מבחני המחוננים.

[עברתי במקרה בסביבה]

מבחני המחוננים.

לפני שבוע קיבלנו את תוצאות מבחני הילדה. והאמת ? הופתענו מאוד.

היא "נכשלה". נראה לי שעבור כולם זו היתה די תדהמה.

ואני שואלת את עצמי - יש מצב שהמבחן טעה ? יש הגיון בלנסות שוב ?
האם זה נראה שיש מגמה "להעביר" בנים יותר מאשר בנות או שזה רק ריגשי שלי...?

קראתי באחד האתרים את תכונות המחוננים, ככאלה:

איפיונים קוגנטיביים

חשיבה מהירה
גמישות בחשיבה
ידע תהליכי
העדפת מורכבות
בקרה עצמית
שימוש יעיל בזיכרון
ריכוז גבוה, טווח קשב רחב ויציבות
אוצר מילים עשיר, אינפורמציה מתקדמת ורחבה
איפיונים רגשיים - התפתחותיים

פער בין ההתפתחות האינטלקטואלית לרגשית
מוטיבציה פנימית
רמת הציפיות מעצמם ומהסביבה גבוהה
יצירתיות
דגש על אמת, שוויון ומשחק הוגן
רגישות מאוד גבוהה
עצמאות, אינדיבידואליזם, לא קונפורמים
בעלי אנרגיה רבה, ערניים, רגזנים לעתים קרובות
חוש הומור מיוחד
אי קבלה של סמכות כמובנת מאליה
השקעת מאמץ מרוכז להשגת מטרות
חיפוש אחר ארגון בדברים ובאנשים, מבנה חוקים מסובכים ומורכבים (לעתים נראים כשתלטנים)

הילדה נראית ככזו - אוצר מילים מדהים. שבכלל לא מאפיין בני גילה. חשיבה מהירה. זכרון מעולה. אינפורמציה מתקדמת

אז איך הייתן מציעות להתייחס למכתב "הישגי הילדה אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים לקבלה לתכנית מחוננים ומצטיינים" ?

לציין כי לילדה לא אמרנו כלום. היא היתה בטוחה שהיא עוברת בהליכה (היא עדיין בטוחה). לא יודעת איך לשבור לה את הסטיגמה אודות עצמה... בעיקר כשהיא שמעה שילד אחד קיבל 92 והוא צריך 98 (משהו כזה), אז היא אמרה "אני בטח אקבל 98"...

גם בבית הספר היא נחשבת לתלמידה מעולה

אז מה קרה פה בעצם ?
הצעות ? רעיונות ?

 

[תריגה]

אני יכולה לספר לך מה אנחנו עשינו

אני לא יודעת איפה זה יתחבר אליך.
כשהבכורה שלי עשתה את המבחנים הסברתי לה מראש שהם לא בודקים אם היא מחוננת, ושידוע שהמבחנים האלה מפספסים לשני הכיוונים.
כולם אמרו שאני משוגעת ושבטוח היא תתקבל, אבל זה היה לי חשוב.
היא לא התקבלה.
היועצת בבית הספר אמרה לי שזו בטוח טעות, ושבטח שחשוב שנערער.
לא עירערנו.
גם כי התכנית לא מושלמת, ואע"פ שבטוח היתי שולחת אליה אם היא היתה מתקבלת לא היה לי דחוף, גם כי העירעור יכול רק לחול על השנה אחרי, וגם כי האפשרות שהיא תנסה שוב ולא תתקבל היתה נראית לי איומה (רגשית) מכדי שאסכן אותה ככה. אין לי שום ספק בזה שבאיבחון פרטי שבאמת בודק מנת משכל וכו' היא היתה מקבלת תווית, אבל לא ראיתי צורך לעשות תהליך כזה.
הילדה הבאה שלי אובחנה כמחוננת באיבחון פרטי, אבל אפילו לא נגשה למבחנים האלה וכך ויתרנו מראש על האפשרות שהיא תהיה בתכנית.

