אני מצדיע על האופטימיות
אבל אני שוב חוזר ואומר שאכן אין לי ציפיות גבוהות. ואני אף פעם לא הולך רק על מה שבטוח ותמידי. יודע שדברים יכולים להשתנות, וגם אנשים. יודע שאהבה יכולה לחלוף או לדעוך, ומקבל את זה בשיוויון נפש, כי כמו כל דבר טוב בחיים, גם זה יכול להיגמר. אנחנו בסך הכל מאוד שונים אחד מהשני. ואני לא מצפה ששני אנשים יסתדרו ויאהבו אחד השני לנצח, רק בגלל שהם התחברו בינהם בטקס נישואין או בחוזה אחר. מה ז"א "השאיפות הופכות משותפות" ?? אין לך שאיפות שונות משל בן זוגך ? את לא אישיות בפני עצמה ? אין לך תחביבים משלך וחשקים משלך ? אני יכול רק לחלום שכל מי שאכיר תהיה בעלת שאיפות כמו שלי. אבל בפועל לכל אחד יש את ההתפתחות האישית שלו, שלפעמים היא מתנגשת עם זאת של האחר. אני אישית התפתחתי לכיוונים אחרים ושונים, ופתאום הזוגיות שלי הפכה למכבידה, עוצרת, מנטרלת ומונעת ממני להתקדם. אחרי 14 שנים ביחד הבנתי שחוץ מאהבה גדולה שהיתה ביננו. לא היה בעצם כלום אחר. וכשאין נושאי התעניינות משותפים, ואין תחביבים דומים, והשאיפות של כל אחד שונות, והאהבה במילא כבר לא אותו דבר כמו שהיתה בהתחלה (עם זיקוקים וניצוצות)... רק אז התעוררתי והבנתי שאני חי עם מישהי שהיא שונה לגמרי, עם מנטליות אחרת, ושאיתה אני לא יכול להתקדם בחיים לשום מקום. יש גיל שבו חושבים קצת בצורה אינטרסנטית. האהבה חשובה אבל יחד איתה יש המון דברים חשובים לא פחות. אני לא חושב שאני בא עם גישה שלילית כשאני אומר שאני לא מצפה שאהבה תשרוד לנצח. אני חושב שאני מאוד מפוקח, ויודע שכמו כל הסכם וחוזה בחיים, גם זה יכול להסתיים. כלום לא מובטח לאף אחד, והגישה שלי אומרת שכשרע לך תדע לקום ולהמשיך הלאה. הלב שלי מלא באהבה. לחברים, למשפחה, לילד שלי, וגם המון לעצמי. והאהבה מניעה אותי כל היום. לכן אני לא מרגיש שאני צריך לשמור עליה בקנאות ובדבקות כי "פתאום מצאתי וגיליתי אותה". העאהבה היא כאן ותישאר תמיד. עם בת זוג או בלי.
