מדע הוא מדע הוא מדע?

[חצישלישרבע]

מדע הוא מדע הוא מדע?

מקריאת השרשורים בימים האחרונים ובאופן כללי היגוג חסר מטרה תוך בהייה באוויר, חשבתי על כל הקונספט הזה של חקירה מדעית. אני כמובן לא הראשונה להעלות את השאלה הזו, והיא גם עלתה בוואריאציות שונות אצל כותבים נבונים בהרבה ממני, אבל בסדר. המשתתפים כאן בפורום הם כולם חוקרים מסוגים שונים ומשונים: נושאי המחקר, סוג המחקר, מטרות המחקר... יש כאן שונות מאוד גדולה. אבל ברמה מאוד בסיסית נשמע שיש הסכמה על תהליך המחקר המדעי. שישנם כלים של חקירה, לוגיים במהותם אבל בעצם משותפים לכמעט כל דיסציפלינה של מחקר, אולי בוואריאציות קלות. למשל עניין שאלת המחקר, שהתייחסתי אליה בתגובה לדפנה בשרשור אחר. הרעיון שבבסיס כל מחקר עומדת שאלה, עומד הרצון לפתור איזושהי בעיה. מלות השאלה: מה, איך, איפה, מתי, כמה, מדוע - הן עומדות בבסיס מחקר מדעי. או הרעיון של הרדוקציה. של לקחת בעיה ולומר - אוקיי, אני לא בדיוק יודע מה לעשות עם הגוש הזה, אז אני אנסה להסתכל על חלק קטן ממנו, או על גרסא מוקטנת שלו, ואנסה ללמוד משהו עליה. הרעיון הבסיסי שכדי לדעת משהו, אתה בוחר להסתכל על חלק מהגורמים המשפיעים, ולנתח את ההשפעה שלהם. אלו שתי דוגמאות שכשאני חושבת לאורך ציר הזמן ורוחב תחומים שונים, אני רואה שהם תמיד שם, וברמה מסויימת זה מפליא אותי. בין התואר הראשון לתואר השני לעבודה הקודמת ולעבודה הנוכחית, עברתי ארבע דיסציפלינות מדעיות שונות. בכל תקופת זמן כזו הייתי במצב בו אני צריכה להבין את הטיעונים של חוקרים בתחום, ואת אופן החשיבה. ועם כל ההבדלים - הגישה המדעית, מן אבני בסיס שכאלו - נשארה במקומה. מעבר לעובדה שזה גורם לי להעריך פי מיליון את ההשכלה שרכשתי, ולהרגיש ברת מזל באופן בלתי רגיל שזכיתי להשכלה ובכך קיבלתי פתח לעולמות מגוונים, אני גם חשה השתאות גדולה, כמעט סנטימנטלית

חנני ככל שזה ישמע, במקום מסויים זה פשוט מרגש אותי, האוניברסליות הזו. האם אתם גם חושבים שיש דברים שהם בבסיס חקירה מדעית באשר היא? ואם כן, אז אילו דברים? (ובמאמר מוסגר, הפורום הזה נורא מעניין!)

 

[אורידיקה]

את צודקת ../images/Emo13.gif

הפורום באמת מאד מעניין, ומזמן לא נתקלתי בעולם וירטואלי עשיר ומעניין כל כך. לשאלתך, אני מאמינה (או לפחות, רוצה מאד להאמין), שבסיס כל מחקר מדעי עומדת השאיפה להגיע לאמת מדעית, קרי, מסקנות שמבוססות על מחקר מדעי, שניתן להוכיח (אם מדובר מדעים מדויקים, מדעי הטבע וכו'), או שניתן לעקוב אחרי המהלך המחקרי והדרך שהחוקר עבר על מנת להגיע למסקנות שלו (בעיקר במדעי הרוח). מה שאני מנסה לומר (בסירבול מסוים

), זה שמסקנותיו של כל מחקר חייבות להיות מבוססות על הממצאים או הנתונים בשטח (גם אם זה טקסט ספרותי, נתונים מספריים וכו'). וזה מבחינתי משותף לכל מחקר מדעי, מעבר לתחום

 

[תזאי בדימוס]

