גישן הדגלן
New member
מהי זוגיות?
זוגיות הינה מפגש בין זרים היוצרים יישות חדשה מבלי לבטל את האנשים כפי שהיו לפניה. תחשבו בהגיון – איך ייתכן ששני זרים ייפגשו ויצרו גוף חדש? מהו אותו "דבר" שיוצר את הגוף הנקרא זוג? בעסקים זה נקרא "מפגש רצונות", כלומר אינטרס משותף שבו אחד ועוד אחד שווים יותר משניים. ובזוגיות שבה אנו שבים ודשים השכם והערב – האם קיימת "נוסחא" שמאפשרת יצירת זוגיות טובה, בלי ביטול עצמי של אחד מבני הזוג?, האם ניתן לדעת מראש (או תוך פרק זמן קצר) האם הקשר שבו אנו רוצים כל כך יכול להוביל לאותה זוגיות מופלאה לה אנו שואפים? חלק מכם יאמר "אהבה" – היא היא הדבק בין בני הזוג ומכאן ועד לסיום הדיון בקלישאות נוסח "יש בי אהבה והיא תנצח" הדרך קצרה. מכיוון שכוונתי היא לצאת מכאן עם ספר עב כרס אני לא קונה את התשובה המופשטת הזו. אין בכוונתי לנסות לחבר "הוראות הפעלה" בנוסח "גברים ממאדים ונשים מנוגה" (אחרי כמה דפים הבנתי את הרעיון וסגרתי את הספר. כשספר או כתבה עיתונאית עמוסים בדוגמאות אני מבין שאין למחבר הרבה מה לומר והוא בא "לנפח דפים", דוגמא הינה טובה להבהרת רעיון אם הקורא עשוי לא להבין את הרעיון – תכתוב ברור אני אומר, ואז לא תזדקק לדוגמאות). נכון, קיימות דוגמאות לזוגיות מאושרת גם כשההגיון היה נגד, אבל, לדעתי, זה היוצא מהכלל המעיד על הכלל. מאידך יש אינספור מקרים בהם התנאים ההגיוניים ("היבשים") היו מצוינים וזוגיות טובה לא היתה שם. מה דעתכם לגישה הבאה – ניפוי הגיוני של "הפרטים היבשים" ואז לתת ללב / לכימיה / לרגש (מחק את המיותר) לעבוד? אתם בוודאי תגידו משהוא כמו טמבל, הרי זה מה שאנחנו ואתה עושים. נכון, אני טמבל, וגם אני מנפה מראש את המקומות שבהם הסיכוי שלי למצוא את אותו אושר נכסף, אותו ריגוש בלב, אותה כימיה מופלאה (להלן זוגיות) הם קלושים. ואיך אני מנפה – לי אישית יש רק שלושה קריטריונים – אוקיאנוגרפיה, דמוגרפיה וטופוגרפיה. רוצה לומר: אוקיאנוגרפיה – ראש, עומק, אינטליגנציה, מהירות מחשבה. זה הבסיס. אם לא מעניין לי אינטלקטואלית – חבל"ז. איך יודעים זה "זה" באמת מה שאנו מחפשים - בודקים. כל אחד וכמה זמן שלוקח לו לבדוק. מה הבעיה – בתום מספר שבועות / ימים אנו עלולים לרמות את עצמנו, לטמון את הראש בחול ולהתעלם מאי התאמה בראש בגלל הגורמים הנוספים שהתגלו לנו (סקס, סקס וסקס...). צריך הבנאדם להיות מספיק ישר עם עצמו, להתבונן בראי כהלכה ולבדוק האם ההתאמה היא מושלמת, האם ניתן לצעוד ביחד לכיוון אליו אנו רוצים להגיע עם בן/בת הזוג הנוכחי. אם לא – בשם היושר הפנימי וההגינות – לחתוך בבשר החי. דמוגרפיה – גרושה / אלמנה + ילד