מדוע לחשוב חיובי

[koryz]

מדוע לחשוב חיובי

שלום לכולם. בעיקרון, אני היום במצב נפלא, אם להוציא מהמשוואה את כל מה שהוא לא כזה. לא בדיוק רע לי בחיים. אבל גם אין שום סיבה לחייך. או לפחות, אני משתדלת. נפרדתי כרגע (סיפור מורכב ולא אכנס לפרטים) מהמטפל האחרון שלי פחות או יותר נגמר לי הכסף והייתה לי פרידה - מבן זוג שהכניסה אותי לדיכאון כמעט לעשרה ימים. אבל זה לטובה, כמובן. ובכ"ז, זה קשה. יש לי בלוג שלא ברור למה אני כותבת בו. במילא לא מגיבים אבל אני לא כותבת הרי כדי שיגיבו. הכתיבה נעשית לשם הכתיבה, לא? אני מרגישה מאוד עצלנית. אבל גם כשעבדתי שבועיים ברצף הייתי מרגישה כך. זה תוכנת היטב בראשי אנשים מסוימים רוצים את חברתי. אבל אני מעדיפה את כל מי שדווקא לא מעוניין אני למעשה בוחרת במידה מסוימת להיות לבד אבל רע לי עם זה. אין לי בעיה "לדבר על החיים", אם כי הייתי מעדיפה שלא לחיות אותם. ואני לא חיה. אני מעבירה את הזמן. אפשר לעשות יותר מזה. אבל, האם זו לא בחירה לגיטימית? המטפל האחרון האיץ בי להפסיק "להתאבד" במציאות. נכון. יתכן, והמחשבות הדיכאוניות שלי הן בריחה. אז מה? אסור לי? האם זה לא לגיטימי לצפות לקבל תמיכה בלתי שיפוטית ממטפל בתשלום? אפשר להתמקד בחיובי ולהעצים אותו במקום להעביר עלי ביקורת. את זה, אני אעדיף לעשות לבד. מצד שני, מה בדיוק יצא לי מאמפטיה מזויפת? אני לא מגיעה למטפל על מנת שיקשיב לי. אבל כשהוא מדבר, גם זה לא טוב. יש המון אנשים שמעוניינים להיות איתי בקשר. לדבר איתי, להקשיב לי. אבל, מה הטעם בדיבורים? במילא רוב הזמן, הם לא יבינו אותי. עדיף לי לחסוך אנרגיה. אין לי רצון לדבר, לחיות או לקום בבוקר. אבל אני ממשיכה. הכל אצלי משתנה, המצב הזוגי, החברתי, התעסוקתי. אני מתמודדת עם הרבה שדים פרטיים שלי, ולא הכל יוצא כלפי חוץ. זו המלחמה הקשה ביותר. דווקא המשפחה מפרגנת לי מנוחה, מעודדת אותי, בטוחה ביכולות שלי, תומכת בי נפשית, כלכלית אם צריך, הם רוצים לתמוך בי יותר משאני מעוניינת. וגם חברות. לא איכפת להן לפגוש אותי גם כשאין לי מצב רוח טוב. ולדבר איתי. כאילו ששיחה איתי היא איזה נכס או משהו. אבל, אני חזקה מהן. אפשר לחשוב גם שלילי אם מתאמצים. הם פשוט לא רוצים מספיק. ולי אין מושג מה באמת אני רוצה, או איך להשיג את זה. אשמח לתגובות.

 

[מיכאל שנ]

בקיצור ...

את כנראה צריכה שיזוף טוב .

 

[פרפרי אהבה]

ברוכה הבאה לפורום שלנו ../images/Emo140.gif

קראתי את הפוסט שלך והרגשתי ששני אנשים כתבו אותו: מצד אחד, יש בחורה שיודעת מה היא רוצה,עקשנית, עומדת על שלה, יודעת למה לצפות, חכמה,נבונה. מצד שני, יש בחורה חסרת בטחון, שלא יודעת מה רוצים ממנה. את רוצה שיקשיבו לך,אבל לא רואה טעם בזה. את רוצה שיגיבו, אבל השאלה אם תקבלי את התגובות. אני מרגישה בקריאת הפוסט שלך שאת בחורה מאוד מעניינת ומיוחדת. החיים פותחים לנו דלתות, או יותר נכון מאפשרים לנו לקבל מפתחות לפתיחת דלת. את יכולה לעמוד תקועה מול הדלת הנעולה או לבחור להשתמש במפתח כדי לפתוח את הדלת. את עוברת הרבה שינויים בפן האישי,בפן התעסוקתי וזה לא קל. ברגע שתאפשרי לאנשים סביבך לתת לך תמיכה,כובד המשקל של השינויים האלה יפחת. וזה גם בסדר לקחת צעד אחורה ולא לקבל ישר את התמיכה אלא להתמודד בזה עם השקט שלך. לי זה קורה הרבה שאני צריכה קודם את השקט שלי ורק אז לקבל תמיכה או עצה.