ראי מאמרו המפורסם של קארל פופר

אישושים והפרכות אשר מבחין בין מדע לפסאודו מדע. http://www.stephenjaygould.org/ctrl/popper_falsification.html#see בנוסף, על פי פופר תיאוריה לא מוכיחים. על פי פופר, כדי שתאוריה תהיה מדעית, צרכים להתקיים לפחות שני תנאים. א. יש אפשרות להעמיד את התיאוריה למבחן של הפרכה אמיתי. ב. היא עומדת במבחן הזה בהצלחה. הדוגמאות של פופר לפסאודו מדע הם הפסיכואנליזה של פרויד ואדלר אשר אינם עומדת בתנאי הראשון. כל דבר בעולם רק מאשר אותם. לא ניתן להעמיד אותם למבחן הפרכה. תורת היחסות הכללית של אינשטיין כן עומדת בתנאים אלו מאחר ואיננשטיין ניבא מספר דברים שלא היו ידועים לפני ואכן בבדיקה הוברר כי הם מתרחשים. ברוחו של פופר נבנה במדעי החברה מבחן ההשערות. היינו החוקר מניח את השערת האפס ומנסה להפריכה. אלא שזה פיקציה כי השערת האפס אף פעם לא יכולה להיות נכונה.

 

[חצישלישרבע]

מה שפופר טוען

הוא לא שאי אפשר להוכיח משהו באופן כללי, אלא שהדרך שבה ידע גדל הוא לא על ידי כך שאתה לומד מה כן קורה, אלא שאתה לומד דרך השלילה, כלומר על מה ש לא מתקיים. שתיאוריות מדעיות עומדות לבחינה מתמדת של התקפות שלהן, אבל אלו ששורדות, שורדות בגלל אופי המסננת, ולא בהכרח כי הן מגלות לך את ה"אמת". אבל המוקד של הדיון שם הוא על "מהי אמת" בעולם, ואילו הנקודה שאני העליתי מדברת דווקא על המסננת, על תהליך המחקר האמיתי. אני מכירה את הטיעון של פופר לגבי אינדוקציה, ואני חושבת שהוא מדגים היטב את החולשה של הגישה הזו: אינדוקציה, כזכור, היא מתודת הסקת מסקנות על בסיס העבר: משהו קרה בנקודה התחלתית, משהו קורה עם כל צעד נוסף - לפיכך משהו יקרה בעתיד. אופן החשיבה הזה, הוא מאוד מאוד טבעי, אבל השאלה עולה - איך אני יכול לדעת אם באמת כך וכך יקרה? מה גורם לי לסמוך שתהליך האינדוקציה מספר לי את האמת? האופן שבו הוא מציע לפתור את הדילמה היא בעיניי סוג של התחכמות שכל מתמטיקאי יזעק חמס כנגדה, אבל זו לא הנקודה: הוא קוצה לדעת מה באמת יקרה. אותי מעניינת באלה הזו תהליכי המחשבה שכולנו עוברים כדי לעבד את התיאוריות המדעיות, לא משנה מאיזה תחום. האם התוצאה הסופית, באי אילו מהמקרים הללו היא ה"אמת"? אולי, אולי לא, וזה דיון מאוד סבוך לכשלעצמו, פשוט דיון אחר

 

[חצישלישרבע]

באלה הזו תהליכי = בשאלה הזו בתהליכי

 

[תזאי בדימוס]

