בויאקה.
הרבה לא אהבו את האלבום. ה-ר-ב-ה. למרות שגם לא קצת מאוד אהבו. למה? בעיקר המסר. מעטים התווכחו על ההפקה. המסר. אני לא מבין. מה לעזעזל קשה להבין? כרגע המצב לא בדיוק מושלם במדינה. העולם בכלל לא מי יודע מה זוהר מאושר והצלחה בימים אלו. כמעט כל הדיסק של בויאקה בא לא להטיף, לא ללמד איך שהעולם חרא ובויאקה יודעים הכי טוב, אלא להנות. להשים קצת אור, שימחה וצחוקים בעולם המעפן הזה. לעשות טוב בלב. גם וביחוד כשהמצב על הפנים, צריכים לדעת להנות, לחיות, לשמוח ולחייך. זה המסר. וזה מסר יותר עמוק, שלא לדבר על חשוב, מחצי הדיסקים של הביץ´-ניגגס שיש לכולם כאן (כולל לי) באוסף דיסקים. "ילדותי, איכסה פיכסה". מה אני יגיד. פילוסופיה עמוקה והירהור על מהות החיים אולי תספק הארה גדולה, אבל לא מה שהדיסק הזה מספק. לא כמות פנאק, צחוק וכייף. ויש משהו מאוד מאוד צעיר, ילדותי, כמעט נאיבי בדיסק הזה. בין כל המטוסים לבניינים אתה שומע "יאללה יאללה כפיים, לא עוצרים באלפיים". טוב להיות ילד לפעמים, גם אם רק ל38 דקות. אני אוהב את הדיסק. אני אוהב את מה שהוא מיצג, את המסר שלו, ואת הביצוע המעולה. מי שרוצה, שישאר בדיכאון. אני מעדיף להיות שמח. NuckBunnies