אופטימיות5
New member
מהו הגבול?
שלום לכולם, אנו זוג נשוי שמכיר כבר 10 שנים ומתוכם נשואים 8 שנים. בתחילת שנות ה- 30. 3 ילדים מקסימים - תאומים בני 2 וחצי ותינוקת בת חודשיים וחצי. אני פונה לכולם בבקשת עצה / תפיסת חיים כי אני דיי אובדת עצות. כמו כולם גם אנו ידענו ויודעים עדיין עליות ומורדות בחיינו. אני כל הזמן מתלבטת עם עצמי איפה עובר הגבול של להיות נודניקית או בעצם איך יודעים לאזן בין הדרישות והציפיות מבין הזוג ובין לא להיתפס כאחת שמנדנדת. האם לצפות שבין הזוג יהיה מעורב בניהול ואחזקת הבית הוא מוגזם? אני חייבת לציין שבעלי הוא אב מצויין לילדיו ולא פה הקושי האישי שלי. ניסיתי לבקש בצורה עדינה, לא מתנשאת ובטח לא בתוקפנות ובדרישה את עזרתו בבית אך שום דבר לא מתקדם לקראת.....כאילו הציפייה שלו ממני היא לעשות הכל וזה ממש מכעיס אותי. אני תוהה האם באמת ישמקום למחשבותיי שכך לא צריכה להתנהל מערכת זוגית ובמקביל לעיתים אני אומרת אולי כך הם הגברים...... מה אתם מציעים לי לעשות? להמשיך בעצם עם כל הנטל והעול עליי או להעמיד אותו פעם אחת במקום ואיך....... תודה לכולם
שלום לכולם, אנו זוג נשוי שמכיר כבר 10 שנים ומתוכם נשואים 8 שנים. בתחילת שנות ה- 30. 3 ילדים מקסימים - תאומים בני 2 וחצי ותינוקת בת חודשיים וחצי. אני פונה לכולם בבקשת עצה / תפיסת חיים כי אני דיי אובדת עצות. כמו כולם גם אנו ידענו ויודעים עדיין עליות ומורדות בחיינו. אני כל הזמן מתלבטת עם עצמי איפה עובר הגבול של להיות נודניקית או בעצם איך יודעים לאזן בין הדרישות והציפיות מבין הזוג ובין לא להיתפס כאחת שמנדנדת. האם לצפות שבין הזוג יהיה מעורב בניהול ואחזקת הבית הוא מוגזם? אני חייבת לציין שבעלי הוא אב מצויין לילדיו ולא פה הקושי האישי שלי. ניסיתי לבקש בצורה עדינה, לא מתנשאת ובטח לא בתוקפנות ובדרישה את עזרתו בבית אך שום דבר לא מתקדם לקראת.....כאילו הציפייה שלו ממני היא לעשות הכל וזה ממש מכעיס אותי. אני תוהה האם באמת ישמקום למחשבותיי שכך לא צריכה להתנהל מערכת זוגית ובמקביל לעיתים אני אומרת אולי כך הם הגברים...... מה אתם מציעים לי לעשות? להמשיך בעצם עם כל הנטל והעול עליי או להעמיד אותו פעם אחת במקום ואיך....... תודה לכולם