אינודקציה מתמטית

בכפוף לאקסיומות מסוימות, היא דבר אחד מדויק, ואינדוקציה ככלי מחקרי במדעים הינו דבר אחר. פופר שלל את האינדוקציה ככלי מחקרי כי תמיד אפשר להתאים את התיאוריה לנתונים חדשים שמגיעים. יש כמה דוגמאות "לאסונות" ממש שהגישה הזאת הביאה על האנושות. למשל ההכללה של פרויד מכמה נשים שלטענתו פינטזו על אירוע של גילוי עריות בילדות על כל הנשים שבעולם. אבל האינדוקציה הזאת או ההכללה המטופשת הזאת של פרויד שלטה ללא עוררים, בכל מערכת בריאות הנפש (עבודה סוציאלית, פסיכיאטריה ופסילוגיה) עד שנות השבעים שמונים של המאה העשרים). לא סתם פופר התנגד לאינדוקציה ככלי מחקרי במדעים. הכלי החשוב ביותר למדעיות התיאוריה הינה היכולת להפריך אותה למשל על ידי ניבוי של משהו שאותו איננו יודעים ללא אותה תיאוריה. כך למשל, מכניקת הקוונטים הינה אוסף של חוקים מתמטיים וכללי משחק שלא בדיוק מתישבים עם ההגיון האנושי. קשה לכנות מצבים אבסטרקטים במרחב הילברט "כאמת". מצד שני, הם נתנו ניבויים מדהימים על דברים שלא ידענו לפני, ואיפשרו לחשב תהליכים בדיוק מדהים. הפיסיקה הקוונטית של חצאי מוליכים איפשרה לטכנולוגיה לייצר מעבדים כמו זה שבמחשבך הבייתי ואשר דרכו אנחנו מתכתבים כאן. זהו בהחלט מבחן הפרכה נפלא למדע אשר הוא עומד בו בכבוד גדול. בהחלט ייתכן שעוד כמה שנים תימצא תיאוריה חדשה שמסבירה את כל מה שידוע כיום ואף מרחיבה בניבויים חדשים שימצאו נכונים. לכן אי אפשר לומר כי מכניקת הקוונטים היא תיאוריה מוכחת. מה שכן, בהחלט אפשר לכנות אותה מדעית מאחר וניתן היה להעמיד אותה במבחני הפרכה והיא אף עמדה בהם נפלא. הלוואי שמדעי החברה יספרו לנו יותר מהמעט שהם מספרים כיום. הלוואי שהם וינבאו לנו דברים חדשים שאנחנו לא יודעים ולא רק יסבירו דברים בדיעבד. לאותם הסברים אין משמעות רבה כל עוד הם לא נותנים ניבוי מקורי חדש אשר הוא מבחן הפרכה של התיאוריה. גם קיומו של אלוהים יכול להסביר לנו את כל הדברים ביקום ולהישמע לחלק מאיתנו "אמת משכנעת" אך אותה "אמת" שאת מחפשת, לא תקדם את האנושות לשום מקום חדש. היא רק הסברים שלא ניתנים להפרכה על מה שכולנו יודעים.

 

[22ק ו ס ם]

אבל פסיכולוגיה אינה פיסיקה

ולכן היא לא צריכה מראש להיות מושווית אליה. וגם בתוך הפסיכולוגיה יש תחומים מדעיים יותר ופחות. עיקרון ההפרכה לא יכול לעבוד באותה צורה מעצם העובדה שאף פעם ניסויים לא נעשים בתנאים מבוקרים כמו בפיסיקה. הצורה שהידע מצטבר היא לא על ידי ניסוי בודד אלא אוסף גדול של מחקרים. אם הרבה מחקרים מראים משהו בכיוון מסוים והם נבחנו בשיטות שונות אז סביר שיש בזה משהו. תיאוריות במדעי החברה מושוות אלו לאלה ובוחנים איך הממצאים מתאימים לכל אחת מהן. אין כאן הוכחה מוחלטת במובן הפיסיקלי או המתמטי אלא הצטברות של עדויות בכיוון מסוים. המודל של לקטוש אם אתה מכיר מתאים הרבה יותר לתיאור תיאוריות פסיכולוגיות. הגישה שלך היא של הכל או לא כלום וזו גישה שלא מובילה לשום דבר. אם אי אפשר לומר משהו בוודאות מוחלטת לא אומר שאי אפשר לומר דברים חשובים במגבלות הקיימות.

 

[the new L]

אני לא חושב

שהגישה צריכה להיות הכל או כלום, אבל כן שכל חוקר שמסתמך על סטטיסטיקה יחשב ויציג במאמר שלו חישוב שיגיד מה ההסתברות שהטענה שהועלתה במאמר נכונה. זה בעצם העיקר, כי אם לא ידוע מה ההסתברות שהיא נכונה, אז היא פשוט לא נכונה, לכל צורך שהוא.

 

[תזאי בדימוס]

הוא לא יכול לעשות דבר כזה

כי הוא צריך לספק את הסתברות הטענה בהינתן הדטה הניסיוני. בשביל זה הוא צריך את ההסתברות האפריורית שכוללת בתוכה את כל אי הוודאות של התהליכים המורכבים כל כך במדעי החברה. מה שפועל קורה זה שהחוקר נותן את ה-p_value שזה בעצם הסתברות ההפוכה - הסתברות הדטה הניסיוני בהינתן ההשערה. היינו הוא מניח את המבוקש. ואת מי מעניין הסתברות הדטה שמניחים את המבוקש? מה שמעניין זה הדבר ההפוך, הסתברות הטענה בהינתן הדטה אין דרך לחוקר לספק את הסתברות הטענה שלו בהינתן הדטה.זאת אחיזת עיניים לחשוב שהוא מספק את זה.

