מדשאה ירוקה
הוא לא אהב אותה
אבל היא אהבה אותו ידעה שאסור לה אבל בלב אהבה אותו ,הם לא שכבו מעולם אבל היא אהבה כל סנטימטר שלו בפנטזיה ,היא שנאה את זה שהיא אוהבת אותו ואהבה כפי שלא אהבה מעולם.
"אני אגיע לחבק אותך "הוא הבטיח לה פעם ,
והיא האמינה וחלמה שזה יתגשם,
לבד בלילה ,מרגישה אהבה ראשונה ,אהבת בוסר ,כמו שלא הגיוני להרגיש ,והוא הבטיח כמו שהבטיח הרבה דברים ומעולם לא בא , אבל בדמיון שלה הוא היה שם , מלטף אותה מעל הבגדים ,והיא מנשקת את הפה שלו היבש והשרירי.
כותבת מכתבים על אהבה אחת
מכתבים אל תוך הלילה עד לזריחה.
מכתבי אהבה צבעוניים או שחור על גבי לבן ,עם הלב פתוח ,כמו על גבי שולחן ניתוח .
אחרי שנים הוא ביקש לראותה , ועם כל זה שהגוף שלה כאב מרוב רצון לראות אותו ,היא לא הייתה יכולה להסכים .היא רצתה שהוא יתעניין בה ,בכל כולה ,בעולמה הפנימי ,בנפש ,לא רק בתוכן
הגוף , כאדם השלם , שיתייחס אליה יפה ,שיתייחס בכבוד הראוי לה ,שיצטער על שהכאיב לה ,שהיא לא תצטרך לפחד מהתוקפנות שבו כלפיה ,הוא המשיך להתעניין בעצמו ,לא התייחס אליה יפה ,לא התייחס אליה כאל האדם הטוב שהיא ,לא גילה עניין בכל המכלול אשר בה ,לא אמר לה אף פעם שהוא לא רצה שתפגע ,שהוא מבקש סליחה ,
היא לא הסכימה אבל העיניים שלה כאבו מרב רצו ן לראות אותו הגוף שלה כאב מרב אהבה אליו מרב געגועים והיא חלמה רק איך הוא יבוא יעמוד בפתח הדלת איטי וקודר האוויר יהיה חד ,והוא יושיט אליה יד שהיא תנסה לעבר ,באיטיות ,היא תראה את התנועה מתקדמת אליה והוא ילטף לה את הפנים והיא תגיד אני אוהבת אותך ,והיד שלו יפה כל כך והיא תמשיך אני יודעת שזה לא בסדר אבל אני אוהבת אותך ,והוא יפשיט אותה ברכות ויגיד זה בסדר הכל בסדר ,
ולא ישאל כלום , ותוך שנייה היא תרגיש אותו עוטף אותה מבפנים ומבחוץ חם ומלא נוכחות והיא תרגיש את האושר הזה את מלא מובן המילה ,בפעם הראשונה בחיים שלה באמת ,כמו משהו שחשבה שהוא מת אבל הוא חי ,הבריאה מהחולי האנושי שהיה בה ,כמה בלתי אפשרי ככה מאושר ,ולא אמיתי ותציף אותה מתיקות ,היא תתהפך בין הידיים שלו ,ותחשוב " איזה מזל שלא עברו כל החיים בלי שהרגשתי את זה ...
זה האושר האמיתי ואף פעם לא יהיה לי אחר ,וגם אם זה לכמה שעות זה שווה את זה ..."
אבל הוא לא חשב שזה היה שווה את זה , אנחות התענוג שלה בסיפורים הפכו רק לאנחות של בכי בלתי פוסק , של שמיים אפורים גם באמצע הקיץ שהשמש להטה ,
.
.