בקיצור, אני חושבת שאין קשר הכרחי בין היכולות הקוגנטיביות של הבת שלך להצלחה במבחן.
אבל אנחנו כנראה מאד שונות, כי אם בת שלי היתה אומרת שהיא בטח תקבל 98 אני היתי מצננת את הביטחון, ומסבירה שמאד קל לאבד נקודות, אפילו אם יודעים הכל (והיתי מרחיבה על זה)
בעיני די מסוכן שהתפיסה העצמית של ילדה נבנית על הצלחה במבחנים וכו'. אני אולי קצת קיצונית בגישה שלי לעניין, אבל זה חשוב בעיני.
כשהבכורה היתה מקבלת 100 כל שבוע בכיתה א' במבדק השבועי היתי אומרת לה שכשהיא לא תקבל 100 אני אעשה מסיבה. לא ברע (אני לא בטוחה אם המורכבות עוברת בטקסט המוגבל שאני כותבת כאן) אלא כי היה לי חשוב שהיא תלמד לשחרר את התובענות הפנימית שלה. כמה שנים אחרי אני חשובת שזה די הצליח, ולא רק בזכותי כמובן. היא אמנם חזרה היום עם תעודה שהציון הנמוך בה היה 90 (והיה רק אחד כזה) אבל היא מאוזנת לגבי זה ויודעת לווסת את ההשקעה שלה ואת האנרגיה ולא תמיד להרגיש שהיא חייבת להצליח ב100% אחרת מי יודע מה יקרה.

בקיצור, אני לא בטוחה שתתחברי בכלל לגישה שלי, כי היא מאד רחוקה ממה שאת מתארת על המקום הנוכחי שלכם, אבל כתבתי כי אולי בכל זאת תתחברי למשהו מזה (או שתתווכחי, גם זה יעזור לך לברר את העמדה שלך)

בכל מקרה, בהצלחה! ו

על האכזבה.

 

[מיס קרמיט]

מאד התחברתי לדברים שלך

אנחנו נהגנו בדרך דומה.
הקטנה לא עברה. הגדולות למדו בפרוייקט עד כיתות התיכון המאוחרות ופרשו כי התכנית לא היתה מתאימה לצרכים שלהן.
לכן אני מסכימה איתך שזו לא מטרה שצריך להשיג ולא רק טוב יוצא מזה, ולכן גם לא התאמצתי בדרך כלשהי שתעבור.
ומעבר לכל - דוקא ברגעים של קושי ואכזבות (שלהם מעצמם ושלנו מההישגים שלהם והשיפוט שלהם בקנה מידה חיצוני) זו הזדמנות טובה להזכיר לעצמנו שהם שלנו והכי אהובים בדיוק כמו שהם.


(יום לא פשוט עבר על כוחותינו עם תעודה שאיתגרה את ההורות שלי לראשונה (בנסיבות שונות לחלוטין, ועם זאת בחרתי לראות בזה הזדמנות לאימון הורי).)

 

[remember1]

אני ממש מסכימה עם הגישה שלך

 

[Arfilit]

כמה מחשבות

קודם כל, לגבי העניין המגדרי - למיטב זכרוני בוחנים בנפרד את ציוני הבנים ואת ציוני הבנות - ו"מעבירים" את האחוז (או 2%) הגבוה ביותר מן הבנים ואת האחוז (או 2% - לא זוכרת) הגבוה ביותר מבין הבנות - כדי ליצור אפליה מתקנת.

אני מודה, שאני לא הייתי מעלה בדעתי לנסות לשלוח אותה פעם נוספת למבחן, ולו מהחשש שהיא לא תעבור גם בפעם השניה - ואז זה כבר גראנד גראנד אישיו. זה מציב ציפיות גבוהות הרבה יותר ומראה לה את חשיבות העניין בעיניכם - וכפועל יוצא האכזבה מעצמה תגדל.

בכיתה של אפונת הבית (עכשיו עולה ל-ה'), יש ילד אחד שכולם חשבו שהוא יעבור - והוא לא עבר - בדיעבד ככל הנראה כי המצויינות שלו היא אמנם חריגה בכל קנה מידה - אבל בתחום אחד ולא באופן רוחבי (למרות שבכל מובן הוא עדיין ילד סופר אינטילגנטי ומוכשר).

בין הילדים של אחותי, לעומת זאת, דווקא הקטנה (מארבעה) שכולם חשבו - וחושבים עדיין - שהיא הכי מוכשרת ותותחית ומתבקש שתעבור את המבחנים - דווקא היא לא עברה אותם, ושניים מאחיה הגדולים (גם מוכשרים, שלא נתבלבל...) עברו.

אני הייתי מניחה לכל העניין. זה מבאס ומאכזב - אם ציפיתם שהיא תעבור ובסוף היא לא, ותכנית המחוננים היא באמת מאוד מוצלחת בעיני, ועדיין - כמו שאמרתי - לא הייתי מעלה בדעתי לשלוח לנסיון נוסף. זה לא מספיק חשוב כדי להסתכן בבניית ציפיה עד יותר גדולה.

