הסימוכין:
כל מה שהצגתי אינו פרשנות כי אם הכתוב בוודות אחד לאחד. על פי הוודות העליון הוא אישיות ולא חוק טבע מופשט. בבהגווד גיתה קרישנה אומר: "אני הוא המקור לברהמן חסר האישיות אשר הוא העמדה הבסיסית לאושר עליון ואשר הוא בן אלמוות, אינו מתכלה ונצחי." (14.27) הצהרה מפורשת כי הברהמן נובע מהאישיות, מהבהגוואן, מקרישנה. שלושת ההיבטים של העליון הם: בהגוואן – אישיות עליונה. ההיבט הגבוהה ביותר. פרמאתמה – ההיבט המקומי שמופיע לצד הנשמה. ברהמן – ההיבט המופשט והשורה בכל. בוישנו פורנה נאמר: " דמות אישיות אלוה העליון, אשר נבדל הן מהעולם החומרי הזמני והן מהברהמן האימפרסונאלי, הוא ההיבט הגבוה ביותר של העליון. זה מתואר במילים הללו: לוישנו הריבון, אדון כל האונים, יש דמות והוא שונה מהברהמן חסר הדמות. מאז ימי קדם הגו בו היוגים בטראנס מיסטי. הוא נפרד מאוניו אך יחד עם זאת לא מהברהמן האימפרסונאלי. הו בר המזל, דמותו היא רוחנית. כל דבר בהרי הריבון הוא רוחני. הוא הנול בו נארג העולם החומרי." (וישנו פורנה 1.22.59,61-62) ובאישופנישד מוגדר הברהמן כמעטה האנרגיה הפנימית בלבד וכי שירות מסור לאישיות אלוה העליון הוא הדבר הנשגב ביותר. (אישופנישד 15) כך שאין כל ספק לגבי הגדרת אלוהים ביחס לברהמן על פי הוודות. לא אמרתי שהעליון הוא "בשר ודם". עצם העובדה שהוא כולל אישיות ודמות מוחשית לא הופכת אותו לחומרי. דבר יכול להיות רוחני ויחד עם זאת מוחשי ובעל דמות. אתה כניראה מבלבל בין רוחני לסמוי. דברים כמו מחשבה או רגש, שהם סמויים, גם הם מוגדרים כחומריים על אף שהם לא מוחשיים מבחינת חמשת החושים. במערב נהוג לבלבל בין רוחני לסמוי עקב עלייתן של פילוסופיות אתיאיסטיות המגדירות רוחני כדימיוני ועל כן סמוי כמו מחשבה ורגש. בבהגווד גיתה נאמר: "אנשים שוטים שאינם יודעים אותי בשלמות, סבורים שאני, קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הייתי לפנים מופשט ונטול אישיות יחודית ועתה עטיתי דמות זו. ברוב בערותם אלה אינם מכירים את טבעי הנעלה יותר, הבלתי-נכחד והנשגב." (בהגוד-גיתא 7.24) אגב: גם חז"ל וגם התנ"ך (בניגוד לרמב"ם שהורה דברים סותרים להם) קיבלו את אלוהים כאישיות וכבעל דמות והם מקובלים על הכל כמונותיאיסטים לכל דבר. אגב: בפוג'ה נהוג לסגוד לעליון בהתגלותו כווישנו יחד עם בת זוגתו לקשמי שהיא הדווה האחראית על שפע. כך גם אנשי המקרא נהגו לסגוד ליהוה לצד בת זוגתו אשרה האחראית על שפע, כך מסתבר מראיות ארכיאולוגיות. תפיסה אימפרסונאלית כמו של הבודהיזם, האדוויתה והרמב"ם היא למעשה לא מונותיאיסטית כי אם אתיאיסטית. מונותיאיזם משמע שהתיאוס הוא אחד. אף אחד גם לא טען שיש חלוקה לוישנו, ברהמה ושיווה. רק וישנו הוא העליון (על כל שמותיו השונים: קרישנה, רמה, נרייאנה, הרי וכו'). שיווה וברהמה הם לא אלוהים. הם לא הבהגוואן. הם דווים: נשמות כמונו בדיוק המצויות ברמה גבוהה יותר בעולם החומרי כפי שאנו ברמה גבוהה יותר מחיות וצמחים. להגדיר אותם כאלוהים, או להגדיר את וישנו כאחד הדווים, זו פשוט טעות בתרגום. ההגדרה של רוחני על פי הוודות היא: בעל נצחיות, חדווה וידע (סת צ'ית אננדה). חומר הוא ההפך מזה: חסר מודעות, זמני וללא עונג. העליון, האישיות העליונה, מוגדר על פי הוודות כסת צ'ית אננדה ויגרהה – נצחיות חדווה וידע עליונים. הברהמן הוא רק היבט הנצחיות. הבהגוואן מכיל בתוכו את כל ההיבטים. האמת היא, וזה מתואר בוודות, שתחילה קיים העליון, בעל אישיות ודמות. הוא מתרחב לברהמן המקיים כל עליו הכל נשען. בעולם רוחני שהוא למעשה רוב הבריאה, העליון חווה יחסים עם הנשמות. הנשמות נוצרו לצורך יחסים עם העליון. עבור אלו שמאסו בכך נוצרו העולמות החומריים בהם הנשמה יכולה לדמיין שהיא המרכז עד שתמאס בסבל של העולם החומרי ותבחר לצאת ממנו. היא יכולה לשוב לעולם הרוחני על ידי פיתוח היחסים שלה מחדש עם העליון, או להתמזג בברהמן ובכך לצאת מהסבל החומרי אך גם לא לשוב למצבה המקורי.
אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת על פרישות מהעולם. מצד שני כל אחד מוצא את הדרך שלו להגיע לפרישות כזו. מי שתשוקותיו חזקות מאוד (יצר הרע ביהדות) זקוק למערכות שלמות של פחדים ואמונות שיאזנו את התשוקות הללו. זוהי דרך הדת, ואין כמובן שום טעם להתווכח עם אדם דתי, יש לו סיבות פנימיות חזקות מאוד לכך שהוא מאמין בדרך זו ולא אחרת.