והיא חיכתה שאולי יום אחד הוא יתעורר לאהב אותה ,
רצתה לרוץ לעברו ,
רצתה שירדם על המיטה שלה אחרי לילות משותפים שלהם בלי שינה ויעיר אותה בנשיקה
והיא תכתב לו שירים בלילות ארוכים, מחכה לאור הבוקר, מחכה לאור פניו.
רצתה שיעניק לה את המתנה היפה ביותר שגבר יכול להעניק לאשה להפוך אותה מילדה לאישה אמיתית על כל המובנים והמשמעויות , שהיד היפה שלו מתחת לעורפה ,בדקות ארוכות של אנחות שקטות, נשימות קצרות, נשיקות קטנות ומבטים עמוקים ולרעוד בין הידיים שלו ,
להתעורר חסרת נשימה , לצפות לבואו ,ולשכב אתו בתוך החדר הריק ,חסר רהיטים ,על הרצפה הקרה , איך רצתה שיחבק אותה ויעלים את חוסר האונים ,איך רצתה לגלות לו הכל להתרחק את ו למחוזות אחרים ,
,להצמד אליו חזק שילטף אותה בלי משים ,לשתף אותו,בכל הדברים שקרו שיקרו שקורים זה כל טעמם לספר אותם לו אפילו אם הוא בכלל לא מעוניין לשמע ,כי זה השורש של האהבה ,לרצות לספר כל שטות שעברה עלייך כל שטות גם בלי מוסר השכל ,כי בתמרוני הדרך מהפה שלה לאוזניים שלו ,הדברים מקבלים הצדקה ,עצם סיפוריה אליו ,
הוא היה האהבה הראשונה שלה.
האהבה הזו, שהובילה אותה לאין ספור דמעות.
האהבה הזו, שגרמה לה להפסיק לחפש אהבות , מרעישה בראש ,מכאיבה בלב ,מרטיבה את הלחיים מדמעות אהבה תמימה,טרייה כמו מדשאה ירוקה , שלא נתנה לה להרגיש ככה לאף אחד אחר , של לאהוב בעוצמות כאלה, או לא לאהוב בכלל.
הוא לא אהב אותה
אבל היא אהבה אותו ידעה שאסור לה אבל בלב אהבה אותו ,הם לא שכבו מעולם אבל היא אהבה כל סנטימטר שלו בפנטזיה ,היא שנאה את זה שהיא אוהבת אותו ואהבה כפי שלא אהבה מעולם.
"אני אגיע לחבק אותך "הוא הבטיח לה פעם ,
והיא האמינה וחלמה שזה יתגשם,
לבד בלילה ,מרגישה אהבה ראשונה ,אהבת בוסר ,כמו שלא הגיוני להרגיש ,והוא הבטיח כמו שהבטיח הרבה דברים ומעולם לא בא , אבל בדמיון שלה הוא היה שם , מלטף אותה מעל הבגדים ,והיא מנשקת את הפה שלו היבש והשרירי.
כותבת מכתבים על אהבה אחת
מכתבים אל תוך הלילה עד לזריחה.
מכתבי אהבה צבעוניים או שחור על גבי לבן ,עם הלב פתוח ,כמו על גבי שולחן ניתוח .
