מבקשת ייעוץ...

labanene

New member
מבקשת ייעוץ...

אהלן,
אנחנו זוג צעיר, נשואים כארבעה חודשים, יוצאים קצת למעלה משנה וחצי, ההצעה הגיעה אחרי שמונה חודשים של זוגיות מאושרת ואהבה פורחת.
קצת רקע- בעלי מגיע מבית מסורתי, ואני לא מאמינה באלוהים, אך כל זאת דובר לפני החתונה, והסכמתי לכבד אותו בכל מה שקשור לדת, כולל ללכת איתו לבית הכנסת, אך לא לשמור שבת.
עד הצעת הנישואים, הזוגיות שלנו הייתה מושלמת, מלאת אהבה, בלי אף מריבה, שידרנו על אותו גל, והיינו זוג יונים שלא יכל להוריד את הידיים אחד מהשני. שמונה חודשים של גן עדן אמיתי.
מהרגע שהוא הציע לי נישואים, הוא הפך לאדם אחר. כשהתקשרו לברך אותנו על ההצעה, הוא ביטל את נושא הנישואים בבוז ואמר שאין לזה שום משמעות. לאורך כל תכנון החתונה הוא לא לקח שום חלק (והייתי כלה מאוד מאוד מאוד קלה, ארגנתי חתונה במחיר מינימום, פחות מרבע ממחיר חתונה ממוצעת), כשאני בכלל לא רציתי לעשות אירוע אלא להתחתן ברבנות רק עם המשפחה המצומצמת. הוא כזה שרצה אירוע באולם. במהלך התכנון הוא הפך להיות קר ומרוחק, מה שהכניס אותי לדיכאון, כל זה במהלך תקופת הסמסטר שלי, מה שאיים לפגוע לי בלימודים כי לא הייתי מסוגלת ללכת לאף שיעור. אחרי החתונה נכנסתי ישר לתקופת בחינות ונאלצתי ללמוד קורסים שלמים ביומיים!!!
רק כחודש לפני החתונה הוא הסביר לי שהוא נמצא בחרדות לגבי החתונה, ונוצר מצב שלא ידעתי האם לשלוח הזמנות לאורחים או לא.
כעסתי עליו מאוד על כך שהוא מעמיד אותי בסיטואציה כזו, על לא עוול בכפי.
הוא טען שהוא בחרדה בנוגע לבניית הבית שלנו והאם יהיה לנו בית יהודי או לא. זה יצר הרבה מאוד מתחים ביננו וגם לי מאוד להתרחק ממנו ומכל נושא הדת.
אחרי החתונה המריבות החמירו, והוא התחיל להעיר לי על כל דבר שיש, גם בנושאי הדת וגם בנושאי ניקיון, כשהוא מעיר לי על כך שאני לא מנקה בצורה מספיק טובה. חוץ מזה הוא זרק לי הערות מחרידות בנוגע למשפחה שלי, כשבארוחת חג אחותי הכינה עוגה חלבית כשהוגש בשר.
לאחותו הוא שלח הודעה ושם הוא קרא לי כופרת ושהוא מצטער שהוא עבר לגור איתי.
אני מאוד משתדלת לבוא לקראתו, בכל דבר (!!!!) אבל אני מרגישה שלא רק שהוא לא בא לקראתי ועושה למעני דברים, אלא הוא לא מפסיק לבקר אותי ולא להעריך אותי. כשאני מנקה הוא לוקח ממני את המגב, מנקה נקודה שפספסתי, ומחזיר לי את המגב (מיותר לציין שהפסקתי לשטוף והשארתי את המים שיתאדו לבד).

אנחנו נמצאים כרגע במאבק כוח של כמה חודשים טובים, כשכל שבוע יש לנו מריבה אחרת שנמשכת כמה ימים, כשבמהלכם אני לא מסוגלת להסתכל עליו ולדבר איתו. עושה לו silent treatment, כי קשה לי להתנהל בצעקות.
ביקשתי ממנו שלושה חודשים של חסד, שיפסיק לבקר אותי ולריב איתי על כל דבר, ושינסה לחזר אחריי בשביל להחזיר את האמון ביננו. בתגובה הוא הזמין לנו כרטיסים למשחק כדורגל... כשאין ביני לבין ספורט שום קשר. פשוט אטימות.

