מבולבלת

[mehere1]

מבולבלת

שלום...
חדשה בפורום. נשואה 5 שנים. בזוגיות 10 שנים. 8 שנים נפלאות. לאחר לידת ילד שני. זוגיות בוואחד משבר. זאת אומרת, איזה זוגיות?
לא מדברים, לא שוכבים, לא מתקשרים, לא מבלים, לא יוצאים, לא מדברים בטלפון במהלך היום. כלום כלום כלום.
בתקופה האחרונה היה עסוק רק בשלו. לא ראה אותי. בכלל.
וזה הרחיק. מריבות, צעקות, עצבים. עד מצב של ריחוק אטומי.
לא מתקרב, לא מחבק, לא אוהב ולא מביע.
עכשיו, אמר לי שהוא לא אוהב, לא מרגיש, לא אכפת לו. אין בעיה שנגדל ביחד את הילדים. אפילו לא אכפת לו שיהיה לי מישהו אחר!
יום אחרי, פתאום אומר שהוא מצטער ושהוא כן מרגיש ורוצה שנעבוד על זה
מה לעשות?

 

[מדען טילים סובייטי]

מה איכפת לך?

עושה רושם שבעניין הזה את לגמרי פאסיבית - אין לך זוגיות, זה מפריע, מרגיז ומעציב אבל אין לך שום כוונה לקדם את המצב הזה לקראת פיתרון, לכאן או לכאן. את מעדיפה שזה ישתפר ואם לא, אז לא - את, אתם, תשרדו.

ולכן, ואם את מבקשת להישאר נאמנה לעצמך, אל תעשי כלום, תני לו לנסות - ילך, טוב, לא ילך - אולי הוא יעשה לך סוף סוף את הטובה ויתגרש ממך

.

 

[mehere1]

תגובה לכולם

OK OK
סליחה, כמראה שהייתי מאוד חלקית באינפורמציה.
הייתה לנו 8 שנים זוגיות מדהימה, אוהבת, חולקת, משתפת, נותנת. ואז הוא החליט, בלי להתייעץ או לשתף אותי שהוא פותח עסק עצמאי. נתן את כל כולו לעסק, השקיע כל שניה פנויה, לא ישן בלילות ובמקביל, שכח אותי לחלוטין. לא ליווה אותי בהריון, בקושי היה לצידי בלידה. כן טיפל בילדים, אבל כל היתר, עבר אליי. הטיפול בבית, הלוגיסטיקה, הכלים, כביסות, ההווי לילדים, הכל.בשנה האחרונה הוא לא בא לישון לצידי אף לילה, הוא הלך לפגישות ימים ספורים לאחר לידת הבן, מיד אחרי הברית. נשארתי להתמודד לבד עם הכל.
ניסיתי להלחם, לא ראה אותי. התחלנו לריב, ככה לפחות הוא ראה אותי..
אבל בדיעבד, ולא מן הסתם במודע.... זה גם לא עבד, רק החמיר.
אחרי תקופה מאוד קשה, הלכנו לייעוץ.
הוא ביקש ספייס. כיבדתי את זה ונתתי לו.
המשכתי לעשות הכל לבד, כולל רוב הטיפול בילדים. והכל בשקט. בלי לומר מילה. שיהיה לו את הספייס
אפילו אני היא זו שיזמה סקס במספק פעמים מעטות שהיה סקס
ואז, העסק התמוטט....
יש לציין שכל הזמן הזה, הוא המשיך לעבוד בעבודה היומית שלו, אז הוא לא נשאר חסר כל
אבל אין ספק, שחלק גדול ממנו מת.

אז אחרי על השנה הקשה הזו, נרשם מה שנרשם בהתחלה

עכשיו, זה הגיוני שאני כבר חסרת אנרגיות????

 

[chenby]

איפה את בסיפור?

את אוהבת? מראה את זה? מראה נכונות להשקיע ולעבוד למען הזוגיות?
או שמאז הילד השני זה לא חשוב?

 

[mehere1]

תגובה

הילד השני לא קשור למשוואה
בכל הפעמים האחרונות אני היא זו שהראתה נכונות
הלכנו לייעוץ. יזמתי סקס, דאגתי לו בדסרים קטנים כגון דברים שהיו חסרים לו, הלכנו לקנות לו בגדים חדשים
ואז הוא בא עם היציאה הזו של החוסר רגש
מה עוד אני יכולה לעשות?

