מהות המוסר

[erezsh]

אתה גם

לא יכול להיות רוצח אם אין אנשים אחרים, ולא יכול להיות גנב אם כל הרכוש בעולם הוא שלך ממילא. וכך בדיוק כל אחד תופס את העולם שלו (עד תום תהליכי החינוך המתאימים). אגב, מאיפה הנתון שהמצפון מתהווה עד גיל 8?

 

[Lu Tze]

אני לא זוכר מאיפה זה,

אני חושב שזה ממאמר שהופיע ב"גלילאו" (כתב עת מדעי) או מאינצקלופדיה בריטניקה, אני באמת לא בטוח. ולא הבנתי, למה אתה מתכוון בחלק הראשון? אני התכוונתי לכך שאם אין חברה, אי אפשר להשוות את המוסר של אדם מסויים ביחס לחברה ולכן אין מושגים של טוב ורע.

 

[Lu Tze]

אני לא זוכר מאיפה זה,

אני חושב שזה ממאמר שהופיע ב"גלילאו" (כתב עת מדעי) או מאינצקלופדיה בריטניקה, אני באמת לא בטוח. ולא הבנתי, למה אתה מתכוון בחלק הראשון? אני התכוונתי לכך שאם אין חברה, אי אפשר להשוות את המוסר של אדם מסויים ביחס לחברה ולכן אין מושגים של טוב ורע.

 

[erezsh]

ואני ניסיתי להסביר

שמבחינת האדם - אין כזה דבר חברה. יש רק יצורים אוטומטיים שנועדו לשרת אותו. זאת, כמובן, שוב, עד תום תהליכי החינוך המתאימים. לכן אם הוא יגנוב, אין זה יהיה דבר לא מוסרי, כי הרי כל הרכוש בעולם שייך לו מלכתחילה.

 

[Lu Tze]

ת'אמת, אין לי דעה בנושא.

אין לי אח קטן או משהו, כך שלא הייתי חשוף לילדים קטנים כדי לבסס דעה בנושא. אבל אם יש לך לינק לאיזה מאמר בנושא, אני אשמח.

 

[ל נ צ ח]

מאמר בנושא: ../images/Emo47.gif

<< מתתי למענכם בכדי שתחיו למעני >> כשמת האדון (האדם), הוא מהותו נשמתו מתגלגלת בעולם המוות שם הוא עבד! וכך הוא בעל-כורחו מתנהג אחוז בטירוף-דעת ממצרים מעיקים בהם נמצאת נשמתו המשועבדת לעבודות-הפרך הנוראות המייסרות אותה בניגוד לחופשיות שהייתה רגילה-לה כשחיה את החיים בעולם החיים בגוף האדם, גוף עם נשמה שחי ונושם בעולם החיים הטוב המתנהג-לו שם כמו איזה אדון או מלך שמגיע לו כמובן מאיליו שישרתו אותו כל מיני מלצריות, נהגי אוטובוסים, נהגי מוניות,בעלי חנויות, האישה, הילדים, ההורים, המשפחה, החברים, הצבא, טייסי חיל-האוויר, העירייה, הממשלה, ........ והרשימה ארוכה מאוד מאוד מאוד ברוך השם. בקיצור, תמורת כספו הוא, האדם המצוי חושב שכך קנה את עולמו. עורבא-פרח, אחיזת עיניים! הבנאדם בדכ" פשוט לא קולט לחסד שנעשה עמו וגם כי לרוב לא מודע-הוא לזה הדבר ולכן גם לא מעריך זאת שהוא משרת לאחוזים בודדים כשכולם בס"הכ משרתים אותו. הוא חי בזכות החסד שעשה כלפיו אלוהים. האדם חושב שאם שילם בכספו עבור נכס או רכוש אוכל או שירותים שונים, אז רק בזכות זה, זה מגיע לו ובטוח הוא שזה שלו ובזכותו, הוא פשוט לא מודע לכך שהתשלום האמיתי עבור כל אלה התענוגות בזה העולם שהוא חי-בו, נגבה וייגבה בייסורים נוראיים ושעליו לעבור אותם בעל-כורחו לאחר כשיוגש לו חשבון-הסיום, הוא החשבון הגדול והנורא אותו ישלם בעולם-המוות מייד בסיומו את חייו בעולם-החיים. . שם בגיהינום, הוא נשמתו תשלם התשלום הנורא גם בעיקר עבור שתחייה באדם בעולם-הבא שהוא כאמור עולם-החיים הבא לאחר עולם-המוות הנורא. עולם החיים שלאחר עולם-המוות זו הארץ המובטחת לאדם אך רק לאחר שגמר לשלם חובו הגדול הנורא על מנת שיכנס לעולם-החיים בכדי שנשמתו תחייה-בו ובכדי שגם האחרים למענו יחיו בעולם-החיים. כן, בייסורי-תופת נשמתו תשלם עבור חייה ז"א עבור האפשרות שלה לנשום במקום להיחנק. על האוויר שאותה מחייה באמצעות גוף האדם הזמני שחי עבורה על האוכל שהוא אוכל ועל כל הטוב שלמען עצמו הוא צורך ומזלזל בזאת מבלי דעת אותם כולם באמת להעריך. ~ * ~ * ~ * ~ * ל נ צ ח * ~ * ~ *

 

[ילד ירוק]