 

[22ק ו ס ם]

נדמה לי שאתה שוב מתווכח עם עצמך

חוקר סביר לא יטען את הטענות שטענת. אני מסכים שבהרבה מאוד מקרים אי אפשר לתת ישירות את התשובה שמעניינת אותנו פשוט כי אין שום מידע על הנושא. אז מה אתה מציע? שישבו ולא יעשו שום דבר? מחקרים מוגבלים מעצם טבעם אבל הנתונים שנאספים לא חסרי משמעות בהינתן המגבלות. לכל מחקר בתחום חדש אין שום מידע להסתמך עליו, ועדיין אפשר להפיק מהם הרבה מאוד. מה שאתה מתעקש לא להבין זה שבמדעי החברה למחקר בודד אין חשיבות גדולה והוא לא יבצע מהפיכה גדולה ברוב מוחלט של המקרים. אבל כשנעשים עשרות ומאות מחקרים בתחום מסוים אז מצטברת מאסה של מידע רלוונטי.

 

[תזאי בדימוס]

נתונים גולמיים הם חשובים

אולי יהיה אפשר לעשות בהם שימוש בעתיד. אולם שכתבי עת, סרבו לפרסם מאמרים בהם הפי ואליו קטן מ-0.05 הם גרמו בעצם להטיה. אני אתן דוגמא. שיטת המטה-אנליזה, המאחדת הרבה מחקרים ביחד (שהיא מפוקפקת בפני עצמה אבל זה כבר סיפור אחר) יוצאת מנקודת הנחה כי יש לדגום את המחקרים באופן אקראי. אבל שחלק מהמאמרים לא פורסמו כתוצאה מקריטריון לא רלוונטי (פי ואליו קטן מ-0.05), יש בשיטה הזאת פגם רציני (עוד לפני שמדברים על פגמים אחרים). וזה לא שאני מתעקש לא להבין. אני מבין מאד את מה שאתה אומר. אני מתעקש לא להסכים איתך. אתה מדבר איתי על המדע המצוי. אתה אומר לי למעשה, ככה עובדים במדעי החברה. אתה שואל אותי, האם לא לעשות כלום? ואני שואל אותך בחזרה, האם שימשיכו להתווכח? האם מדע אמיתי צריך להתנהל תוך כדי ויכוחים או שראוי שהחוקר ידאג לכך שתהיה דרך להפריך את התיאוריה שלו. בשיטות הללו שאתה בעד להמשיך בהם, הופכים את המדע לכלי פוליטי. יש כאלו, כמו הפמניסטיות שעשו מזה אידיאולגיה. הן טוענות במפורש שמדע הוא פוליטי. אני מסכים איתן כי מדעי החברה הפכו להיות כלי פוליטי אם כי אני מתנגד נחרצות למסקנות שלהן להיות חלק מאותה פוליטיקה ולרתום אותה למטרותיהן. אני הייתי מציע לשפר את המדע, לא להנציח מצב קים שהוא לא תקין. התנתקות ממה שהיה בעבר, רק ישפר את מדעי החברה. חוקרים יתכננו טוב יותר את הניסויים שלהם. הם יוותרו על שאפתנות במחקר תופעות מורכבות ויסתפקו בהתחלה בניסיונות לראות האם הם מסוגלים לחקור תופעות פשוטות מאד, מוגדרות מאד, כמו למשל הזנחת שער הבסיס. זניחת המדע הישן רק יעשה טוב למדעי החברה בעוד שהישארות במה שהיה ינציח תופעות לא רצויות.