 

[koryz]

תודה רבה!

נעים לכתוב בפורום כזה. את מאוד צודקת בחלק מהמסקנות שלך. אני מרגישה שהבנת הרבה ממה שאמרתי, והיטבת לנסח. אני באמת, כפי שרשמת, לא עוברת בכל דלת רק מכיוון שאפשר. זו בחירה שלי. אולי בגלל זה אני מתקדמת לאט, אבל אני שלמה עם החיים שלי. ואנשים קרובים לא רוצים רק לתמוך, הם רוצים להשפיע. וכנראה שזה מובן. אבל, איפשהו, בין להקשיב להם מתוך אכפתיות ולשמוע דברים אישיים שהם מעוניינים לחלוק איתי, ובין לשמוע אותם מדברים איתי על מה שנדמה להם כבעיות שלי - ישנו גבול. זה אמנם לא תמיד מובן להם, אך גם אם לא - אין להם ברירה אלא לכבד את הרצון שלי. מבחינת חלק מהם "קשר" פירושו לדבר על הכל, תמיד ובגילוי לב. לדעתי, בשביל זה יש תפילות ומטפלים. אני, לדעתי האישית, לא מוכרחה לשמוע את האכזבה שלהם מהחיים שלי או את הדיעה שלהם על חיי או את מה שהם חושבים שעלי לעשות, רק מכיוון שאנחנו "בקשר". כשזה מדובר בי, הייתי מעדיפה לא פעם שלא יתערבו. גם להגיד את דעתם ללא הזמנה או אישור שלי זהו סוג מסוים של התערבות וחוסר רגישות ועד אלימות רגשית, במקרים מסוימים. (יש כאלו שרוצים להכריח אותי לשמוע ואז זו כבר כפייה ואלימות, גם אם לא פיזית). לפעמים אנשים נותנים עצה לא דווקא מפני שהם רוצים לעשות טוב אלא מכיוון שזה צורך שלהם, בדומה לאינסטינקט או מנוע פנימי. בכלל אין לזה קשר אלי. הם רוצים לראות התקדמות, תוצאות וכו'. זה גם קרה לי בעבר עם אחד המטפלים שלי. לאנשים יש נטייה להיות איכפתיים כלפי ולטשטש גבולות. אני לא באמת אדם כל כך פתוח. ואני לא מעוניינת באנשים שמציעים לי מפתחות תמורת שליטה, ויש הרבה כאלו. אם מישהו לא מעוניין להעריך אותי בגלל מה שאני וללא תנאים, הוא מוזמן להמשיך את דרכו בלעדיי. הצעדות הטובות ביותר שלי, הן אישיות. במידה מסוימת, הייתי מעדיפה להתמוטט לבד אם צריך מאשר להעזר באנשים שתלטניים שחיים את חייהם דרכי, גם אם בדרך הם עוזרים לי. המחיר בשמירה על העצמאות הזו הוא עצום ומקיף. בין אם זה מחיר רגשי, כלכלי ואישי. וההשלכות של הבחירה הזו, משפיעות עלי עד היום, ובכל תחומי החיים. אבל, החופש שווה את הכל, כולל החיים עצמם, במידת הצורך.

 

[פרפרי אהבה]

ואמרת את זה להם?

אולי הדרך שבה הם תומכים בך לא מתאימה לך? אצלי ואצל בעלי,רוב המריבות בשנה הראשונה נסבו סביב זה שאני לא הבנתי שהוא צריך את הזמן הזה לחשוב לפני שמגיב כשמתווכחים/רבים ולא להתעצבן על זה והוא לקח לו גם הרבה זמן להבין שאני צריכה את השקט שלי ורק אז להוציא את מה שמציק לי. תנסי לחשוב עם עצמך ואז לומר להם- מה יעזור להם לעזור לך? מה את והדגש פה הוא עלייך ועל הרצונות שלך- רוצה שיגידו/יעשו כדי לתמוך? והמלצה אישית שלי- כשאת רוצה להיות לבד-צאי מהבית, תטיילי באוויר הצח, לכי לים עם ספר טוב...זה הכי מנקה את הראש

 

[koryz]