מה שכן הייתי עושה - זה לעבוד איתה מן הכיוון הרגשי, על כך שזה לא באמת אומר עליה שום דבר דרמטי, שהיא עדיין ילדה מאוד חכמה ומאוד מוכשרת, ושיש עוד ילדים סופר חכמים וסופר מוכשרים אחרים שהיא מכירה - שלא עברו את המבחן ושהערכתה אליהם לא השתנתה בגלל זה. הייתי מנסה לפרק איתה את מה שאתם חוששים ממנו, ומלווה אותה - ככל הניתן יד ביד - באכזבה שלה - ובהתמודדות עם האכזבה (למרבית הצער תהיינה עוד אכזבות בחייה - כמו לכל אחד, אז ההתמודדות איתן גם היא שיעור חשוב).

ועוד סיפור קטן לסיום - על חברה של אפונת הבית (למותר לציין שגם היא ילדה חכמה ומבריקה במיוחד

), שלא עברה את המבחן השני, וששתיים מחברותיה הטובות כן עברו - שהתאכזבה מאוד, ולמרות זאת ניגשה למחרת אל שתי הילדות שעברו ובירכה אותן ואמרה להן כל הכבוד על כך שעברו. אני זוכרת שזה עורר בי הרבה מאוד התפעלות ומחשבה על התמודדות ועל שיעורים שאנו נותנים לילדינו בהתמודדות.

 

[Tנקר בל]

לגבי העניין המגדרי

אני חוששת שלא בוחנים בנפרד את תוצאות הבנים והבנות, כפי שכתבת שעושים. בכיתה של בתי, יש 4 בנות, והיתר בנים. בכיתה של בני, הבנות בערך 1/3 מהכיתה. התחושה שלי היא שהמבחן מפלה בין קבוצות שונות (מגדרית, עדתית, ובעיקר - סוציואקונומית).

הסיפור בסוף על חברתה (המקסימה) של בתך - בהחלט מעורר מחשבה, גם על יכולת התמודדות, כפי שציינת, וגם על סוגים שונים של מחוננות. גם בגרות ויכולות רגשיות גבוהות, הן מחוננות.

 

[Arfilit]

אני ממש זוכרת

שבמכתב ההסברים שקיבלנו - נכתב על זה משהו. אנסה לחפש בהמשך.

אגב - העובדה שיש מעט בנות לא בהכרח מלמדת על משהו במבחן - צריך לבדוק כמה בנות עוברות את המבחן, ולא כמה מהן בוחרות להשתלב בסופו של דבר בתכנית. יכול להיות שזה מלמד משהו עצוב וקשה אחר מהבחינה המגדרית...

 

[Tנקר בל]

למיטב ידיעתי יש פקטור. אולי כתבו עליו?

לגבי הסיפא - את כמובן צודקת שגם האפשרות הזו קיימת, אבל קשה לי להאמין שהיא מתרחשת בפועל. אני לא מכירה ילדים וילדות שהתקבלו, והחליטו שלא ללמוד במסגרת המחוננים (להבדיל מאלו שהתחילו ונשרו, או עזבו לשנה אחת וחזרו).

 

[פלגיה]

אני מכירה. ודי הרבה.

ונראה לי (אם כי לא חקרתי לעומק) שזה קורה יותר לבנות מלבנים.

 

[Tנקר בל]

מעניין שאת מכירה מציאות אחרת

אחרי שכתבתי חשבתי שגם אני מכירה - ודווקא מקרוב - אחד הבנים שלי לא רצה ללכת למחוננים, ולכן מראש לא ניגש למבחן השני. יש אצלנו גם מסלול של ילד שמומלץ ע"י ביה"ס, ואז יש קבלה אוטומטית לחוגי המצטיינים, הוא הומלץ, אבל לא רצה ללכת.
ועדיין, זה *מאוד* חריג אצלנו.
מעניין מה המשתנים שמשפיעים על כך: איכות מערכת החינוך הרגילה? רמת התוכנית למחוננים? חברה פחות הישגית?

 

[פלגיה]

אין לי מושג

אבל במרכז המחוננים "שלנו" (זה שאני והאיש מלמדים בו) אנחנו מקבלים את רשימות התלמידים שעברו את הבחינה. לא כולם נרשמו.
מה הסיבות?
קודם כל עצם הרעיון של יום שליפה בשבוע קשה לחלק מהתלמידים.
בנוסף אנחנו מועצה איזורית והנסיעות ארוכות, וזה מקשה.
התשלום הוא גורם מעכב, כי אנשים אומרים שזה בא ע"ח חוגים של אחרי הצהרים.
ויש הורים שיש להם השגות על התכנית. היתה אמא שרצתה לרשום את הבן שלה, אבל רק לקורס האסטרונומיה. אם יש"קשקושים" כמו אנתרופולוגיה או כישורי חיים - זה ממש לא מתאים לו לטענתה.

 

[עברתי במקרה בסביבה]

לפחות חלק מהסיבות דווקא ידועות לי

הבת שלי לדוגמא מאוד חרדה מתחרות וכשלון.