 

[22ק ו ס ם]

כן, מדע צריך להתנהל על ידי דיונים

הגישה שלך די מיושנת ומנסה להחיל את מדעי החברה את החוקים של מדעים מדויקים. אני מראש קובע שהם לא מדויקים בגלל מורכבות התופעות האנושיות ולכן ויכוחים הם חלק חשוב ואינטגרלי מהמדע. זה אגב ממש לא נכון שמתווכחים על כל דבר, יש הרבה דברים שמוסכמים על רוב החוקרים אבל זה לא נובע ממחקר זה או אחר אלא ממאה מחקרים בתחום. עיקרון ההפרכה עובד, רק שהוא שוב, לא פועל על מחקר בודד אלא ברגע שמתקבלים הרבה מחקרים שסותרים את התיאוריה מכיוון שאי אפשר ליצור מחקר בודד ברמת דיוק של פיסיקה. המדע הוא לא פוליטי במובן הזה שאם אתה ימני או שמאלני לא אמור להשפיע על תוצאות המחקר שלך, ואם זה כן משפיע אז זה יתגלה בשלב זה או אחר. זה אולי לא יתגלה מיידית כי במדעי החברה יותר קל להסתיר הטיות אבל לוארך זמן כן. כמובן שצריך להפריד בין מה שמחקרים מוצאים לבין הפרשנות שלהם שיכולה להיות שונה אצל אנשים שונים\ אבל קודם צריך להסכים על התוצאות לא? אני מסכים שמחקרים צריכים להיות טובים וחוקרים טובים אכן עובדים על שיפור המתודות המחקריות. הזנחת שער הבסיס היא לפעמים כורח המציאות ושלא כמוך אני לא חושב שזו בעייה חמורה מדי במקרים רבים. הטייה בפירסום היא הטייה ידועה ולא קשורה ישירות לנושא. מנסים להתמודד איתה על ידי פירסום מאמרים שלא מראים על שום אפקט אבל בעיקר על ידי רפליקציות שונות של ניסויים.

 

[tulkin]

אני אינני חסיד גדול של עקרון ההפרכה

אני למשל חושב שהוא עומד בסתירה לעקרון תער אוקאם שגם הוא עקרון מדעי מאד חשוב (וסליחה על הפרסומת, אבל כתבתי על זה בבלוג שלי, למי שרוצה לקרוא - הלינק למטה). מעבר לזה, ברוב המקרים שראיתי שמשתמשים בטיעון "זה לא מדעי כי זה לא ניתן להפרכה" זה היה abuse של העקרון. אני חושב שמטרתו של המדע בפרט, והחקירה המלומדת בכלל (כדי לכלול גם תחומים כמו היסטוריה ופילוסופיה) היא to make sense. ליצור מערכות ומודלים קונספטואליים שיאפשרו לנו להבין טוב יותר את העולם שבו אנחנו חיים ואת עצמנו. המערכות והמודלים האלה חייבים להיות עקביים בעלי מבנה לוגי ברור, וושהקונספטים עצמם יהיו מוגדרים טוב ככל שניתן, שהיחסים ביניהם יהיו מוגדרים היטב. חשוב שהמודלים האלה יסבירו את מה שהם מתיימרים להסביר. חשוב שהם יהיו פשוטים יותר מהתופעות עצמן (אחרת בשביל מה?) מטרתו של המחקר האמפירי היא לוודא שהמוגלים הקונספטואליים האלה לא רחוקים מדי מהמציאות, במקום שיש מציאות שאותה מנסים להסביר. לדעתי רק בתוך התחום הצר הזה של המחקר תקף אותו עקרון הפרכה במובן הזה שאם במודל הקונספטואלי אנחנו מצפים לX ובעולם שלנו X לא קורה, אז כנראה המודל לא מספיק טוב, ואז חוזרים לשולחן השרטוט ובונים מודל חדש. אבל חשוב לזכור שלא כל עבודת המחקר היא אמפירית. בניית המודלים והקונספטים היא לא פחות חשובה, והרבה יותר יצירתית וקשה מאשר ביצוע מחקר אמפירי. אני, כפי שבטח הבנתםם לבד, לא חושב שיש בהכרח אמת אחת שאותה מנסים לגלות. לפעמים באמת יש כזו. אבל המטרה היא למצוא מודל מתאים. אם יש אמת כזו, אז ברור שהמודל המתאים חייב להיות שקול לאמת הזו. אבל יכולים להיות מקרים שיש יותר מדרך קונספטואלית אחת לתאר את אותו אוסף תופעות, וששתי הדרכים האלה יהיו make sense באותה מידה. כל אלה מסבירים למה אני, למשל, אינני מחזיק בדיעה הרווחת שכל מחקר מדעי צריך להתחיל בשאלת מחקר. אני חושב שכל מחקר מדעי צריך להתחיל מאוסף תופעות אותן רוצים לחקור. ההשערות, אם נצטרך אותן יבואו אחר כך. אבל הרבה פעמים (בעיקר כשבונים תאוריה) לא צריך השערות. צריך לזהות תבניות. לצריך לבחון דברים לעומק. ומתוך כל אלה לנסות לגבש מושגים מתאימים. נו טוב... זה בינתיים... אולי יהיה לי עוד להוסיף אחר כך.