אני מאוד פגועה ממנו מהיחס אליי לפני החתונה, וגם אחרי החתונה. כל פעם כשאני מעלה את הנושא, הוא אומר שאני מחזירה אותנו אחורה, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהכעסים! הוא גורם לי לא לסמוך עליו. בייחוד כשהוא קורא לי כופרת מאחורי הגב, אחרי שכל שבת אני איתו בבית הכנסת. ביקשתי ממנו שייקח אחריות מלאה על ההתנהגות שלו לפני החתונה, שיודה שהוא היה לא בסדר, שהוא מתנצל ושהוא יעשה הכל בשביל להציל את הנישואים שלנו. כרגע הוא לא מוכן לזה.

מכל הבחינות האחרות המצב ביננו אידיאלי, יש לנו ראיה כלכלית זהה, המצב הכלכלי שלנו הוא טוב++, שנינו עובדים ולומדים, יש ביננו משיכה חזקה ויחסי מין טובים, ובכל זאת רע לי מאוד.
ואנחנו רק בתחילת הדרך!!!

אני ממש מיואשת. אשמח לקצת עצות שלא קשורות בטיפול זוגי, כי כנראה נתחיל בשבועות הקרובים.

תודה
 
דבר אחד

אין לו מושג מי הוא. כאדם, הכוונה. במה הוא מאמין ובמה לא ועד כמה, מה נכון וצודק ומה זניח ואיפה הוא עומד בכל זה. זה לא רק שבגיל 40 יש פתאום משבר אמצע החיים, יכולים להיות משברים אישיים לכל גיל או תקופה או מצב בחיים.
את נכנסת לו בדיוק באמצע הקונפילקט העצמי ואת מאתגרת אותו בלי לאתגר בכוונה.
איך אמרה שרי אריסון, השלום מתחיל בתוכי (או בקוף, או דוב או משהו כזה).
הכרתי זוג אחד כזה, שהיו שכנים שלי כשהייתי ילדה, הוא היה דתי כיפה סרוגה והיא הייתה חילונית, והיו להם שני ילדים שגדלו בחינוך הדתי והקשיבו למדונה והם חיו בשלום ובהבנה הדדית. אבל בשביל שזה יקרה, אדם צריך לבוא מתוך שלמות וביטחון עצמי במה שהוא מאמין בו ולא להרגיש שהוא כל הזמן צריך להגן על זה (מפני עצמו קודם לכל).
 

labanene

New member
את צודקת

הוא התחרפן מאז שהוא הבין שהוא הולך להקים בית בישראל ומה הוא ינחיל לילדים שלו וכו וכו'. (למרות שבקצב הזה אני לא רואה איך יהיו לנו ילדים משותפים)
אני מאוד מנסה להרגיע אותו, לבוא לקראתו מבחינת הדת. אפילו אמרתי לו (והתכוונתי ברצינות), שאין לי בעיה לשלוח את הילדים לבית ספר דתי (*לייט*), להדליק נרות, קידוש, בית כנסת, וכל מה שמסביב. בלי לשמור שבת.
לפני שהכרנו הוא לא היה שומר שבתות, היה יוצא עם גויות (רחמנא ליצלן), ובגדול היה מתנהל כחילוני גמור, חוץ מהעובדה שהוא היה הולך לבית כנסת בשבתות.
מההתחלה הבהרתי לו שאין לי שום בעיה עם זה, ואני אפילו מוכנה ללכת איתו לשיעורים וללמוד איתו, כי הוא בעצמו לא יודע לענות על שום שאלה בעלת עומק שאני שואלת אותו בנושאי דת.
באתי לקראתו בכל סעיף וסעיף, למרות שאני אתאיסטית. כל מה שקיבלתי בתמורה היה שהוא קורא לי כופרת, לאחותי גויה, וכשאני שואלת אותו שאלות בנוגע לתפילות או דברים בסגנון הוא קורא לי בורה.
אז מה אמורים לעשות? תכננתי לצום בשבילו בכיפור הקרוב, למען שלום בית וכל החרטא הזה, אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה שיש לי בשביל מי לצום.
איך אני מתמודדת עם המשבר שלו באמצע החיים? מה עוד אני יכולה לעשות שלא עשיתי?
ניסיתי הכל. מלבוא לקראתו בכל דבר שרצה, לטיפול בשתיקה, ועד לאיומים שאני לא נשארת במצב הזה.
כמובן שהכל כשל, והוא ממשיך להתנהג ככה.
מה עושים? עוזבים את הבית?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
את צריכה לבחור בין שתי נרטיבים הפוכים למצב

