מבקשת עזרה

[schlomitsmile]

הדבר שהיחיד שאני יכולה לומר
הוא שאני מאד ממליצה לך לקרוא את הטקסט המצורף בקישור,
שנכתב ע"י אוטיסט שהחל לדבר בגיל 12.
במיוחד את הקטע הזה:
&nbsp
"אוטיזם הוא לא נספח.
אוטיזם הוא לא משהו שלאדם יש, והוא לא כמו קליפה שהאדם לכוד בה.
אין ילד נורמלי שמתחבא מאחורי האוטיזם.
אוטיזם הוא סוג של קיום. הוא מתפתח, הוא צובע כל חוויה, כל תחושה, תפיסה, מחשבה, רגש וכל היבט של הקיום.
אי אפשר להפריד את האוטיזם מהאדם ואם זה היה אפשרי, האדם שהייתם מקבלים לא יהיה אותו אדם שהתחלתם איתו.
חשוב לקחת רגע ולקחת את זה בחשבון. אוטיזם הוא סוג של קיום.
אי אפשר להפריד את האדם מהאוטיזם.
לכן, כאשר הורים אומרים:
הלוואי ולילדי לא היה אוטיזם,
מה שהם באמת אומרים הוא:
הלוואי שהילד האוטיסט שיש לי לא היה קיים והיה לי ילד אחר במקומו (שאינו אוטיסט).
קראו זאת שוב. זה מה שאנחנו שומעים כאשר אתם מתאבלים על קיומנו. זה מה שאנחנו שומעים כשאתם מתפללים לתרופה.
זה מה שאנחנו יודעים כשאתם מספרים לנו על חלומותיכם ותקוותיכם בשבילנו – ששאיפתכם הגדולה ביותר היא שיום אחד
אנחנו נחדל מלהתקיים ושזרים שאותם אתם יכולים לאהוב, יעברו לגור מול פנינו."
&nbsp
מתוך
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=612&aId=104140

 

[dina199]

מי שמאמין שאוטיזם זו מחלה הטקסט לא יעזור לו

 

[חולצהירוקה]

נו, באמת...

תנסי להחליף כאן מושג "אוטיזם" למושג סרטן או אפילפסיה. זה עדיין הגיוני? 222

 

[dina199]

אוטיזם זה לא סרטן. סרטן זו מחלה.

 

[גור42]

וסרטן זה לא סתם מחלה, אלא מחלה סופנית

ובכל זאת, רוב הציבור מתייחס לאוטיזם כאל גורל גרוע מסרטן, מסיבות שאני פשוט לא מצליח להבין. בחיים שלי לא שמעתי על הורה שיושב שבעה על ילד חולה סרטן, שהילד עדיין חי. אבל כרגיל, כשמדובר באוטיסטים, הכל מותר. חכמים על חלשים, כבר אמרנו?

 

[חולצהירוקה]

טועה

יותר ויותר אנשים מנצחים את הסרטן. אם במקום כל הגנים התקשורתיים ובתי ספר לאוטיסטים היו משקיעים במחקר של אוטיזם כמו שהשקיעו בחקר סרטן, היו כבר מוצאים גם את המרפה, גם את דרכי המניעה.

 

[dina199]

אין טעם לבזבז אנרגיה

 

[גור42]

אל תהיי כל-כך בטוחה. הגברת קראה, והיא גם תזכור.

ואפילו שעכשיו היא כועסת עליי וחושבת שאני טועה ומטעה, היא לא תשכח את דבריי, והיא תחשוב עליהם. ובעוד חמש או עשר או עשרים שנה, יש סיכוי שהאסימון ייפול. את מה שאני ואת לא הצלחנו לעשות במילים, המציאות הקשה תעשה בשבילנו (ואני יודע שזה נורא להגיד את זה, אבל אני לא יצרתי את המציאות הזו).

 

[dina199]

כן, אני יודעת שהמציאות תמיד מנצחת

 

[kagome10]

 

[dina199]

עדיף לך לעבור לפורום לילדים מיוחדים

 

[חולצהירוקה]

תודה, דינה

תודה, דינה, אבל אני ממש לא מחפשת עוד בכי, רגשי אשמה, דיכאון, חוסר אונים. לא מחפשת גם דרכי לסחוט את ביטוח הלאומי על חשבון ילד. מספיק לי את הדיכאון שלי. כעת אני מחפשת פתרונות. המליצו לי על פורום הזה.

 

[dina199]

מנהלת של הפורום ההוא הייתה מנהלת כאן.

זה פורום חדש שהיא הקימה.
את הפתרונות שאת מחפשת תמצאי שם.
אני כתבתי רק כדי להמליץ לך לשאול שם.
אני מניחה שכבר שמת לב שאני אישית מאוד לא אוהבת את הגישה שלך לאוטיזם וגם לסרטן. אמנם השתדלתי מאוד לא לענות לך בשרשור (בעיקר כדי לא להקפיץ את השרשור) אבל ראיתי את התגובות שלך לאנשים.