אמרתי

ואני מאוד אוהבת לטייל, וגם עושה זאת מדי פעם. זה אכן מנקה את הראש. העניין הוא, שלפעמים נמצאים בחברת אנשים, ושואפים לתקשר איתם בצורה אידאלית. אני חושבת שיותר קל - ואולי גם בריא, לפעמים להתנתק זמנית מאשר לשוחח, ובשיחה עצמה להימנע מהבעת דיעה כזו או אחרת. לצד השני, לפחות. אולי באותה המידה, שלפעמים קל יותר לרוץ ריצה איטית מאשר ללכת מהר. לא תמיד מובנת, לאנשים קרובים טעמה של שיחת סמול טוק, מבחינת חלק מהם זו שיחה ללא משמעות ואפילו מיותרת. הבעיה היא, שלא תמיד אנשים מבינים אותי, ומסכימים לדרך התמיכה בה אני מעוניינת. אין זה אומר שהם אינם מודעים אליה ויש אנשים שקשה להם להתמודד עם השונה ועם מה שאינם מבינים. יש אנשים שמאמינים שהדרך שלהם היא הדרך הנכונה או שבגלל שמרבית האנשים עושים משהו ואולי בגלל נורמה מסוימת, על כל השאר להתיישר בהתאם לנורמה. ובכן, אני לא מאמינה בכך. למרות שאני מודעת לפחות בחלק מהזמן לנורמות המקובלות, זו כשלעצמה איננה סיבה מספקת, מבחינתי, לפעול לפיהן. בניגוד אולי לרושם האנטיפטי שאני יוצרת, הבעיה היא לא חברת אנשים. אנשים עצמם לא מפריעים לי. אלו רק המילים שהם אומרים והמעשים שלהם

 

[manson23]

אז את בעצם שואלת "מה הטעם לכל זה" ?

אני לא חושב שזו בחירה לגיטימית לחיות כדי "להעביר את הזמן" , המחשבות השליליות כנראה נובעות מזה שהמצב מתסכל אותך כי הרי עמוק בפנים את יודעת שאת מסוגלת להרבה יותר.. מותר לך "לברוח" אבל אולי עדיף שלא תברחי לכיוון המחשבות הדיכאוניות למרות שהן נורא מפתות והכי קל לנו להיכנס לעצב ולרחם על עצמנו מאשר לקום ולעשות מעשה.. מה ייצא לך מ"אמפתיה מזויפת" ? מי אמר שהאמפתיה של המטפל שלך ברמת מזויפת? אולי הוא באמת מרגיש אמפתי ולא "עושה את עצמו" ? יש אנשים שצריכים את השעה הזו בשבוע במקום שבו יוכלו להרגיש 100% נוח ולפרוק את אשר על לבם ולנתח את מצבם ויש כאלה שלא, זה לגיטימי קשה לאנשים להבין אותך אם את לא באמת מבינה עד הסוף את עצמך (כך זה נשמע לפחות) , מבין שהשיחות האלה מתישות אותך, אבל בכל זאת את עדיין כאן, משמע משהו בתוכך עוד מצפה, מקווה ומאמין שיהיה בסדר...את זה צריך להעצים סליחה אם זה נשמע ביקורתי או שיפוטי, זה לא אמור היה להישמע כך, אני שותף בחלק מתחושותייך

 

[koryz]

שלום manson23

לא ברור לי, מהתשובה המושקעת וההגיונית שלך, האם אתה בעד לגיטימציה לבחירות שונות או שלא. המטפל המדובר ידע בפגישה האחרונה שלנו שזו הפגישה האחרונה, והוא אמר לי, להערכתי את כל מה שהוא חושב עלי שזה, אם הוא היה שואל אותי, לא היה משהו שרציתי לשמוע. אבל הוא לא שאל. ומעבר לזה הוא גם אמר לי דברים שלא רציתי לשמוע. נתן לי עצות. אולי יש כאלו שמעריכים עצות מבעלי מקצוע חכמים ומנוסים, אני, כנראה שלא. בשביל זה אולי הלכתי לאיש מקצוע, כדי לקבל אמפטיה. בכל מקרה צריך לדבוק בתאוריה מסוימת, אם הוא מעמיד פני אמפטי אז עד הסוף ובכל מקרה אמורים לכבד אותי, המטפל ידע מה אני רוצה לשמוע ומה לא, ואפילו אם *סתם* לא מתחשק לי לשמוע משהו - עליו לכבד את זה. הבעיה הייתה שהוא באמת היה אמפטי, ואיכפתי. אבל אני מעוניינת בכבוד הרבה יותר מאשר הבנה והכלה. כבוד זה לפני הכל. אני אדם, לפני שאני פציינטית. קשה לי להאמין שהיית יכול להבין אותי, יש בינינו הרבה פערים ולא נכנס לזה. ברשותך. למרות זאת אני שמחה לשמוע את הדיעה שלך, היא ישירה ועניינית ובעלת מסר אופטימי שמתחבא בה. ובמיוחד טוב כשהיא לא זהה לדיעה שלי. הדיעה שלי הרי כבר ידועה לי. ונדמה לי שאני מבינה את עצמי קצת יותר ממה שנדמה. אם כבר התייחסת לקושי, תדע שזה ממש לא פשוט לרחם על עצמי, אני משקיעה בכך הרבה זמן ומאמצים. אבל, המאמץ משתלם. אני מאמינה שלחיות זו בחירה לגיטימית, אם כי לא היחידה. ולאף אדם אין את הזכות לשפוט אותנו לגבי מטרות המשנה. הרבה מתוך הפרשנות שלנו לחיים היא אישית, ומושתתת על הניסיון בחיים והחוויות האישיות שעברנו, וחלקו אינו תלוי בנו. לאף אחד אין אפשרות לדעת מה עובר באמת על האדם האחר. אבל אפשר לכבד את השוני בין אנשים, גם אם לא מבינים אותו. אני מרגישה שאתה מבין חלק ממה שכתבתי. בכל מקרה, וודאות יש אחת. מצב יכול לתסכל בגלל חוסר וודאות באותה כמו גם וודאות. כפי שאמרתי, אם רוצים באמת להיות מתוסכלים אפשר להעזר בדרכים יצירתיות, או ליצור קשר איתי. אתה מוזמן להמשיך ולמשב, אם מתחשק לך. כבר הכנתי את ערכות המגן.