מצבים בין בני אדם הם לרוב לא לגמרי אובייקטיביים. יש תמיד עובדות, אם כי גם אלו הרבה פעמים נתונות במחלוקת. כל עובדה היא נקודה על דף.
ויש את הפרשנות אנחנו נותנים לעובדות, כלומר הקווים שמחברים את הנקודות. כשמחברים את כל הנקודות, מקבלים נרטיב, סיפור כולל.
לרוב, לכל נרטיב יש גם נרטיבים חלופיים.
---
פה יש שני נרטיביים עיקריים אפשריים:
1. או שהוא אדם נחות, מרושע, חסר אמפתיה, מאותגר רגשית וכולי, ואז את קורבן של גחמותיו, על לא עוול בכפך, כי את עושה כל מה שצריך ואפשר, ואולי אף יותר.
2. או שיש פה סימטריה של טעויות משני הצדדים, טעויות שונות זו מזו, אך שוות משקל, כשהטעויות של כל צד מתדלקות את הפגיעה והכעס של הצד השני, שחוזר ונוקם - כל צד בדרכיו ובשיטותיו, השונים אלו מאלו.

אני לא בא לקבוע מסיפורך מה הנרטיב הנכון. אני רק בא ואומר: תבחרי איזה מהם שאת רוצה, ותדבקי בו. הבעיה שלך היא בבילבול בין השניים.

אם זה הראשון, אין לקשר הזה שום סיכוי, ואין לו טעם, והאמירה שלך ש"חוץ מזה זה מושלם" נשמעת כמו היתממות ועצימת עיניים. את צריכה לעוף משם. נקודה.

אם זה השני, עליך להתחיל להבין מה הטעויות שלך, להפסיק להעניש אותו על הטעויות שלו, ולהתחיל תהליך של התקרבות. לפי הנרטיב הזה, את סבורה שאת מקרבת אך למעשה את ממשיכה לפגוע ולהעניש, בדרכך שלך.

מה שאת עושה בפועל הוא הכלאה לא מוצלחת של השניים. את בהחלט מאמינה בנרטיב הראשון ("על לא עוול בכפי") ובו זמנית את מאמינה שלמרות זאת, את פועלת לפי הנרטיב השני ("אני מאוד משתדלת לבוא לקראתו אבל הוא בשלו...")

את צריכה להבין שהצירוף הזה שאת בנית, שהוא מתנהג כמו חרא על לא עוול בכפך, ואילו את כולך רצון טוב - הוא שורש הבעיה.

תבחרי אחד מהשניים, ותנהגי לפיו. אבל את לא יכולה לבחור אחד ולפעול לפי השני.

ושוב, אין לי שום יומרה לקבוע מה הנרטיב ה"נכון". ההחלטה, או הבחירה, היא כולה שלך.

---

ואם תשאלי: רגע רגע, אולי האמת היא משהו באמצע?
התשובה שלי תהיה: במצב זה, לדעתי, אין אמצע. זה כמו לצאת מחדר שבו יש שתי דלתות, אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל. אי אפשר לצאת דרך האמצע. יש שם קיר. צריך לבחור דלת אחת.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

בת האש

New member
במקום בו יש שתי אפשרויות, לעולם יש יותר

ובין הנרטיב השני והראשון, יש עוד לפחות 98 נרטיבים שונים...
&nbsp
שני אנשים לא חייבים לטעות באותה המידה. יש מקרים, למען האמת רוב המקרים הם כאלו, בהם אדם אחד טועה יותר, וחלק גדול יותר מהבעיות באשמתו.
&nbsp
זה לדעתי אחד המקרים האלו, וזה הנרטיב שאני הייתי מייעצת לבחור בו. זה, וזה שהטעות שלו היא זה שהוא לא סגור על עצמו, מה שיוצר המון בעיות.
&nbsp
כמובן, גם אתה חופשי לבחור את הנרטיב שלך. ואם אתה אומר שלפניך יש קיר, אז לפנייך יהיה קיר. למזלי, הקיר הזה לא יעלים את השדה הפתוח שנפרש לפני. ומאחר שכבר הלכתי בו יותר מפעם אחת, בסליחה ובחסד, אני יודעת שאין שם קיר (אולי בסיפור שלך אני יודעת ללכת דרך קירות...).
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני, כמובן, כתבתי את הנרטיב שלי

