מבחן 4 השניות.....

[רו נה]

ה-מ-ב-ח-ן....

העין רואה, העין נהנית ממה שהיא רואה, העין לא נהנית.. ימים רבים הייתי כבולה, כן ממש, ומודה בפה מלא, ליופי חיצוני נורמטיבי. כלומר - מה ש"עשה לי את זה" היה מראהו של "מלך הכיתה", גבוה, גוף יפה, פנים נאות , מקסים,יוצא יחידה מובחרת... נישאתי לאיש כזה, הייתי צעירה מידי, וידעתי שהמשיכה הפיזית החזקה אליו קשורה לחלום ההוא על מלך הכיתה. כן, בחרתי מהבטן, לא מהראש, מההורמונים, לא מאהבה, מהאשליה... אחרי הפרידה המשכתי באותה דרך ובבטחון מלא יודעת שאיבדתי איש אהוב בגלל שהוא "לא נראה טוב" לפי הנורמות החברתיות...ילדותיות, חוסר בגרות,,,, הייתי שבויה של המראה החיצוני. ריקני, הא? אבל מה,לא רק היופי הנחה אותי במערכות יחסים עם גברים אלא גם תכונות אישיות, מצד שני לא ראיתי את היופי הפנימי אצל אלה שדחו אותי מיידית עד שהכרתי את האיש שהיה אהבת חיי. הכרתי אותו בבלינדייט דרך חברה טובה, היא אמרה לי שהוא חכם, מצחיק ו...חתיך. נפגשנו ו..כמעט נפלתי, הוא נראה לי מכוער להפליא, חסר חן לחלוטין, אחחח. איזו אכזבה. זה האיש שאהבתי בעוצמה שלא ידעתי שקיימת בי, באותה פגישה ראשונה הכרתי קסם של גבר, נוצרה ידידות אמיצה ו..התאהבתי.. אין אצלי יותר מבחנים ולא נותנת יותר ציונים, מניחה שגם אני שעברתי פעם בקלי קלות את מבחן 4 השניות כבר לא עוברת אותו ובודאי יש כאלה שיתנו לי ציון "נכשל", שמה פס, רואה הרבה יותר פנימה, עם מספר סייגים כמובן

 

[nekochan88]

תודה רונה

את פיקאסו בכלל הבאתי כדוגמא, אין לי שום עניין בו או בציורים הללו ספציפית - אבל מעניינת אותי התופעה של היכולת שלנו לחנך את תחושת הבטן - ומה שענית אכן מלמד לא מעט........ תודה

 

[antigone]

לעניות דעתי העין מקבלת....

פקודה מהמוח ואני משוכעת שהקשר עין הראשוני משתנה עם השנים כפי שאנחנו השתננו, חושבים אחרת , עם חוכמה וניסיון אחר שניתב לפעמים על הפנים אך גם נטמן עמוק בתוכנו ולכן "ה-4 שניות " הראשונות הוא אינדיוידואלי מושפע מחינוך, תרבות ,ומהבליל שמיצג אותנו:האישיות עכשיו זה תופס לגבי תמונות אומנותיות , איך היפה, הביזאר, השונה נתפס בעיני כל אחד וזה השלכות של "האני" של כל אחד לגבי הקשר הויזואלי לגבר או אישה נדמה לי שכאן מעורבים עו אלמנטים שנסתרים מהעין אבל לא מהלב...

נקו! שמחה לקרוא אותך שוב

!!!

 

[nekochan88]

תודה אנטיגונה - ואת מהאופטימיות

שטוענות שהלא-מודע שלנו משתנה ונייד.... אני נוטה להסכים אבל יודעת שזה תהליך ארוך ותובעני (אם לא טובעני...). אישית אני מתחברת ואוהבת אמנות שהרבה אנשים יגידו עליה "איכס" - אבל זה לא תמיד ממקום של 4 שניות - אלא כמו שניצת אמרה - מהמבט השני, שמבקש לעבור מעבר ל 4 שניות. משהו כמו - ב 4 שניות אנחנו מזהים את היופי של אמא שלנו, הדמות הראשונית ביותר החקוקה בנו - ובמבט שני - אנחנו נזכרים שאולי היא בעצם לא היתה הכי הכי וכדאי גם להפתח למשהו אחר....

 

[r e d head]

את יודעת מה אני למדתי...