 

[manson23]

מקווה שערכות המגן יישארו להן בבוידעם

אין צורך לדעתי להוציא אותן וכמובן גם אני שמח לשמוע את דעותייך לגבי הטיפול- האמפתיות מין הסתם היא ערך עליון בטיפול, אבל המטרה בטיפול היא לא רק לקבל אמפתיה היא גם לטפל בבעיות וזה גם אומר לשמוע דברים שאולי לא הכי נעים לשמוע כי זה חלק מהטיפול נכון, אפשר להסתכל על זה בצורה הכי פשוטה ולהגיד : אני משלמת לו כסף אז שידבר איתי רק על מה שאני רוצה ושיתנהל איתי רק איך שאני רוצה, השאלה האם כך את תחווי שינוי? אולי לא הייתי יכול להבין אותך, ולא ניכנס לזה כפי שביקשת , רק אגיד שזה מאוד מפתיע אותי שאת כבר יודעת שיש בינינו הרבה פערים. המאמץ משתלם? משתלם לך לרחם על עצמך? איך זה בדיוק משתלם לך /איזה טוב יוצא מזה? אני שואל ברצינות. אני מודה שזו פעם ראשונה שאני שומע מישהו שאומר לי שקשה לו לרחם על עצמו, רחמים עצמיים תמיד נראו לי כמו הדבר הכי קל, זה בהחלט פער שקיים בינינו. בסופו של יום אני כמובן מכבד את השוני הקיים בין אנשים, כל עוד מעשי אדם אינם פוגעים באחר אז מבחינתי שיעשה כאוות נפשו. אבל למרות זאת, אותי אישית מקומם שמישהו מאבד תקווה מהחיים כל כך מהר ומרשה לעצמו לחיות "סתם" זה נכון שעיקר (או אפילו כל) הפרשנות שלנו לחיים היא אישית, זו סוג של בועה ולעתים זו גם בועה מזיקה לא? לפעמים שווה לשמוע עוד פרשנויות מאנשים שונים על החיים שלך לפני שאת מוותרת עליהם לגמרי ורק אז אולי תוכלי להחליט מה את באמת רוצה לעשות (לחיות סתם/לחיות/לא לחיות) המסר האופטימי מההודעה הקודמת לא מתחבא אלא צועק

 

[koryz]

