מבקש לשתף ושואל...

[חופשי כרוח הים]

מבקש לשתף ושואל...

היי ידידיי אני מבקש לשתף אתכם במקרה שקרה לי. תהליך של הקמת משפחה מתחיל בזוגיות. הוא בוחר אותה והיא אותו. ולא שואלים את הילדים באם זה הזווג שהיו רוצים. מהסיבה הפשוטה שעדיין אין ילדים. השלב הבא בני הזוג מחליטים להביא ילד לעולם. ושוב לא שואלים את הילד. באם הוא רוצה להוא לעולם. פשוט קובעים לו עובדה. השלבים הבאים הם החלטת בני הזוג על קריאת שמו של הילד. מקום המגורים. אופי החינוך וכו. השלב הבא המשמעותי הוא החלטת בני הזוג להתגרש. ושוב לא שואלים את הילד. פשוט קובעים לו עובדה. עד כאן זה התהליך המוכר והידוע. בפרק ב יש שינוי. הילדים בגרו וגדלו ורוצים לקחת חלק בהחלטת הגרוש/ה מי יהיה בן הזוג. הילדים אומרים עד כאן לא שתפתם אותנו. מעכשיו יש לנו דעה ואתם צריכים להתחשב בה. היה לי קשר עם אשה שגרושה 4 שנים. היו לה 3 ילדים 2 בוגרים וילד בן 14. הילד לא השלים והפנים את גרושי הוריו. וטיפח אשליות באופן פעיל שהוריו יחזרו להיות יחד. יחסו של הילד לקשר שלי עם אימו היה עויין. יחס דומה הפגין הילד גם לקשרים קודמים שהיו לאמו. הבוגרים הפגינו כלפי יחס חם וסימפטי. מצב זה גרם להמון מתח בין חברתי לבין בנה. המון ווכוחים ובסהכ אווירה מאוד לא טובה. מצב זה היה בלתי נסבל . עד שהוביל לפרוק הקשר. והשאלה היא עד כמה אם בכלל צריך הגרוש/ה להתחשב בדעת הילדים בבחירת בן הזוג ?

 

[חופשי כרוח הים]

הבהרה

הווכוחים היו בין חברתי לבין בנה. אני בעניין זה היתי די פאסיבי. כי ראיתי בזה עיניין פנימי של חברתי עם בנה. את דעתי בהחלט הבעתי בפניה. וגם כמובן לא היה מקום להוסיף מתח על הקיים.

 

[אקדמאית]

שאלה קשה

באינסטינקט ראשוני רציתי לאמר לך כי הילדים צריכים להבין שאלו החיים של האב או האם ורק הם אמורים לבחור עם מי הם רוצים לחיות. אבל... אני לא רואה את עצמי מסוגלת לבנות פרק ב´ מוצלח אם הילדים שלי, או אחד מהם, יפגינו עוינות כלפי בן זוגי. נראה לי כי אתן עדיפות לילדים למרות שאולי זה לא נכון לעשות. אני רק חושבת שאם זה לא מקרה חד פעמי - אלא שחוזר על עצמו בכל פעם שיהיה לי בן זוג - אצטרך להתמודד עם זה בעזרת מומחים ולשלוח את הילד לעזרה מקצועית שתנסה לעזור לו להתמודד ולהפנים את העובדה שההורים לעולם לא יחזרו להיות ביחד יותר. מדבריך עולה שזה המצב וחבל שחברתך לא התייעצה עם פסיכולוג של ילדים.

 

[חופשי כרוח הים]

היי אקדמאית

הילד היה במסגרת טיפולית ומקצועית למעלה משנה.וללא הועיל המומחים הגיעו למסקנה שזו דרכו של הילד להביע את מורת רוחו ואי הסכמתו לגרושין שכפו עליו הוריו. וזו מעין נקמה של הילד כלפי הוריו. עם מסר ברור להורים. אתם פרקתם לי את המשפחה .אני אמרר לכם את החיים. ומעכשיו אתם תצטרכו להתחשב בדעתי.

 

[אקדמאית]

אז אולי כדאי לשאול את המומחים

איך האמא יכולה להתמודד עם המצב. כי נראה לי שהאמא צריכה עזרה איך להמשיך את הקשר איתך ולא להגיע לפיצוצים עם הילד.