 

[seeyou]

ייתכן שלו יש בעיה גדולה לא פחות משלך

אם המצב ביניכם היה תמיד כפי שאת מתארת זה שונה ממצב שהלך וויתדרדר עם הזמן

על מנת לפתור חלק מהבעיות שלך בנשואים את צריכה להבין מה מקורם מבחינתו

אי אפשר לקבל יחס טוב אם לא נותנים יחס טוב(בכול התחומים)

לא קיים אדם שידע יותר טוב ממך איך ומתי זה התחיל


יוסי

Never did two men make the same judgment of the same thing;
and 'tis impossible to find two opinions exactly alike,
not only in several men,
but in the same man, at diverse hours

 

[mehere1]

תשובה

המצב ביננו היה מדהים. גם אחרי לידת הילד הראשון. רק הלך והדרדר מהילד השני.
הבעיות: הוא החליט להיות עצמאי, נתן את כל כולו בעסק הזה, הקריב את המשפחה שלו בשביל להיות עצמאי ובסוף זה לא עבד
התוצאה: אני סופגת

לא יכולה לספוג יותר...

 

[seeyou]

אני מכיר בבעיה להפוך משכיר לעצמאי

כמעט הפסדתי את הבית

ברור שאת "סופגת" אבל להבנתי הוא עשה מה שעשה גם לטובתך לטובת המשפחה

גם אישתי "ספגה" אך אף פעם לא היתלוננה -היא הבינה שרק להיתלונן לא עוזר לצאת מהמצב אלא רק יחמיר



יוסי

 

[mehere1]

למה כולם חושבים שעשה את זה בשבילי?

או בשביל המשפחה?
עשה את זה לחלוטין בשביל עצמו. בשביל ההגשמה העצמית שלו.
רצה להגשים את עצמו.
לא היה שום קשר לי או למשפחה.
אנחנו היינו צריכים להיות בשקט ולספוג
בלי לומר את דעותינו או חששותינו

 

[seeyou]

כשכולם אומרים לך שאתה שיכור.אז

מכירה את הביטוי?

נניח שעשה בשביל ההגשמה העצמית שלו כמו


- ההגשמה העצמית שלו להקים משפחה

-ההגשמה העצמית שלו להביא ילדים לעולם

-ההגשמה העצמית שלו לפרנס בכבוד


אילו היה אנוכי ומעוניין רק ההגשמה העצמית שלו לא היה מתחתן

כרווק היה משוחרר מיתר הדאגות ותאמיני לי היה מוצא נשים "נאמנות" לכול המטרות במישרה חלקית

אישה אמורה להיות שותפה לחיים

אני חושש שאת לא מתאימה לחלומות שלו כפי שהוא לא מתאים לחלומות שלך



יוסי

 

[מפלצת או ילדה]

אישה לא מתאימה לחלומות שלו?

אתה מתכוון אחת שמעלימה את עצמה במחיית כף כשזה לא נוכח, ואז במחיית כף חוזרת שמחה ואוהבת כשמתחשק לו חזרה?

צריך לדעת באיזו חברה לחלום חלומות כאלה

אלה חלומות שיכול לחלום רק שייך סעודי/קטארי מגודל בינוני ומעלה

 

[מפלצת או ילדה]

נוכח=נוח

 

[קארניו]

אם ככה, אז מה הבעייה?

הוא בישל לבד אז שיאכל לבד. גברים הם עם מטומטם . ברגע שתפסיקי להתייחס אליו ולגלות רגישות כלפיו זה יפריע לו מאד.
וכל הסיפורים שגברים מנסים למכור לך על הרצון שלהם להסתגר מפני בנות זוגם ולהתמודד לבד עם הבעיות שלהם זה פשוט לא נכון . כשתחדלי להתעניין , ליזום , לדאוג ותחליטי להרפות - אז הוא ירגיש בחסרונך .

 

[אלמנת קש]

את מבולבלת וגם הוא מבולבל יום אחד אומר

שלא אוהב לא מרגיש לא אכפת לו ולמחרת הכל מתהפך.
קבלי את הצעתו שתעבדו על זה, כן, נישואין זה לא מישור חלק כמו כל דבר בחיים יש תקופות טובות ופחות טובות, רוב הזוגות עוברים משברים קלים יותר או חמורים, אם יש רצון לשני הצדדים, להיות יחד, אם שניהם מעוניינים לשמור על המשפחה, בכל זאת יש לכם אחריות ל 2 ילדים שהבאתם , לדעתי כדאי להשתדל כמה שיותר, וגם אם זה כרוך בוויתורים שלא היית רגילה להם.

 

[מריוס זכריה]

אין פה רעים בסיפור

יש בעיה זוגית שהחריפה מאוד.
כשהוא הלך להקים עסק בלי להתייעץ איתך - ברור שכבר הייהת בעיה, אחרת הוא בוודאי היה\ אם לא מתייעץ, לפחות משתף... הייתה בעיה, גם אם לא היית מודעת לה. מה שקרה משם הוא הידרדרות צפויה.

לא הייתי נכנס לשאלה מי אשם. בדרך כלל הידרדרות מתחילה מדברים ממש קטנים (שיושבים כמובן על בעיות עמוקות), ומשם מתחילה הידרדרות הדרגתית בצעדים קטנים יותר או גדולים יותר, אבל ההידרדרות היא תמיד דו-צדדית. וגם, ברוב המקרים, שני הצדדים לא כל כך רואים או מבינים מה התרומה שלהם עצמם להידרדרות, אלא רק את תרומתו של השני (וזה כמובן טבעי ונורמלי).

