מבחן ארוך מדי...
אני אפילו לא יכולה לקרוא לזה "זוגיות במשבר" כי זה לא ממש אבל זה המקום שהכי הרגיש לי נכון להעלות את זה על הכתב לפני כחודשיים הכרתי בחור מדהים. תוך דקה בערך עפו זיקוקים באוויר. אני בת 28 הוא בן 31 והכרנו דרך חברה משותפת. בדייט הראשון הוא העלה את הנושא שהוא נוסע לחודשיים לחו"ל.. בעוד כחודש וחצי ואם אני לא רואה את זה כבעייתי?! הייתה לי מוזרה השאלה שלו מכיוון שהייתי נטולת זוגיות 3 שנים שלמות ולא הבנתי איך הוא מדבר איתי על עוד חודש וחצי ומה הסיכוי שנהייה עדין ביחד ושיחקתי אותה הכי קולית.. אמרתי לו שזה סבבה ומגניב ואני אתן את ברכתי. אותו חודש וחצי עף כאילו כלום. אהבה ענקית. בילויים משותפים, שינה משותפת כל יום, היכרות עם ההורים/חברים, זוג ותיק לכל דבר.. אולי קצת מיהרנו כי הרגשנו את "גרדום" הנסיעה הולך ומתקרב... עם הזמן הוא פתאום נזכר לספר שזה יוצא חודשיים וחצי העדרות.. ואני כרגיל פרגנתי, טיול, כייף, מגיע לו. חשוב לציין, בלי קשר לכל מה שנכתב עד עכשיו (אבל זה רלוונטי להמשך) כי כל פעם שהיה מתקשר הייתי מרגישה שזה לא זורם לי בטלפון כמו שזה זורם לי במפגשים אז תמיד מיהרתי לנתק איתו ולהפגש.. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר אבל זה ממש הרגיש לי ככה.. כאילו כל התקשורת שלנו שונה לחלוטין שאנחנו נפגשים. תאריך הנסיעה הגיע, השקעתי בטירוף כתבתי לו מכתב, הבהרתי את את מה שאני מרגישה וסיכמנו כי אנחנו נשאר ביחד וזה ברור כשמש שכשיחזור נהייה ביחד. מאז עבר כבר חודש וחצי. בהתחלה הרגשתי בעננים כל פעם שהתקשר.. גם אם לא זרם לי עדין היו הפרפרים והרצון להיות איתו. ועם הזמן אני נשאבת למרה שחורה.. היינו רק חודש ביחד.. זה לא מספיק זמן לבנות לך בסיס של אהבה יציבה וככה אני מרגישה, פשוט לא יציבה.. החוסר תקשורת בטלפון לא מועילה בשיט... אני מוצאת עצמי "מחפשת" אותו בשיחות.. שותקת, מקטרת, לא זורמת בעליל. במקום להגיד ראבק איזה מתוק הוא מוצא אינטרנט, הוא מתקשר אליי, הוא מתעניין בי, הוא רוצה לשמוע אותי... עם הזמן חשבתי לנסוע אליו, הוא ביקש ורצה.. אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית.. אבל כן חשבתי על נסיעה בקטנה לאיזה נופש קצר כשהוא יחזור. והוא כרגיל זורם איתי: "תבדקי דילים ותסגרי, סומך עלי" עשיתי את זה! ואנחנו נוסעים כשהוא יחזור והיום תוך כדי שיחה איתו.. שכל החודש שהיינו יחד ממשיך ומתערפל אצלי התחלתי לחשוב לעצמי, רגע.. מה קורה כאן? אולי אני כבר לא? אולי אני אמצא את עצמי כשהוא חוזר מבולבלת ולא רוצה אותו? ואז איך אסע איתו לנופש? הקטע הכי גרוע.. שתוך שניות הכל מתהפך ואז הוא אהבת חיי ואני רק חושבת על זה כשהוא יחזור איך אקפוץ עליו וכל הבטן שלי מלאה פרפרים.. והרכבת הרים של הרגשות הזו פשוט גומרת עלי..
