מין מנטרה שכזאתי..
קראתי פעם משהו של אליסטר קרואלי על מנטרות ומשמה לקחתי את הרעיון הבסיסי וחיברתי אותו עם עוד כל מיני דברים, המטרה היא לרכז את כל התודעה שלך אל חפץ אחד ואז כשהיא מרוכזת מאוד בחפץ הזה "למחוק אותו" מה שמשאיר כאילו חור בתודעה שלך, שהחור הזה הוא השקט שאליו רצוי להגיע במדיציה טובה.
אני מתחיל בישיבה נוחה מסתכל על השעה עוצם עיניים ובמשך רבע שעה עשרים דקות פשוט נושם עמוק ונרגע.
ברגע שאני מרגיש מספיק מוכן אני מתחיל לחזור על משפט מסויים (המנטרה שלי) נגיד "הכל נכון, תאמינו בכלום". למרות שהמשפט הוא לא משנה כל עוד נוח לכם איתו, הוא בדרך כלל צריך להיות אימרה על האלוהות או על היקום אבל זה כמובן לבחירתכם.
וככה בקצב אחיד אני חוזר על המשפט ומתמקד רק בו, בצליל שלו, בתנועות השפתיים שלי, ובצורה שהאוויר יוצא החוצה. ולאט לאט מגביר את הקצב. כעבור עשרים דקות אתם בדרך כלל תגיעו למין מצב כזה שכולכם מרוכזים במנטרה הזאתי. זה יכיניס את המחשבות שלכם למין לופ כזה שיעזור לכם להתנתק משאר המחשבות. שמתי לב שכשאתה במצב הזה אם נגיד פתאום יעלה לך מין זיכרון מיוחד שהצחיק אותך בעבר ובדרך כלל יגרום לך לצחוק עכשיו הוא כאילו יכפיל את הרגש ואתה תמצא את עצמך עם חיוך מאוזן לאוזן ותחושה מדהימה. דבר זה קורה אחרי כמה פעמים ודיי בקלות.
זה השלב המכריע כעבר עשרים, שלושים דקות של חזרה על המנטרה עליכם פשוט לקטוע אותה. בלי מחשבה מוקדמת על כך, ברגע שאתם מרגישים שהזמן נכון לא משנה אם אתם בסוף המשפט או לא בפתאומיות! לקטוע את הרצף. דבר זה אמור להביא אותכם להשקט, לדממה המוחלטת. להגיע למצב הזה של השקט הוא לא קשה אבל הוא יחזיק רק כמה שניות כדי לגרום למצב הזה להישאר יותר זמן צריך לעבוד קשה מאוד. בשני המקרים ההרגשה אחרי מדהימה ובאמת מרגיעה. בהצלחה. נ.ב לתרגיל יש כמה תופעות לוואי ממש נעימות כמו נגיד פעם אחת אחרי התרגיל הרגשתי ממש מעופף והכל היה ורוד הייתי אומר מין סוג של סטלה שאפשר לשלוט עליה. אבל אני מניח שאם מגזימים איתו ועושים אותו שעות על גבי שעות זה גם יכול להיגמר לא טוב ככה שאם אתם מחליטים לנסות אותו לפחות בהתחלה אל תגזימ יותר מדיי, בעדינות.
אז קדימה, לעבודה! שרשרו! נ.ב. אני שומר לעצמי את הזכות לפרסם את המדיציה שלי לאח"כ, למטרות הקפצה