 

[גור42]

אבל היא סולדת בפסיכיאטרים. זה כבר נקודה לטובתה, לא?

 

[schlomitsmile]

וכאן אכןהציעו לך כיוונים לחיים טובים יותר,גם אם לא מה שציפית

 

[שייך למיעוט]

מה זה להוציא מאוטיזם ?

להתעמר בילד, להכפיף אותו לרצונותינו, להשתלט עליו, על מוחו ורוחו, ע"י דברים שנראים לנו ראויים
ולאחרים לא ? לנרמל אותו בהתאם לאופונות משתנות ?
או,
לכבד, לתת כלים, להכיל את השוני, לא להתכופף בבושה בפני החברה כי אם לשמוח בחיינו המקבלים את הילד שהבאנו לעולם ?
האם ילד אמור לעמוד בציפיות מקדמיות כגון אבחון גנטי גם לאוטיזם כי אם היה אפשר לא היינו מביאים כזה לעולם ?
כי לא הבנתי למה את מתכוונת חוץ מהצהרות.
להוציא משהוא ממישהוא זה להפוך אותו לאחר, שונה ממה שהוא. זה לא לקבל את הילד שהבאנו לעולם.
ככה היית רוצה שיקבלו אותך מגיל ינקות ?
לחיות כאלה חיים ?
להכיל מישהוא ולתת לא כלים להתמודד, לתת לו ערך, לתת לו לפתח את היצירתיות והחיות שבו שקבלנו בדמות הילד ואנחנו צריכים ללמוד אותה ביחד אתו זה גם להוציא כל ילד מאוטיזם.
אם את מתכוונת למקרה הראשון ויום אחד כשהכל יראה טוב, הילד עם חבריו מתפתה לחטיף שבוע ברצף
ופתאום האוטיזם מכה, מה אז ?
תחזרי לשלוט בו באמצעות כפייה, תרופות אלימות או מה ?
בעוד שהמקרה השני מחייב מהפך בחיים, להיות קשובים, ללמד ערך ואהבה את עצמנו ואת הילד,
לבטל את עצמנו השולט הנשלט המוכתב והמכתיב, ומעביר אותו לתחילת תהליך של חיים
בחופש
אמיתי.

הכל שאלה של פרשנות .....

 

[חולצהירוקה]

מילים יפות

כל המילים היפות האלה על קבלה והכלה- אבל מה אם הדבר האמיתי? אפשר להכיל ולקבל את הילד כמו שהוא- ובכך למנוע ממנו להתגבר ולהתפתר מהקשיים שלו. ילד עם אוטיסט לא יכול להינות מהחיים כמו ילד רגיל, לא יכול להקים זוגיות ולפרנס את עצמו בכבוד. מה עתיד של האוטיסט? בית ספר מגעיל עם מטפלת צורחת ומורה שחושבת רק על איך לסיים את היום ולא לראות אותם? הוסטל מאופש עם העובדים שמריצים צחוקים על הדיירים "המטומטמים"? עבודה במפעל שיקומי- חסרת כל ערך ומשמעות? למה כל זה יותר טוב ממשתר דיאטה שאולי יוביל אותו לשינוי ולשיקום בחברה, גם אם יהיו נפילות בדרך?
אני כותבת את זה, אך אני בעצמי אכולה רגשי אשמה... אילו הייתי משכנעת את עצמי להתחיל דיאטה מוקדם יותר- הילד כבר היה במקום אחר לגמרי. עכשיו, בגללי, סוגרים אותו בגן תקשורתי

 

[שייך למיעוט]

חינוך ביתי מכבד ומכיל ....?

במקום רגשות אשם תעשי.
לדעתי את טועה ולכן מנציחה מציאות שגוייה.
את מוזמנת להתבוסס ברגשות אשם במקום לפעול לשינוי המציאות.
כרגע אין טיפול כי זה לא מחלה.
מי שמבין את זה מוקדם מרוויח רגשות אשם וחוסך התעללות בילד.
חינוך ביתי למשל.
זו מציאות אחרת, תרצי תשלבי דיאטה.
הפתרון בתוכך ויותר מכך בתוך הילד.
לא בתקשורת עם אנשי מקצוע מבחוץ שטועים ומטעים.

 

[חולצהירוקה]

על מה אתה מדבר?

על מה אתה מדבר? חינוך ביתי- זה לעשירים בלבד!!!! ומי ירוויח כסף לבגדים, תרופות, מזון, מומחים שיאבדו איתו בבית? גם להיות בבית- זה לצלול עמוק יותר לדיכאון ורגשי אשמה. כעת בחופש הגדול אני אם ילד בבית וכל המחשבות מסתובבות סביב- למה זה קרה דווקא לילד שלי?

 

[אמא מודאגת3]

חינוך ביתי זה לכל אחד!

ממש לא לעשירים, זה מיועד להורה שחושב מחוץ לקופסא עבור ילדו!!