 

[א ל ו נ ה1]

רק סבלנות ואורך רוח

כפי שאקדמאית ציינה חשוב מאוד יעוץ מקצועי. פניה לפסיכולוג ילדים שמתמחה בטיפול משפחתי יכולה מאוד לסיע במקרה כזה. טפול בן שנה אינו מספיק, יש להמשיך בטפול לפעמים גם מעבר לכך. אם הילד מלא טינה וכעסים ולא הצליח להשתחרר קמעה באמצעות הפסיכולוג, היתה צריכה לעלות אפשרות להחלפת המטפל. כמה זמן נמשך הקשר ביניכם? לדעתי, יכולתם להפגש בלעדיו, לא לוותר על היחסים, אם היו משמעותיים עבורכם, ולאט לאט עם הזמן הוא היה מסתגל למציאות החדשה. יכול להיות שאמו העבירה לו מסר של חולשה, של חוסר בטחון ואפשרה לו "לטפס" עליה. רגשות האשם שלה בקשר לגירושים נתנו לו לגיטימציה להתערב ביניכם. צריך להתחשב בילדים, אך גם להבין שלא נוותר על אהבה למענם וגם להסביר להם שההורים שלהם הם לא רק אבא ואמא אלא גם גבר או אשה הזקוקים לנתינת וקבלת אהבה.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

חופשי יקר

מסכימה עם מה שאקדמאית ואלונה כתבתו לך אך אוסיף שיש גם דברים שלא מסתדרים לי במה שכתבת, למה בדיוק אתה היית צריך להתוכח עם הבן? לא חושבת שכתבת כמה זמן יצאתם או גרתם יחד? אשמח לקבל יותר פרטים וכך אוכל להגיב יותר. אני במקרה שלי האישי (מהעבר הלא רחוק) היו לו 3 לי יש 2 והם הסתדרו ואהבו אותי ואילו ילדיי חונכו לכבד אותו ולאהוב אותו כפי יכולתם, לא כפיתי עליהם כלום שידרתי להם בצורה הכי עדינה את מה שאני רוצה וכך היה.

 

[חופשי כרוח הים]

היי מוצאת

אני מעולם לא התווכחתי עם הבן. וזה מצויין בהבהרה.וכן ציינתי את הסיבות למה לא צריך היה להתווכח איתו. הווכוחים היו בין חברתי לבנה. הקשר החזיק חצי שנה . אני שוב מציין שהילד הוא בוגר יחסית .בן 14 הוא פשוט ניצל את המצב ושלט החיי אימו. לא גרנו יחד. היו סופי שבוע שישנתי אצלה. והיינו מתראים כמעט מדי יום.

 

[חופשי כרוח הים]

היי אלונה

לא נראה לי שהמשך טיפול היה עוזר כאן. הקשר היה חצי שנה.והיה קשר טוב. חברתי פשוט נקרעה בין רצונה לשמור על הקשר. לבין התנהגות בנה. יתכן שהאם אפשרה לבנה לטפס עליה. ואם כן אז זה קשור לחינוך הבסיסי שהילד קיבל לאורך כול השנים.

 

[רק אביגיל]

ההורמונים , ההורמונים ../images/Emo4.gif

של המתבגרים האלו , זה משו. עושים להם בלגן בבטן ולמבוגרים גם. תשלב את הגיל ( הבעייתי?) , עם תחושה שקיימת אצל כל ילד גרוש שאולי יקרה נס (לא קפה) והוריו יחזרו להיות שותפים בחייו ביחד , וקיבלת את הסלט המושלם. איפה האבא שלו בתמונה , אם בכלל? האם יש לו גם קשרים חדשים? אם כן איך הילד מגיב אליהם? בעיקרון לדעתי , כמובן , "ההתחשבות" ברצון הילד תלויה בכמה גורמים ואין מקרה אחד יכול להיות דומה לשני. זה כמובן יכול היות מושפע מכל מני גורמים שאת חלקם כבר מנית , כמו : עד כמה הקשר חזק בין הזוג החדש. מה התדירות של אי שביעות הרצון מבני זוג חדשים , אם זו התנגדות גורפת , או מדי פעם? מה גילו של הילד? מה קורה , מבחינת זוגיות חדשה של הצד השני , עם בנהזוג לגירושין של ההורה. האם יש הבדל בהתיחסות אליהם? כמה סבלנות יש לבני הזוג (החדש) להמתין עד התבגרות הילד או קבלתו את המצב. האם יש טעם בסבלנות כזו בכלל? ולפעמים החשיבה שלך כבנזוג חדש המנסה להצטרף ליחידה המשפחתית הזו באה ואומרת , אני את מנת הסבל שלי עם הילדים שלי כבר עברתי , לכן מרים ידיים מראש ואומר יפה שלום. לא עניתי לך. מצטערת

