מבקשת עצה

dina321

New member
מבקשת עצה

שלום רב! בני אובחן אספרגר כשהיה בגן חובה. גננת בגן שמה לב להתנהגות מוזרה במצבים מסויימים וגם בהתפתחות הילד כאשר היינו בבפגישה אצל רופא התפתחות,רופא אמר שיש דברים מוזרים בתשובות.
עשינו איבחון בהתפתחות הילד והתשובה הייתה שבני על הספקטרום.
כאשר קיבלנו תוצאות איבחון בני כבר היה בכיתה א (רגילה) , היה מסתדר מצויין והחלטתי לא לשתף מורה. אני שואלת אותה שאלות כל הזמן על קשר שלו עם ילדים וכו'. היא טוענת שהכל תקין ויש לו חברים, מפטפט בכיתה, משחק בהפסקות - כמו כולם.
רוצה לציין שבני - ילד מחונן.
כמובן היו כל מיני מצבים - זה הציק לו, זה אמר לו... אבל לא יותר מאחרים (בנים).
אני מרגישה שיש לו בעיות מסויימות, אך לא יודעת עד כמה שזה חריג לגילו.
כרגע לא רוצה לעשות איבחון נוסף (הפעם פרטי) אולי בעוד מספר שנים, כי בני לא אוהב את זה וזה מציק לו. רציתי לשלב אותו בקבוצות תקשורת אך כרגע לא סגורה אם הוא צריך.
יש לו חוג מנהיגות צעירה בבית הספר ושם ביקשתי ממדריך לתת לו במה והתנסות בתקשורת. יש לו עוד חוג שחמט שהוא מצטיין שם (עד כדי להיות בין הטובים בארץ בגילו) וזה מאוד עוזר לו לבטחון העצמי שלו ושם יש לו מלא חברים במועדון שלו ובכל הארץ. לא רק משחק אלא קשר חברות בשעות הפנאי.(אולי כיוון שילדים שם מאוד זהים האינטרסים שלהם ובסוג החשיבה).
מה אתם אומרים? לעשות משהו? לטפל? האם ייתכן שעם השנים אספרגר יכול לעבור (כמובן מדובר על תפקוד גבוה)? או שזה יכל להדרדר בשנים הבאות כי צריך כבר לקבל החלטות בגלאים בוגרים יותר?
תודה
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בכורי האספי חייך
זה לא עובר, כי מי שאתה לא עובר.
לטפל? תלוי

כתבת שיש לו "בעיות מסויימות"- מה הכוונה?
חשוב לתת מענים לקשיים,
אין מה לטפל באספרגר כשלעצמו כי זו לא מחלה


כל שהגיל עולה (יש לי שניים: אחד בן 18 וחצי, אחד בן 14 ורבע)
השונות בולטת יותר, לעיתים הקשיים נהיים מורכבים יותר.
 

dina321

New member
בעיות בהבנת מצבים החברתיים

אך לפעמים קשה להבין אם זה בגלל הגיל (7-8) ועוד לא הכל אמורים להבין מה שמבוגרים מבינים או שזה בגלל התסמונת.
 

TikvaBonneh

New member
נכון, בגיל הזה לילדים רבים יש קושי כזה

ולכן הוא מסתדר עם בני גילו.
 

dina199

New member
אם אתם שמים לב לזה, זה לא בגלל הגיל.

כל התנהגות של של ילד א"ס אפשר להסביר כ'יש את זה גם לאחרים' , אבל זה לא עוזר לאף אחד
 