ל manson23

מבלי להיכנס לפרטים, בגדול המסר שלך מדויק ונכון. אבל כאן הנושא מבחינתי הוא לא נכון ולא נכון, צודק ולא צודק. ויודע מה, אני שמחה בשבילך, שאתה לא מצליח להבין אותי. אני בספק אם יצא לך להיות פעם בטיפול פסיכולוגי. למעשה המטפל המדובר לא היה פסיכולוג קליני. הוא היה אחד מהמטפלים המוערכים על ידי ביותר, אני לא מחפשת תעודת פסיכולוג דווקא. היו לו תעודות אחרות. אני מניחה שכוונתו הייתה לטוב. ועדיין, לזרוק לכל הרוחות את "המקום הבטוח" רק בשל איזו עצה - זו פגיעה לא מקובלת בערכים בסיסיים בטיפול. המשפחה שלי, עמוסה בעצות ודיעות נהדרות, ואני משקיעה המון כדי לשרוד בתוך ים הביקורת הזו. אני הולכת למטפל כדי לקבל משהו ספציפי מאוד. לאשתו, לילדיו ולחברים שלו הוא אולי יכול להגיד את מה שהוא חושב ללא מסננות. בטיפול זה אחרת. הוא היה יכול לדון איתי, בצורה הגיונית, לשאול אותי האם אני מעוניינת בביקורת ובדיעות שלו. פעם אחת הוא עשה זאת, לבקשתי (דיברנו על כך לא פעם), והייתי מוכנה לשמוע. אבל כשמעלים נושא לדיון, יש משא ומתן. ובמשא ומתן צד אחד לא בהכרח "ינצח", אלא יתכן ותהיה פשרה. או שאולי אפילו, המטפל "יאלץ" להימנע מלהביע את דעתו. זה בהחלט יתכן. הרי אין שיוויון בטיפול, אחד מהצדדים מקשיב לאחר ומקבל תשלום. האם המטפל, מטפל ללא קשר לאופי תחום התמחותו, אינו אמור להתחשב בבקשותיו של המטופל? ברור, שהרבה יותר פשוט לזרוק פצצה, ולדבר "מהלב". הכוונה טובה, מה חשובה הדרך? בטיפול, לטעמי, הדרך היא הכל. ולך, ולכל אחד כאן בפורום, מותר להביע את דעתו באובייקטיביות וגם שלא באובייקטיביות, יש לגיטימציה למתן דיעה וגם לביקורת. פורום, עם כל הכבוד אליו אינו זהה לטיפול נפשי או לטיפול מקצועי. ואגב הוא פגע בי בעוד דרכים. כל פעם אני נפגעת מחדש ממטפלים, אולי עדיף לכתוב בפורומים, למרות הסיכון לפגיעה כאן הביקורת והמשוב הם ללא תשלום הגישה שלך נשמעת חיובית והגיונית, מן הסתם אם היית נפגש איתו הייתה לכם פגישה פורייה. אבל אתה ככל הנראה דווקא לא תלך לטיפול. ואתה יודע מה, אדם שבאמת מכבד אותי, כל אדם כזה, היה נמנע מלהגיד משהו שאני לא רוצה לשמוע. ויש לי כמה חברות, ואנשים שאני בקשר איתם. לא תמיד מסכימים על הכל, אבל כבוד יש בינינו. ועוד הרבה יותר, העצמה, העצמה אדירה אחד של השני. אנחנו בעיקר קבוצת אנשים שיוצרת קשר אחד עם השני ברגעים קשים. ממש בשביל זה. ויש רגישות גדולה אחד כלפי השני. אנחנו לא יודעים תמיד מה יפריע לאחר לשמוע, אבל כשיש הקשבה והתחשבות, אין צורך בקריאת מחשבות או בחשיבה זהה. טוב, סטיתי קצת מהנושא המקורי. התשובה שלך קצת טילטלה אותי. עד היום, חייתי באשליה שאני אדם לא מטומטם במיוחד, ודי אמיץ ומתמודד אפילו. כשלמעשה אני עצלנית ופסימית, אני מורידה את הרף כנראה כדי להתמודד עם הדיכאון. אם במילא אין סיכוי שיהיה טוב, לְמה להתאמץ. ואם יש סיכוי שיהיה טוב, אני סתם עצלנית. את זה קצת יותר קשה להכיל. יש לי קושי מסוים להמשיך להתייחס לתוכן שכתבת. המסר העיקרי בתגובה שלך אינו תלוש מהמציאות. להיפך. הייתי יכולה להיות קטנונית ואולי לענות לך לעניין לגבי תתי הסעיפים, אבל סביר להניח שזה היה פוגע בי יותר. האופטימיות שלך היא קצת יותר ממה שאני יכולה להכיל ברגעים אלו. תודה על התגובות.

 

[manson23]

