ציונות בשבילי...
אני מנסה בהודעה הזו להגדיר משהו שתפיסתו אצלי היא כרגע בתהליכי בניה מחודשת. בשנה הקודמת, סירבתי להעביר פעולות ציונות. אני מניחה שבמקום מסוים זה אכן היה פספוס אדיר בתור מדריכה לקבוצה, אבל התחושה שלי הייתה שלא אוכל להעביר בצורה טובה, ערך שאינני מאמינה בו. ציונות הייתה ונראית לי גם כיום, מילה מפוצצת. ערך שאני לא יודעת איפה הוא נכנס אצלי, או איפה אני נותנת לו ביטוי בחיי היומיום. יכול להיות שאני מגדירה עצמי כישראלית לפני יהודיה, בגלל שדבר כמו דת, לא "מאוים" אצלי כרגע או מוטל בסיכון לשינוי כלשהו. דתיה כלשהי שיצא לי לדון אתה בנושא, שאלה אותי אם אוותר על היותי יהודיה, תמורת 1,000,000$. לא ידעתי לענות, כי עד אותו הרגע לא העסקתי את עצמי בשאלה האם כשהיהדות שלי תהיה מוטלת באיום, יהיה לי איכפת יותר ממה שאני, ממה שמגדיר אותי איפשהו היכנשהו (המקום שאני מחפשת כרגע). מה אם אני לא מרגישה חלק מהעם ה"יהודי", אלא יותר מחוברת ל"ישראליות" שבי? האם יכולה להיות תרבות ישראלית שלא קשורה באופן זה או אחר ליהדות? מה שמפריע לי, נכון לעכשיו, הוא שהציונות לא הגדירה בצורה ברורה לגמרי אם יהדות זו לאום או דת. אני לא מצליחה להתייחס לציונות כאל לאום נטו ולהתעלם מהצד הדתי, שהוא זה שמפריע לי בתפיסה. בנוסף לכך, ההגדרה "מדינת ישראל – מדינת היהודים" נראית לי די בעייתית. אני יכולה להגדיר את עצמי מה שאני רוצה. לא יהודית, אתאיסטית, זה לא ישנה, כי אחרים עדיין יראו בי יהודיה לכל דבר. המדינה הזאת נועדה בראש ובראשונה להיות מדינה ומקלט לעם היהודי, מקום שבו הם יוכלו להסתובב בלי לחטוף אלת בייסבול בראש. אבל, כל סמלי המדינה מבטאים יהדות נטו. המדינה הזאת לא חייבת להיות ר-ק ליהודים ויכולה להגן על חופש הדת. איך מצב כזה אפשרי אם סמלי המדינה הם יהודיים נטו? איך אדם לא יהודי יכול לחוש חיבור או הזדהות עם סמלי המדינה? האם יכולה לקום תרבות שהיא יותר ישראלית משיהודית? האם אפשר לעשות הבדלה? נסיים בשאלות, כי המחשבות שלי לא מגובשות וחד משמעיות: האם אפשר להתקיים ללא הגדרה? מי נותן הגדרה ומה היא? מה קשה יותר להיות, חילוני או דתי? איפה יש נקודות מפגש או מקבילה כלשהי, בין ציונות לגזענות? האם יש בכלל? למה כשיש לנו ארץ, היהדות נדמית כחשובה פחות? מה נותן את החיבור היום? האם אדם דתי יהודי יותר מחילוני? לחשיבה ותהיה עצמית, או שכל אחד יבחר למה הוא מתייחס או מה שבא לכם.