או שניים מאזור המרכז. זה מה שאני מגדיר לעצמי ולא אפרט כאן למה. כל אחד וההגדרות שלו. טופוגרפיה – רוצה לומר גוף + פרצוף. שיהיה עיזוז לעין, שמח בנשמה, ג´ננה לנפש, כיף לגעת, רצון לראות, לדמיין כשמתגעגעים. מה בסך הכול ביקשתי? נכון שלא הרבה? ועדיין לא מצאתי. האם ייתכן שהקריטריונים אינם חדים מספיק? או שמא הבעיה אינה נעוצה בקריטריונים אלא במרווח שבו אני מפרש אותם? מכיוון שאני לא רוצה פרק ג´ בחיי אני לא מתפשר. בודק ומחפש את האחת והיחידה איתה ארצה לפסוע יד ביד לעבר שקיעת חיינו. מהו הדבר המבדיל בין חברות, התאהבות, ידידות, יזיזות לבין אותה זוגיות אוטופית? לעניות דעתי וחוסר נסיוני (עובדה היא שעד היום לא מצאתי) המפתח נמצא בסעיף א´ לעיל = אוקיאנוגרפיה. אחת מידידותי הטובות (תודה נתי) תרמה את המונח "שקיפות". רבות הרהרתי במונח וביישומו בחיי הזוגיות ומצאתי אותו מתאים בדיוק לרצונותי ואולי אף לרצונם של אחרים. רעיון השקיפות אומר תקשורת מלאה, גלויה לחלוטין וכמובן בנימוס ובתרבות. השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" הוא סתירה לשקיפות. מפאת חשיבות הרעיון אביא (ברשותכם) שתי דוגמאות להבהרה. כשאת אומרת דבר אחד ומתכוונת לדבר אחר, כשהייתי אמור להבין משהוא למרות שאמרת ההפך או לא אמרת – זו אינה שקיפות. דוגמא נוספת – כשאני רוצה לצאת לפעילות מסוימת בלעדייך (טיול שחרית של שבת ע"ג האופנוע או שתיית בירה עם חבר) אומר זאת בפירוש ולא אנסה לתמרן את המצב כך שבסופו של דבר תבחרי את לא לבוא. ברור? מה הגבול או מהי תדירות הגיונית לפעילות לבד – כל זוג לעצמו ולא זה נושא הדיון שאני מנסה לנהל (עם עצמי, אלא מה?). אני רואה זוגיות כשתי חוליות שרשרת. אם החוליות חופפות לחלוטין זו את זו – אין פרטיות. אם שתי החוליות נפרדות זו מזו – אין קשר. המצב האופטימלי (בעיני) הוא מצב בו שתי החוליות מחוברות זו לזו וכך נוצר אזור משותף לשתיהן ויחד עם זאת אזורים נפרדים לכל חוליה. אני מדגים זאת ע"י יצירת עיגול בין הבוהן והאצבע שלידה (אצבע? אמה? אנא אערף). חיבור בין שתי הידיים יוצר את הדוגמא הרצויה. נסו בבית ותהנו (לא ממולץ לילדים מתחת לגיל 16 או לחסרי קאורדינציה). חזרנו לאותו "זה" הדבק, הניצוץ, הברק בעיניים, תקראו לו איך שתרצו. "זה" הוא הדבר שמי שהיה מצליח להגדירו היה גורף ימבה כסף מהסטארט אפ הכי מוצלח בעולם. לצערי – אין לו הגדרה לוגית ואולי צודקים מי שמכנים זאת אהבה... נניח שהגענו לזוגיות שרצינו. ואז מה? אז רק התחלנו את טיפוח הקשר והעצמתו לרמות גבוהות יותר. בכוונה לא אמרתי עבודה כי זו לא עבודה. יחד עם זאת אני נוטה להסכים עם המשפט שאומר כי אם