כמה דברים

אני לא אוהב לחשוף מעצמי יותר מידי ברשת אבל לצורך הדיון אגיד שכן הייתי בטיפול, אמנם לא ארוך (כמה חודשים בסה"כ) ודווקא השינויים הדרמטיים והטובים שהתחוללו בי היו דווקא כששמעתי את הדברים בצורה שהיא פחות נעימה או כשדיברתי על מה שאני הכי לא אוהב לדבר, אבל ברור לי שאצל כל אחד זה אחרת, אני מבין שבשורה התחתונה את נפגעת מהמטפל שלך ואני יכול לתאר לעצמי את גודל הפגיעה, אני חושב שאולי את צריכה לכתוב לו מייל או להיפגש איתו ולספר לו את מה שאת חושבת לא חושב שזה הוגן שאת תישארי עם התחושות האלו, כדי שהוא יכיר אותן מסכים איתך לחלוטין לגבי החשיבות של "הדרך" בטיפול, דווקא בגלל זה אני מציע שתיצרי איתו קשר ותגידי את אשר על ליבך אני שמח שאולי הצלחתי טיפה לטלטל אותך אבל נראה לי שטולטלת לכיוון הלא נכון.., את ממש לא נשמעת מטומטמת או פחדנית, אלא ההפך!! את דווקא נשמעת כמו בחורה מאוד חכמה ובעיקר מיוחדת, אני רק מזכיר לך מההודעות הקודמות שאני שותף לחלק מתחושותייך, גם אני הרבה פעמים מתעצל לפעול ובדרכים שונות נמנע מלשפר את איכות חיי בעיניי עצלנות היא לרוב תירוץ, הדברים יושבים אצלך (וגם אצלי) על משהו יותר עמוק וצריך לגלות מהו..אני מניח שזה כבר יקרה במסגרת של טיפול וקצת רחמים עצמיים - מותר לך להתייאש, אני מניח שאת לא יום ולא יומיים נמצאת בתחושות הללו ולכן באיזשהו שלב הרמת ידיים, אני רק מקווה שבקרוב יחזרו לך הכוחות והייאוש יעלם שמחתי להשיב ולשוחח

 

[נסיכת הכוכב]

קראאתי את ככל השרשרת

את נשמעת כמו אחת עם מודעות עצמית המכירה היטב את מהלכיה בעולם שלנו ויש לך דעה עצמאית איך הכי טוב לך להתנהל בעולמך הפנימי והנסתר רוצה להעלות שני דברים שלמדתי שנותיי הלא מנעטות אני בת 54 אבל המון פעמים עדיין קלילה כנערה = חשוב לשוחח עם האיש הקרוב לך כי לא תמיד הוא מבין למה את מתכוונת אנחנו נותנים משמעות שונה למילים , זה מה יש בחיים , המילים עוברות דרך מסננות הרגש לכן ותקשורת טובה יוצרת בסיס טוב לחברות אמת זה הסוד של חברות אמת = לפעמים נחמד לא להסכים ליזום ריב בכאילו כדי להתפייס זה מעצים את הקשר ונותן טעם אחר לחיים את זה גילתה לי האחיינית בת 7 : "אני מציקה לאחי, כאילו אני רבה איתו, אבל זה באילו כי אני אוהבת אותו מאד ומתגעגעת אליו שהוא בצבא, ככה הוא לא שוכח אותי אף פעם " את זה היא הגדירה היטב הוא בן 20 היא בת 7 ,ככה היא יוצרת ענין עם אחיה החייל תמיד לא כועסים באמת , פותרים את האי הבנה בכעסים קטנים ופותרים את זזה לפני שהולכים לישון במיטה ככה המיטה היא מקום לישון להרגע לא שדה קרב כי אז לא נחים בלילה = אנחנו מתכננים את החיים שלנו אבל לא תמיד שולטים בחיים שלנו , לפעמים הסביבה יוצרת לנו הפתעות צריך תמיד לחשוב איך אני יוצאת מהמצב הזה עם כמה שפחות פכגיעות ובמצב שאני לא נפגעת ולהגיע למצב ששני הצדדים מרגישים מנצחים וזה עדיףבקשרים עם אנשים = בשנים שלו יש עיתוי לכל שנה ע"פ הנומרולוגיה, לפעמים יש שנה של שינויים ולפעמים שנה של שבתון וקבלת משוב ולפעמים יש מצב של סגירת מעגלים כדי לפרוץ בשנה שאחרי זה לבדוק מה השנה האישית שלך זה לחישוב פשוט , זה יעזור לך להבין מה היקום רוצה ממך ולפעמים מותר להרגיש שדברים נסגרים כיח אתה יודע שדברים חדשים יפתחו בשנה שאחרי זה או שזו תקופה להתמודד עם עקשרי המשפחה , גיליתי שאנו עושים את זה גם בלי לדעת אז את צודקת החיים הם שחור ולבן אבל גם המון צבעים באמצע , וחיובי והשלילי מאד קרובים צריך הרבה טוב ואז הקצת רע לא משנה , וקצת טוב שימתיק את החיים למרות החשכה שמאיימת על החיים רואים את זה בסמל האין סוף הכל תלוי בהסתכלות שלך על העולם נסיכונת

 

[koryz]

