מגיע לי, מגיע לך, מגיע לנו...

[אלמון ה ו ד י]

מגיע לי, מגיע לך, מגיע לנו...

האמנם? אני מטיילת בפורומים. נוודת כזו של פורומים, ולאחרונה (או אולי זו אני שלא שמתי לב קדם לזה) אני ערה לשפה שמתפתחת בהם כשהבטוי "מגיע לך" בהטיות גוף שונות כובש לו נתחים הולכים וגוברים בדיאלוגים שמתנהלים בפורומים. שמתם לב? האמנם מגיע לנו? מי הבטיח לנו שמגיע לנו? מי אמור לממש את הזכות הזו שמגיע לנו? בשם איזה צרך זה נאמר? מגיע לי שתענו לי...

 

[BellA עלמה]

אני לא חושבת

ש"מגיע לנו" דברים לא נופלים משמיים כדי להשיג דבר מה צריך לעבוד, להתאמץ. לא אוהבת את הגישה הזאת שבעצם אומרת " אני אשב רגל על רגל עם ידיים שלובות כי בעצם מגיע לי" אז זהו שלא תעבוד תתאמץ ואז תשיג (לדעתי)

 

[אלמון ה ו ד י]

בעקרון אני מסכימה אתך

האם גם את שמת לב לגישה הזו? מסכימה איתי ש "מגיע..." זו מטבע לשון מאד נפוצה במקומותינו?

 

[BellA עלמה]

כן שמתי לב

לגישת המגיע לי פשוט אנחנו יותר מידי מפנקים ולא אוהבים לעבוד קשה

 

[נסיכת אהבה]

אף אחד לא קובע שמגיע משהו למישהו...

דברים פשוט קורים, אולי עניין של גורל, אולי לא.

 

[אלמון ה ו ד י]

בעיניין הגורל

משפט שקבלתי במייל שאהבתי אומר, ש"אין לנו אפשרות לשלוט על הרוח, אבל אנחנו יכולים לכוון את המפרשים"...

 

[נסיכת אהבה]

וואי ממש נכון ../images/Emo45.gif

אהבתי את המשפט

 

[chooselife]

הממממ

אני חושב שיש שתי דרכים להגיד "מגיע לי"- שני מקומות שונים שזה יכול לבוא מהם: 1- התפנקות, הסרת אחריות ממשהו, אם זה "למה זה מגיע לי" כשזה מגיע למשהו לא נעים- או לחילופין "זה מגיע לי" לגבי דברים שאנחנו רוצים ולא משיגים,מין אנחת יאוש כזאת. 2- וזה מה שיותר נפוץ היום, ובהחלט המסר שאני תמיד מנסה להעביר זה "מגיע לנו פשוט כי אנחנו רוצים ועושים את מה שצריך כדי להשיג את זה". יש מין גישה חלשה כזאת היום, שמאוד מעודדת ע"י הזרמים הרוחניים כביכול, שלכל דבר שאנחנו רוצים לקחת לעצמנו מהיקום, צריכה להיות איזו סיבה, צידוק, הסבר- הזכות לקחת לעצמנו משהו,במיוחד אם זה על חשבונו של אדם אחר, מוצגת כמשהו לא חיובי כל כך. כשנאי אומר מגיע לי, אני מתכוון ללתבוע לעצמי זכות, שרק אני יכול להבטיח אותה, לממש אותה,ושאני מוכן לעשות את מה שמתבקש על מנת להשיג אותה. אם זה בתחום שלן תחרות, אז כן, זה אומר לעשות הכל כדי לשבור את היריב שלי(בהתאם לחוקי המשחק כמובן

). לומר מגיע לי למעשה, זה להיות מסוגל להגיד "יש לי זכות לנסות לקחת את זה לעצמי,ואם אני מצליח- זה שלי בדין ולא בחסד"

 

[magenta73]

יש לכך כמה משמעויות ל"מגיע לי"

ואפשר להסתכל על זה גם בדרך חיובית. מגיע לי כי עשיתי, בניתי, תרמתי, ולאחר דם יזע ודמעות - מגיע לי. עבדתי לשם מטרה מסוימת, זכותי לקבל את הפירות. מגיע לי גם רק משום שמגיע לי. כי יש הרבה אנשים, במיוחד אם יש להם (להן יותר נכון) אמא פולניה - כזו שעובדת על רגשות אשם - והם מרגישים שכלום לא מגיע להם... והם חיים בעולם הזה בידיעה שלא מגיע להם... לא מגיע להם שיהיה להם טוב... כמובן שיש את המגיע לי המפונק, ויש את המגיע לי/לך כעין תחת עין.