תגובה : מהות המוסר

לפני דבריי אני רוצה לתת ח.ח ליעל על צורת ההתנסחות הבהירה, המנומקת והמבוססת, הרבה אנשים שאני נתקל בהם בפורומים לא יודעים לבנות טיעון לוגי ואת עושה את זה היטב, כל הכבוד. בקשר לנושא, כאחד שנוטה לניהיליזם אני לא חושב שאת משתמשת במושגים הנכונים. "טוב" ו"רע" אלה מושגים סובייקטיביים כמו כן המוסר שנגזר מתרבות בה אנו חיים. אני אישית מאמין שאין ביקום ערכים טרנסצנדנטיים ואם יש המוסר הוא בהחלט לא כזה. טוב או רע? זה תלוי בהגדרה של כל אחד מהם. הביסוס לטיעון שלי הוא פשוט, יש רק שני דברים שמוכרים ע"י כל בן אנוש כמשהו שאסור לעשות (חטאים). הראשון הוא רצח, השני הוא גילוי עריות. ישנן המון חברות פרימיטיביות שלא חולקות אותם ערכי מוסר כמונו. הסיבה מדוע שתי החטאים האלה מוכרים ע"י כולם היא אבולוציונית גרידא. בקשר לרצח בכל הטורפים שחיים בלהקות יש אינסטינקט שאומר שאין לרצוח מישהו מהחברה שלו, דוגמא מעניינת לכך היא שבקרב בין שני זאבים על ראשות הלהקה למשל הזאב המנצח נוקש כמה פעמים ליד צווארו של הזאב המנוצח ונראה כאילו אינו יכול לנשוך אותו, זה אינקטינקט בסיסי של חיות שמסוגלות לרצוח שנועד להבטיח את שלום הקבוצה. גילוי עריות גם כן אסור מסיבות מובנות (גנים רעים). חוץ משני ערכים אלה כל הערכים האחרים אפורים וקשורים איכשהו לאבולוציה. חמלה ואינטאיציה רגשית הינם יתרונות אבולוציוניים שמאפשרים להסתדר טוב יותר בחברה. המצפון שהוזכר היא הדרך להגיד לאדם שמה שהוא עשה לא היה צריך להיעשות כדי שהוא לא יעשה את זה להבא. בגלל שהגוף מחנך את החלק הרציונלי ע"י כאב (אני יודע שזאת הנחה קצת מסובכת אבל יקח לי המון זמן לבסס את זה וזה לא קשור לעניין) המצפון בעצם זה שאומר לנו שאל לנו לעשות דברים המנוגדים לדרך בה חונכנו (שוב סיבות אבולוציוניות) העניין הוא שהכאב אינו יכול לבור כשאנחנו חושבים על המעשה (כי יכול להיות שהמעשה מוצדק). ולכן המצפון מציק בזמן המעשה ו/או אחריו (תלוי אם בזמן ביצוע המעשה אתה יודע שהוא לא מוצדק) לסיכום נותר לי לומר שאולי אנו רואים את החמלה והרחמים כערכים נעלים יותר מקמצנות או אגרסיביות. אך הם לא טובים יותר, הם פשוט מאפשרים לנו לחיות בחברה מה שנותן לנו יותר סיכויים לשרוד ולהתרבות במצבים מסויימם גם האגרסיביות והקמצנות עושים את זה. ולכן בכל אדם (גם באלטרואיסט הגמור) יש קצת מן הכל. בקשר למה שאמרת שאם ננסה לעשות מעשים טובים אז כולם יחיו טוב, לאדם יש עוד יצר מאוד "רע" מטבעו והוא האגו, הרצון להיות יותר טוב מאחרים. אם לכולם יש עגלות עם סוסים ולך יש סוברו, אתה שמח. אם לכולם יש למבורגיני ולך יש סוברו, אתה עצוב. הבעיה היא שאנשים מודדים את עצמם תמיד ביחס לאנשים אחרים, ולכן המצב שבו כולם תמיד יהיו מאושרים לא קיים. לטעמי לפחות יש לנהוג כמצוות הבדוהיזם בעניין הזה, ולנסות למזער את האגו שלך כמה שיותר למרות שזה מאוד מאוד קשה.

 

[shellush]

נראה לי שהאדם מיסודו עם כוונות

טובות ולכן המצפון יושב לנו על העורף כמו איזה נודניק שלא מרפה. וזה שאנחנו "חוטאים" בקנאה וברעבתנות ובשנאה וכו'... זה לא מיסודנו לדעתי, זה בגלל שיש בתוכנו גם ניצוץ של יצרים רעים שכמו לבה, יכולים להידלק ברגע ללא כל התרעה מראש. הדברים שאנחנו עוברים מהסביבה מוציאים מאיתנו את היצרים, ומאחר ואנחנו גם נדפקים בחיים וגם נפגעים אז היצרים הרעים צפים למעלה אבל המצפון שלנו דואג להוריד להם את הפרופיל, אם כי לפעמים זה המצפון מאחר לבוא ואז אנחנו עושים שטויות בגלל כעס ובגלל קנאה ושנאה וזה באמת חבל.

 

[shellush]

אנשים שנותנים לרוע שלהם להשתלט

על עצמם, מה שנקרא "אנשים רעים", הם אנשים שאני נורא מרחמת עליהם. אדם כזה צריך היה להיפגע פעמים כה רבות ולעבור כל-כך הרבה סבל בחיים כדי להוציא כל-כך הרבה ארס ומרירות בשביל לתת לזה להשתלט על החיים וזה עצוב. עצוב מאוד. הרי שרוע הוא בזבוז של אנרגיה הכי מעייפת שלנו, כשאנחנו מתרגזים אנחנו מתעייפים מהר מאוד, למה? בגלל שזה מבזבז המון המון אנרגיות, ואם יש אנשים שזה שווה להם, אז הם כנראה סבלו מאוד בחייהם.

 

[AndreaCorr ©]

מ

 

[AndreaCorr ©]

פפפפ