הדברים שהבאת מהמייל
מתארים בצורה האוטנטית ביותר את מהמורות הפחד ואת ההשלכות שלו על התיפקוד הטבעי של האדם. ואין ספק שמצב אינו קל כלל, וכלל. אנו הנמצאים במרחק מהזירה הסוערת יכולים רק להביע מכאן מילים מנחמות, אך כלל וכל לא יכולים לתאר לעצמינו את העוצמה הכבירה של תחושת האימים והחידלון, הפוקדת את אותם הנמצים במקלטים.ואכן תחושה מעין זו סיפרה לי ידידה, הגרה שם, שפשוט כל העולם משתנה ברגע אחד. כל פעולה ולו הקטנה ביותר לפתע הופכת להיות מלווה בפחד, כך למשל היא חוששת להיכנס למקלחת, שמא לפתע פתאום תופיע שוב התקפה, ו אפילו לאכל אין תיאבון, כי הכל לפתע נעשה דוחה ומעורר בחילה, ואין ספק שזה הגרורות של הפחד המטיל צל כבד על עצם הקיום של האדם. ובנוסף אני מצטרף לתפילתך ולתקוותך בדבר הסוף של נסראאללה אך אני מוסיף עוד שלא רק הוא, אלא כל מי שמבקש להרוג חפים מפשע שיהיה נכלל באותה תקווה וציפיה.