מבחן לחגורה כתומה.

40 דקות של רנדורי

40 דקות של קרבות עמידה וקרקע. מה פה לא ברור? המבחן כלל 66% קרבות שזה דורש ידע, טכניקה וכושר ספציפי, ו-33% כושר וכוח כללי (שזה הבסיס לכושר הספציפי). מי שלא מתאמן באומנות לחימה לא היה שורד 40 דקות של קרבות עמידה וקרבות קרקע, כשם שמי שאינו בכושר לא היה שורד 20 דקות של ריצות ופק"לי כוח. פשוט מאוד. רן.
 

צחי ח

New member
מילים כדורבנות

קודם כל זו הפתעה נעימה לפגוש מכר וותיק באתר זה, מה שלומך ידידי היקר ? נהנתי מאד לקרוא את תשובתך המרוהטת והמנוסחת היטב, הרבה פחות נהנתי זה לפגוש שוב בכותבים מתנשאים שמכפישים את עמיתהם לאומנות הלחימה היקרה ללב כולנו ( כך מקווה אני ). בין אם מדובר במאמן רב סגולות כמר דניס הנובר או בין אם האמור בתלמיד שפוסע את צעדיו הראשונים בשיטה זו או אחרת, הכבוד בין אדם לרעהו הינו הבסיס הנורמטיבי עליו נשענו מאז ומעולם שיטות הלחימה לסוגיהם. מציע אני לכולנו להשאיר דברים על כנם ולנהוג במעט יותר דרך ארץ. חיים, שלומי דיאנה יושב לידי ומוסר לך את תודתו על דבריך החמים ועימה ד"ש חמה. בתקווה שנתראה בקרוב צחי
 
ברוכים הבאים

הי צחי/ שלומי , ראשית מה שלומכם ? שנית התגובה נתבקשה וראוי שתאמר ע"י כל אחד המכיר ומוקיר את פועלו וכמובן את הישגיו של מר הנובר בעולם אומנויות הלחימה . נשתמע ידידי כהן חיים התגוננות רחוב
 

Tonjin

New member
לא יודע איך בדיוק להגיד את זה, אבל

אם אתה מחפש דוגמא לישראליות, קרא שוב את ההודעה שלך... לפני חודש התחלת להתאמן באייקידו וכבר אתה שופט ומחלק-ציונים? זוהי הרי תמצית הישראליות...
 

Pyongwon

New member
כוח רצון...

בלעדיו - לא משנה כלום. לא משנה כושר, לא משנה טכניקה, לא משנה גמישות, לא משנה מחלות, לא משנה גידים קרועים ולא משנה עצמות שבורות. כל זה ניתן ללמוד. אבל אם אין את ההתמדה, ואין את הכוח רצון להתחיל להפעיל את ההתמדה, הכל שווה כקליפת השום. אם דניס רוצה לבדוק את החניכים ע"י תרגילי כושר וכו' - זכותו. הוא המאמן. אם הוא חושב שכך כדאי לבדוק, אז כך יהיה. לאף אחד אין זכות, שוב - בלי להעליב אף אחד - כי הוא המורה. על כך משלמים לו. על כך משבחים אותו ובסופו של דבר - כך זוכרים אותו. לא ע"י הוא עצמו, אלא ע"י החניכים שלו. מי שיש לו את הכוח רצון יגיע רחוק. מי שיכול לעבור את סף הכאב ולחשוב "כן, אני כן יכול לעשות את זה" יגיע הרבה יותר רחוק ממי שאומר "טוב, אני לא יכול יותר". ואלה שעוברים, מקבלים את הכאב בהבנה, מתרכזים בנעשה עכשיו ובשיפור עצמם - תמיד, אבל תמיד - מגיעים גם להישגים וגם להרגשת "וואו - עשיתי את זה!" ג'ס.
 

CountDust

New member
האם קורה שנכשלים במבחנים כאלו?

או שבד"כ כולם בסופו של דבר מסיימים בהצלחה?
 

יעקבי ש

New member
CountDust על כישלון במבחנים...

במבחן האחרון שאותו תיארתי, כולם עברו בסופו של דבר. עכשיו, כשאתה שואל ואני חושב על זה קצת יותר לעומק, המבחן לחגורה כתומה דומה יותר למסע כומתה ביחידה מובחרת, מאשר למבחן במתמטיקה בבית הספר. במסע כומתה, אם לאחד החיילים נגמר הכוח והוא על סף ויתור, מותר לעודד אותו וגם קצת לעזור לו ולדחוף אותו או למשוך אותו, העיקר שלא ישבר ויגיע לקו הגמר. בבית ספר, הבחינה היא בגישה אחרת ואסור כמובן לעזור לחבר וכל אחד עומד לנפשו. לדעתי, במסע כומתה או במבחני החגורה הכתומה, התלמיד או החייל שמגיע לקו הגמר לומד הרבה על כוחה של הנחישות והדבר יכול לעזור לו בהמשך החיים. (קראתי את הספר "צוות איתמר" ובין השאר מספר שם לוחם בסיירת מטכ"ל, שהדבקות במטרה והנחישות שלמד בשלוש או ארבע שנותיו ביחידה, ליוו אותו אחר כך במהלך כל החיים) בברכה
 
../images/Emo26.gifמבחנים בשיטות שונות

חברים נכבדים לכל שיטה יש את סגנון המבחנים שלה, אבל לבסוף הכל מסתכם במכנה משותף לכל השיטות שבסופו של דבר מה שמסתכלים אצל הנבחן זה רוח הלחימה שלו..... ורוח לחימה זה אומר שהוא ממשיך (למרות שאין לו אויר, למרות שכואב לו, למרות שבא לו להקיא את הנשמה ) את המבחן ומסיים אותו... בלחימה משולבת הכושר כבר נמצא בתוך המבחן, ולא צריך לבצע 100 שכיבות שמיכה וכו.. בשביל להתעייף , מספיק לבצע 2 קאטות בשביל ההתחלה זה כבר שווה ערך למה שאותו בחור תיאר ..... אז 2 קאטות, ועוד בצוע של תרגילים עם בן זוג + הדגמות באויר של טכניקות + קרבות וכו.... בסופו של דבר מביא את הנבחן לאותו מצב של מבחן ספיריט... כל מאמן והעדפותיו שלו יש כאלה מאמנים שמעדיפים מבחן על הטכניקה ויש כאלה על כושר..... אני אישית מעדיף להבחן על טכניקה!!.. משום שכפי שמסרתי ממקודם .. האפקט של הספיריט מגיע בדיוק באותו האופן של מבחן על כושר... יניב
 
עוד תוספת קטנה......

אני חושב שהמטרה בבחינה צריכה להיות להראות טכניקה טובה שעייפים!! לא חוכמה לבעוט יפה שיש לך כח... חוכמה לבעוט יפה וטוב או לתת אגרוף ולעצור בלי שהיד רועדת ביחוד שאתה מתנשף ועייף.... זאת החוכמה האמיתית והקושי... יניב
 
למעלה