הפתרון הנכון היה מה שעשיתם: ללכת לייעוץ. אלא שייעוץ לא מצליח ב-100% מהמקרים. בואי נגיד שזה קרוב יותר ל-50% (לא נתון מדעי, כי קשה מאוד להגדיר ולמדוד הצלחה).

חלק מאי-ההצלחות נובע מזה שאי אפשר לתקן, שיש בעיה בסיסית בזוגיות שאף אחד לא יפתור אותה. חלק אחר נובע מזה שיועץ/מטפל/מאמן פשוט לא מספיק טוב. וחלק אחר נובע מחוסר כימיה בין הזוג למטפל.

המסקנה היא: לנסות שוב אצל מישהו אחר. לטעמי האישי זה מורכב מדי וטעון מדי בשביל טיפול עצמי. אפשר לתת רשימת עצות, אבל המימוש לבד יהיה פשוט קשה מדי וזה יתקע מהר מאוד.

 

[אייבורי]

פלאטו שרון היה אומר

מה את עשית בשביל מדינה?

או בתרגום לזוגיות, כמה את התקשרת ? כמה את חיבקת?
כמה את נתת אהבה? כמה את יזמת סקס?

אחרי שתעשי את כל זה המון פעמים
תחזרי

 

[mehere1]

נתתי הרבה, אבל גם ציפיתי לקבל בחזרה

 

[מפלצת או ילדה]

גם גברים חווים

דכאון אחרי לידה. התובנה שיש עכשיו שני ילדים שצריך לגדל להאכיל להלביש יכולה להלחיץ ולכווץ מגודל האחריות, בייחוד עם הוא יצא לדרך עצמאית וכשל.
גבר עם אגו רגיש שלא מצליח, ולו רגעית, לפרנס את המשפחה מאבד באחת את השמחה, את הזקפה ואת קומתו הזכרית הזקופה.
מרבית הגברים הם אהבלים

בכל הנוגע לזיהוי/מודעות לרגשות ולסיבות לרגשות, עושה רושם שגם בעלך לא נופל חזק מהקטגוריה. אולי מבחינתו את 'אשמה' כי אולי את בלחץ ומצפה ממנו 'להיות גבר' או אולי הוא חווה את הציפייה שלו מעצמו כציפייה שלך, וכפועל יוצא הוא מנתב את 'האחריות לכשלון' לכיוונך ומתרחק ממך. שיחות רכות ואוהבות, אמפטיות ומבינות שמנסות לברר מה הוא כן מרגיש, יכולות לעזור לו 'להפשיר'. אבל אם הוא כבר במוד של נכונות 'לעבוד על זה', עדיף כמובן לחזור לאיש מקצוע שיוכל 'להרגיש' אותו יותר טוב.

 

[I C E M A N 7]

ומרבית הנשים הן אהבלות

בכל הנוגע לקשירת הרגשות של בני זוגן אליהן אישית. אולי כי קשה להן לקבל את זה שלא הכול קשור למרכז היקום ושמש העמים.
בשל כך הן חושבות שאולי הוא מאשים אותן, אולי זורק עליהן אחריות, אולי כועס עליהן, אולי לא נמשך אליהן, כאשר הוא בסך הכול מתרחק כדי להתמודד עם השיט לבדו.
בשל כך היא "סופגת", ולא פשוט "נפגעת".
ובשל כך הן חושבות ששיחות אמפתיות על הרגשות שלו, או איש מקצוע שירגיש אותו (WTF?), יעזרו במשהו לשיפור המצב.

כנראה שגם את לא נופלת רחוק מהקטגוריה

 

[mehere1]

מישהו פה הפך לאנטי נשים משהו...

אם היה אומר, תשמעי, אני מבואס טילים, אני לא מאמין שזה קרה לי, תשמעי, אני צריך לעכל, נהיה בקשר, צריך ספייס לעכל. סבבה.
אל תשכח שיש שני ילדים במשוואה. ויש בית ויש מטלות וגם אני עובדת
אתה חושב שלי לא בא להכנס לדכאון ולהתרחק מהעולם?
לעבוד כל יום עד שבע בערב?
גם לי בא.
אבל לי אין ברירה, מישהו צריך לטפל בילדים, להוציא אותם מהגן, לדאוג להם לבגדים, בידור, מטלות מהגן, תורים לרופא וכל השאר. ואז כשהם הולכים לישון, לחזור שוב ולהתחבר למחשב, כי גם לי עבודה. אבל אין לי זמן אחר... כי כל אחה"צ רצתי אחרי שני ילדים
אז להגיד שמרבית הנשים הן אהבלות זו נחיתות רגשית של גבר עם וואחד בעיות ואגו אחד גדול (מידי)