ואת כתבת את שלך.
שלך סבבה לגמרי. באמת.
אבל הוא מתאים לך, ולא בהכרח לשואלת. אני חושב ששלי יותר מתאים לה במצבה (ואני תיכף אפרט לה פה למטה).
אבל היי - זה רק הנרטיב שלי, ואני לא מתיימר להיות בעל האמת. לכן נח לי הפורמט הזה של פורום - הרבה נרטיבים, והקורא בוחר מה שמתאים לו.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
&nbsp
&nbsp
 

בת האש

New member
לדעתי זה כבר היה מטא-נרטיב

כלומר, הצעת שני נרטיבים. אבל הטענה שאלו שתי האפשרויות היחידות הקיימות זה מטא-נרטיב.
&nbsp
מצד שני, ממה שפותחת השרשור כתבה בהמשך נראה שהיא אוחזת בנרטיב הראשון...
&nbsp
מצד שני, אני גם לא מסכימה עם הפתרון שלך. הניסיון שלי, והססטיסטיקה, מראים שפתרון שכזה מנציח אי שיוויון. זה אחד מהמקרים בהם במקום לשלוח את הכותבת לקרוא הנדריקס הייתי שולחת אותה לקרוא "תחזוקת בעל".
&nbsp
תכלס? אני חושבת שגם אני אוחזת בנרטיב הראשון שלך (עד כמה שאפשר לאחזור בנרטיב בנוגע לאדם שהמידע שיש לי כלפיו שואף לאפס). רק שבנגידו לפותחת השרשור אני מביאה את הנרטיב לסופו ההגיוני ותומכת בפרידה.
&nbsp
הקבלה החלקית פה של הנרטיב היא לא השדה שלי, ולחשוב שבן הזוג אשם בהכל ולסרב להפרד זה לדעתי מתכון להרבה צרות. כך שיש משהו במטא-נרטיב שלך, שלמרות שלדעתי הוא שגוי, שמתאים מאוד לסיטואציה הנוכחית.
&nbsp
כדאי לפותחת השרשור לבחור בין שתי האפשרויות שהצעת לה...
 

labanene

New member
דר ג'קיל ומיסטר הייד

כמובן שהוא לא לגמרי הנרטיב הראשון, אחרת לא הייתי מתחתנת איתו, ואני באמת ובתמים לא מאמינה שזה הנרטיב השני. אין פה שום סימטריה.

יש לו שני צדדים, כשבאחד הוא מקסים, חמוד, שובה לב, אני מסתכלת עליו ואני רק רוצה לאכול אותו ולאהוב אותו, ובגלל זה התאהבתי בו. והצד השני הוא צד לחוץ, ביקורתי, דורסני, ובלתי נסבל. לצערי הוא נמצא בצד הזה הרבה יותר מאז שהתחתנו.

כמובן שיש לי איזשהו חלק בעניין, כי בכל מערכת יחסים שני בני הזוג אשמים. החלק היחידי שאני לוקחת על עצמי, זה שאפשרתי לו להתנהל בצורה שבה הוא מתנהל יותר מידי זמן. שלא העמדתי אותו במקום מספיק ושהבנתי שהוא ירד מהפסים מאוחר מידי. יתר האשמה, מהתתחלה ועד הסוף, היא עליו.
לא חושבת שהייתי יכולה להיות יותר סבלנית ומכילה ממה שהייתי עד עכשיו.
מסכימה עם בת האש, יש יותר משתי אפשרויות, ובמצב הזה אני לוקחת על עצמי 5% מהאשמה, כל עוד הוא ייקח על עצמו את 95% האחרים ויפעל בשביל לתקן את הזוגיות האומללה הזו
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
עם קו המחשבה שלך לא תגיעי רחוק