שאין לי בכלל טעם חיצוני....למראה חיצוני...אבל ממש לא! רק הראש. ושם בהחלט הקבוע זה סוג מסויים של שימחת חיים

 

[nekochan88]

טענה מעניינת

אם כי במושגים שלי מעט מסבכת את העניינים: אני טוענת שב 4 שניות אנחנו מזהים את היופי של אמא שלנו. אצלי זה בודאי חד-משמעי. אנשים שמוצאים חן בעיני מיידי, יש בהם את כל האלמנטים שיש לאמא שלי (מבחינת תווי פנים, צבעים וכו'). רק במבט שני אני מסוגלת לזהות גם יופי אחר - ואני אומרת זאת למרות שהעין שלי היא כלי העבודה המרכזי ביותר שלי! ואם זו הנחת העבודה (זיהוי של אמא) - אז איך זה שאין לך דימוי בסיסי כזה? או שאולי, במחשבה שניה, יש?..... ובעניין הטעם - כל הכבוד לך - זה ממש נפלא להיות במקום הזה - שהעור של הבנאדם ממול הופך לשקוף, ואת ישר רואה פנימה.... גדולה את!

 

[מאדי 1]

200 אלף שנות אבולוציה לא טועות

זהירות

ארוך נורא. יוצא שיש כאן סתירה אם "מבחן 4 השניות" הוא "חווית הבטן הראשונית" שקורסת בפני התירבות, כשלמעשה המשמעות של תת המודע היא שהאינסטינקטים הראשוניים שלנו כבר עברו תירבות. אינסטינקט הוא מה שלמדו אבותינו, בעוד שהתת מודע הוא מה שלמדנו בעצמנו. ההעדפה הראשונית של ילדים מושפעת פחות מסממנים תרבותיים וההעדפה הראשונית של תינוקות עוד פחות מזה. היופי כמו שהוא נתפס בעינינו לא דומה לתפיסה שלו אצל ילדים רכים. ילדים יגידו "יפה" על אדם או חפץ שהם קשורים אליו. ואחר כך כשהם יתחילו לאמץ את הדפוסים שלנו, הם יפתחו מודעות לבגדים "יפים" או שיער יפה במקביל להתפתחות החברתית שלהם. אני רואה את ההתגנדרות בגיל הרך כסוג של תקשורת, שהמשמעות שלה היא רצון ליצור קשרים חברתיים. כבר כאן מתחילה הפרדה קונפליקטית בין ה"יפה" שיש לו תוקף חברתי לבין ה"יפה" מהינקות. אבל שתי שיטות השיפוט למעשה נלמדות ולא מולדות. חשיפה לסביבות חברתיות שונות מאפשרת קונפליקטים רבים יותר ושיפוט ה"יפה" יכול להתרחב ולהיות סובלני יותר, אך הוא עדיין נלמד. הדפוסים שאנחנו מפתחים מזמן הלידה, מתקבעים בתת המודע שלנו ומטשטשים את האינסטינקט. תת המודע אינו אינסטינקט, הוא רק מתפרש לפעמים כלא תואם את מה שאנחנו חושבים במודע. האינסטינקט הוא הדחף הראשוני בינקות לבטוח במי שמגן עלינו והוא משתמש בתת המודע כמודל השוואתי. אם חווית הבטן משתנה בעקבות פירוק של קשר וההעדפות משתנות, זה דווקא מראה שחווית הבטן "נרכשת". המשיכה "מאליה" למישהו עם נתונים פיזיים כאלה או אחרים (גבוה למשל), מבוססת על חוויות קודמות וזה בסך הכל אומר שהיא סובייקטיבית. אבל באותה מידה גם המשיכה למישהו עם נתונים מנטליים מסויימים היא סובייקטיבית. אינסטינקט יותר אמיתי אפשר למצוא ב"קולטני מידע" פחות מובשלים מבחינה תרבותית. ההתרשמות החזותית שלנו מדברים מאוד מתורבתת כי היא חלק מהותי בתקשורת שלנו. אבל אני למשל שמתי לב שגברים שהוקסמתי מניחוח הגוף הטבעי שלהם לא אכזבו אותי גם באישיות הבסיסית שלהם לאורך כל השנים. זה בטח יישמע מוזר, אבל היום אני נותנת כבוד לחוש הזה. אם אני קולטת מסרים סותרים מהאישיות המוחצנת של אדם ומהריח שלו, אני לא מתעלמת מזה. חוש הריח שמזהיר אותנו מאכילת דברים מקולקלים למשל, הוא מולד. אז מה בעצם הבעיה עם חווית הבטן: שהיא מחילה את התפיסה הסובייקטיבית הקודמת שלנו, על החלטות שהיינו רוצים לקבל על סמך התפיסה הסובייקטיבית הנוכחית שלנו. במילים אחרות המשמעות שלה היא התנגדות לשינוי

