קצת מזדהה
כשהכרתי את החבר הראשון שלי, הוא יידע אותי שבתוך פרק זמן מאוד קצר (חודש-שלושה חודשים) הוא יטוס לחודש לחו"ל, וגם אני הסתכלתי עליו במבט של 'למה לעזאזל אתה מעלה את זה עכשיו?'. בסוף הוא באמת טס, אחרי שהיינו חודשיים ביחד, ובאמת כבר היה עצוב לי להיפרד ממנו לכ"כ הרבה זמן והתגעגעתי ורק רציתי שהוא יחזור. עכשיו, במהלך הזמן שהוא היה שם, דיברנו במיילים ותוכנות מסרים, באנגלית (כי לא הייתה שם עברית, מן הסתם), והוא, איך לומר - לא בדיוק הכי מבריק בכל הקשור לשפות, לא דובר אנגלית טובה כמו שלי וכותב אנגלית הרבה יותר גרועה משלי, ככה שהכתיבה ממש לא זרמה לו. ואני פשוט התחרפנתי. כ"כ ירד לי ממנו בכל פעם שדיברנו והוא היה כזה... סתם, וכ"כ חיפשתי אצלו איזו הוכחה לבחור החכם והמשעשע שחשבתי שהוא, ולא ממש ידעתי כבר אם אני באמת רוצה אותו או שאלה סתם היו חודשיים קסומים ובזה זה נגמר. הסוף? הוא חזר, אני חיכיתי לו בשדה התעופה והתרגשתי וחששתי נורא, הוא ראה אותי, חייך חיוך כ"כ שמח שקשה לשכוח אותו ונישק אותי, והספקות שלי התפוגגו. אז לא, אנחנו כבר לא ביחד, אבל היינו יחד עד שנתיים אחרי הטיסה המדוברת. אם זה לא אמר משהו? אני לא אגיד שלא, הפרידה שלנו בסוף נסבה גם סביב אותה הרגשה לא נוחה שהוא השרה עלי עוד אז, בשיחות באינטרנט, ולאט-לאט התחיל להשרות עלי בכל שיחה שהיא; ואם כשאת מדברת עם מישהו לא פנים-אל-פנים זה לא זורם, זה יכול להצביע על משהו שאולי יצוץ בעתיד. אבל אני לא חושבת שזה אמור לפסול אותו עכשיו, כשרוב הסיכויים הם שזה מפריע לך פשוט בגלל שזו צורת התקשורת היחידה שאפשרית לכם.