אני מניח שאם היינו שואלים אותו, הוא היה אומר שהוא 5% מהבעייה ואת 95%.
אני גם מניח שאת תגידי שבסדר, הוא יכול להגיד ככה, אבל את צודקת והוא טועה.
ואני אומר: זכותך לחשוב כך. אבל לדעתי (ואולי אני טועה), זה לא יוביל אותך לשום מקום.
&nbsp
את מבינה - יש לכם בעיה זוגית, והפתרון שלך זה שהוא יכיר בצדקתך, יכפר בגדול על כל חטאי העבר, ואז יהיה לזה סיכוי. אבל משהו בכדור הבדולח שלי אומר לי שזה לא יקרה. וגם שהוא מצפה ממך בדיוק לאותו דבר.
&nbsp
זה כמו שתי מכוניות שנפגשו באמצע גשר, שיש עליו מעבר רק למכונית אחת. מישהו צריך לקחת רוורס, או ששניהם יקחו רוורס, ואז יחשבו מה לעשות. אבל כל זמן שכל אחד מהם משוכנע שהוא צודק ב-95%, הם כנראה יבלו זמן רב מאוד על הגשר...
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
&nbsp
&nbsp
 

labanene

New member
אז בעצם הפתרון

הוא להתקפל, לסלוח לו על כל מה שהוא עולל לי בחודשים האחרונים בלי שהוא בכלל יבקש את סליחתי, להמשיך לבוא לקראתו בכל הנוגע לדת, להמשיך לתת לו לרדות בי בנוגע לנקיונות הבית, ועוד להגיד תודה? ובמידה והוא ממשיך עם ההתנהגות שלו אני צריכה לשתוק?

כי אחרת לא הצלחתי להבין את הפתרון שלך
 
לטעמי הפתרון

מתחיל בכלל בלהבין מה בעצם מפריע גם לו בהתנהלות שלך (מעבר למה שאת חושבת שמפריע לו, מעניין אם ניהלתם שיחה אמיתית ונוקבת על המצב בלי האשמות ופגיעות).
&nbsp
אולי לא תוכלו לעשות את זה ללא טיפול זוגי.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
הפתרון מתחיל בהבנה שזה המצב

וממשיך בטיפול הזוגי שאמרת שאתם עומדים ללכת אליו.
וכי מה חשבת - שימצאו לך פה איזה קסם, שיגרום לפנטזיה שלך להתממש? לא נראה לי שזה יקרה.
 

גארוטה

New member
כששני אנשים

מעולמות כל כך מרוחקים, אתאיסטית ומסורתי, מחליטים להתאחד חובה עליהם לנהל שיחה איך יתנהלו החיים המשותפים כולל חינוך הילדים.
ממה שאני קוראת די ברור שבן זוגך ממש לא סגור על עצמו מבחינה דתית ולכן מאד נוח לו 'לזרוק' עלייך האשמות במיוחד שהוא ידע בדיוק עם מי הוא מתחתן.
אני לא שוללת גם לחץ משפחתי שהיה עליו מיד אחרי הצעת הנישואין, מה שיכולה להיות בהחלט הסיבה ל'רגליים הקרות' שהוא קיבל פתאום.
העובדה שהוא הולך לבית הכנסת בשבת לא הופכת אותו לאדם דתי..ישנם עוד כמה דברים "שוליים"
שהוא בוודאי מקפיד עליהם (או שלא) והשאלה אם יש ביניכם הסכמה עליהם או שהכל פתוח ונתון לוויכוחים.
דבר אחד אני יכולה להגיד לך. ההתעקשות שלך לחזור ולהתעסק בהתנהגות שלו לפני החתונה, כמה שהיתה מכוערת ופוגעת, לא תוביל אתכם קדימה..נהפוכו.
זה היה, זה נגמר, זה מאחריכם. קיבלת את ההסבר תמשיכי הלאה ותתעסקי בהווה ובעתיד...הם כרגע הרבה יותר קריטיים מבחינתכם.
בהצלחה!
ובפעם הבאה שהוא מעיר לך על הנקיון תעבירי אליו את הסמרטוט והמגב ותבקשי ממנו שינקה ואת תיצפי ותנסי ללמוד..בלי להתחייב
 

labanene

New member
...