 

[ניצת שושן]

את יודעת מאדי

יש המון במה שאת אומרת לגבי חוש הריח מחקרים שנעשו הוכיחו כי המשיכה או חוסר המשיכה שלנו לאדם טמונים בחוש הריח ושני אנשים הנמצאים בחדר הומה אדם ימצאו האחד את השני בעזרת קולטני הריח , בעצם מה שאומר שהאדם הוא בדיוק כמו כל חיה בדחף הראשוני שלו

 

[nekochan88]

מאדי - אנחנו שייכות לאסכולות שונות

אני - לא מאמינה באבולוציה והמושג אינסטינקט גם הוא זר לי. כל הדיון איננו נוגע לאינסטינט אלא ללא מודע. מבחינת המושגים שלי יש תרבות. יש הצטברות. נקודה. אבולוציה זו הנחת עבודה שבאה ממקום אחר. זו לא אמת אבסולוטית. התאורים של הלא מודע הרבה פעמים נשמעים כמו שכבות של כתיבה של טקסט, שנמחק ומעליו נכתב טקסט חדש, שגם הוא נמחק, ומעליו נכתב חדש וכן הלאה. המחיקה - כמוה כשיכחה. הלא מודע הוא אוסף של שכבות של טקסטים מחוקים. ההצצה אליו קורית דרך רגעים שאנחנו נתפסים שלא על המשמר - קרי - לפני שהתובנה והמחשבה עובדות. למשל - "במבט ראשון" - או כמו שהגדרתי זאת קודם "4 שניות". כולם מכירים את העצמה הזו של מכה בבטן שעוברת בנו כשזה באמת קורה. בלי שום קשר למה שאחר כך. ולכן - אני מעדיפה להתנהל בין מושגים של אני ו"אחר" - תינוק שכבר מסוגל לומר או לזהות "אני" - הוא בן תרבות. לפני כן הוא מצוי בממשי, ביצרי, עדיין לא בסימון. אין שום אפשרות לתקשר עם הטריטוריה של הממשי. כל צורה של שפה או תקשורת בהכרח מצוייה בסמלי. אז זו מערכת המושגים שמעניינת אותי, והיא ללא ספק מאד שונה מזו שלך. קשה לי להאמין שיש נקודת גישור. ואולי כן?

 

[מאדי 1]

אינסטינקט והתת מודע

התת מודע מחליף את האינסטינקט, כיוון שאנחנו יצורים סתגלתנים. תפקיד האינסטינקט והתת מודע דומים. אנחנו מקבלים החלטה מהירה, מבלי שנצטרך להפעיל שיקול דעת שמבוסס על חשיבה מודעת ואיטית. בשביל מה זה טוב? נניח שאנחנו עושים שופינג בקניון רמת-גן ובאופן בלתי צפוי מגיח אריה זועם מתוך החנות של קסטרו... התת מודע עורך השוואה מהירה עם מה שלמדנו בעבר, כדי לאפשר לנו להגיב במהירות. אבל אנחנו יצורים שממשיכים ללמוד מהר יותר מקצב ההשתנות של התת מודע. וכך יוצא שהתת מודע לפעמים תוקע אותנו ויוצר אצלנו התנגדות לשינוי, במקום לעזור לנו להסתגל.

 

[r e d head]

אני לא דיברתי על 4 שניות

אומרים שהחיפזון מהשטן... ב - 4 שניות יש מין התאוריה שלך. כיוון שאני יודעת שאחרי 4 שניות רואים דברים אחרים אני מחכה, או משתדלת בכל אופן. זאת אחת הסיבות שבגללן הפסקתי לצאת לבליינדייטים בזמנו, זאת פשוט לא שיטה טובה בשבילי. לזה התכוונתי...שאני מודעת לזה שה- 4 שניות מטעות. עצם הידיעה לא תמיד עוזרת לשנות התנהגות. וכנראה שלא הסברתי את עצמי נכון.

