אבל קצת ברצינות עכשיו,
[מצטערת על קודם, הייתי עצבנית] טוב ויפה קולנוע אומנותי, אבל אם אין בו אמירה והוא רק יפה או אם אי אפשר להבין אותו - לא בשבילי. מצד שני, "בידור" זו לא מילה גסה. מצד שלישי, יש סרטים שגם אם ישלמו לי לא אלך לראות אותם (יכול להיות שאני מפספסת ז'אנר שלם ככה, אבל אני לא בטוחה שזה מפריע לי). קו התפר הוא המקום שבו צריך לעמוד, לדעתי. כמו שסרט באמת-טוב הוא סרט שאי אפשר להגדיר אותו בדיוק ("זה מדע בדיוני? אבל זו גם דרמה, ובעצם, הוא גם די מצחיק ויש הרבה אקשן..") הוא טוב, ככה אני אוהבת אותם. שאי אפשר בדיוק להגדיר (כמובן שלא כולם, כן?). מה שחשוב לי לעשות זה סרטים חכמים. שמישהו ייצא מהסרט ויגיד "וואלה. היא אמרה לי משהו". יסכים או לא יסכים, יאהב או לא יאהב.. סרט שיעצור למישהו את החיים לחצי דקה וייתן לו משהו. לא מאוד משנה איך (ז"א, לא בזה שתשפך עליו הקולה, אבל יו נואו).