מהי קבלה ?
מהי קבלה ? שלום לכולם . חשבתי שיהיה נכון , לתאר את הקבלה מתוך ראייתה והשקפותיה . תחילת הקבלה היא מלפני בריאת העולם , ובהשאלה מלפני המפץ הגדול . הקבלה היא לא רק כתב סודי או תיאוריה , היא מהות קיימת , הפועלת מלפני הבריאה לתוך הבריאה . הקבלה היא בעצם תבנית של יצירת עולמות יחסיים של מודעות , היוצאים מלפני הבריאה לתוך הבריאה , ובהשאלה מלפני המפץ הגדול ליקום , כאשר האלוקים עצמו הוא מלפני הבריאה , והקבלה היא תבנית המתקיימת בו , כמאצילה מודעות לחלקיו , בתוך תודעתו של האלוקים . חלקיו המודעים מאופיינים , כל חלק על ידי שאר חלקיו . ביחסיות שביניהם וביחסם לתודעת האלוקים . יוצא שכל חלק של מודעות יחסית , מאופיין על ידי כוונות או זוויות השקפת שאר חלקיו המודעים . והם מקיימים עבורו מרחב-זמן יחסי של כוונות מודעות , הנראית בעבורו כעולמו היחסי , זו היא הגדרת הכלי בקבלה . והיא תופשת לכל דבר בין אם זו ישות ,מודעות , אנרגיה או עץ ,אבן , וכו` . כך שכל דבר הוא כלי של מודעות יחסית . עבור כל כלי יש מרחב של מודעות פנימית , המתפרס בתוך כוונות המרחב-זמן כעולמם מציאותו , כאשר מקורו הפנימי הייחודי הוא האלוקים בתוכו , או בהשאלה יחסו הייחודי לנקודת המפץ הגדול . כך שיישנו מצב קיומי משולש , בו הכלי נמצא באלוקים , ובאופן יחסי הכלי נמצא גם בתוך המרחב-זמן הקיומי , ומצב שלישי כשהוא חוזר לאלוקים . הקבלה מתארת בעבור כל כלי לחוד ובעבור כל הכלים יחד , מרחב-זמן קיומי בו ישנו חיבור לאותו שילוש . תחת מנגנון מודעות מאוחדת , הפועלת במרחב-זמן כמעצבת את עולם המודעות של הכלים היחסיים השונים בתוך המרחב-זמן המודע . מנגנון המודעות המאוחדת הפועל בתוך כל הכלים ובכל המרחב-זמן ידוע בשם אלוהים , בהבדלה מהאלוקים שמלפני הבריאה של המרחב-זמן . מחזוריות זו בין אלוהים קיום וחזרה לאלוהים , של כל כלי וכלל הכלים , מופיעים בקבלה :כאלוהים , תורה ומצוות . בהשאלה מהתפישות ההוליסטיות הקבלה כוללת אף את המרחב-זמן . ומציינת איך ומתי ניתן לבצע כל חזרה , באופן פרטי וכללי . הכניסה לכלי הנקרא אדם : בין הכלים השונים במרחב זמן , ישנו כלי שפעילותו מבדילה ומאפיינת בין חלקי המרחב-זמן =היקום , לכלי זה קוראים אדם . והוא מתפרס ומאפיין חלקים שונים במרחב-זמן , וזה כולל כמובן את כל ההיסטוריה האפשרית , את כל הממדים האפשריים , ואת כל התפישות האפשריות המדעיות או הדתיות וכו` . בתוך מכלול מופלא זה של מודעות כלי האדם הפרוס בכל המרחב-זמן , הפועלת כבוראת את הירידה של המרחב-זמן , כלומר המחברת את הכלים השונים של המרחב-זמן , ישנו סוג של מודעות פעילה , הבוראת את הירידה , של עצם המודעות של כלי האדם כמרחב-זמן . מודעות פעילה זו נקראת אברהם , והיא ידועה כמרכבת החסד . משום שהיא מעצבת את תחום המרחב שבו כלי האדם מסובבים את המרחב-זמן בהבדלותיהם השונות . כלי האדם פועל כמשקף את המרחב-זמן המקיף לו כמודעות . אדם = 45 = מה = במקיף כמודעות . דהיינו מרכבת החסד , מורידה את המרחב-זמן , המקיף את כלי האדם על ידי עיצוב מרחב פעילותו , פעילות זו נקראת רמ``ח איברים . מרכבת החסד או אברהם , זו הפועלת