כמובן שהנושא דובר ביננו לפני החתונה, והסכמתי לבוא לקראתו כמעט עד הסוף. מחינוך הילדים, לקידוש, הדלקת נרות ובית כנסת. הכל חוץ משמירת שבת ונידה. שזה שני דברים שהוא גם ככה לא שמר לפני שהכרנו, ועד הצעת הנישואים.
כל הדברים המהותיים סוכמו ביננו ואין לי שום בעיה איתם. ולמרות זאת, הוא עדיין בלחץ אטומי, ולא מרפה מהעניין.
קשה לי מאוד (!) להשתחרר מעניין החתונה, בייחוד כשהוא לא נותן לפצע להגליד וממשיך ללבות את המריבות ביננו, להעיר לי על כל שטות, ולעשות לי דווקא. הייתי שמחה להמשיך הלאה ולהתקדם, ואני יודעת שאני אהיה חייבת בסופו של דבר להתקדם, אבל כל התנהגות כזאת זה טריגר שמחזיר אותי אחורה לכעס של החתונה. ביקשתי ממנו שלושה חודשים של חסד, בלי הערות ובלי שיחפש על מה לריב. שיחזר אחריי, שיפתיע אותי, שירד על הברכיים ויתחנן שאני אשאר, ובגדול שיעשה כל מה שהוא יכול בשביל לגרום לי לסלוח לו. שלושה חודשים של להחזיר את הרומנטיקה ואת האהבה, גם אם זה בכוח. fake it till you make it.
הוא אמר לי שהוא לא מוכן שאני אהפוך אותו לסמרטוט.
נו שויין.
 

בת האש

New member
את תהפכי אותו לסמרטוט? בינתיים המצב הוא בדיוק ההפך...

מה שכן, אני אישית הייתי נותנת לך יותר מ5% של אשמה. ראיתי יותר מידי מקרים בהם גברים התייחסו רע לנשים כי הן הרשו את זה. לפעמים הם התנהגו אחרת לחלוטין עם בנות זוג אחרות, או אפילו עם אותה אישה, כשהיא גידלה עמוד שדרה.
&nbsp
אני לא חושבת שהוא עושה לך דווקא, אבל הייתי זורקת אותו ממזמן. בעיקר בגלל הפרש ההערכה.
&nbsp
אם צד אחד מקריב והצד השני אל מעריך את זה, זה מתכון להמון המון אומללות, כעס, טינה, ואף שנאה בעתיד. ואצלכם זה ככה מההתחלה. את עושה לו טובה בזה שאת נותנת לו עוד צ'אנס, והוא חושב שזה מתקפה נגדו. הפרש גדול מידי בנקודות המבט.
&nbsp
&nbsp
 

גארוטה

New member
עדיף להיות

חכמה מאשר צודקת
סבבה לבקש ממנו התנצלות או אפילו הודאה שטעה, אבל מכאן ועד לדרישה שירד על ארבע ויתחנן המרחק עצום...שחררי! שום תועלת לא תצמח לכם מזה.
אולי אם תרפי מהעניין הוא ירפה ממך גם
אחד מכם חייב להיות הראשון, תנסי
 

דביאן

New member
ייעוץ אמיתי

הפיתרון היחיד למצב שלך אולי יפתיע אותך, וזה לשמור על הלכות נידה. הריחוק כתוצאה מהלכות הנידה רק ישפר את מצבך.
 
זה לא ילך, חבל על הכסף והמאמץ שלכם

זה לא פערים של דתי ומסורתית או דתי יותר ודתיה פחות.
לנהל בית כשר ושומר שבת זאת הקרבה עצומה בשביל מי שהעניין הזה לא מדבר אליו. זה הרבה יותר מויתור קטן, וגם אם היום את חושבת שבשביל האהבה את מסוגלת לויתור הזה, הרי שעם השנים את תתעייפי מזה ותיגמר לך הסבלנות להתעסק בבשר-חלב וכל הפרטים הקטנים (ומבחינתך מיותרים ומעיקים) של החיים הדתיים בכלל והשבת בפרט. הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר המאמץ הזה לא מוערך על ידי בן זוגך... כי מבחינתו דרך החיים שלו היא הנכונה ולא שלך, ככה שבעצם את חייבת לו טובה על שהוא מזכה אותך בחיי דת ומסורת...
וזה עוד לפני שדיברנו על ילדים... את יודעת שיש סיכוי שתצטרכי להגיע לאסיפות הורים בתחפושת של דתייה? את יודעת שהבן שלך יגיד לך "אמא זה לא בסדר" אם תלבשי מכנסיים?
תשמעי, עם כל הצער שבדבר, עדיף לחתוך עכשיו, כל מה שיקרה מעתה והלאה זה שתצברי משקעים וטינה כי במוקדם או במאוחר תתחילי להתבאס על כל השבתות האבודות שיכולת לבלות עם משפחתך בים/טיולים/מסעדה/ביקורים ובמקום זה את תקועה בבית.
 
למעלה