מבחנים

mga-abir

New member
מבחנים

מבחנים בוקר טוב (כב צהריים) לעמוד במבחן הרוחניות זה לישם במציאות חיינו את המילים ואת הרעיונות הנאצלים. קצת קשה יותר מאשר לדבר או לחלום, לשנן או להרצות.- רק דרך ההתנסות נפרשת יכולת העמידה בתנאים הללו.-לא לשפוט זה קל, לא לבקר זה קל, כאשר מישהו מרסק את בנך הצעיר ומפליא בו את מכותיו עד כדי קבלת טיפול רפואי בבי"ח, ולא לחוש טינה כלפי אותו אדם ואף אולי להתחשב במצבו שמה יאבד את מקום עבודתו, זה ראוי לציון.היכולת להתעלות מעל רגשי תחושת הזעם והתסכול-היכולת כלל לא לעוררם-להתגבר זה יותר קל, אך כדי שכלל לא יתהוו זו הגשמת האידאלים הרוחניים. (לא מדברים על נורמות ועל ראציונל נכון). ברגע שאדם חווה ומצליח לחצות מכשלה לא קטנה כזו הרי שהדבר מקנה לו שליטה ברגשותיו. בצורה יוצאת דופן.איני ממליץ לחוות זאת ואיני מאחל, אך תמיד נכונו לנו מבחנים. והענין הוא להיות עקבי ושלם.כאשר האדם בעמדה זו קל לו לשלב את היכולת בתחומים דומים כאב ומחלה, מוות ואובדן הם הדברים הקשים בראש הסולם כמעוררי תגובות רגשיות.-לכן הענינים דיומא בין אדם לחברו הופכים לבלתי משמעותיים-כאן האגו מורדם ואינו מגיב כמעט לחלוטין-תמיד נורת הבקורת העצמית דלוקה, והאדם אינו זקוק כלל להדליקה (או לעשות חושבים לפני ואחרי) בברכה אביר
 

mga-abir

New member
אכן טליה

לא אחת עמדתי והסיפור האישי הזה הוא לאחר מעשה. היכולת להתבונן ולצפות בתרחישים מבלי לערב את הרגש, ולנסות להבין את הסיטואציה, ובד בבד לחוש את האנרגיות שהשתחררו מהמכה והמוכה.ואף לבקש מהבן הצעיר לסלוח למכה, פן יאבד את מקום עבודתו. (הוא לא שש לכך). בברכה אביר
 

Tal_Ya_Tal

New member
קורבן/מקרבן=שני צדדים של המטבע../images/Emo8.gif

לא אחת אני מגלה במפה האסטרולוגית את דפוס הקורבן/המקרבן. זהו בעצם, אותו דפוס. דפוס שיש בו אלמנט של תסכול ואלימות במקרה אחד זה מתבטא באופן אקטיבי ו
במקרה אחר, פסיבי
זה בעצם, היינו הך. שני צדדים של אותו מטבע. אנשים שאופיים אגרסיבי יותר, יבטאו את האנרגיה הזאת באופן אקטיבי ואנשים שאופיים נח יותר ורגוע, ידחיקו את האנרגיה הזאת, מתוך אמונה שאין לם זכות לפגוע בזולת. אולם תחושת התסכול לא נעלמת. היא תבוא לידי ביטוי, דרך השלכה החוצה. פרוייקצייה.PROJECTION דרך תחושת הקורבן.
תחושת הקורבנות, נוסכת המון כוח. נוסכת תחושת עצמה. אנחנו אוהבים להיות "בצד הנכון של המתרס". להיות צודקים. כך, יש לנו לגיטימציה, להשליך את רגשות האשם האישיים שלנו, (למי אין? שיקום) על אחרים.
תחושת הקורבנות המשותפת, מלווה את העם היהודי, לאורך כל הדרך. זהו הדבק המלכד אותנו. פעם, בליל הסדר, הפסקתי לשיר באמצע המשפט והמילים נתקעו בגרוני, כאשר חדרה לתודעתי משמעותן: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא, מצילנו מידם". זה מה שאנו מזינים בו את ילדינו ביחד עם חלב אמם. תחושת הקורבנות, מטהרת אותנו. אנחנו השה התמים, המובל לטבח. איננו הפושעים, הנבלים. אך מה לעשות, שכאשר אנו מפנים אצבע מאשימה כלפי מישהו, שלוש אצבעות מופנות אלנו בחזרה!!!
(מומלץ לנסות). פסיכולוגים העובדים עם קורבנות אונסמעידים עד כמה תחושת האשם חזקה.
היות שמה שאנו מאמינים בו, יוצר את המציאות שלנו, אין פלא שלאורך כל ההסטוריה שלנו, היינו קורבנות. "נזכור ולא נשכח!" מכריזים השלטים. האם אנו יודעים שכאשר איננו סולחים לאחרים איננו סולחים לעצמנו?! האים אנו יודעים שאי סלחנות גוררת אחריה מחלות ממאירות?! או בעיות עיניים כמו גלקומה?! שאי סלחנות וזעם המתגבש במשך שנים, הם, הם הגורם העיקרי לאי-שלום בין בני אדם?! האם אנו מעוניינים לטפח בלב ילדינו חמלה , סלחנות וסובלנות, או להתרפק על חוסר האונים, התסכול והזעם, שיחמירו את המצב שממנו, אנו מצהירים, שאנו רוצים להחלץ?!
L&L TALYA
 