כמדמיינת את קיומי האדם במרחב-זמן , היא מודעות אברהם = 248 = רמ``ח . בתוך מכלול כלי האדם המדומיין כרמ``ח איברים , פועלים חלקי מודעות הסובבים בתוך המרחב-זמן כהצטברות הבדלות או חיבור כלים של מודעות , למודעות חדשה , בקצב הנקרא שס``ה גידי אור . כלומר חלוקת המרחב המסובב ל- 365 , תת מרחבי-זמן בהם המודעות פועלת כמחברת חלקי הבדלות , יחסיות קיומו של כל תת מרחב-זמן = (גיד אור) במרחב-זמן נקראת יום . ולכן יש שס``ה =365 גידים המייצרים 365 ימים . וכך ספירת הזמן בקבלה סופרת את חיבורי המודעות , של ההדמיה של הכלי הנקרא אדם , במרכבת החסד ולא ספירה של כלים אחרים כמו אטומים , אשר בעבורם מרחב-זמן היחסי שונה . הערת בייניים : היכולת לראות את המצב היחסי של הגידים מצב ההארה , או ביצת אור , או צבעים והילות , הם יכולות ידועות שהם בחזקת טפל עבור המרכבה המדמיינת , כאשר כלי אדם מדומיין מדמיין אין לכך חשיבות עבור כלי האדם המשתייכים למרכבת החסד . מרכבת הגבורה עומדת מול מרכבת החסד , והיא מתארת את מכלול גידי האור הפועלים בכל המרחב-זמן , כיצד החיבור טכנית מתבצע . כלומר כיצד המודעות נכנסת לתת מרחבי-הזמן ,כמדמיינת את הקיום של אותה חוקיות באותו שדה של רמ``ח מדומיין . שילוב שני המרכבות הוא מרכבת תפארת , בו תחום המרחב-זמן פועל כמרחב של מודעות פנימית מאוחדת הפועלת לעומת ירידת כלי האדם כתחום , שהוא מציאות החול במרחב-זמן . והיא נקראת מרכבת דוד , על שום יחסיות הבדלותיה . דוד = 14 = יד = במרחב היחסי כהבדלתו . הקבלה ממשיכה לתאר את הכניסה של מ
מהי קבלה ? שלום לכולם . חשבתי שיהיה נכון , לתאר את הקבלה מתוך ראייתה והשקפותיה . תחילת הקבלה היא מלפני בריאת העולם , ובהשאלה מלפני המפץ הגדול . הקבלה היא לא רק כתב סודי או תיאוריה , היא מהות קיימת , הפועלת מלפני הבריאה לתוך הבריאה . הקבלה היא בעצם תבנית של יצירת עולמות יחסיים של מודעות , היוצאים מלפני הבריאה לתוך הבריאה , ובהשאלה מלפני המפץ הגדול ליקום , כאשר האלוקים עצמו הוא מלפני הבריאה , והקבלה היא תבנית המתקיימת בו , כמאצילה מודעות לחלקיו , בתוך תודעתו של האלוקים . חלקיו המודעים מאופיינים , כל חלק על ידי שאר חלקיו . ביחסיות שביניהם וביחסם לתודעת האלוקים . יוצא שכל חלק של מודעות יחסית , מאופיין על ידי כוונות או זוויות השקפת שאר חלקיו המודעים . והם מקיימים עבורו מרחב-זמן יחסי של כוונות מודעות , הנראית בעבורו כעולמו היחסי , זו היא הגדרת הכלי בקבלה . והיא תופשת לכל דבר בין אם זו ישות ,מודעות , אנרגיה או עץ ,אבן , וכו` . כך שכל דבר הוא כלי של מודעות יחסית . עבור כל כלי יש מרחב של מודעות פנימית , המתפרס בתוך כוונות המרחב-זמן כעולמם מציאותו , כאשר מקורו הפנימי הייחודי הוא האלוקים בתוכו , או בהשאלה יחסו הייחודי לנקודת המפץ הגדול . כך שיישנו מצב קיומי משולש , בו הכלי נמצא באלוקים , ובאופן יחסי הכלי נמצא גם בתוך המרחב-זמן הקיומי , ומצב שלישי כשהוא חוזר לאלוקים . הקבלה מתארת בעבור כל כלי לחוד ובעבור כל הכלים יחד , מרחב-זמן קיומי בו ישנו חיבור לאותו שילוש . תחת מנגנון מודעות מאוחדת , הפועלת