 

[ניצת שושן]

לגבי הנחת העבודה הזו

נקו יש לי השגה . איני חושבת ש ב4 השניות אנו מזהים את היופי של אמא שלנו כייון שאם נסתכל רק במושגים של יופי (ללא כל קשר למערכות יחסים) מה שיפה בעיני כאשר מתבוננת בבני אדם כלל לא מזכיר לי את אמא (גם לא את אבא) ובהחלט אני יכולה לומר שיש מראות שמהפנטים אותי (אפילו קיימים 3 דגמים שכאלה) והם שונים אחד מהשני כאשר אם אנסה למצוא בינהם מכנה משותף (וניסיתי) אומר - כלום!

 

[nekochan88]

ניצת

לא מדובר דווקא על היופי של אמא - אלא על משהו שקודם לכך: סוג הפרופורציה שהפנים מציעות, מבנה מסויים...תאמיני או לא אבל היה לי חבר סיני שטען כל הזמן שאני ממש דומה לאמא שלו ( ואני - כל כך פולניה....). אבל אז הבנתי שמדובר על משהו שקודם לעניין המיידי של צבע ומבנה עינים וכו' - אלא סוג של פרופורציות בפנים: מיקום של אף מול עיניים, שפתים וכו'...וגם לגבי ריח - בהחלט מסכימה. ואני אומרת - אין לי כאן איזו אמירה מוחלטת - אלא יותר מן תהיה וחיפוש, ונסיון להבין מה זה בדיוק "מבט ראשון" אם הוא קורה, כמה ואיך - מה בדיוק עובד שם....... אני חושבת שהתהייה אחרי סימנים של הלא מודע, עוזרת לנו להבין את הפסיכולוגיה הפרטית שלנו ברגעים שזה לא הולך והכל קורס........חלק מן הארכיאולוגיה האישית, והרצון לפענח......... ואת מושג 4 השניות דווקא אימצתי כאן. (זה היה ננדו, אם אני לא טועה...)

 

[dudi20041]

קברו אותי בחלקת אדמה לא מוכרת

השואה תחזור!!!!!!!!!!!!!! ואנחנו נהיה היהודים החדשים!!! ביטלר צדק!!!!!!!!! עלינו להיכחד!!! מוות ליהודונים שריפת ספרי תורה וקדושה= לחיי פאר ופרנסה........

 

[absalom]

4 שניות

ל-4 שניות יש ייחוד אחד שאין גם ל-3000 : מבט ראשון. וכל השאר הסטוריה.

 

[Lost in Translation]

זו שאלתי בדיוק

מה ההיסטוריה של המבט הראשון הזה? איך הוא מתפתח אם בכלל? מעין שער כניסה ללא-מודע שלנו.....

 

[תלתלים123]

מהירות האור ומהירות הקול

למה ארבע שניות ולא 4 דקות? תני לו לצחוק קודם - יכול להיות יפה אבל עם צחוק של בננה מעוכה. הטעם שלך משתנה כל כמה שנים, מה חשיבות יש ל-4 שניות כבר תיארת לא רע בעצמך. בעיני, הדקה הראשונה היא רק האור הירוק להמשיך הלאה. אבל, ברצינות - אם מדברים על בני אדם כמו על תמונות של פיקאסו - אני הולכת לאיבוד. אז ביי.

 

[SpiritualTraveller]