TikvaBonneh

New member
הניסיון שלנו

גם לי יש ילד מחונן על הספקטרום. עד כיתה ב לא היו לו כלל בעיות חברתיות. הפערים התקשורתיים לא היו משמעותיים מבחינה חברתית עד אז. ילדים היו פחות ביקורתיים. פחות שמו לב לשוני.
בכיתה ב הוא התחיל להתלונן שאין לו חברים.
הקשיים החברתיים נמשכו לאורך כל השנים, עם עליות ומורדות, אבל הוא היה תלמיד מצטיין, ובכלל מוכשר בהרבה תחומים.
בחטיבה הוא היה מבחינה חברתית יותר במורדות
כשהגיע לכיתה ט, הוא נשאר בלי חברים כלל.
כל הבנים כאילו נוצקו לפי אותה תבנית, והוא - היה שונה.
הנושא החברתי נעשה חשוב יותר, כבר לא הסתפק בחברה של אמא-אבא-אחים קטנים.
הוא התחיל להידרדר לתוך דיכאון, מה שפגע בלימודים שלו, ודירדר אותו עוד יותר.
הוא כבר לא היה מסוגל ללכת לבית הספר.
בשלב זה הכנסנו סייעת אישית, שעזרה לו בתיווך חברתי.
הוא הצליח לסיים את כיתה ט בהצטיינות ולהתקבל לכל התיכונים בכל המגמות שרצה, אבל בתיכון הוא כבר לא הצליח להשתלב.
הוא לא יכול היה להתרכז בלימודים כי היה עסוק בלנסות להתנהג בצורה קבילה מבחינה חברתית, כפי שהורתה לו הסייעת.
בסופו של דבר הוא התמוטט שוב, והעברנו אותו לבית ספר חינוך מיוחד.
אני הולכת לקבוצת תמיכה להורים לבוגרים צעירים על הספקטרום. פגשתי שם הורים שההתמוטטות של הילד הייתה רק בצבא או אחרי הצבא.
האספרגר - לא עובר.
והדרישות של החברה - עולות ועולות.
מה לעשות?
אין טיפול שיעלים את האספרגר.
יש לכם איבחון ביד.
אתם יודעים ממה הקשיים נובעים.
תהיי עם יד על הדופק.
בינתיים טוב לו בבית הספר, אז אין צורך לעשות כלום.
אם המצב ישתנה, תדעו למה, ותדעו מה צריך לעשות.
כדאי מאוד, אם עוד לא עשיתם זאת, לתבוע קיצבה מביטוח לאומי.
כשהקשיים יתגברו, תשמחו על הכסף הנוסף שיש לכם כדי להשקיע בעזרה לילד.
 

dina321

New member
תודה על ההסבר מפורט

החשש שלי כאשר יהיה גדול יותר. נהיה עם יד על הדופק.
 

אריה127

New member
תתחילו לעבוד כבר עכשיו בהמשך יהיה קשה יותר

אין לי נסיון בגיל הזה, אבל התחזית שתקווה נתנה אינה אופטימית.
לדעתי (וכך אנו עושים) צריך לעבוד מגיל כמה שיותר צעיר. בהמשך הקושי רק יגדל. והתסכול יעמיק.
חברתיות זה שריר - ולילדים על הרצף צריכים עבודה כפולה ומכופלת על מנת לחזר את השריר הזה.
אם מגיעים חברים לבית שלכם זה נפלא. תפרגנו להם.תזמינו פיצה מדי פעם. ותכבדו אותם.
עוגיות, מיץ. פינוקים. שיהיה להם כיף לבוא. שיבואו שוב. שיחשבו שככה ההתנהלות הרגילה אצלכם, ולא בשבילם.
מדי פעם תזמינו סטודנטית שתעשה תיווך חברתי, משחקי חברה שיהיה כיף. בעיקר לילד שלכם אבל גם לחברים שבאים.
כל יום מעין מיני יום הולדת.
הילד שלכם ירגיש פופלרי. הבטחון החברתי שלו יגדל הוא יעז יותר מבחינה חברתית.
והוא ילמד כיצד להיות בחברת ילדים.
 
התערבות הורים באינטראקציות חברתיות של ילדיהם

יכולה ממש לחבל, בכמה וכמה אופנים, בטווח המיידי ובטווח הארוך (בדימוי העצמי, ביכולת לבנות קשר רגשי משמעותי, בעצמאות, באמון של הילדים בהורים, ועוד...).
אם אין אפילו קושי כרגע, ממש לא הייתי מתערבת.
 
