מבקש את דעתכם..

[Memento De Mori]

מבקש את דעתכם..

שלום. קוראים לי אלעד. אני דור שלישי לשואה ואני בכיתה י"א. אנחנו אמורים לנסוע השנה למסע בפולין, שאני בטוח שאתם יודעים מהו. קודם כל, אני לא בטוח שזה הפורום הנכון, אבל פשוט לא מצאתי פורום אחר שעוסק בשואה כנושא ישיר. אני מבקש את דעתכם... מצד אחד המסע לפולין הוא משהו שאני מחכה לו "כל החיים"...כלומר מאז שהתבגרתי והתחלתי לקלוט את השואה. אני יהיה הראשון במשפחה, שנוסע לפולין לאחר שסבא שלנו נפטר, ואצלנו זה כמו מסורת כזאת לעשות שיחה עם סבא לפני ואחרי המסע אז השנה זה יהיה קצת אחר. בקיצור, אין דבר שיותר חיכיתי לו מלנסוע לשם, ולהיות שם, ולהרגיש את זה. הבעיה שלי היא שבזמן האחרון (השנה האחרונה), יש לי תחושות משונות בנוגע לזה. יש לי סיוטים בלילה, הזיות, ואני מפחד שאם אני יצא לפולין, אני לא יוכל לעמוד בזה. כל מה שכתבתי פה הוא על קצה המזלג, ואני מבקש ממכם את דעתכם. האם כדאי לי לצאת או לא? תודה מראש..

 

[ישרון]

אל דאגה

לא מכיר כאלה שהמסע גרם להט להתמוטטות כאבא לילדים שהיו שם וכמי שעשה את המסע בעצמו הביחד והקבוצה הם גורם תומך ועוזר. ואם עדיין אתה חש מאויים מהמסע הזה עצתי לך אנא פנה ליועצ השיכבה בבית הספר בהצלחה לך

 

[נגה כוכבית]

ישרון יקירי,

אשרך שלא הכרת כאילו. אבל זה לא אומר שהם אינם. אני הכרתי בני נוער פריכים יותר. ממש לא הייתי שולחת אותם לשום מסע לפולין, לדיאלוג עם כל הסמטוכות הרגשיות העצמיות והמשפחתיות, הרחק מן הבית וההורים. בזהירות... בזהירות... לשלוח אותם ליועצת זה רעיון מצויין.

 

[schlomitsmile]

בעניינים כאלה אני מאמינה שהבנאדם צריך להיות מאד קשוב לעצמו. אם קול פנימי אומר לך שזה לא הזמן והדרך הנכונה עבורך לבקר שם- שווה להקשיב לו. אני לא התמוטטתי במאיידנק, אבל הייתי קרובה לזה. והייתי כבר בת 23 . היתה איתנו עוד בחורה, שהיתה קרובה להתמוטטות. פולין ומחנותיה לא יברחו. הם יחכו לך. תוכל לנסוע לשם כשתהיה בשל לכך, אז גם תפיק מהמפגש הנורא יותר, מאשר אם הוא ייערך במועד שמשרד החינוך החליט שכווווולם אמורים לנסוע.

 

[נגה כוכבית]

שלום לך אלעד

זו לא ונציה, שהולכת ושוקעת, ולא בטוח שתחכה לך בעתיד. לצערך הרב זה גם כבר לא סבא ז"ל, שאיננו. ואיתו כבר בחיים לא תוכל לנסוע. זה אתה בכתה י"א. החיים שבפניך והמחנות שלא הולכים לאיבוד. אתה דור שלישי, ואני מבינה שבמשפחה היה קשר עמוק לענייני השואה. קשר שהיה כרוך בקשר החם עם סבא. בכלל כל ענייני השואה כרוכים עם המון אובדנים ונגיעה בפצעים העמוקים המשפחתיים. בטח שבמשפחותיהם של שורדי השואה. נראה כי משמעות הנסיעה לפולין עבורך הסתבכה בתוכך מאד. עד כדי חרדות סיוטים והזיות. דבר ראשון: אתה לא חייב לצאת. אפילו שזו לכאורה מורשתו של סבא ז"ל, ומורשת המשפחה. אבל תעצור ותחשוב לרגע: להישרד ולשמור על עצמך, זה חלק מהמורשת. זה חלק עיקרי מהמורשת של כל ניצול שואה. והמחנות עוד יחכו. אגב, רבים מאיתנו, בני הדור השני, טרם נסעו למסע מחנות. או שנסעו ממש בשנים האחרונות, אחרי גיל 40. לי זה קשה מדי. אתה לא חייב דוקא בגיל 17. דבר שני, נראה כי אתה זקוק לעזרה. כנראה מות סבך, העומס של המסע המיוחל, הציפיות מעצמך והמבנה הנפשי שלך, קשה להם עם כל הסיפור. ואתה זקוק לעזרה, חומד. לדבר עם היועצת זה רעיון טוב. שמור על עצמך. את מה שאחרים לומדים במסע לפולין, יש לך במערכת העצבים והדם הפנימיים שלך. שמור על עצמך אלעד. אגב, יש פורום מיוחד של הנוסעים לפולין אבל עזוב אותם כרגע. הישאר עם עצמך כאן בארץ. כל טוב מיכל.