פרשנות של הרוח ומהות היופי

תרשו לי לצטט מספר מיוחד וכל מילה שלי מיותרת. בחירה היא שעבוד, חוסר בחירה היא חירות. ברגע שאתה בוחר במשהו נפלת אל המלכודת של העולם. אם תוכל לעמוד בפני הפיתוי לבחור, אם תוכל להישאר מודע ללא בחירה, המלכודת תיעלם מאליה. משום כשאינך בוחר אינך עוזר למלכודת להיות – המלכודת- גם היא נוצרת בבחירתך. מילה זו, 'בחירה' צריך להבינה לעומקה, משום שרק ע"י הבנה תוכל חוסר בחירה לפרוח בך. מדוע אדם אינך יכול להישאר ללא בחירה? ברגע בו אתה רואה אדם או חפץ, מיד גל דק של בחירה נכנס לתוכך, אפילו אם אינך מודע שבחרת. אשה עוברת על ידך, ואתה אומר שהיא יפה. אינך אומר שום דבר על בחירתך, אך הבחירה חדרה, משום שלומר על אדם שהוא יפה, משמעותו הייתי רוצה לבחור בו. למעשה, עמוק בפנים כבר בחרת, אתה במלכודת. הזרע נפל לתוך הקרקע, במהרה יצמיח נבט, יצמח צמח ועץ. ברגע שאתה אומר שהמכונית הזאת יפה – בחרת, אתה עשוי לא להיות מודע כלל לכך שבחרת, שהיית חפץ לרכוש מכונית זאת, אך אל הרוח חדרה פנטסיה, ותשוקה התעוררה. כשאתה אומר שמשהו הוא יפה, אתה מתכוון לכך שהיית חפץ לרכוש אותו, וכשאתה אומר על משהו שהוא מכוער, אתה מתכוון לכך שלא היית רוצה לרכוש אותו. בחירה זהו דבר עדין, ועל האדם להיות מודע לה באופן מדוקדק. כל פעם שאתה אומר משו, זכור זאת. אמירה זו היא אינה רק אמירה, ואינה סתם אמירה - משהו קרה בתת-הכרתך. אל תבחין 'זה יפה וזה מכוער, זה טוב וזה רע'. אל תבחין. הישאר מרוחק! דברים אינם טובים ואינם רעים. את איכותם של טוב ורע אתה מכניס. זוהי פרשנות שלך. למה אתה מתכוון כשאתה אומר שמשהו הוא יפה? האם קיים קנה מידה כלשהו ליופי? האם אתה יכול להוכיח שזה יפה? מישהו יכול לעמוד על ידך ולחשוב:'זה מכוער!' – אם כן אין דבר אובייקטיבי. איש אינו יכול להוכיח שמשהו הוא יפה. אלפים על גבי אלפי ספרים נכתבו על אסטיתיקה, אינטלקטואלים, הוגים ופילוסופים יצאו למסע מפרך כדי להגדיר מהו יופי, ועדיין לא הצליחו לעשות זאת. נכתבו ספרים גדולים ומסות גדולות, הם הלכו בדרכים עקיפות וסחרחרות, אך איש לא הצליח לתאר במדוייק מהו יופי.זה נראה בלתי אפשרי, משום שלא קיים יופי או כיעור. זוהי פרשנותכם. ראשית אתה הופך משהו ליפה, לכן אני אומר שתחילה אתה יוצר את המלכודת, ואז אתה נופל לתוכה. תחילה אתה חושב שהפנים ההלו הן יפות. זוהי יצירתך שלך. זהו דמיונך, רק רוחך המפרשת. זה איננו מציאותי אלא רק פסיכולוגי, ואז אתה בעצמך נופל לתוך המלכודת. אתה חופר את הבור ואז אתה נופל לתוכו, ואז אתה זועק לעזרה, זועק לאנשים לבוא ולגאול אותך. דבר אינו נחוץ, אומרת הטנטרה. פשוט הבן שזו אחיזת עיניים – זוהי יצירתך שלך. למה אתה מתכוון באומרך שמשהו מכוער? לו לא היה קיים אדם על הארץ, האם היו כיעור ויופי? עצים היו, כמובן, והם היו פורחים. גשמים היו יורדים, וקיץ ועונות מתחלפות – אך לא היה משהו כמו יופי או כיעור. הם היו נעלמים עם האדם ורוחו. השמש תזרח, ובלילה השמיים יהיו מלאי כוכבים – דבר לא יהיה יפה ודבר לא יהיה מכוער. זהו רק האדם היוצר רעש, וכשהוא איננו הפרשנות נעלמת – מה יהיה טוב ומה רע? בטבע דבר אינו טוב ואינו רע, אינו יפה ואינו מכוער. טנטרה היא דרך משחררת וטבעית. היא רוצה להביא אותך לתופעה העמוקה ביותר של החיים. היא רוצה לעזור לך ליפול מתוך הרוח – הרוח היוצרת הבחנות, האומרת שבזה צריך לבחור ומזה להימנע, לדבר אחד אתה נצמד, ומאחר אתה מתחמק ונמלט. התבונן בתופעה כולה. צריך רק להתבונן. שום דבר אחר לא. שום אימון אינו נחוץ – רק הסתכלותך במצב כולו. עיניים מסויימות, אתה מרגיש, הן יפות מאוד. מה קורה? לעיניים הללו חייבת להיות איכות. איכות כימית, איכות חשמלית בתוכן, והן פורקות אנרגיה מסויימת. אתה אומר שהן יפות. למה אתה מתכוון ביופי? שאתה מושפע. למעשה, כשאתה אומר שמשהו הוא יפה, אינך מדבר על יופי, אתה אומר שאת מושפע בדרך נאה, זה הכל. כשאתה אומר שמשהו הוא מכוער, אתה אומר שאתה מושפע בצורה דוחה. אתה מרגיש דחייה או שאתה מרגיש משיכה. כאשר אתה נמשך זה יפה, כאשר נדחה זה מכוער.אך זה אתה, לא הנושא. משום שאותו הנושא יכול למשוך או לדחות מישהו אחר. טנטרה אומרת, זכור שכשאתה בוחר במשהו, ואתה מחליט בעד או כנגד מישהו, זוהי רוחך המשחקת באחיזת עיניים. אל תאמר שהדבר הוא יפה! פשוט אמור, 'אני מושפע בדרך נאה' ואז הבסיס נשאר 'אני'. אם אתה מעביר את כל התופעה אל הנושא, לעולם לא תוכל לפתור זאת. משום שמצעדך הראשון החמצת, החמצת את המקור. המקור הוא אתה. לכן אם אתה מושפע, זאת אומרת שרוחך מושפעת בדרך מסויימת, ואז ההשפעה יוצרת מלכודת, ואתה מתחיל לתנוע לתוכה. (מתוך הספר טנטרה 'ההבנה העילאית', מחבר: בהאוואן שרי ראג'ניש) אז מה יש כבר להוסיף? מבחן ה-4 שניות הוא הפרשנות הרגעית של הרוח שמשמעותה היא שאנו מושפעים בדרך נאה או דוחה ברגע בו עינינו רואת משהו או מישהו.. כיצד נוצרה השפעה זו? זהו דיון שלם, אולם עצם הניסיון להפוך את תוצאת המבחן למשהו שעומד בפני עצמו, החמצנו את העיקר שהוא אנו עצמנו. אנו המקור. הנושא אינו חשוב. המקור הוא חשוב. ניסיון לייחס משמעות שהיא מעבר לפרשנות רגעית לתוצאת מבחן 4 השניות אומרת כי איבדנו את עצמנו. המון אהבה לכולם, ST