אני עושה תיווך והתערבות מאחורי הקלעים

שזה אומר בעיקר בווטאפ ועבודה איתו בבית על כל מיני דברים. בטח שלא מתערבת כשמישהו בא. אפילו לא נוכחת.
 

arana1

New member
גם ממה שתקווה סיפרה עולה שגישתך בעייתית מאוד

הבן שלה הדרדר בדיוק בגלל שהסייעת חשבה כמוך שחברתיות זה שריר שצריך לחזק אותו על ידי עבודה קשה
אוטיסטים וילדים מחוננים הם שונים בדיוק בגלל שהם לא תופשים חברתיות כשריר
משם גם נובע הקסם והמחוננות שלהם

הדגש על "חברתיות" בכל מחיר זה המתכון הכי בטוח לאסון
הדרך הנכונה זה לתת לאוטיסט עצמו,למחונן עצמו,להגדיר לעצמו ובעצמו את תפישת יחסיו עם החברה
לקבוע את המינון הנכון והמשתנה לפי תחושותיו
ולא לפי איזה שהיא תבנית מקובעת שהיא בעצם גם הכי זמנית ולא פעם גם הכי מבטאת בדיוק את מה שהכי הורס את האוטיסט

ההשקעה והעבודה הקשה צריכה להתבטא בנסיון להבין ולתמוך בגישה החברתית היחודית לאוטיסט ולילד המחונן
זה חלק מהותי מזהותו
גישות אחרות יובילו,והובילו בעבר לאסונות,גם מאוד קשים

חלק גדול מהאוטיסטים לא בנויים לקשרים עם יותר מאדם אחד שמשמעותי להם
זה חלק מהגאונות שלהם
בבקשה תנסה,תנסו,לא להרוס את מה שאינכם מסוגלים להבין
 

TikvaBonneh

New member
עשינו את כל זה כשהוא היה קטן

אבל זה רק דחה את הקץ. בני שש עשרה כבר לא מתפעלים מממשחקי חברה ומעוגיות. זה כבר יותר מסובך...
לא נתתי תחזית . סיפרתי את הסיפור האמיתי על בני ועל עוד בוגרים שאני מכירה.
 

אריה127

New member
סביר להניח שלא דחיתם את הקץ

אלא עזרתם לו, ולולי העזרה הכשרים החברתיים שלו היו נמוכים יותר.
התשובה שלי לא היתה על גיל ההתבגרות.
המוקד בגיל ההתבגרות הוא אחר, יותר בדיקת גבולות וע"י כך הכרת העצמי.
 
if it ain't broken - don't fix it

אני מכירה לפחות 2 ילדים בעלי מאפיינים אספיים שמעולם לא אובחנו או ״טופלו״ חברתית, והם מסתדרים בחברה ברמה סבירה עד טובה. אחד מהם הסתדר פחות טוב ביסודי, כיום בתיכון הרבה יותר טוב - מתוך תיכון עם 8 כיתות מקבילות הוא הצליח ללקט לו לא מעט מוזרים מסוגו כחברים קבועים. גם האינטרט עזר להם למצוא זה את זה (ראו שרשור בעמוד זה...).

יד על הדופק זה תמיד טוב, אבל ה״טיפולים״ החברתיים הקיימים היום כלכך בעייתיים ובעלי פוטנציאל מזיק שממש לא הייתי מנסה אותם על ילד שאין לו בכלל בעיות כרגע.
עצוב לומר, אבל אם הילד יודע איך להיות אספי מחונן חברותי שמח ומסתדר, הרי שהוא יודע יותר מאנשי המקצוע. אז אל תהרסו לו.
סביר שבהמשך עוד יהיו אתגרים, לא מתוך ״הידרדרות״ אלא מתוך צמיחה והתבגרות. אבל ממילא אין דרך להציל אותו מהמורכבות של החיים, רק לתמוך בו ולחשוב ביחד.
 

dina199

New member
אני לא בעד 'להסתדר'.

אני בעד מקום בו הילד פורח. וכשיש מקום כזה , רואים את זה מייד.
מה שחשוב זהו לא מסגרת של חינוך רגיל או חינוך מיוחד (מכל סוג) או חינוך ביתי. מה שחשוב זו ההתאמה.
 
למעלה