mga-abir

New member
לא הייתי מגדיר כך את הדברים

השקפתי אינה רואה במייצג הנפגע מאלימות כקורבן. אחרת כל הפסד ועוגמת נפש הינם קורבן.ביכולתו של האדם לשנות את דפוסיו ולהפוך מאקטיבי לפסיבי בתחומים מסוימים. לכן אין כאן משוואה קבועה. בברכה אביר
 

Tal_Ya_Tal

New member
היי אביר, ../images/Emo42.gif../images/Emo9.gif../images/Emo42.gifהזדמנות להסב

את תשומת ה
. דבריי אינם מכוונים למקרה הספציפי שעליו דברת. א-ב-ל ראיתי את דבריך כחלון הזדמנות להסביר את התפישה שאני אוחזת בה."קורבן/מקרבן" (אפשר במרכאות) הוא דפוס התנהגותי. כפי שכבר אמרנו, עגמת נפש, הפסד, או פגיעות הם בחירה לחוות התנסות מסויימת, בדרך רגשית מסוימת. התגובה הרגשית היא בחירה. אולם דרך ההתנהגות היא דפוס נרכש בדרך כלל. הוא נרכש כתוצאה מאמונה מסוימת. מה שאנו מאמינים בו הוא מה שניהפך להיות
ב-ו-ד-א-י שאנו יכולים לשנות את הדפוס! וזה הכלל שעומד לנגד עיניי הן בייעוץ האסטרולוגי שלי והן בסדנאות שאני מעבירה. וכפי שאמרתי: אקטיבי-פאסיבי=היינו הך. שני צדדים של אותו מטבע. זוהי אותה אנרגיה. לחלוטין אותה אנרגיה. כך שגם ה"קורבן/מקרבן"חד הם ברגע ש´הקורבן´ יצא מדפוס הקורבנות שלו, לא יהיה צורך ב´מקרבן´ וההפך. L&L TALYA
 

Tal_Ya_Tal

New member
לחלוטין לא../images/Emo31.gif../images/Emo31.gif../images/Emo31.gif

הנשמה בוחרת לחוות את ההתנסות. התודעה בוחרת לנקוט עמדה. אקטיבית או פאסיבית, של סבל או של נייטרליות. א-ו-ל-ם אין זאת אומרת שהאנרגיה הזאת לא קיימת ושהיא לא תופעל. כאשר אנו מבינים זאת ברובד המנטלי, לעתים נחסכת מאתנו, ההתנסות הפיזית, או ההתנסות הרגשית. שהלא מטרת הנשמה, היא להביא לתובנה דרך להתנסות תובנה היא שילוב של ההבנה והחוויה
וכפי שאמרתי: אקטיבי-פאסיבי זוהי אותה התנסות מתוך היותנוא ח ד כשישנה בחירה להתנסות באלימות, אין זה משנה אם נוקטים את עמדת ´הקורבן´ (במכוון במרכאות) או את עמדת ´המקרבן´זוהי אותה אנרגיה. לחלוטין אותה אנרגיה. ה"קורבן/מקרבן"חד הם ברגע ש´הקורבן´ ויתר מדפוס הקורבנות שלו, גם ה´מקרבן´ יעלם עם הוויתור וההפך. שכן, שניהם צדדים של אותו מטבע ואי אפשר שצד אחד יעלם והשני לא. מפני שאין קרבן בלי מקרבן ואין מקרבן בלי קורבן. חג קורבן שמח
L&L TALYA L&L
 

mga-abir

New member
שוב טליה

פשוט הערתי על הפרדוכס המשתקף בתוך הדברים-מצד אחד לחוות את בחירת הנשמה, ומצד שני לבטלה.
 
למעלה