אנשים היו משקיעים בזוגיות רבע ממה שהם משקיעים בקריירה לא היו כל כך הרבה גירושים. כדי לטפח זוגיות צריכה לבוא השקעה שבאה מאהבה. מי שמביא פרחים כל יום שישי לא זוכה בעיני לתואר משקיע אלא לתואר הגנאי בזוגיות שנקרא שיגרתי. מכירים את הפרסומת "רגש אותי רפי"? רוצה לומר להפתיע, לשנות, לחדש. כל האמור הוא כמובן דו צדדי. כל אחד מבני הזוג ירצה להפתיע, לרגש, לחדש לזולת החי עימו. כמובן שאין נומרטור והתחשבנות מי עשה כמה אלא השקעה שבאה מאהבה ומחזקת אותה. מצב זה של השקעה בקשר, עירנות לגבי בן / בת הזוג יכול למנוע מצב שבו אחד מבני הזוג מתפתח ריגשית או שיכלית בעוד שהשני "נשאר מאחור". אני לא אומר שאם זוגתי תלך לקורס "פנג שואי" או איזה ממבו ג´מבו אחר אני מייד רץ להירשם לקורס מקרמה או מצטרף לחוג אוהדי בית"ר (חוג טועמי יין יותר מתאים לי...). תקשורת טובה ואינטילגנציה יכולים להביא למצב שבו ניתן לשתף את בן / בת הזוג במה שעובר עלינו מבלי להעמיס עליו נתונים טכניים מיותרים. דוגמא קלאסית למה שאמרתי אני יכול להביא מפרק א´ שלי – חברת ילדות טובה של גרושתי שתחיה נפטרה בטרם עת מהמחלה הידועה (הדג הזה שזוחל הצידה) ואני לא עצרתי לחשוב איך הדבר עשוי להשפיע על גרושתי שתחיה. אז מה היה לנו? מיון ראשוני והשקעה, שבאה מאהבה, בקשר. פשוט. נכון? אז למה..........
זוגיות הינה מפגש בין זרים היוצרים יישות חדשה מבלי לבטל את האנשים כפי שהיו לפניה. תחשבו בהגיון – איך ייתכן ששני זרים ייפגשו ויצרו גוף חדש? מהו אותו "דבר" שיוצר את הגוף הנקרא זוג? בעסקים זה נקרא "מפגש רצונות", כלומר אינטרס משותף שבו אחד ועוד אחד שווים יותר משניים. ובזוגיות שבה אנו שבים ודשים השכם והערב – האם קיימת "נוסחא" שמאפשרת יצירת זוגיות טובה, בלי ביטול עצמי של אחד מבני הזוג?, האם ניתן לדעת מראש (או תוך פרק זמן קצר) האם הקשר שבו אנו רוצים כל כך יכול להוביל לאותה זוגיות מופלאה לה אנו שואפים? חלק מכם יאמר "אהבה" – היא היא הדבק בין בני הזוג ומכאן ועד לסיום הדיון בקלישאות נוסח "יש בי אהבה והיא תנצח" הדרך קצרה. מכיוון שכוונתי היא לצאת מכאן עם ספר עב כרס אני לא קונה את התשובה המופשטת הזו. אין בכוונתי לנסות לחבר "הוראות הפעלה" בנוסח "גברים ממאדים ונשים מנוגה" (אחרי כמה דפים הבנתי את הרעיון וסגרתי את הספר. כשספר או כתבה עיתונאית עמוסים בדוגמאות אני מבין שאין למחבר הרבה מה לומר והוא בא "לנפח דפים", דוגמא הינה טובה להבהרת רעיון אם הקורא עשוי לא להבין את הרעיון – תכתוב ברור אני אומר, ואז לא תזדקק לדוגמאות). נכון, קיימות דוגמאות לזוגיות מאושרת גם כשההגיון היה נגד, אבל, לדעתי, זה היוצא