 

[תזאי בדימוס]

אינני חושב שיש סתירה

ולמעשה ניתקלים בזה לפעמים במחקר מעשי כאשר מישהו חושב על רעיון ובעצם מגיע לאותה תוצאה בדיוק שידועה כבר. מה היתרון של התיאוריה החדשה שלא מנבאת שום דבר חדש ומתלכדת בדיוק עם התיאוריה הישנה רק הסבריה אחרים ומורכבים יותר? אני חושב שההסברים לתופעות הם חסרי חשיבות. "יש אלוהים" מסביר כל דבר בעולם באופן שכוח השכנוע שלו עצום ורב. אבל לא ניתן ללמוד מהסבר זה שום דבר חדש. המבחן של תיאוריה מדעית שמסבירה משהו הינה הדבר החדש שהיא מלמדת אותנו (אותו מבחן הפרכה בצורת ניבוי למשל). הסבר שלעצמו, כמה שנחמד לנו לשמוע אותו וכמה שאנו כמהים לאמת, חסר חשיבות לדעתי. לכן, זה מסתדר היטב עם החלק בעיקרון תאר אוקאם שלא רואה חשיבות לשני הסברים שמסבירים את אותו הדבר. היינו, שתי תיאוריות שמנבאות את אותן דברים בדיוק, הם דבר אחד למעשה גם שהן נראות שונות. לגבי היסטוריה, צריך לבחון מה בדיוק מטרת המדע הזה. ניתן למשל לומר כי מטרת המדע הזה זה לספק ידע מסודר על דברים שהתרחשו בעבר באופן שמישהו אחר לא יצטרך לחפש באין ספור מקורות אלא הוא ימצא אותם מהמוכן. לדוגמא, המשפט בקולניאליות הרומיות בתקופה כזאת וכזאת. במקרה כזה מדובר על דיספלינה חשובה והיא צריכה להישאר בדיוק כמו שהיא. מצד שני, אם מישהו ירצה ללמוד מההיסטוריה להווה, הוא יצטרך להעמיד את התיאוריה שלו למבחני הפרכה כדי שנוכל לתת לטענותיו תוקף מדעי. ועניין אחרון, טיעונו של פופר לגבי עיקרון ההפרכה איננו עניין של נכון או לא נכון. מה שהוא עשה זה סוג של אבחנה בין תיאוריות - עניין של קיטלוג. הוא העמיד רף מאד גבוה למה שהוא דורש מתיאוריה מדעית. הפרשנות שלי לדבריו הוא כי הוא רוצה שהתיאוריה תספר לנו דברים שאיננו יודעים כיום (בעזרת מבחן ההפרכה) ולא תסתפק בהסברים על מה שאנו כן יודעים.

 

[tulkin]

אני רוצה להתייחס בעיקר לפסקה האחרנה שלך.

אכן, פופר משתמש בעקרון הזה כדי לקטלג. כל מה שאמרתי הוא שאינני חסיד של העקרון הזה - כלומר הקטלוג שהוא מציע איננו מענין בעיני. בכלל לא חשוב לי אם תקרא להיסטוריה מדע או לא. אם תקרא לפסיכולוגיה מדע או לא, אם תקרא למתמטיקה מדע או לא. זו בכלל לא שאלה מעניינת (כלומר היא לא מענינת אותי... היא מעניינת הרבה מאד אנשים, בעיקר אלה שמנסים לגייס כספים למחקר...מחקר שמוגדר "מדעי" זוה תמיד ליותר תקצוב). כשהייתי בתיכון שנאתי היסטוריה. שנאתי ספרות. היום אני חייב לציין שאני מעריך את שתי הדיסציפלינות האלה ולומד מהן חקירה מהי הרבה יותר ממה שאני לומד בתחומים "מדעיים". אני חושב שזה קשור לעובדה שאלה תחומי חקירה שלא מקדשים את המחקר האמפירי, ולא מפחדים לגעת בספקולטיבי, ולכן היכולת שלהם לתת כלים שיעזרו לנו ליצור הסברים טובים לתופעות אותן אנחנו מנסים לחקור היא מאד גבוהה. אתה טוען שהסברים הם חסרי חשיבות. אני חושב שהסברים הם הכל. אנחנו חלוקים בדעה הזו כנראה. לכל העניינים לגבי אלוהים כהסבר וכד' התייחסתי בפוסט שלי בבלוג, אין לי כרגע זמן לנסח אותם מחדש.