ועבורה - מצב כזה, שבו, רק היא מוזמנת לבחינה, ורק היא תלך למקום אחר - מהווה עבורה מקור חרדה וחשש מכשלון. ככה אני רואה את זה.

 

[Tנקר בל]

אם כך, חלק מהסיבות אכן אינן קיימות אצלנו

המרכז הוא עירוני, כך שאין נסיעות ארוכות; ויש מלגות נאות (השנה גם בני וגם בתי למדו יחדיו בסכום של 5 ש"ח לשנה).

 

[פלגיה]

יש מלגות אך לא לכולם

כדי לקבל מלגה יש להרשם ללימודים ולהתחיל ללמוד, וכאמור - חלק אינם מתחילים אפילו.

 

[מעיין ברכה]

הו! |שלום||שלום|

 

[Tנקר בל]

תודה יקרה (כתבתי אתמול, משום מה לא נשלח)

 

[פלגיה]

הי, שלומלך! מה נשמע?

 

[Tנקר בל]

תודה איזו קבלת פנים נעימה

 

[מה שטוב]

זה לא כל-כך פשוט

קודם כל, צריך לזכור שהמבחנים האלו עובדים על עקומה סטטיסטית. 2% הגבוהים בכל שנתון מוגדרים כ'מחוננים'. מספיק שאיתרע מזלה להיות בשנתון שיש בו ילדים עם כישורים גבוהים אפילו יותר, בשביל שלא תוגדר 'מחוננת'. (שזה משהו לשדעתי חשוב להגיד לילד *לפני* שמגיעות התוצאות, כדי להכין אותו לאכזבה כך שבטחונו העצמי לא יפגע).
שנית, את צודקת בתחושתך, יש לא מעט מחקרים ואף תלונות שמדברים על כך שהמבחנים הללו מפספסים בנות, ושהאופן שבו הם בנויים פחות מתאים לצורת העבודה של בנות - פרפקציוניסטיות יותר, פחות שולפות תשובות, לא ינחשו אם הן לא בטוחות וכדו'. בכיתות המחוננים יש בהחלט רוב לבנים.
להמר זה הימור. אם תעבור - מעולה, אם לא - עלול רק להעצים את תחושת הכשלון.
בכל מקרה - היא תוכל להבחן שוב רק אחרי דצמבר, ולהצטרף לתכנית רק שנה מאוחר יותר.
עם זאת, מכירה לא מעט שערערו והצליחו - שווה לנסות, ואולי גם להסביר לה שעדיף לנחש תשובות אם היא לא יודעת וכדו'.

מקרב ילדיי - הילד עם החשיבה המורכבת והיצירתית ביותר, לא עבר,
ואילו הילד שהכי פחות חשבתי שיעבור - עבר (מה שלא הקל על אחיו הגדול יותר. פתחתי על זה שרשור לפני כשבועיים).

יכולה רק לשתף אותך במה שעשינו כשהשלישי שלנו לא עבר:
קודם כל הכלנו את האכזבה שלו ונתנו לה לגיטימציה מלאה,
לצד זה חזרנו שוב ושוב על כך שאנחנו משוכנעים שהוא מוכשר מאוד, ואנחנו לא צריכים שום מבחן שיגיד/לא יגיד לנו את זה. אם אתם משוכנעים בזה באמת (כפי שנשמע), זה יעבור גם אליה.
לילד חכם אין שום בעיה להסביר את ההיבט הסטטיסטי של המבחנים
בנוסף - אמרנו לו שמבחינתנו זה שהמבחן אמר משהו אחד, זו לא סיבה שאנחנו, הוריו, לא נארגן לו פעילות למצטיינים ומחוננים באופן עצמאי. כי אנחנו בטוחים שהוא יכול.

נתנו לו תחום שבו הוא ייחודי ומצטיין - הוא מנגן חצוצרה
ובשנה הבאה מתכננים לרשום אותו לחוגים לנוער שוחר מדע באוניברסיטה - משהו שייתן את התווית של הצטיינות ויוקרה.

לפחות בינתיים - זה עובד.
הוא מסתובב מלא חשיבות על כך שהתקבל לתזמורת הקונסרבטוריון ולא חושב (אני מקוה) על תכנית המחוננים. אולי זה עוד יעלה, אבל לא הכל אנחנו יכולים לסדר להם.

 

[גברת מר]

לא זוכרת איפה קראתי אבל

ראיתי שהרבה פעמים ילדים בחצי השני של השנתון לא עוברים בגלל נושאים שיותר קשורים לבשלות ריגשית, ושהיום שוקלים לפצל את המבחנים בגלל זה.