היי נסיכה

לא ברור לי למה התכוונת בכך שאמרת שעלי לשוחח עם האיש הקרוב לי. אני מאוד לא אוהבת חוסר הסכמות כשלעצמן, לדעתי לכל אדם את הזכות לדיעה משלו, עם זאת במידה וצריך שאביע את דעתי אני שמחה לעשות זאת, והויכוחים כבר נוצרים מאליהם. לפעמים ויכוחים אכן יכולים להעצים את הקשר, במיוחד ע"י צורת התקשורת בין האנשים שביניהם קיימת חוסר ההסכמה. אני כמוך מאמינה שכדאי לפתור חוסר הסכמות לפני שהולכים לישון. מאוד מומלץ. (במיוחד כאשר השינה נעשית בצמוד לאדם המדובר). אני מאמינה כי השליטה הכי גדולה שנוכל לצפות לה היא על עצמנו, החל מהתודעה והמחשבות שלנו ועד למעשים. אני מאוד אוהבת לקרוא לפעמים בפורום של ביירון קייטי (שדווקא נמצא באינדקס הפורומים באות ה - "העבודה"). יש שם הרבה חקירות לגבי המחשבות שלנו, והחלופות להן. כמו כן הזכרת לי גם את קיומו של פורום מדיטציה הנהדר. יש שם הרבה חומר למחשבה, אולי תמצאי בו גם את עניין. אני מודה לך על הפידבק והאיכפתיות, מי ייתן וכולנו נוכל לראות את החיובי גם בזמנים קשים

 

[נסיכת הכוכב]