מהכלל המעיד על הכלל. מאידך יש אינספור מקרים בהם התנאים ההגיוניים ("היבשים") היו מצוינים וזוגיות טובה לא היתה שם. מה דעתכם לגישה הבאה – ניפוי הגיוני של "הפרטים היבשים" ואז לתת ללב / לכימיה / לרגש (מחק את המיותר) לעבוד? אתם בוודאי תגידו משהוא כמו טמבל, הרי זה מה שאנחנו ואתה עושים. נכון, אני טמבל, וגם אני מנפה מראש את המקומות שבהם הסיכוי שלי למצוא את אותו אושר נכסף, אותו ריגוש בלב, אותה כימיה מופלאה (להלן זוגיות) הם קלושים. ואיך אני מנפה – לי אישית יש רק שלושה קריטריונים – אוקיאנוגרפיה, דמוגרפיה וטופוגרפיה. רוצה לומר: אוקיאנוגרפיה – ראש, עומק, אינטליגנציה, מהירות מחשבה. זה הבסיס. אם לא מעניין לי אינטלקטואלית – חבל"ז. איך יודעים זה "זה" באמת מה שאנו מחפשים - בודקים. כל אחד וכמה זמן שלוקח לו לבדוק. מה הבעיה – בתום מספר שבועות / ימים אנו עלולים לרמות את עצמנו, לטמון את הראש בחול ולהתעלם מאי התאמה בראש בגלל הגורמים הנוספים שהתגלו לנו (סקס, סקס וסקס...). צריך הבנאדם להיות מספיק ישר עם עצמו, להתבונן בראי כהלכה ולבדוק האם ההתאמה היא מושלמת, האם ניתן לצעוד ביחד לכיוון אליו אנו רוצים להגיע עם בן/בת הזוג הנוכחי. אם לא – בשם היושר הפנימי וההגינות – לחתוך בבשר החי. דמוגרפיה – גרושה / אלמנה + ילד או שניים מאזור המרכז. זה מה שאני מגדיר לעצמי ולא אפרט כאן למה. כל אחד וההגדרות שלו. טופוגרפיה – רוצה לומר גוף + פרצוף. שיהיה עיזוז לעין, שמח בנשמה, ג´ננה לנפש, כיף לגעת, רצון לראות, לדמיין כשמתגעגעים. מה בסך הכול ביקשתי? נכון שלא הרבה? ועדיין לא מצאתי. האם ייתכן שהקריטריונים אינם חדים מספיק? או שמא הבעיה אינה נעוצה בקריטריונים אלא במרווח שבו אני מפרש אותם? מכיוון שאני לא רוצה פרק ג´ בחיי אני לא מתפשר. בודק ומחפש את האחת והיחידה איתה ארצה לפסוע יד ביד לעבר שקיעת חיינו. מהו הדבר המבדיל בין חברות, התאהבות, ידידות, יזיזות לבין אותה זוגיות אוטופית? לעניות דעתי וחוסר נסיוני (עובדה היא שעד היום לא מצאתי) המפתח נמצא בסעיף א´ לעיל = אוקיאנוגרפיה. אחת מידידותי הטובות (תודה נתי) תרמה את המונח "שקיפות". רבות הרהרתי במונח וביישומו בחיי הזוגיות ומצאתי אותו מתאים בדיוק לרצונותי ואולי אף לרצונם של אחרים. רעיון השקיפות אומר תקשורת מלאה, גלויה לחלוטין וכמובן בנימוס ובתרבות. השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" הוא סתירה לשקיפות. מפאת חשיבות הרעיון אביא (ברשותכם) שתי דוגמאות להבהרה. כשאת אומרת דבר אחד ומתכוונת לדבר אחר, כשהייתי אמור להבין משהוא למרות שאמרת ההפך או לא אמרת – זו אינה שקיפות. דוגמא נוספת – כשאני