מבולבלת../images/Emo12.gif
אתמול הייתי לשפחה בפעם הראשונה שלי. הייתי מספרת על תוכן הסשן אבל זו לא הנקודה. אתמול גיליתי שזה מתאים לי. אני יודעת. התחברתי לכל עניין ההשפלות, הקשירות, המכות בטוסיק ולעוד הרבה דברים. כשהיינו בחדר.....הרגשתי כאילו מצאתי מכרה של זהב. סוף סוף מישהו מבין אותי, מבין מה הגוף שלי והנפש שלי צריכים ויותר מזה. הפתיחות(הפיזית והמנטלית) שקיימת בסיישנים כאלו...מה עוד אפשר לבקש??? אבל.... ברגע שיצאנו והיה לי זמן לחשוב אז חשבתי: "רגע, זה מחזיר אותך אחורה..." כאילו חוויתי סוג של כאב, שהצטבר לי בחיים בעקבות חוויות שליליות שהדחקתי, ועכשיו אני מוציאה אותו דרך הבדסמ ואז אני אומרת לעצמי שאולי בעצם אני לא צריכה את זה עכשיו כי הרי אני שלמה עם עצמי ולא חסר לי כלום ואני בעצם שמחה ומאושרת והבדסמ עושה אותי עצובה והעצב הזה עושה אותי שמחה. נכון שהיה לי מעבר לטוב ונכון שבכיתי מאושר מהול בכאב בזמן הסיישן אבל אני מאוד מתוסבכת כרגע כמו שלא ניתן להסתיר.......מאוד מבולבלת. וגם את האדון שלי אני מבלבלת ולא טוב לי עם זה שאני מזיינת לו ת'שכל אבל אני לא יודעת מה להחליט: אם להמשיך עם זה או לא. במהלך היום החלטתי לא להמשיך אבל אז דיברתי עם האדון שלי ונזכרתי כמה טובה ההשפלה והדאגה שהאדון מעניק. לא יודעת. אני אוהבת את זה אבל זה מבלבל אותי מידי... מתנצלת מראש אם לא יצאתי ברורה. אני בקושי מבינה את עצמי
אתמול הייתי לשפחה בפעם הראשונה שלי. הייתי מספרת על תוכן הסשן אבל זו לא הנקודה. אתמול גיליתי שזה מתאים לי. אני יודעת. התחברתי לכל עניין ההשפלות, הקשירות, המכות בטוסיק ולעוד הרבה דברים. כשהיינו בחדר.....הרגשתי כאילו מצאתי מכרה של זהב. סוף סוף מישהו מבין אותי, מבין מה הגוף שלי והנפש שלי צריכים ויותר מזה. הפתיחות(הפיזית והמנטלית) שקיימת בסיישנים כאלו...מה עוד אפשר לבקש??? אבל.... ברגע שיצאנו והיה לי זמן לחשוב אז חשבתי: "רגע, זה מחזיר אותך אחורה..." כאילו חוויתי סוג של כאב, שהצטבר לי בחיים בעקבות חוויות שליליות שהדחקתי, ועכשיו אני מוציאה אותו דרך הבדסמ ואז אני אומרת לעצמי שאולי בעצם אני לא צריכה את זה עכשיו כי הרי אני שלמה עם עצמי ולא חסר לי כלום ואני בעצם שמחה ומאושרת והבדסמ עושה אותי עצובה והעצב הזה עושה אותי שמחה. נכון שהיה לי מעבר לטוב ונכון שבכיתי מאושר מהול בכאב בזמן הסיישן אבל אני מאוד מתוסבכת כרגע כמו שלא ניתן להסתיר.......מאוד מבולבלת. וגם את האדון שלי אני מבלבלת ולא טוב לי עם זה שאני מזיינת לו ת'שכל אבל אני לא יודעת מה להחליט: אם להמשיך עם זה או לא. במהלך היום החלטתי לא להמשיך אבל אז דיברתי עם האדון שלי ונזכרתי כמה טובה ההשפלה והדאגה שהאדון מעניק. לא יודעת. אני אוהבת את זה אבל זה מבלבל אותי מידי... מתנצלת מראש אם לא יצאתי ברורה. אני בקושי מבינה את עצמי