מבוך
השרשור שלך נסיכה הזכיר לי משהו כי נזכרתי בעבר הרחוק פתאום. והתחייכתי לי. פתאום זכרתי תקופה מאושרת ויפה. אני גם זוכרת דברים פחות נעימים ויפים.אבל ישנם המון רגעים יפים שאני זוכרת. (נזכרתי בעוד אחד,שפעם הייתי חולה ונשארתי עם אמא בבית וישבנו על השולחן הקטן שהבאנו לסלון ועשינו המון יצירות
) וחשבתי לעצמי שאני כאילו הולכת כמו במבוך. ואז לא מצליחה להתקדם. למרות שניסיתי. ושנה שעברה בעצם החלטתי לקחת כמה צעדים אחורה במבוך כדי לבחור לי נתיב אחר שאולי יוביל אותי הלאה. וגם כאן אני קצת מסתבכת. כי אני מנסה להתקדם מתוך כל הקושי הלאה ונתקעת בקירות. אז אולי בעצם אני צריכה לחוזר עוד יותר אחורה ולנסות משם להמשיך.לחזור לגיל צעיר צעיר, לחזור למקום של חיוך ומשם לנסות למצוא לי את הנתיב. כי מתישהו בגיל 10 אני חושבת הפסקתי ללכת בנתיב שלי הטבעי לי,והתחלתי לשים לב לכל הנתיבים של האחרים,ואחר כך התבלבלתי ואולי כלל בחרתי נתיבים שלא מתאימים לי. בגלל אנשים אחרים,בגלל פחדים שלי,בגלל כל מיני. זה כמובן באופן מאוד מטאפורי אז אני לא יודעת איך ממש לעשות את זה-את החזרה אחורה,אבל הרעיון. וחשבתי על הפסיכולוגית שלי שאני לא מדברת איתה הרבה על העבר - למרות שהגישה שלה היא כזו שצריך לחפור בעבר כדי לגלות את הדברים משם. בהתחלה נראה לי שהיא ניסתה לכוון אותי לשם,ואני לא יודעת מה עכשו (אולי אני אשאל אותה באמת) ואני לא כל כך עשיתי אתזה,כי זה לא התאים לי,משום מה אני מדברת מאוד על ההווה כל הזמן. והעבר הכי רחוק שאני מגיעה אליו זה שנה שעברה או לפני שנתיים. ורק לעתים רחוקות אני מדברת על עבר רחוק רחוק. זה כנראה קשור למבוך הזה שדיברתי עליו
השרשור שלך נסיכה הזכיר לי משהו כי נזכרתי בעבר הרחוק פתאום. והתחייכתי לי. פתאום זכרתי תקופה מאושרת ויפה. אני גם זוכרת דברים פחות נעימים ויפים.אבל ישנם המון רגעים יפים שאני זוכרת. (נזכרתי בעוד אחד,שפעם הייתי חולה ונשארתי עם אמא בבית וישבנו על השולחן הקטן שהבאנו לסלון ועשינו המון יצירות