מענין ,בדיוק היום חשבתי על כך
ודווקא כול כך ניסיתי להדחיק את המחשבה הזו..

את מבינה , לי כמעט מעולם לא היתה הרגשה כזו... , לא יודעת למה , אולי כי אני תמיד נוטה לנסות להרגיש את העולם כמקשה אחת , מין חשיבה של כולנו יחד בעולם הקטן הזה, מין כיוונון תמידי למלאכים אלוהים וכול הנושא הזה.. , זה לא שיש לי יותר חברים פשוט איכשהו היום הבנתי שזה נק' המבט. איך הבנתי את זה ? דווקא על דרך השלילה.. דיברתי עם חברה שלי שלא מסוגלת להיות לבד אף פעם , והיא אמרה לי שאנחנו הפוכות , אני יותר מדיי לבד והיא לא מסוגלת להיות לבד אפילו שניה . אמרתי לה שזה סתם שטויות ושאני בסדר גמור ושהיא זו שיש לה בעיה .. אחרי שסיימנו את השיחה , לא יודעת איך.. חשבתי עליה , על כך שאולי היא מרגישה מאד בודדה וניסיתי לדמיין לי את ההרגשה הזו..של הבדידות , אני חושבת שכול כך נבהלתי שכשחשבתי על כך פשוט ניסיתי לדחוק את זה מיד במחשבה ש"אני לא ארגיש ככה לעולם" ... זו הסיבה שאני מניחה שאני לא נוטה לחשיבה כזו.. אך יש בי חלק כזה בטח בפנים שלא פתור עדיין... כלומר מצד אחד אני מודעת לכך שבדידות יכולה להשתנות ע"י שינוי של נק' מבט לכך שכולנו אותו דבר והעולם טוב ובטוח , מעט אהבה עצמית וחיזוק עצמי , ומצד שני , אין לי ספק שאצלי זה פשוט קשור לנק מבט שהתכוונתי אליה בטעות ...או לא בטעות.. מין דרך חיים עם היתרונות והחסרונות העצומים שעליי להתגבר עליהם .. אולי אני סתם מבלבלת ת' מוח זה מה שאני מרגישה.. מצטערת שלא ממש התייחסתי אליךך...זה מה שהכתיבה שלך עוררה בי כעת.
