רופא המשפחה שלה נמצא במדינה שבה היא גדלה
ואילו היא כבר שנתיים סטודנטית במדינה אחרת.
היא אמורה לנסוע למדינת "המקור" למשפחה לחופשה של חודש, אבל זה רק עוד חודשיים, ואני חושש שיהיה לה קשה מאוד להחזיק מעמד ככה עוד חודשיים.
יש לי עוד שאלה - אני מרגיש שמאז שהיא התחילה את הטיפול, המצב הרגשי והנפשי שלה, פחות טוב. היא בוכה הרבה יותר, בחרדות יותר, וכו'.
אני לא מכיר כמובן את המטפלת שלה, אבל לפעמים הבחורה מספרת לי (מרצונה - אני לא שואל) מה היה בפגישה, ועל פניו נראה לי שהמטפלת מקצועית.
יכול להיות שדווקא השיחות עם המטפלת על הטראומה, וה "חיטוט" ב "פצע" מעלה יותר כאב וחרדה? ואם כן - אולי זה שלב זמני עד שתבוא הרגיעה?
כמו שלמשל אם נכנסים לים לשחות אז צריך לעבור את הגלים השוצפים כדי להגיע לעומק שהוא יותר רגוע?
ואילו היא כבר שנתיים סטודנטית במדינה אחרת.
היא אמורה לנסוע למדינת "המקור" למשפחה לחופשה של חודש, אבל זה רק עוד חודשיים, ואני חושש שיהיה לה קשה מאוד להחזיק מעמד ככה עוד חודשיים.
יש לי עוד שאלה - אני מרגיש שמאז שהיא התחילה את הטיפול, המצב הרגשי והנפשי שלה, פחות טוב. היא בוכה הרבה יותר, בחרדות יותר, וכו'.
אני לא מכיר כמובן את המטפלת שלה, אבל לפעמים הבחורה מספרת לי (מרצונה - אני לא שואל) מה היה בפגישה, ועל פניו נראה לי שהמטפלת מקצועית.
יכול להיות שדווקא השיחות עם המטפלת על הטראומה, וה "חיטוט" ב "פצע" מעלה יותר כאב וחרדה? ואם כן - אולי זה שלב זמני עד שתבוא הרגיעה?
כמו שלמשל אם נכנסים לים לשחות אז צריך לעבור את הגלים השוצפים כדי להגיע לעומק שהוא יותר רגוע?