 

[22ק ו ס ם]

המשפט האחרון של הוא סתירה לוגית

אתה יכול לעשות אינסוף מבחני הפרכה לתיאוריה בלי שהיא תקדם אותם בשום דבר לגבי הבנה של העולם. לכן מבחן ההפרכה לא נועד לספר לנו מה חדש, אלא נועד לשלול את הקיים. זה תנאי מסוים לקידום המדע אבל לא מספק ורחוק מלתאר איך מדע עובד בפועל.

 

[תזאי בדימוס]

וודאי שמבחני הפרכה מקדמים אותנו

דוגמא למבחן הפרכה הוא גילוי הכוכב נפטון ב-1846. תצפיות הראו על סתירה בין תנועת כוכב אורנוס לבין המתחייב ממשוואות ניוטון. ההסבר לכך היה כי כנראה ישנו כוכב אחר שאותו איננו רואים ואשר הוא זה שמשפיע על תנועתו של אורנוס. החישובים הראו כי הוא אמור להימצא ביום כזה וכזה במקום כזה וכזה בשמיים. ואכן, בדיוק לפי המצופה התגלה הכוכב. זהו מבחן הפרכה אמיתי לתיאוריה. הוא מקדם את האנושות מאד. התיאוריה מעמידה את עצמה למבחן על ידי זה שהיא מנבאת משהו שאף אחד לא יודע כיום, ושלא ניתן לדעת ללא אותה תיאוריה. החשוב, במבחן ההפרכה שיש לתיאוריה סיכון משמעותי להיכשל בה. כך היה גם עם תורת היחסות של אינשטיין, כך היה גם עם גילוי הפוזיטרון וכך גם קרה בהרבה מקרים אחרים. כל ניבוי שכזה הוא מבחן הפרכה לתיאוריה. זאת בניגוד למבחנים העמומים ללא כל סיכון של האסטרולוגיה או הפיקציה של דחיית השערת האפס (אשר כמעט מהגדרה, אף פעם לא נכונה). בעבר חשבו בטעות כי מבחני הפרכה כאלו שהתיאוריה עומדת בהם (כגון הניבוי לגבי נפטון) הם הוכחה לתיאוריה. בה פופר והסביר לנו כי תאוריות לא ניתנות להוכחה. ואכן, לאחר שנים בהם היו בטוחים בתורה של ניוטון, התגלתה, תורת היחסות הכללית ובה תיקונים קטנים לתיאוריה של ניוטון ואיתה גם ניבויים חדשים. הוברר כי התיאוריה של ניוטון הינה קירוב בלבד ומקרה פרטי של תורת היחסות הכללית. ברגע שמדעי החברה יעמידו להם כמטרה יעד שאפתני שכזה של ניבוי, אולי יהיה סיכוי שביום מהימים הם גם ישיגו אותו. בכזה מקרה הם יבינו כי לאור מורכבות הבעיות במדעי החברה, לחוקר טוב אמור להיות הרבה יותר ידע מאשר הידע שיש לפיסיקאי למשל. הוא יצטרך ידע במתמטיקה, פיסיקה, חקר המוח ועוד ועוד. כל עוד שחושבים שמה שהיה עד היום הוא מספיק טוב ושהצטבר "ידע עצום", אז נמשיך באמת עם אותו "ידע עצום". אני אענה לך על השאלות האחרות שלך בשרשורי הזה ובשרשורים אחרים בפעם אחרת.