 

[להבה ירוקה]

אף פעם לא חשבתי על זה ../images/Emo13.gif

והאמת היא שזה פותח לגמרי את השאלה של: עשייה ותמורה בעדה. בשבוע שעבר דיברתי על זה עם מישהי. על עניין ה- הייתי כ"כ בסדר, אז מגיע לי, לא? אמרתי לה שהחשיבה שלי עדיין ניזונה מן המשוואה הזו, וזו אשלייה לחשוב שזה המצב. מצד שני, ישנה חשיבה של "מגיע לי" מתוך - "אני שווה", וזו חשיבה שלא הייתי רוצה לוותר עליה.

 

[אלמון ה ו ד י]

בדיוק למגיע לי הזה התכוונתי

אני קוראת שם בנות כותבות זו לזו מתוך כוונה לעודד, שמגיע להן. ולא פעם אני שואלת, ממי מגיע להן? מי חייב להן משהו? מי אמור לממש בשבילן את החוב הזה? מניין זה בא? את כותבת שמעצם היותך שווה מגיע לך. והשאלה היא שוב, ממי? מניין צמחה התחושה הזו של מגיע? האם זהו איננו הצורך של האגו, אותה תחושת יוהרה מנופחת שרגילה לחשיבה אגואית? הבעייה בחשיבה הזו היא שהיא מקור לא נדלה לאכזבות, כי באמת אין אף אחד שמספק את מה שאנחנו מחכים שיהיה מסופק. כשאת אומרת שאת שווה, את מצהירה על כך שאת ראוייה בדיוק כמו כולם. מתוקף היותך בן אדם שווה ובעל ערך, את ראוייה ומותר לך לרצות בשביל עצמך. מותר לך לקוות בשביל עצמך. מותר לך לחשוב, אף לקיים, שמותרות החיים מותרים גם לך. אבל זוהי גישה שלוקחת לתוכך מתוכך, בעוד גישת המגיע לי היא גישה פסיבית שמטילה על אחרים את האחריות לספק לנו את מה ש"מגיע לנו"...

 

[להבה ירוקה]

אף אחד לא חייב. זה נכון.

כשכתבתי על "אני שווה - אז מגיע לי", לא התכוונתי אל האגו, אלא אל מה שאת כותבת אח"כ: "מגיע לי, כי אני ראוייה, מתוקף היותי אדם בעל ערך". זה העקרון שאני מנסה לשמר, בעזרת המשפט "מגיע לי". אני חושבת שאפשר לקחת את זה להתנהגות פאסיבית, כפי שתיארת, אך גם להתנהגות אקטיבית, הווה אומר - עלייה בבטחון העצמי, הבנה פנימית שאני שווה כמו כולם, התנהגות בהתאם (ולא כקורבן), פעולות שנועדו לקחת את מה שמגיע וכו'. חייבת להגיד שהדיון כאן מאד מחדד לי את ההפרדה בין האגו להערכה עצמית. ממש מעניין.

 

[אלמון ה ו ד י]

זו אכן האבחנה

וזה לא רק עיניין סמנטי. "מגיע לי" הוא דיבור של האגו. "אני ראוייה" בא מתוך הכרה בערך העצמי. ואגב, גם מגיע לי שלילי (להענש, לסבול, להיות מסכן) הוא דבור של אגו. זה אמנם מבלבל, אבל זה דבור אגואי לחלוטין. והדבור הזה מוביל למקומות רעים. לקנאה למשל... כי אם מגיע לי ובכל זאת אין לי, אני אקנא בכל מי שיש לו. לחוסר פרגון... למחשבות של נקמה... או לתחושת מסכנות... דחייה... כל סט התחושות שהן כל כך מאמללות אותנו... אני קוראת עכשיו את ספרה של יעל הדייה-'עדן', שם אחת הגיבורות- דפנה- מתמודדת עם בעיית עקרות. היא אמנם עוברת טיפולים ולא מוותרת, אך היא אומללה מאד, מדוכאת, שבורה, היחסים עם בעלה מידרדרים, וזה מה שהיא אומרת: "ועכשיו.... הבינה שאולי מה שפצע יותר מכל הוא לא העקרות הבלתי מוסברת שלה, אלא פוריותם הבלתי מוסברת, האגבית, של האחרים..." ומתוך הגישה הזו, היא מאחלת בליבה שההריון של גיסתה יסתיים בטרגדיה... וזה מבטא כל כך טוב בעיני את גישת המגיע לי, ואת תוצאותיו... ועל הטאג ליינס...

 

[להבה ירוקה]

ואגב, השרשור נמצא בטאג ליינס