מהות האני (תשובה ל eli-g)
שאלתך נוגעת למהותו(טיבו)של האני.מהות האני סוביקטיבית לחלוטין.אלא שאנו מרעילים את העצמי באמצעות המנגנון האובייקטיבי המפעילו.יש מה שנקרא תודעת האגו והינה מחולקת לשניים בתצורתה.תודעת אגו פירושה אגו בעל מודעות לעצמו,המבוטאת באישור האני או האגו היינו הך.האישור לכך כרוך באידווידואליזציה של עצמו. בפלוגו ובהבדלתו של האגו ממה שאננו עצמו,מה ה"אחר" או מה לא "אני" או לא האגו אישור זה עצמו כרוך גם כן בפיצול עצמו לשניים. אישור עצמו כולל את עצמו הן כמאשר והן כמאושר.כמאשר מבצע הוא את פעולת אישור עצמו,כמאושר הוא עובדה קיימת המוצגת לעצמו.אין יחודיותו קודמת לפיצולו לשניים. תודעת האגו מתקיימת גם האגו קיים. ובהותו הוא כבר אובייקט כשם שהוא סובייקט. נתון לעצמו כשם שהוא מפעיל את עצמו.לכן כסובייקט המכיר בסובייקטביותם של אחרים,שגם הם מודעים לעצמם ותופסים את עצמם באורח דומה ,יכול הוא ללמוד לשלוט על עצמו לפקח ולאמן את עצמו וכך להיעשות לאדם שיש בו נקודת מרכז.האגו יכול לתפוס את עולמוואת עצמו ולהתעלות מהם,לאהוב להבין ליצור זוהי גדולתו של האגו (מהות ) זהו כבודו של האדם.כמי שתלוי באובייקט ומותנה על ידיו האגו חסום מכח האובייקט.בתוך אותה סובייקטיביות שבה הוא מודע לעצמו ותופס את עצמו גם מופרד האגו וקטוע מעצמו לעולם לא יוכל לבוא במגע עם עצמו,לדעת את עצמו או לתפוס את עצמו מתוך אחדות מלאה ובלתי ניתנת להפרדה,כל נסיון מעין זה מתיק אותו כסובייקט המתרחק יותר ויותר מתפיסת עצמו,ומותיר לו סתם דמות אובייקט שלו.האגו מתחמק בלי הרף מעצמו ותופס את עצמו כאובייקט גרידא.חלוק הוא ומפולג באמצעיתו ומצוי מעבר להישג עצמו,חסום,מנותק ומנוכר דוקא בגלל נסותו לתפוס את עצמו מאבד הוא את אחיזתו בו.עצם התפיסה היא אובדן גם לענין מודעותו לעולם ותפיסתו שהם למעשה מימד אחד ממודעותו.במודעותו של האגו לעולם ובתפיסתו אותו העולם הוא תמיד אובייקט שממנו נותר האגו כסובייקט מרוחק,נבדל ומנוכר.אין לו היכולת להזין עצמו בגבולות עצמוובהיותו מן הסתם מיוסר ברגשי מסכנותו,אשמתו או חטאו,יודע הוא רגעי עצבות ודכאון,רגעי בדידות,תסכול ויאוש.הוא שבפנימיותו מוכה באי מנוחה,באי בטחון,בבוז או אפילו בשנאה כלפי עצמו,מגלה קרוב לודאי כלפי חוץ מספר ניכר של הפרעות נפשיות ופסיכוסומטיות.למען עזור לאגו להתעורר ולממש את "האדם האמיתי"ללא התוארים להיות עם עצמו בשלימות ולדעת את עצמו ידיעת אמת יש לעבוד על כך. האחד נמצא מחוץ לגבולות התבונה כאשר נבין זאת נדע, שאחרי הכל נמצא הוא מעבר לגבולות ההשפעה של מות ולידה. מסובך ולא מספיק. בברכה אביר
שאלתך נוגעת למהותו(טיבו)של האני.מהות האני סוביקטיבית לחלוטין.אלא שאנו מרעילים את העצמי באמצעות המנגנון האובייקטיבי המפעילו.יש מה שנקרא תודעת האגו והינה מחולקת לשניים בתצורתה.תודעת אגו פירושה אגו בעל מודעות לעצמו,המבוטאת באישור האני או האגו היינו הך.האישור לכך כרוך באידווידואליזציה של עצמו. בפלוגו ובהבדלתו של האגו ממה שאננו עצמו,מה ה"אחר" או מה לא "אני" או לא האגו אישור זה עצמו כרוך גם כן בפיצול עצמו לשניים. אישור עצמו כולל את עצמו הן כמאשר והן כמאושר.כמאשר מבצע הוא את פעולת אישור עצמו,כמאושר הוא עובדה קיימת המוצגת לעצמו.אין יחודיותו קודמת לפיצולו לשניים. תודעת האגו מתקיימת גם האגו קיים. ובהותו הוא כבר אובייקט כשם שהוא סובייקט. נתון לעצמו כשם שהוא מפעיל את עצמו.לכן כסובייקט המכיר בסובייקטביותם של אחרים,שגם הם מודעים לעצמם ותופסים את עצמם באורח דומה ,יכול הוא ללמוד לשלוט על עצמו לפקח ולאמן את עצמו וכך להיעשות לאדם שיש בו נקודת מרכז.האגו יכול לתפוס את עולמוואת עצמו ולהתעלות מהם,לאהוב להבין ליצור זוהי גדולתו של האגו (מהות ) זהו כבודו של האדם.כמי שתלוי באובייקט ומותנה על ידיו האגו חסום מכח האובייקט.בתוך אותה סובייקטיביות שבה הוא מודע לעצמו ותופס את עצמו גם מופרד האגו וקטוע מעצמו לעולם לא יוכל לבוא במגע עם עצמו,לדעת את עצמו או לתפוס את עצמו מתוך אחדות מלאה ובלתי ניתנת להפרדה,כל נסיון מעין זה מתיק אותו כסובייקט המתרחק יותר ויותר מתפיסת עצמו,ומותיר לו סתם דמות אובייקט שלו.האגו מתחמק בלי הרף מעצמו ותופס את עצמו כאובייקט גרידא.חלוק הוא ומפולג באמצעיתו ומצוי מעבר להישג עצמו,חסום,מנותק ומנוכר דוקא בגלל נסותו לתפוס את עצמו מאבד הוא את אחיזתו בו.עצם התפיסה היא אובדן גם לענין מודעותו לעולם ותפיסתו שהם למעשה מימד אחד ממודעותו.במודעותו של האגו לעולם ובתפיסתו אותו העולם הוא תמיד אובייקט שממנו נותר האגו כסובייקט מרוחק,נבדל ומנוכר.אין לו היכולת להזין עצמו בגבולות עצמוובהיותו מן הסתם מיוסר ברגשי מסכנותו,אשמתו או חטאו,יודע הוא רגעי עצבות ודכאון,רגעי בדידות,תסכול ויאוש.הוא שבפנימיותו מוכה באי מנוחה,באי בטחון,בבוז או אפילו בשנאה כלפי עצמו,מגלה קרוב לודאי כלפי חוץ מספר ניכר של הפרעות נפשיות ופסיכוסומטיות.למען עזור לאגו להתעורר ולממש את "האדם האמיתי"ללא התוארים להיות עם עצמו בשלימות ולדעת את עצמו ידיעת אמת יש לעבוד על כך. האחד נמצא מחוץ לגבולות התבונה כאשר נבין זאת נדע, שאחרי הכל נמצא הוא מעבר לגבולות ההשפעה של מות ולידה. מסובך ולא מספיק. בברכה אביר