במרחב-זמן כמעצבת את עולם המודעות של הכלים היחסיים השונים בתוך המרחב-זמן המודע . מנגנון המודעות המאוחדת הפועל בתוך כל הכלים ובכל המרחב-זמן ידוע בשם אלוהים , בהבדלה מהאלוקים שמלפני הבריאה של המרחב-זמן . מחזוריות זו בין אלוהים קיום וחזרה לאלוהים , של כל כלי וכלל הכלים , מופיעים בקבלה :כאלוהים , תורה ומצוות . בהשאלה מהתפישות ההוליסטיות הקבלה כוללת אף את המרחב-זמן . ומציינת איך ומתי ניתן לבצע כל חזרה , באופן פרטי וכללי . הכניסה לכלי הנקרא אדם : בין הכלים השונים במרחב זמן , ישנו כלי שפעילותו מבדילה ומאפיינת בין חלקי המרחב-זמן =היקום , לכלי זה קוראים אדם . והוא מתפרס ומאפיין חלקים שונים במרחב-זמן , וזה כולל כמובן את כל ההיסטוריה האפשרית , את כל הממדים האפשריים , ואת כל התפישות האפשריות המדעיות או הדתיות וכו` . בתוך מכלול מופלא זה של מודעות כלי האדם הפרוס בכל המרחב-זמן , הפועלת כבוראת את הירידה של המרחב-זמן , כלומר המחברת את הכלים השונים של המרחב-זמן , ישנו סוג של מודעות פעילה , הבוראת את הירידה , של עצם המודעות של כלי האדם כמרחב-זמן . מודעות פעילה זו נקראת אברהם , והיא ידועה כמרכבת החסד . משום שהיא מעצבת את תחום המרחב שבו כלי האדם מסובבים את המרחב-זמן בהבדלותיהם השונות . כלי האדם פועל כמשקף את המרחב-זמן המקיף לו כמודעות . אדם = 45 = מה = במקיף כמודעות . דהיינו מרכבת החסד , מורידה את המרחב-זמן , המקיף את כלי האדם על ידי עיצוב מרחב פעילותו , פעילות זו נקראת רמ``ח איברים . מרכבת החסד או אברהם , זו הפועלת כמדמיינת את קיומי האדם במרחב-זמן , היא מודעות אברהם = 248 = רמ``ח . בתוך מכלול כלי האדם המדומיין כרמ``ח איברים , פועלים חלקי מודעות הסובבים בתוך המרחב-זמן כהצטברות הבדלות או חיבור כלים של מודעות , למודעות חדשה , בקצב הנקרא שס``ה גידי אור . כלומר חלוקת המרחב המסובב ל- 365 , תת מרחבי-זמן בהם המודעות פועלת כמחברת חלקי הבדלות , יחסיות קיומו של כל תת מרחב-זמן = (גיד אור) במרחב-זמן נקראת יום . ולכן יש שס``ה =365 גידים המייצרים 365 ימים . וכך ספירת הזמן בקבלה סופרת את חיבורי המודעות , של ההדמיה של הכלי הנקרא אדם , במרכבת החסד ולא ספירה של כלים אחרים כמו אטומים , אשר בעבורם מרחב-זמן היחסי שונה . הערת בייניים : היכולת לראות את המצב היחסי של הגידים מצב ההארה , או ביצת אור , או צבעים והילות , הם יכולות ידועות שהם בחזקת טפל עבור המרכבה המדמיינת , כאשר כלי אדם מדומיין מדמיין אין לכך חשיבות עבור כלי האדם המשתייכים למרכבת החסד . מרכבת הגבורה עומדת מול מרכבת החסד , והיא מתארת את מכלול גידי האור הפועלים בכל המרחב-זמן , כיצד החיבור טכנית מתבצע . כלומר כיצד המודעות נכנסת לתת מרחבי-הזמן ,כמדמיינת את הקיום של אותה חוקיות באותו שדה של רמ``ח מדומיין . שילוב שני המרכבות הוא מרכבת תפארת , בו תחום המרחב-זמן פועל כמרחב של מודעות פנימית מאוחדת הפועלת לעומת ירידת כלי האדם כתחום , שהוא מציאות החול במרחב-זמן . והיא נקראת מרכבת דוד , על שום יחסיות הבדלותיה . דוד = 14 = יד = במרחב היחסי כהבדלתו . הקבלה ממשיכה לתאר את הכניסה של מ