nekochan88
New member
מבחן 4 השניות......./images/Emo103.gif
נושא שמעסיק אותי לאחרונה: רבות דובר על כך שבמבט אחד אנחנו יודעים אם האיש ממול מוצא חן בעינינו או לא. הדגש כמובן, על העין..... אבל....... האם מבחן ה 4 שניות הוא דבר קבוע ברור וידוע, חוזר על עצמו, או האם יש בו שנויים והתפתחות במהלך השנים? באיזו מידה אנחנו מותנים על ידי סוג מסויים של פנים, או גוף, ובאיזו מידה אנחנו פתוחים לדברים שונים? זה מעניין אותי - מכיוון שטעם חזותי משתנה עם השנים. התחום המקצועי שלי עוסק בתרבות חזותית Visual Culture) וברור לי לחלוטין שטעם חזותי משתנה. כולנו מכירים את החוויה של המגע הראשון עם דמויות נשים של פיקאסו. מאד מזעזעז במבט ראשון. אבל, אחרי כמה זמן, מתאהבים בהן, ואפילו תולים אותן בבית לתפארה. העין שלנו גדלה להעריך יופי לא מן הסוג הצפוי או המקובל........ ויש המון דוגמאות. מעניין אותי, אם למרות או בגלל, או במקביל, להתפתחות העין והרגישות החזותית שלנו - האם זה גם משפיע על "מבחן 4 השניות" או ששם כל התירבות שלנו קורס בפני איזו חווית בטן ראשונית יותר? שתי דוגמאות הפוכות ואישיות: במהלך השנים שאני חיה מחוץ לישראל למדתי להעריך יופי שחור, יופי אסייני, וגם יופי ים-תיכוני (ניתקלתי באחד הפורומים במישהי שרצתה לומר על הצ'ילבה שלה שהיא מכוערת והיא אמרה שהיא נראית כמו "ערבייה"....... לקחתי את המשפט הזה קשה מאד מכיוון שהוא גזעני בעיני, ולא נותן מקום לסוגי יופי שונים). היום אני הכי אוהבת בחורים עם מראה שנחשב בדרך כלל למראה יהודי (אם כי בעיני הוא מאד ים-תיכוני, ובהחלט יכול להיות גם ערבי!) - אף קצת ארוך, עיניים עגולות, ומן מבט כזה של המון חוכמה וחוש הומור עמוק ואמיתי, שמבין עניין..... ודוגמא הפוכה - במשך שנים רבות היתה לי סימפטיה מיוחדת לבחורים בגובה העין שלי (פחות מ 1.70), ויצאתי עם כמה בחורים נמוכים. גם בן הזוג שלי היה נמוך למדי, ומאז שהתגרשתי - אני מעדיפה רק גבוהים..... שזה כמובן יותר נוטה לכיוון הנורמה החברתית בעניין.... ומה אם ההפך? האם בחורים נוטים לקחת את הנורמה ה"ייצוגית" - של מגזין הכרומו והדוגמנית המלוטשת? או מראה של "מלכת הכיתה" (יופי טבעי, כמעט ללא מגע או תוספת, ברת מזל מי שנולדה כזו...). או האם יש סיכוי גם לאישה "פיקסואידית" לעבור את מבחן 4 השניות?........... אשמח לשמוע תגובות....
נושא שמעסיק אותי לאחרונה: רבות דובר על כך שבמבט אחד אנחנו יודעים אם האיש ממול מוצא חן בעינינו או לא. הדגש כמובן, על העין..... אבל....... האם מבחן ה 4 שניות הוא דבר קבוע ברור וידוע, חוזר על עצמו, או האם יש בו שנויים והתפתחות במהלך השנים? באיזו מידה אנחנו מותנים על ידי סוג מסויים של פנים, או גוף, ובאיזו מידה אנחנו פתוחים לדברים שונים? זה מעניין אותי - מכיוון שטעם חזותי משתנה עם השנים. התחום המקצועי שלי עוסק בתרבות חזותית Visual Culture) וברור לי לחלוטין שטעם חזותי משתנה. כולנו מכירים את החוויה של המגע הראשון עם דמויות נשים של פיקאסו. מאד מזעזעז במבט ראשון. אבל, אחרי כמה זמן, מתאהבים בהן, ואפילו תולים אותן בבית לתפארה. העין שלנו גדלה להעריך יופי לא מן הסוג הצפוי או המקובל........ ויש המון דוגמאות. מעניין אותי, אם למרות או בגלל, או במקביל, להתפתחות העין והרגישות החזותית שלנו - האם זה גם משפיע על "מבחן 4 השניות" או ששם כל התירבות שלנו קורס בפני איזו חווית בטן ראשונית יותר? שתי דוגמאות הפוכות ואישיות: במהלך השנים שאני חיה מחוץ לישראל למדתי להעריך יופי שחור, יופי אסייני, וגם יופי ים-תיכוני (ניתקלתי באחד הפורומים במישהי שרצתה לומר על הצ'ילבה שלה שהיא מכוערת והיא אמרה שהיא נראית כמו "ערבייה"....... לקחתי את המשפט הזה קשה מאד מכיוון שהוא גזעני בעיני, ולא נותן מקום לסוגי יופי שונים). היום אני הכי אוהבת בחורים עם מראה שנחשב בדרך כלל למראה יהודי (אם כי בעיני הוא מאד ים-תיכוני, ובהחלט יכול להיות גם ערבי!) - אף קצת ארוך, עיניים עגולות, ומן מבט כזה של המון חוכמה וחוש הומור עמוק ואמיתי, שמבין עניין..... ודוגמא הפוכה - במשך שנים רבות היתה לי סימפטיה מיוחדת לבחורים בגובה העין שלי (פחות מ 1.70), ויצאתי עם כמה בחורים נמוכים. גם בן הזוג שלי היה נמוך למדי, ומאז שהתגרשתי - אני מעדיפה רק גבוהים..... שזה כמובן יותר נוטה לכיוון הנורמה החברתית בעניין.... ומה אם ההפך? האם בחורים נוטים לקחת את הנורמה ה"ייצוגית" - של מגזין הכרומו והדוגמנית המלוטשת? או מראה של "מלכת הכיתה" (יופי טבעי, כמעט ללא מגע או תוספת, ברת מזל מי שנולדה כזו...). או האם יש סיכוי גם לאישה "פיקסואידית" לעבור את מבחן 4 השניות?........... אשמח לשמוע תגובות....