 

[22ק ו ס ם]

אתה מוכיח את מה שאמרתי

אף אחד לא חיפש להפריך את התיאוריה של תנועת אורנוס אלא שפשוט תצפיות הראו על סתירה מסוימת. כלומר, בפועל מדענים לא יושבים ומנסים לחשוב איך להפריך תיאוריות קיימות אלא מנסים לגבש תיאוריות חדשות או ליישב סתירות שהתגלו בתיאוריות קודמות. ההפרכה היא חלק מהתהליך המדעי אבל לא החלק המרכזי שבו נוצרות תיאוריות חדשות. זה פשוט שלב הכרחי שחייבים לעבור. גם אם תפריך משהו זה לא יקדם אותם ברוב המקרים למציאת התיאוריה החדשה מלבד זה שתדע שאתה צריך תיאוריה חדשה. חלק ממדעי החברה בהחלט עוסק בניבויים כמו שכבר הזכרתי ובהצלחה רבה. רק שהניבויים במדעי החברה הם ניבויים סטטיסטיים. אין לך אף פעם 100% מהמקרים שעונים לניבוי ואפילו לא 100% מהמחקרים. מה שיש לך זה הצטברות של מחקרים בתחום ספציפי שמאפשר לנבא בוודאות גדולה תופעה מסוימת. זה הישג מרשים מאוד מכיוון שבני אדם מורכבים והרבה פחות ניתנים לניבוי עשרות מונים יותר מכל תנועה של חלקיק.

 

[תזאי בדימוס]

לדעת שתיאוריה איננה נכונה

הינה דבר מאד חשוב. אתה יודע שאתה צריך לחפש משהו אחר. אל תזלזל בזה. עובדה, שכל כל קשה למדעי החברה לשתחרר והם ממשיכים בדיוק במה שהם עשו בעבר. וכן, אני מסכים איתך לחלוטין שבני אדם מורכבים הרבה יותר מכל תנועה של חלקיק. המסקנה שלי הינה שאם כך הדבר, אזי ברור שכדי לעשות מזה מדע צריך הרבה יותר ממה שנדרש ממקצוע כמו פיסיקה. כדי שיהיה סיכוי למדעי החברה, חוקר שם אמור להיות בעל ידע נרחב. עם רציצ'רד פינמאן לא מתווכחים לגבי הפחתת אין סוף מאין סוף כל מה שהוא עשה באלקטרודימניקה הקוונטית. פשוט, אפשר ללכת למעבדה ולבדוק את הניבויים שלו. זה המשמעות של מבחן ההפרכה. במדע אמיתי אין ויכוחים. החוקר מציע כיצד אפשר להפריך את התיאוריה שלו באותם ניבויים חדשים. עם RIND, והמחקרים שלו מתווכחים. מדוע? כי אין דרך ברורה לבדוק זאת. ואני שוב מאתגר אותך לספר לי על ההישגים החשובים ביותר לדעתך במדעי החברה. אשמח באמת לשמוע וללמוד

 

[22ק ו ס ם]

אבל מדעי החברה לא עובדים ככה

במדעי החברה יכולים להיות מספר תיאוריות שכל אחת מהן נכונה למקרים מסוימים ולא אחרים. אין שום תיאוריית על שמסבירה הכל בשום תחום. תיאוריות במדעי החברה מעומתות זו כנגד זו ולא כנגד איזו תיאוריה לא ידועה ברוב המקרים ומה שקורה זה שמצטברות עדויות שמטות את הכף לתיאוריה זו או אחרת או לא. בכל הויכוח פה לא ראיתי שום אלטרנטיבה מעשית למה שנעשה היום במדעי החברה, פשוט כי אין כזו. מדעי החברה כשמם כן הם, מדעי החברה ולא מדעים מדויקים וצריך לקבל את המגבלות הללו. זה שמדעי החברה לא זהים לפיסיקה כבר ידוע מזמן זה ויכוח מת. לגבי הישגים, כך לך דוגמא: פול אקמן יצא בשנות ה60 נגד ההנחה שהבעות הפנים תלויות תרבות. הוא יצא לחקור תרבויות שונות וגילה שיש מספר הבעות פנים אוניברסליות שמפורשות בצורה זהה בכל מקום. זה חולל מהפיכה גדולה כי עד אז הדיעה השלטת הייתה זו של מרגרט מיד, שבתרבויות פרימיטיביות לא חשים אותן תחושות ולא מביעים אותן הבעות פנים. זו מהפיכה גדולה שמאז נתמכה באינספור מחקרים.