אנחנו תמיד שופטים אחרים
זה בלתי נמנע. ולא תמיד מהמקום שלהם אבל הרבה פעמים אנחנו חושבים מה היינו עושים אילו היינו במקום מישהו אחר ומניחים שאנחנו היינו נוהגים אחרת... אני בטוחה שגם את חושבת כך כשאת שומעת על הורה מכה, על מדינה במצב מלחמה, על חברה שלך שבעלה בוגד בה... אני כן מרשה לעצמי לשפוט אישה שבוגדת בהבטחה שהיא עצמה נתנה להיות נאמנה לבן זוגה. אני מבינה שלפעמים יחסים מגיעים למצב בעייתי, אני מבינה שלא תמיד כל הזוגות מאושרים, אני יודעת שאנשים מתמודדים עם מצבים כאלו, אני בטוחה שרובנו בזמן זה או אחר עמדנו במצבים כאלו. ועדיין אפשר לבחור איך להגיב למצבים הללו. אם את מקבלת את הרעיון שבגידה זו תגובה סבירה לקושי בתוך זוגיות- זכותך המלאה! אני לא מקבלת את זה. ועוד פחות מקבלת את זה כשזה מכובס תחת "אם אני בוגדת עם אישה אז זו לא בגידה". בעיני, בגידה היא בהבטחה שנתת, בזה שהבטחת לעשות את המקסימום עם מישהו מסוים למען מטרה מסוימת. אם אתה פוגע באיש הזה, פוגע במטרה, ולא נאמן למילותיך והבטחותיך, אז אני בטח לא הייתי בוטחת בך בעתיד. אם אדם רוצה לשנות, הוא יכול בדיוק כמו כל אדם אחר שתקוע במקום לא טוב, לעשות תהליך ולנסות ולצאת מהמצב הבעייתי בצורה הכי פחות מזיקה לכל הצדדים המעורבים, בדיוק כמו סטרייטית שנמצאית בזוגיות גרועה. זה שמדובר במשיכה לנשים לא הופך התנהגות שיקרית ופוגעת ללגיטימית יותר. ואסיים באמירה אישית- מבחינתי, אם בן או בת זוג שלי, היו בוגדים בי, עם גבר או עם אישה, בשני המיקרים זה היה פוגע בי, בלי קשר לשאלת המגדר. אצלך זה אחרת?