הפתעת אותי ואספר לך סיפור משלי

התכוננתי להציע לך את ספרה של ביירון קייטי לאהוב את מה שיש מודה ה"עבודה" של בירון קייטי שינתה את חיי ודרך החשיבה שלי המון אני עשיתי את זה דרך הצט , אחת הבנות שם שלחה אותי לחפש את השם ביירון קייטי ביוטיוב אז ה]תעת אותי שבתשובתך העלת את הפורום העוסק בצורת החשיבה שלה אני מודעת למודעות הגבוהה שלך בדרך בה את ניתחת את התגובות שלך לכן קשה למצוא תקשורת טובה שאת מודעת לעצמך במצב הזה קבלי את עצמך זה יעשה לך טוב , יקירה אין אדם מושלם , וכלפי עצמנו אנחנו פחות סלחנים יש לי חברה שהתחברנו מגיל 21 שלי 20 שלה נתפתחנו לכוונים מאד שונים , אנחנו נשים שונות מאד היא בנתה משפחה ילדה ילדים ואני השקעתי במשפחה בה גדלתי הקרבתי את חיי לטובת אחותי ז"ל וההורים ז"ל לצערי נאבקתי בסרטן ויצאתי מזה עם המון מחלות כרוניות , ותודה לאל היא אשה בריאה ומתוקה וסקרנית למה שעובר עלי ובאיזה שלב היא שאלה שאלה על הטיפול באמי, ואני הצלחתי לפגוע בה בלי כוונה , הייתי עייפה וטרודה מהטיפול באמי ז"ל כמה שנים הייתי המטפלת של אמי בבית, במשך 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ואני עצמי לא הייתי בריאה זה הוציא ממני את הכוחות , זה נמשך מספר שנים עד שאמי בקשה לעבור לבית אבות סיעודי, אמי הבינה שחיי נעצרו ובטלתי את חיי כדי לטפל בה בבית , חברים התנתקו ולי היה קשה מאד פיזית , הייתי אחרי התקף לב ובמקום שיקום טיפלתי באמי שעברה אירוע מוחי ושיקמתי אותה בביעת ישנתי שעתיים ביום ,בשעות שהיתה המטפלת , אבל את רוב העבודה בבית אני עשיתי משחר עד שעות הקטנות של הלילה ולפעמים באמצע השינה קמתי לקחת אותה לשרותים כך שלא בדיוק ישנתי בלילה , רק עצמתי את העיניים לקצת אבדתי את השקט ושלווה שהיה אופייני לי , ואמי בקשה ממני את מירב תשומת הלב תלויה בי לחלוטין זה לא היה פשוט להיות בבית שלי והחברה באה לבקר והייתי באמצע משהו , זה היה קומפרסים של עשב חיטה שהטיבו עם העור של רגליה ,אבל הריח של הקומפרסים היה מסריח למדיי , היא נכנסה לבית והריח של העשב היה נורא כמו ברפת של פרות את מכירה את הריח ? היא שאלה מה זה הריח הזה ? אז עניתי שהסקרנות הרגה את החתול ,ואני תיכף אסביר לה , הסרתי הקומפרסים מהרגלים של אמי ושטפתי אותם בסבון רחני הריח בחדר השתפר , אמי נרדמה ואז הסזברתי לה מה הטיפול שנתתי לאמי , היא יצאה מפה עם דמעות לקח לי קצת זמן להבין איך לבנו גשר על הויכוח אבל תודות לזה הקשר שלה עם בעלה התחזק מאד דברתי איתו ואמרתי שאני מחפשת את התשובות , וקבעתי איתה במקום נטראלי אני והיא בחיק הטבע ודברנו המון ,, הסברתי שההתפתחות שלנו מאד שונה מבטיחה לה הסברים , והסכמנו שאנחנו לא מסכימות על המון דברים , אבל החברות תשמר כי יש בינינו אהבה ענקית זמן מה אחרי זה חזר לחי ידיד נפש יקר מאד , בא וסידר לי מחשב ואמי הבינה על מה ויתרתי כדי לטפל בה שהמדרגות הפכו את חייה בבית לכלא , היא בקשה ממני סדרי לי בית אבות ותתחילי לחיות , אעו לי זכות להרוס את חייך היא קוותה שהקשר עם הבחור יהפוך לקשר זוגי , הוא היה רק ידיד נפש לא יותר מזה , הכרנו כבר שנים רבות הוא ידע מה זה להחזיק בבית הורה סיעודי , שכנע אותי לסדר משהו עבורה , כך יטפלו בה טוב יותר ממני שכנע אותי לותר לה ולהכין אותה נפשית , כי המעבר לבית האבות גורם לדכאון , לעודד אותה שאהיה בשבילה גם שם ואכן מאחר היא היתה אם שכולה בציק עזרו לי לסדר לה מקום פרטי טוב , קצת אחרי זה קרסתי תודה לאל שהיא היתה מסודרת במקום טוב , היא הלכה לבית אבות והוא נסע לעבוד בחו"ל , נשארתי לבד הקשר איתה התהדק חזרה שישבתי שבעה אחרי שאמי נפטרה כל עבר העם באו שניהם לארח לי חברה ואחרי זה היא לא התרחקה הבינה שאני למעשה לבד וגם בודדה למרות המשפחה המורחב ושאחי ומשפחתו התרחקו ממני היא עפכה למשפחה הכי קרובה אלי , אימצה אותי תרתי משמע כי כיום אני תלויה בזולת , קשה לי ללכת , והיא ממשענת עבורי כי הדודות שלי עסוקות כיום היא גרה קרוב והדודות שלי משתדלות לחלוק איתה כדי לתמוך בי , גם השכנים קצת עוזרים היא אשה מקסימה ומיחדת ונשואה לאיד מדהים ויש לה זוגיות נהדרת ובנות מקסימות ואני אוהבת אותה כמשפחה מה גם שאני כיום לבד והיא אימצה אותי למשפחה שלה , את החגים אני עושה אצל ההורים שלה כחלק מהמשפחה , ההורים שלה אמצו אותי שהפכתי יתומה ואחי ואשת אחי סגרו לי דלת הבית שלהם את ליל הסדר היא באה לקחת אותי להורים שלה וזה הפעם הראשונה שהתארתי בליל הסדר שלא בבית שלי אני לא שואלת שאלות סקרניות ולא היא זה תוצאה משיחה שבה בנינו הסכמות לעתיד , לא תמיד אנחנו מסכימות אבל אם יש לי אוכל בבית זה תודות למשפחה שלה שעורכת לי קניות שהיא יוצאת לקניות לעצמם עכשיו מבינה מה זה לשוחח עם האיש הקרוב לך ולהגיע להסכמות , אפילו להסכים שלא מסכימים זו הסכמה הארכתי בסיפור להדגים לך למה אני מתכוונת איך לשמור על קשרים חברתיים תביני היום אני בת 54 ואנחנו מחוברות מגיל 21 תסכימי איתי שזו חברות ארוכת שנים בין נשים שונות לגמרי לפעמים אני חושבת שאיתה בניתי חברות שהיא כמו זוגיות , בנינו את חברות לאט לאט שני עלומות שונים לגמרי אני בניתי זוגיות שנמשכה 10 שנים והתפרקה , היא בנתה משפחה ולה יש בנות מקסימות ואנחנו חולקות מחשבות פעם אני עזרתי כיום אני נעזרת , יש לי רק חברה אחת שאליה אני מחוברת כל השנים הללו בין לבין נכנסו לחיי המון חברים , פעם שאמרה לי אני מקנאה איך את מתחברת לאנשים עניתי לה אל תקנאי תתחברי כמוני ותראי שתצליחי ואכן יש לה המון חברים וחברות , אני שמחה שיש לה חיים טובים מלאים באהבה , כיום היא יותר כמו אחות קטנה ואהובה