אחרי שנים הוא ביקש לראותה , ועם כל זה שהגוף שלה כאב מרוב רצון לראות אותו ,היא לא הייתה יכולה להסכים .היא רצתה שהוא יתעניין בה ,בכל כולה ,בעולמה הפנימי ,בנפש ,לא רק בתוכן
הגוף , כאדם השלם , שיתייחס אליה יפה ,שיתייחס בכבוד הראוי לה ,שיצטער על שהכאיב לה ,שהיא לא תצטרך לפחד מהתוקפנות שבו כלפיה ,הוא המשיך להתעניין בעצמו ,לא התייחס אליה יפה ,לא התייחס אליה כאל האדם הטוב שהיא ,לא גילה עניין בכל המכלול אשר בה ,לא אמר לה אף פעם שהוא לא רצה שתפגע ,שהוא מבקש סליחה ,
היא לא הסכימה אבל העיניים שלה כאבו מרב רצו ן לראות אותו הגוף שלה כאב מרב אהבה אליו מרב געגועים והיא חלמה רק איך הוא יבוא יעמוד בפתח הדלת איטי וקודר האוויר יהיה חד ,והוא יושיט אליה יד שהיא תנסה לעבר ,באיטיות ,היא תראה את התנועה מתקדמת אליה והוא ילטף לה את הפנים והיא תגיד אני אוהבת אותך ,והיד שלו יפה כל כך והיא תמשיך אני יודעת שזה לא בסדר אבל אני אוהבת אותך ,והוא יפשיט אותה ברכות ויגיד זה בסדר הכל בסדר ,
ולא ישאל כלום , ותוך שנייה היא תרגיש אותו עוטף אותה מבפנים ומבחוץ חם ומלא נוכחות והיא תרגיש את האושר הזה את מלא מובן המילה ,בפעם הראשונה בחיים שלה באמת ,כמו משהו שחשבה שהוא מת אבל הוא חי ,הבריאה מהחולי האנושי שהיה בה ,כמה בלתי אפשרי ככה מאושר ,ולא אמיתי ותציף אותה מתיקות ,היא תתהפך בין הידיים שלו ,ותחשוב " איזה מזל שלא עברו כל החיים בלי שהרגשתי את זה ...
זה האושר האמיתי ואף פעם לא יהיה לי אחר ,וגם אם זה לכמה שעות זה שווה את זה ..."
אבל הוא לא חשב שזה היה שווה את זה , אנחות התענוג שלה בסיפורים הפכו רק לאנחות של בכי בלתי פוסק , של שמיים אפורים גם באמצע הקיץ שהשמש להטה ,
.
.
והיא חיכתה שאולי יום אחד הוא יתעורר לאהב אותה ,
רצתה לרוץ לעברו ,
רצתה שירדם על המיטה שלה אחרי לילות משותפים שלהם בלי שינה ויעיר אותה בנשיקה
והיא תכתב לו שירים בלילות ארוכים, מחכה לאור הבוקר, מחכה לאור פניו.
רצתה שיעניק לה את המתנה היפה ביותר שגבר יכול להעניק לאשה להפוך אותה מילדה לאישה אמיתית על כל המובנים והמשמעויות , שהיד היפה שלו מתחת לעורפה ,בדקות ארוכות של אנחות שקטות, נשימות קצרות, נשיקות קטנות ומבטים עמוקים ולרעוד בין הידיים שלו ,
להתעורר חסרת נשימה , לצפות לבואו ,ולשכב אתו בתוך החדר הריק ,חסר רהיטים ,על הרצפה הקרה , איך רצתה שיחבק אותה ויעלים את חוסר האונים ,איך רצתה לגלות לו הכל להתרחק את ו למחוזות אחרים ,
,להצמד אליו חזק שילטף אותה בלי משים ,לשתף אותו,בכל הדברים שקרו שיקרו שקורים זה כל טעמם לספר אותם לו אפילו אם הוא בכלל לא מעוניין לשמע ,כי זה השורש של האהבה ,לרצות לספר כל שטות שעברה עלייך כל שטות גם בלי מוסר השכל ,כי בתמרוני הדרך מהפה שלה לאוזניים שלו ,הדברים מקבלים הצדקה ,עצם סיפוריה אליו ,
הוא היה האהבה הראשונה שלה.
האהבה הזו, שהובילה אותה לאין ספור דמעות.
האהבה הזו, שגרמה לה להפסיק לחפש אהבות , מרעישה בראש ,מכאיבה בלב ,מרטיבה את הלחיים מדמעות אהבה תמימה,טרייה כמו מדשאה ירוקה , שלא נתנה לה להרגיש ככה לאף אחד אחר , של לאהוב בעוצמות כאלה, או לא לאהוב בכלל.