אבל אומר שאני כן מעריכה את מה שהשקעת , לפי מה שאתה מספר , על מנת לפחות לנסות ולשמר את הקשר הזה על מפגעיו. וקולהכבוד שלא הרמת ידיים כבר מהתחלה

לילדים שלך היה מה להגיד על זה?

 

[חופשי כרוח הים]

היי אביגיל

בתקופת הקשר שלי איתה .לאבי הילד לא היה קשר. דבר נוסף. לילד היה קשר טוב עם אביו. והילד היה מבקר אצל אביו לעיתים קרובות. התנגדות הילד היתה עקרונית לכול קשר שאמו נסתה לפתח.סבלנות במקרה הזה .פרושה לחכות מס שנים. הקשר היה חצי שנה ובהחלט היתי סבלני.למרות המצב הלא סימפאטי בלשון המעטה. הילדים שלי לא היו בעניין הזה. מכוון שלא רציתי להכניס אותם למצב שאינו ברור ומוטל בספק. מה שהתברר כנכון בסופו של דבר.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

היי חופשי לילה טוב לך../images/Emo13.gif

קורא את מה שאתה כותב גם לאחרים וכל רגע מבינה עוד משהו נוסף, אז רק חצי שנה? ולמה המהומה? למה לא הייתה לכם סבלנות? הריי אם היה כל כך טוב (בינכם) למה ויתרתם כל כך מהר? אני חושבת שחצי שנה לא מספיקה לילד בן 14 להבין כי זה הגיל שחושבים שמבינים הכי טוב למרות שיודעים שלא. ולמה את ילדיך שמרת טוב יותר? חשבת שילד בן 14 מבין את מה שאתה חושב שהוא לא מבין? אני חושבת שפספסתם משהו שניכם, ואם הענין מטריד אותך סימן שהקשר היה משמעותי לגבייך וחבל. צר לי לשמוע שאנשים מפספסים דברים טובים בחייהם כיון שלא חושבים נכון יותר איך לשפר את הקיים. אני לא הייתי מותרת הייתי בוחרת בדרך אחרת ובמציאת פיתרון הולם, לא מקובל עליי שקשר בין שניי אנשים אוהבים יהרס בגלל פספוסון של אי הבנה או בעיה קטנה, הכל ניתן לפתרון אם אכן רוצים בו. מצטערת על תגובתי שנשמעת רצינית או צינית, אני עונה לך מתוך ליבי שצר לו לשמוע על מקרה כזה פשוט כואב וחבל שלא הייתי איתכם בשטח הייתי כבר דואגת לסדר לכם את העניינים.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

קורא את תגובתך שוב ויודע מה?

לא בטוחה שאתה הטועה, אולי זאת חברתך? מה הגילאים שלכם? ואולי שינתה את התנהגותה כלפיו לאחר ההכרות איתך? ישנם כל כך הרבה סיבות שקשה לדעת, קשה להכנס לראשו של ילד כמו שהיה קשה להבין אותנו פעם (כשהיינו צעירים), אני חושבת שחברתך לא הייתה צריכה להתוכח איתו וזאת הבעיה, היא נתנה לו להבין שיש גבר "אחר" בחייה ובשבילו היא גם תריב איתו, חשבת על זה ? הריי את ילדייך שמרת פן יפגעו ומי נפגע ? הבן שלה. אולי אם היית הוגן ומחבר בין כולם יחדו הכל היה שונה, ואולי בכלל הכל היה אחרת ואף אחד לא היה נפגע ומרגיש מקופח? חשבת על זה חופשי?