 

[צנובר]

שלום אלעד

אני ב-40 שנה יותר מבוגר ממך, זאת אומרת שאני כבר לא ילד, ובכל זאת את המסע הפרטי שלי לפולין עשיתי לראשונה לפני עשר שנים, כאשר הרגשתי מוכן נפשית. כשהגעתי לשם התברר לי שמה שחשבתי כאן בארץ על המוכנות למסע לא היתה דומה כלל ועיקר למציאות שאיתה נפגשתי בפולין. יחד עם זה, שניים מבין שלושת בני הדור "השלישי" נסעו בכיתה י"ב (לא בי"א) לפולין ועברו שם חוויה מדהימה. לטענתם היחד של החברה' באוטובוס, השירים ששרו בנסיעות הארוכות ואפילו הבדיחות המקבריות עזרו להם להתמודד ובסך הכל לשמור על עצמם. אין כאן דרך אחת. תסע לשם רק אם אתה באמת מרגיש "מוכן" ואני יודע שעשים לכם הכנה בבתי הספר. אל תסע בשום אופן בגלל לחץ חברתי או לחץ אחר. תקשיב לאני הפנימי שלך, הוא כנראה יודע מה טוב בשבילך, אבל בכל זאת יש עוד כמה חודשים, לא? תנסה ללמוד ותראה איך תרגיש יותר קרוב לנסיעה. דוד

 

[Memento De Mori]

קודם כל תודה...

תודה על התגובות וההבנה..חששתי קצת מהתגובות שלכם בהתחלה... אני לא יודע למה זה מעסיק אותי כל כך שיש עוד כמה חודשים לנסיעה עם בכלל...אבל האמת שאני מתעסק בזה הרבה יותר מכל ילד אחר בשכבה שלי...השואה היא פשוט חלק ממני...ככה זה היה תמיד ואולי בגלל זה זה מפחיד כל כך לנסוע לשם באמת ובגלל זה יש לי הלתבטויות..אנשים לא מבינים למה אני אובססיבי לזה, אבל ככה אני... כמובן שאני עוד יחשוב הרבה אם לנסוע או לא, אבל אין ספק שעזרתם לי...תודה רבה ואם אסע בסוף אני גם אשמח לשתף אותכם איך היה...(וגם אם לא..)

 

[doram44]

יקר, אתה דור שלישי..

יצא לי להכיר כמה בני דור שלישי שהיו יותר קרובים לשואה מכמה דורשני אחרים שהיכרתי... באופן אישי לא הייתי בפולין ואני לא מוצאת סיבה לנסוע לשם.. הייתי מוכנה לחזור לשם עם אבא שלי אבל כהוא כבר נסע הוא העדיף לנסוע עם אחי וגם אז כדי לטפל בקברים.. מחנות שהיה בהם היו מאוד קשים לו ומאוד קשים לאחי. חוץ מזה אצלך השואה קרובה אתה לא זקוק לריטואל המוות הזה כדי לזכור. תחיה , תחייה בנועם,זה מה שחשוב הכי.

 

[אבאשלאיתן ולהב]

סבי אומר שאין מה לראות שם

מכיוון שהמקום עצמו ללא המרצחים הנאצים לא מהווה לא דבר אמתי למה שהיה שם שסבי ואחרים היו שם בגלל זה וגם בגלל שלא רוצה שהפולנים ירוויחו אפילו שקל מאיתנו ביקש מאיתנו לא לנסוע בהצלחה באשר תחליט

 

[נגה כוכבית]

כשאני הסתובבתי בעיירת מולדתה של אימי,

חשתי כי אני צועדת על גחלים. צועדת על הכאבים שלי (ואז בכלל לא ידעתי על קיומם ואת שמם).

 

[אבאשלאיתן ולהב]

יתכן וכל אחוש גם אני

למרות שאני מחובר היטב עם כאביי , מכיר היטב בקיומם ואפילו הצלחתי להתיידד איתם. אעפ"י שאני זקוק לפעילות ספורטיבית מאסיבית וקבועה (מכורח המציאות אני מסתפק בפעם בשבוע) על-מנת לחיות איתם בשלום. שבת שלום ומבורך

 

[schlomitsmile]

ואלה- ממש ככה...גחלים... בדיוק כך הרגשתי גם אני בפולין (לא בטוחה אם אמא רואה בה מולדת או לא). וכל הזמן ניגנה לי בראש שורה משירו של שלום חנוך: "כל מקום שאני עובר, יכול היה להיות ביתי. יכולתי לחיות שם ולהתבסס. ויכולתי גם למצוא את מותי".

 

[doram44]

אבא של

פגשתי את ערן לפני שנסעתי ברחוב... הוא אמר שלא דיברתם. הוא שם בשבילך אם אתה צריך..

 

[אבאשלאיתן ולהב]

תודה רבה, דורית

אני מחכה לשיר / ים שחברי אמור להעביר לי. המשך שבוע נפלא