לא הרבה יותר שונה מאמנות הדייטינג
אבל שני הצדדים יודעים שאסור לחרוג מעבר לשיחות (ויהיו אישיות ואינטימיות ככל שיהיו) למשהו יותר פיסי (אפילו אסור ללקוח לנגוע מיוזמתו בגיישה). הגיישה, שהיא בדרך כלל מאד אינטליגנטית ומיומנת בשיחה ובאמנויות ברמה גבוהה (ובימים עברו, היה נדיר למצוא אישה שלא במעמדות האצולה ברמת השכלה וכשרון של הגיישה). היא מנסה לדובב ולהכיר את הלקוח, מה הוא עובד ומה הוא אוהב... וכך לפרגן לו על הכישורים (באם היא מוצא כאלה בכלל בלקוח) ולדעת איך להחמיא ולשעשע את הלקוח (ובעיקר את האגו שלו) מספיק שייהנה מחברתה וירצה לפגוש אותה שוב ושוב בעתיד. (ואל תשכח שברור כי על הלקוח לשלם על כל ההוצאות (שתייה, אוכל, הופעות למיניהן ועוד) של אותו מפגש ושל כל המפגשים העתידיים עם אותה גיישה). במידה והגיישה רוכשת את אמונו של הלקוח(ות), היא עשוייה להיות אשת סודו, בה בוטחים ואליה יכולים לספר את כל האמת וממש "לשפוך" את הלב, ולהיות כנים (דבר שהוא נדיר ביפן) בלי מסכות והעמדות פנים. זה דיי מפורסם אחת מאומנויות השיחה של הגיישות, שהן יודעות לשמור פרטיות מוחלטת, ושכל הסודות שמספרים לגיישה נלקחים איתה לקבר (בגלל זה הייתה שערורייה זוטא עם פרסום הספר "זכרונותיה של גיישה", שאפשר שהסופר האמריקאי הפר את הבטחת הסודיות שנתן לגיישה שנתנה לו את ההשראה לספר).