רוצה לצאת לפעילות מסוימת בלעדייך (טיול שחרית של שבת ע"ג האופנוע או שתיית בירה עם חבר) אומר זאת בפירוש ולא אנסה לתמרן את המצב כך שבסופו של דבר תבחרי את לא לבוא. ברור? מה הגבול או מהי תדירות הגיונית לפעילות לבד – כל זוג לעצמו ולא זה נושא הדיון שאני מנסה לנהל (עם עצמי, אלא מה?). אני רואה זוגיות כשתי חוליות שרשרת. אם החוליות חופפות לחלוטין זו את זו – אין פרטיות. אם שתי החוליות נפרדות זו מזו – אין קשר. המצב האופטימלי (בעיני) הוא מצב בו שתי החוליות מחוברות זו לזו וכך נוצר אזור משותף לשתיהן ויחד עם זאת אזורים נפרדים לכל חוליה. אני מדגים זאת ע"י יצירת עיגול בין הבוהן והאצבע שלידה (אצבע? אמה? אנא אערף). חיבור בין שתי הידיים יוצר את הדוגמא הרצויה. נסו בבית ותהנו (לא ממולץ לילדים מתחת לגיל 16 או לחסרי קאורדינציה). חזרנו לאותו "זה" הדבק, הניצוץ, הברק בעיניים, תקראו לו איך שתרצו. "זה" הוא הדבר שמי שהיה מצליח להגדירו היה גורף ימבה כסף מהסטארט אפ הכי מוצלח בעולם. לצערי – אין לו הגדרה לוגית ואולי צודקים מי שמכנים זאת אהבה... נניח שהגענו לזוגיות שרצינו. ואז מה? אז רק התחלנו את טיפוח הקשר והעצמתו לרמות גבוהות יותר. בכוונה לא אמרתי עבודה כי זו לא עבודה. יחד עם זאת אני נוטה להסכים עם המשפט שאומר כי אם אנשים היו משקיעים בזוגיות רבע ממה שהם משקיעים בקריירה לא היו כל כך הרבה גירושים. כדי לטפח זוגיות צריכה לבוא השקעה שבאה מאהבה. מי שמביא פרחים כל יום שישי לא זוכה בעיני לתואר משקיע אלא לתואר הגנאי בזוגיות שנקרא שיגרתי. מכירים את הפרסומת "רגש אותי רפי"? רוצה לומר להפתיע, לשנות, לחדש. כל האמור הוא כמובן דו צדדי. כל אחד מבני הזוג ירצה להפתיע, לרגש, לחדש לזולת החי עימו. כמובן שאין נומרטור והתחשבנות מי עשה כמה אלא השקעה שבאה מאהבה ומחזקת אותה. מצב זה של השקעה בקשר, עירנות לגבי בן / בת הזוג יכול למנוע מצב שבו אחד מבני הזוג מתפתח ריגשית או שיכלית בעוד שהשני "נשאר מאחור". אני לא אומר שאם זוגתי תלך לקורס "פנג שואי" או איזה ממבו ג´מבו אחר אני מייד רץ להירשם לקורס מקרמה או מצטרף לחוג אוהדי בית"ר (חוג טועמי יין יותר מתאים לי...). תקשורת טובה ואינטילגנציה יכולים להביא למצב שבו ניתן לשתף את בן / בת הזוג במה שעובר עלינו מבלי להעמיס עליו נתונים טכניים מיותרים. דוגמא קלאסית למה שאמרתי אני יכול להביא מפרק א´ שלי – חברת ילדות טובה של גרושתי שתחיה נפטרה בטרם עת מהמחלה הידועה (הדג הזה שזוחל הצידה) ואני לא עצרתי לחשוב איך הדבר עשוי להשפיע על גרושתי שתחיה. אז מה היה לנו? מיון ראשוני והשקעה, שבאה מאהבה, בקשר. פשוט. נכון? אז למה..........