 

[nekochan88]

ST

המשיכה אכן אינה תלוייה באחר, אלא היא שלנו מתוכנו - אבל בכל זאת, אני רוצה להבין, מהו הדבר שבתוכי שקובע את מהותו של האדם שממול כיפה או לא......... מהו המושלך לשם?..... ולמה לשם ולא לכאן? למה ל X ולא ל Y? זה ברור שהתודעה שלי קובעת מהותו של יופי, על כך אין ויכוח - אבל מה קובע את הדיפרנציאציה? נראה שלך זה בכלל לא משנה, אבל לי - זה כן!

 

[מייקי69]

איזה שרשור ארוך... ואללה ../images/Emo13.gif

בליל של דיעות אישיות אני רואה כאן. דווקא מעניין. אבל אין איזו אמת אחת שעולה מבין השורות. כל אחד ותשובתו הוא. מסתבר שזה נורא סוביקטיבי. מצטרפת לשרשרת בנימה אישית משלי: כן - ההעדפות שלי לגבי מה הוא "יפה" ומה לא, השתנו ובגרו עם השנים. לא - מה שיפה בעיני על פי רוב לא עושה לי את זה. זאת אומרת - ראיתי יופי, בדיוק כאילו ראיתי תמונה בעיתון. חד מיימדי, פלקטי. שווה שריקה וצחקוק - לא יותר מזה. אחרי 4 שניות - שרקתי וציחקקתי. אחרי 4 דקות נעשיתי סקרנית. אחרי 4 שעות - אני תמיד טועה. לא תוהה, כי אם - טועה. תמיד. קבוע. והכי בעולם... אני אוהבת להידלק על מי שנמצא בסביבה 4 שנים. מה שאומר שיש לי "רק" עוד שנתיים עד לאהבה הבאה! הללויה!!!!