הפנתי אל מאמר שכתבתי
ומשום שנראה מתשובתך זו שלא קראת אותו, אני מצרף את תוכנו: התעופה היוגית של מהרישי. למה היא מוכרת יותר מתירגולים אחרים של הטכניקות המתקדמות של המדיטציה הטרנסנדנטלית, טכניקות הסידהי? ארבע סיבות לכך: הראשונה, והפחות חשובה, היא שאם מישהו מסתכל על מי שמתרגל את התעופה היוגית של מהרישי, הוא יראה משהו בכיוון של ריחוף, של תעופה. הגוף, פשוט עולה לאוויר. בלי שום מאמץ או הפעלה של השרירים. יש שלושה שלבים לתרגול. בשלב הראשון, למסתכל מהצד, זה ייראה כ-'קפיצות'. רובם ככולם של מי שמתרגלים את התעופה היוגית כיום, נמצא בשלב הראשון הזה. למתרגל, התחושה היא של כמות אדירה של אנרגיה בחלק של הגוף עליו אנחנו בדרך כלל יושבים. האנרגיה הזו, פשוט 'מעיפה' את הגוף האוויר. בשלב הראשון, אנרגיה זו אינה מספיקה כדי שהגוף יישאר וירחף באוויר, ואז, מייד, או לעיתים די מייד, הוא נופל לקרקע. לכן מתורגלת התעופה היוגית על מזרוני גומאוויר עבים. לא מנסים לקפוץ, כמו שלא מנסים לעשות משהו במדיטציה הטרנסנדנטלית או ביתר התרגולים של טכניקות הסידהי. אתה מתרגל משהו בתודעה כשהיא מבוססת בשדה מאוחד של כל חוקי הטבע והתוצאה היא שהגוף עולה לאויר. בשלב השני, הגוף נשאר זמן ארוך יותר באוויר, אפילו כמה דקות. בשלב השלישי יש היכולת לעוף. לעוף ממש כמו ציפור. אבל זה ההבדל הפחות משמעותי. האושר שמלווה את התרגול, אושר עליון, מרוכז, נפלא. אושר שממלא כל נקבובית, כל תא בגוף ומפעפע מתוך התודעה, באמצעות התודעה ואל תוך התודעה - זהו ההבדל השני. ניתן להשוות את תרגול התעופה היוגית, בשלב הראשון שלה, לתינוק שלומד ללכת. הוא קם, מתנדנד, עושה צעד, ונופל. שוב קם, עושה שני צעדים, ושוב נופל. אבל הוא מאושר!!! כשהתינוק גדל ולומד לעוף, גם אז הוא נופל כל הזמן אבל האושר הוא עצום!!! ההבדל השלישי הוא מה שקורה אובייקטיבית בזמן התרגול. כשמחברים את המתרגל למכשור שבודק באופן אובייקטיבי את פעילות המוח שלו, את הפעילות הגופנית - חילוף החומרים, רמות שונות של מרכיבים ביוכימיים וכד', מוצאים שהגוף עולה לאוויר בדיוק באותו שבריר של שנייה שבו שמוח מתפקד בצורה המסודרת, המלוכדת, הקוהרנטית ביותר שלו והגוף נמצא במצב העמוק ביותר של מנוחה. מה אומרת התנסות זו בצורה אובייקטיבית? זה אומר שהגוף עולה לאוויר בדיוק באותו שבירי של שנייה שבו אנו מתנסים במודעות הטהורה, בתודעה הטרנסנדנטלית, בשדה מאוחד של כל חוקי הטבע. פירושו של דבר, שאנחנו מרגילים את הגוף לחשוב, לתפקד, לפעול מתוך הרמה הטרנסנדנטלית. כשאדם מ?רגיל את התודעה שלו, את הגוף שלו, לרמה הטרנסנדנטלית, ומרגיל אותם שוב ושוב, לאחר זמן מה, הרמה הזו מלווה אותו 24 שעות ביממה, זהו המצב המיוחד של הארה, של שימוש במלוא היכולת שלנו. תרגול התעופה היוגית הוא התרגול היעיל ביותר לפתח באופן מהיר, נוח, נעים ומעשי, שימוש במלוא יכולת, בכל הפוטנציאל שלנו. ההבדל הרביעי בין התעופה היוגית לבין יתר התירגולים של טכניקות הסידהי היא ההשפעה הסביבתית של המתרגלים אותה, על כלל האוכלוסייה. כשמתרגלים את התעופה היוגית נוצרת אצל המתרגל, כפי שכבר צייננו, רמה של שקט, סדר מושלם בפעילות המוח, שלווה, הרמוניה פנימית ואושר עצום. מאחר והתרגול מתבצע ברמת השדה המאוחד, אותה רמה בה הכל מקושר, כל בני האדם, כל תופעות הטבע, כל מה שקיים ביקום, למעשה את כל היקום כולו - הכל מקושר ברמה זו. אותו סדר, אותה שלווה, אותה הרמוניה, אותו אושר ואותה קוהרנטיות בהם מתנסים המתרגלים את התעופה היוגית, מתפשטים דרך השדה המאוחד ואל כל החברה כולה. רמת ההתפשטות בחברה, יחסית לגודל הקבוצה המתרגלת. ככל שהקבוצה גדולה יותר, היא משפיעה על גודל גדול יותר של האוכלוסייה. די ששורש ריבועי של אחוז אחד של החברה יתרגל טכניקות אלה, כדי להשפיע את ההשפעה החיובית ביותר על החברה כולה. זה נבדק אובייקטיבית על ידי מחקרים מדעיים, בלמעלה מחמישים מוקדי אלימות ופשיעה בעולם. לזמן קצר, של שבועיים, חודש, חודשיים, רוכזה קבוצה של מתרגלים כאלה, כל אחד על חשבונו, שלם את הטיסה, השהות במלון, כל ההוצאות שלו, ובא להשתתף במחקר כזה. כשלוקחים בחשבון את התוצאות של כל המחקרים ביחד, הסבירות הסטטיסטית שהשיפורים הדרסטיים האובייקטיבים שחלו בחברה כולה, קרו ללא קשר לקבוצת המתרגלים, הם בסבירות של אחד לעשרה מיליון מיליון מיליונים (או במתמטיקה פשוטה, אחד לעשר בחזקת מינוס 19). קיצור דרך משמעותי של מהרישי לשיפור החברה כולה והפיכת כל העולם כולו לגן-עדן עלי אדמות. "