פעם אחת ניסיתי לדבר איתו על זה, זה יצא יותר גרוע! הוא נכנס לסרטים שאני גומרת איתו בטלפון.. זה בכלל לא היה הכיוון.. הוא פשוט הרגיש שאני מעורערת עם עצמי וחוץ מזה.. למה לעשות לו את זה? הוא אמור לטייל ולהנות. אולי כל ההגדרה הראשונית שלנו "להשאר יחד" הייתה בעייתית מלכתחילה. אני יודעת שזה נשמע הכי צרות של עשירים אבל אני פשוט לא מסוגלת להבין מה עובר עליי.. כולה חודשיים וחצי אבל, עדין, נשאר עוד חודש וחצי עד שיחזור וזה נעשה רק מורכב ומסורבל יותר. איך אפשר לפתור עם עצמי את המערבולת הזו? מהתקשורת הטלפונית לגמרי הרמתי ידיים אבל מכל אס אם אס שלו בא לי למות מרב אושר... מה קורה איתי? אני מתחרפנת? כל זה הוביל אותי להבין שהמבחן הזה.. כמה שלא חשבתי שיהיה כזה, פשוט ארוך לי מדי
אני אפילו לא יכולה לקרוא לזה "זוגיות במשבר" כי זה לא ממש אבל זה המקום שהכי הרגיש לי נכון להעלות את זה על הכתב לפני כחודשיים הכרתי בחור מדהים. תוך דקה בערך עפו זיקוקים באוויר. אני בת 28 הוא בן 31 והכרנו דרך חברה משותפת. בדייט הראשון הוא העלה את הנושא שהוא נוסע לחודשיים לחו"ל.. בעוד כחודש וחצי ואם אני לא רואה את זה כבעייתי?! הייתה לי מוזרה השאלה שלו מכיוון שהייתי נטולת זוגיות 3 שנים שלמות ולא הבנתי איך הוא מדבר איתי על עוד חודש וחצי ומה הסיכוי שנהייה עדין ביחד ושיחקתי אותה הכי קולית.. אמרתי לו שזה סבבה ומגניב ואני אתן את ברכתי. אותו חודש וחצי עף כאילו כלום. אהבה ענקית. בילויים משותפים, שינה משותפת כל יום, היכרות עם ההורים/חברים, זוג ותיק לכל דבר.. אולי קצת מיהרנו כי הרגשנו את "גרדום" הנסיעה הולך ומתקרב... עם הזמן הוא פתאום נזכר לספר שזה יוצא חודשיים וחצי העדרות.. ואני כרגיל פרגנתי, טיול, כייף, מגיע לו. חשוב לציין, בלי קשר לכל מה שנכתב עד עכשיו (אבל זה רלוונטי להמשך) כי כל פעם שהיה מתקשר הייתי מרגישה שזה לא זורם לי בטלפון כמו שזה זורם לי במפגשים אז תמיד מיהרתי לנתק איתו ולהפגש.. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר אבל זה ממש הרגיש לי ככה.. כאילו כל התקשורת שלנו שונה לחלוטין שאנחנו נפגשים. תאריך הנסיעה הגיע, השקעתי בטירוף כתבתי לו מכתב, הבהרתי את את מה שאני מרגישה וסיכמנו כי אנחנו נשאר ביחד וזה ברור כשמש שכשיחזור נהייה ביחד. מאז עבר כבר חודש וחצי. בהתחלה הרגשתי בעננים כל פעם שהתקשר.. גם אם לא זרם לי עדין היו הפרפרים והרצון להיות איתו. ועם הזמן אני נשאבת למרה שחורה.. היינו רק חודש ביחד.. זה לא מספיק זמן לבנות לך בסיס של אהבה יציבה וככה אני מרגישה, פשוט לא יציבה.. החוסר תקשורת בטלפון לא מועילה בשיט... אני מוצאת עצמי "מחפשת" אותו בשיחות.. שותקת, מקטרת, לא זורמת בעליל. במקום להגיד ראבק איזה מתוק הוא מוצא אינטרנט, הוא מתקשר אליי, הוא מתעניין בי, הוא רוצה לשמוע אותי... עם הזמן חשבתי לנסוע אליו, הוא ביקש ורצה.. אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית.. אבל כן חשבתי על נסיעה בקטנה לאיזה נופש קצר כשהוא יחזור. והוא כרגיל זורם איתי: "תבדקי דילים ותסגרי, סומך עלי" עשיתי את זה! ואנחנו נוסעים כשהוא יחזור והיום תוך כדי שיחה איתו.. שכל החודש שהיינו יחד ממשיך ומתערפל אצלי התחלתי לחשוב לעצמי, רגע.. מה קורה כאן? אולי אני כבר לא? אולי אני אמצא את עצמי כשהוא חוזר מבולבלת ולא רוצה אותו? ואז איך אסע איתו לנופש? הקטע הכי גרוע.. שתוך שניות הכל מתהפך ואז הוא אהבת חיי ואני רק חושבת על זה כשהוא יחזור איך אקפוץ עליו וכל הבטן שלי מלאה פרפרים.. והרכבת הרים של הרגשות הזו פשוט גומרת עלי..
