרת ושמחה לך ולבני משפחתך

נושא שינוי גישה ויציאה מפרדימה מעכבת מצריך אסטרטגייה- וטקטיקה
וכמובן אם יש שיתוף פעולה מהבעל אזי אידיאלי.

השתת מערכת שעובדת לכלה במקרה זה יכולה לאפשר ביקורי משפחה כמקשה אחת.
אני חושבת שהתנתקות היא דרך פעולה לגטימית אבל..
אם לוקחים בחשבון את כ ל הפרמטרים מערך רווח והפסד.
וגם אם הבחירה בהתנתקות היא זמנית ,חידוש הקשר יכול להיות עם גבולות
בהירים וברורים.

לגביי המקרה שלך עם משפחתך פתחו ממש באינטיפדה.. על עצם קיומך.
יש שיאמרו אני בשלי - וגם התלונות והמהמורות הם שלהם יש קיר פלדה בלתי עביר
אבל.. רובנו רגישות ויש קושי בביצוע.
ההתנתקות אפשרה לך הגנה.
ההתמודדות עם אישה עם קושי ופחד כמו חמותך ניתן להסית את האש או -לעבור מעל..

עם זאת זה לא חוכמה היום לנתח אירועי עבר עם הסתכלות הווה עתיד.
אני חושבת שמדברייך בחרת נכון למשפחתך ולך עצמך בנסיבות שהיו באותה עת.

שנה טובה ומתוקה
אירית

 

[שיר לי שני]

טוב, אני לא מסכימה איתך, ובענק

אתחיל מנקודת ההנחה שלי.
מחוץ לשעות העבודה שלי, אני רוצה להרגיש בנח.
לא חייבת לחלוץ נעליים בכל מקום, אבל להרגיש בנח.
יותר מזה, גם במקום העבודה שלי, עלבונות, כמו שהיא כותבת שהוטחו בה, לא הייתי מקבלת. קולגה היה חוטף תלונה הגונה, בוס היה מגלה שיש לו עובדת אחת פחות, מישהו שהוא לא ולא, היה זוכה להתעלמות והעדרותו מהמרחב שלי ושלי מהמרחב שלו.
קל וחומר, בשעות שאחרי העבודה, כשאני עם אנשים שמוגדרים, במילון לפחות, "משפחה". במשפחה, לא צריך לסבול עלבונות. בשביל שום דבר.
ילדים סובלים הרבה פחות מלראות את אמא שלהן לא מדברת עם סבתא, מאשר מלראות אותה סופגת עלבונות ומתנהגת כמו שטיח. אף ילד לא צריך לסבול לראות את אמא שלו מושפלת.
לפעמים, השיפור הכי גדול הוא ויתור. מלא, מוחלט. שלום, ולא להתראות.