 

[חופשי כרוח הים]

היי מוצאת לילה טוב

בעיניין זה לא היתה כול טעות. זה מצב נתון של יחס הילד לכול קשר שהוא עם אימו. יש לילד דעה ועמדה ששונה מאימו. כמובן שמערכת השיקולים של הילד שונה משל אימו. אבל זו דעתו והוא הביע אותה באופן גלוי ובוטא. אכן קלטת שהקשר היה טוב. חברתי היתה בבחינת נפש תאומה "לשגעונות " וליצר ההרפתקנות שלי. סיבה נוספת שלא ערבתי את ילדי. הקשר היה בתקופת היותי פרוד. והיא היתה גרושה. אין כאן כל עיניין לשפר את הקיים. שכאמור הקשר בנינו היה טוב.אלה יש כאן מצב של דעה נוספת מצד אדם קרוב שהיא מנוגדת. ולכן השאלה היא האם אכן צריך להתחשב בדעת הילד שהיא באה ממקום אחר וממערכת שיקולים שונה.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

בודאי שצריך להתחשב

הרי הוא בנה ואתה חברה ואולי יום אחד לא תהיה ...(והנה עכשו לדוגמא) הוא אדם מבשרה והיא יצרה אותו הביאה אותו ומגדלת אותו, כמובן שהיא צריכה להתחשב בו, אך לא ברור מה לא אהב בך בנה? מה יהיה חופשי עד שלא אשאל לא תספר.....????????.

 

[חופשי כרוח הים]

מוצאת.... פספסת

ציינתי מס פעמים שהתנגדות הילד היתה עקרונית לכול קשר של אימו. גם קשרים קודמים שהיו לאימו . וזה מתוך אשליה ורצון שהוריו ישובו להיות משפחה כבעבר. ציינתי גם שהיו לה עוד 2 בוגרים בן ובת שקיבלו אותי יפה מאוד ותמיד עודדו את אימם.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

אוף העיפות הזאת עושה לי פספוסים

בכל אופן בקשר לבוגרים ברור שהם מבינים יותר זה הגיוני מאוד את זה לא פספסתי פשוט הנחתי בצד. אז אולי היא צריכה תקופת צינון כזאת כדיי להיות קצת יותר עם הילד לתת לו זמן אין מה לעשות היא חייבת להתחשב בו וברגישותו לענין זה, אבל האם יכול להיות שאביו קשור לעוינות זו? (ולא לכעוס אני עיפהההההההההההההההההה) אתה נשמע חמד של בחור, לא מנסה חלילה לרדת עלייך ההפך מנסה להבין ואולי לאמר משהו שלא חשבת עליו. רגע יש לי פה גו´קקקקקקקקקקקקקקקקקק

 

[חופשי כרוח הים]

מוצאת אני לא כועס

ממש לא כועס להיפך. את כותבת באופן עינייני ואני אשמח שתכתבי רק מה שבאמת את חושבת.לרגע לא חשתי שאת יורדת עליי. בקשר לגוק. אני ממליץ על פטיש 5 קילו. בדרך כלל הגוק מת מזה. יש בטלביזיה סרט על הומואים. קשה לי לראות סרט מסוג זה. אף פעם לא הבנתי זאת. יחד עם זאת אני בדעה שכול אחד ינהג עפי נטיותיו המיניות. כול הזמן שזה נעשה בהסכמה.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

אחסססססססססססססססס

לג´וק, בקשר להומואים מה אומר לך איש איש בדרכו ילך, אותי זה מגעיל פעם חשבתי שלסביות זה יותר מדליק עד שהתחילה איתי אחת כזאת ורציתי למות מגועל מקווה שנעמתי לך

 

[amigor]

בסוגיה ילדים עסקינן נו! אמא...

אתם דשות בעינין מסבכות ומסתבכות ביחסיכם בפרקי ב´ והורסות את תרבות המחר. אהבו את הילדים ועזרו להם, הם זקוקים לאהבה והבנה מבלי לכפות עליהם דיעה של בן/בת זוג גרוש, אמא חבר של תנו להם להרגיש כחברים ידידים בהקשבה ובעזרה לעובר אותם מבלי שידחקו תחושות, שהשפעתם להישרדות הרסנית גם לכם. זאת בקצרה ומשקלה רב ללא עוררין. היי ניצאת