יפה שאלת......
גם אני תהיתי בעיניין ברגע שיצאתי עם הבחור הראשון לאחר גרושיי,ומכיוון שילדיי היו קטנים קבלתו היתה "קלה" יותר ומייד הקליק נמשך בעצם עד שאני והוא נפרדנו והם עדיין שואלים אותו הודותו. לפעמים שאלתי את בני בכורי (5)שאז היה שנה קטן יותר מה שדעתו על .....? והוא אמר בדיוק מה הוא חושב עליו..שלפעמים הוא אוהב אותו ולפעמים הוא מרגיז אותו
אבל מעולם הוא לא אמר לי "אני לא רוצה אותו איתנו..."נראה לי שהבן שלי כבר הבין טוב מאוד שאבא ואמא לא יחזרו לעולם ...הוא קולט זאת בכל פעם שהוא שואל מדוע אין לאבא מקום בבית למרות החבר שנמצא. היום אני נמצאת בזוגיות קצת רצינית יותר,מחשבה לעתיד משותף וכן מעבר למגורים יחד,בכל העיניין הזה שיתפתי את הבן מיד לאחר שהועלה הרעיון, הוא מאוד שמח ואף ציין עד כמה הוא אוהב את בן זוגי וכמה שבן זוגי דואג לנו ..לכולנו כאחד! אני חושבת שכאשר אני נותנת תשומת לב מירבית לכל אחד בזמנו שלו נותן ביטחון לילדיי שהחבר לא בא על "חשבונם",זה מקובל על שנינו ,והשיתוף של כולנו יחד כמשפחה מין המיניין דיי עוזר ומקל על הילדים להבין את המציאות החדשה, וכן מקל על בן זוגי שלא מרגיש דחוי ע"י ילדיי. היחס בבית הוא יחס אוהב ומפרגן ושוב זה מאוד עוזר למתח שיש לילדים כאשר "האוטסיידר" נכנס הביתה. לדעתי אין מה לשאול ילדים באשר בחירת בן הזוג,אך יש לפקוח עיניים ולהיות זהירים כאשר מגלים חוסר רגישות לעיניין וזילזול במה שהם מרגיזים כלפיי אותו אדם באם זאת אישה או גבר "חדש",אני לא התייעצתי עם טוב עשיתי כשהוא עבר לגור איתנו אך שאלתי האם נוח להם עם נוכחותו בביתנו.