N u r i t 2 0
New member
מבקשת עצה
שלום לכם
אני קוראת פסיבית בפורום כבר כמה זמן, ואני זקוקה לעצתכם... אני בת 21, asex, מאז ומעולם. כמו כן בתולה. בכלל - כל מה שקור בגוף בצרכיו ובתענוגות הגוף לא משמעותי עבורי כלל, ולו יכולתי, מאד הייתי רוצה להתקיים כרוח בלבד, כנפש בלבד. המחשבה על יחסי מין מרתיעה אותי. בעיניי זה משהו לא טבעי עבורי, מגעיל במידה רבה, מבייש, נחות. תקשורת ברמה נמוכה בהרבה ממה שאנחנו מסוגלים לה. וההכרח לחשוף לשם כך את הגוף שלי בפניי אדם אחר - גוף שמביש אותי, ואין ביני לבינו שום דבר במשוטף, גוף שבשמחה הייתי משילה אותו מעליי - מביש אותי מאד. לאומת מגע אמיני (אחיזת יד, חיבוק) שמשמש אותי כשפה נוספת להבעת רגש ומחשבה, הרי שיחסי מין נתפסים בעיניי כדבר מה שכרוך בכאב, בבושה, בהקרבה, באיזו אי-הגיינה נוראה, וכו'. כמו כן אין אני מסוגלת להעריך לטובה או לרעה מראה חיצוני של אנשים. אני לא רואה בהם יופי או כיעור. לכל הפחות - אני לא מכירה ביופי כפי שהוא מוכתב על ידיי הסטנדרטים המקובלים. תויי פנים מעידים המון על אופי האדם, וכן הקול, וכל תנועותיו. אלה יכולים לנעום לי או להרתיע, אך לא דבר מעבר לכך. אני חייבת לומר שלא קרה בחיי שום מקרה שיכול היה להסב את מחשבותיי למשאול זה (לא ניצול מיני כלשהו מחד ולא גדלתי על ברכיי החינוך השמרני מאידך). אם זאת, אני בת להורים גרושים שמעולם לא ניהלו עוד מערכת יחסים מאז גירושיהם. איש ממחזריי מעולם לא סלח לי על כך. איכשהו הם תמיד למדו לפרש את הנטייה שלי כעלבון אישי. אל תבינו אותי לא נכון - אהבתי. מאד. ואלה שאהבתי היו גאים מכדיי לדרוש את ההקרבה הזו ממני כך. וכעת ישנו אדם שאני אוהבת, ושאוהב אותי, ואני יודעת שיבקש זאת. אני לא יודעת כייצד עליי לנהוג. חשוב לי מאד לא לפגוע בו. אני מוכנה להקריב את טוהר הגוף ואת שלוות הנפש שלי למענו, אבל איך אעשה את זה? ישנה דרך כלשהי להגמל מהרתיעה, הבחילה שעצם הרעיון גורם להן? האם יצא למי מכם להיות במצב כזה? ייתכן שהוא אכן יסתפק בזה, ללא צורך בהדדיות במישור הזה? תודה לכם
נורית.
שלום לכם